השפעות מלחמת חרבות ברזל על ילדים ובני נוער בישראל

השפעות מלחמת חרבות ברזל על ילדים ובני נוער בישראל מתייחסות למגוון תחומים שבהם המלחמה גרמה לשינויים והשפעות עמוקות בחייהם של הצעירים במדינה. המאמץ הביטחוני שנדרש בעקבות התקפת חמאס כלל פינוי יישובים, נזק לתשתיות ובתים, והפרעה נרחבת לשגרת החיים, שהשפיעה במיוחד על האוכלוסייה הצעירה.

המלחמה הביאה להפסקת לימודים זמנית בבתי ספר, חשיפה מתמשכת לאיומים ביטחוניים ופינוי למקומות מוגנים. כל אלה תרמו להופעת תופעות כמו חרדה, PTSD וקשיים התפתחותיים נוספים אצל ילדים ובני נוער. השפעות אלו נבדקות במסגרת מחקרים פסיכולוגיים וחברתיים המתמקדים בפגיעה הרגשית והפיזית בצעירים במהלך ולאחר תקופות של קונפליקט חמוש.

הקדמה ורקע על המלחמה

ערך מורחב – מתקפת הפתע על ישראל (2023)

ב-7 באוקטובר 2023 מדינת ישראל נקלעה למלחמה פתאומית לאחר מתקפה משולבת של ארגון הטרור חמאס. המתקפה כללה ירי ארטילרי ופריצת מחבלים לשטח ישראל חדירה ליישובים אזרחיים וטבח של מאות אזרחים. האירוע הבלתי צפוי הזה הביא להכרזת מלחמת "חרבות ברזל" נגד חמאס ושותפיו מהלך ששינה את פני החיים בישראל. עם התקדמות הלחימה עשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם רבים נפגעו גופנית ונפשית ונזק כבד נגרם לרכוש ולתשתיות. המלחמה השפיעה עמוקות על כלל האוכלוסייה ובמיוחד על ילדים ובני נוער שפגיעותם התפתחותית והרגשית מורכבת ודורשת תשומת לב מיוחדת.

במהלך המלחמה 38 ילדים נרצחו ו-116 התייתמו מהוריהם כאשר רבבות נוספים פונו מבתיהם. כ-50,000 ילדים פונו, כולל כ-7,000 ילדים מתחת לגיל 6 שנפצעו פיזית ונפשית. עוד עולה נתון כי 63% מבני הנוער נחשפו ברשת לתכנים קשים הקשורים למלחמה כמו תמונות, סרטונים, התכתביות ופוסטים המכילים תיאורים גרפים של הטבח שביצעו מחבלי החמאס. נתונים אלו מדגישים את הפגיעה הקשה באוכלוסיית הילדים והנוער בישראל בעקבות המלחמה, ומעידים על כישלון של מערכות המדינה שלא הצליחו להגן עליהם במהלך זמן חירום קשה זה.

צרכים בסיסיים

מלחמת "חרבות ברזל" הטילה איומים על ביטחונם של אזרחי ישראל, כולל הילדים, שהם הפגיעים ביותר במצבי חירום. האיומים הביטחוניים והפיזיים שכרוכים במלחמה, דורשים מענה מהיר ויעיל על מנת להבטיח את שלומם ובריאותם של ילדים אלו.

ביישובים שונים ברחבי הארץ, לא כולם מצוידים במרחבים מוגנים לרבות ממ"דים, דבר המציב את הילדים ומשפחותיהם בסיכון מוגבר לפגיעה פיזית בעת התקפות. ילדים שנפגעו ישירות ופונו למקומות מוגנים, לעיתים נאלצים להתמודד עם חוסר בציוד הבסיסי ותמיכה רפואית, בעיקר אלו שיש להם צרכים בריאותיים מיוחדים.

ההורים שפונו למלונות או מקומות מוגנים אחרים מדווחים על קשיים בשיגור הציוד הדרוש להם ולילדיהם, בעיקר עקב מצוקה רגשית או כלכלית. הפרעות בשגרת החיים והפגיעה ברצף הטיפולי בילדים עם מוגבלויות או צרכים רפואיים מיוחדים מובילה לדילמות וקשיים נוספים.

לגבי הילדים שנשארו בבתיהם, חיוני לוודא שיש להם גישה למקלט או למרחב מוגן. משפחות בהן אחד ההורים או שניהם נעדרים בשל פגיעה, גיוס, או תפקידים חיוניים אחרים, עלולות לסבול משחיקה רגשית ופיזית נוספת, מה שמשפיע על יכולתם לטפל ולספק את צורכי ילדיהם.

קיימת חשיבות רבה להבטחת בריאותם וביטחונם של ילדים במצבי חירום, כולל זמינות של טיפולים רפואיים ותמיכה פסיכולוגית. המציאות החדשה דורשת מהמערכת הבריאותית ומגורמי הרווחה להיות מוכנים יותר מתמיד לספק מענה מהיר ויעיל לצרכים אלו, במיוחד בזמנים שבהם המשאבים הן מוגבלים והן נדרשים לשימוש חירום.

בעקבות המלחמה נרשמה עלייה בתקריות האלימות במשפחה כאשר בשלושת החודשים הראשונים למלחמה דווח על עלייה של 37% בפניות למוקד האלימות נגד ילדים. הדיווחים כללו פגיעה מינית, הזנחה ואלימות פיזית, תוך שהמצב הוביל להפרעה חמורה בשגרת החיים של הילדים. מערכת החינוך, שלא הייתה מוכנה מבחינת מיגון פיזי עם 26% ממוסדות החינוך שלא היו ממוגנים כראוי הגבירה את תחושת אי הביטחון בקרב הילדים. כל אלה תרמו למצב שבו ילדים רבים נותרו ללא הגנה מספקת ביתית וגם מוסדית, מה שכלל חשיפה לסיכונים נפשיים ופיזיים מוגברים.

למידה ורכישת מיומנויות

המלחמה והשבתת מערכת החינוך הביאה להשבתה זמנית של הלימודים הפיזיים בישראל, ותלמידים רבים נאלצו לעבור למודל של למידה מרחוק. המעבר הזה, שהתרחש בהדרגה משמונה באוקטובר, הציב אתגרים חדשים בפני התלמידים, המורים והמערכת בכלל. עם זאת, נתונים ממחקרים קודמים על למידה מרחוק במהלך מגפת הקורונה מרמזים על כך שקשיים אלה אינם חדשים, כאשר מספר רב של תלמידים מצא קשיים בלמידה מהבית עקב מגבלות טכנולוגיות ותמיכה פדגוגית נמוכה.

הקשיים הטכנולוגיים כללו חוסר במחשבים או בחיבור לאינטרנט איכותי, וחוסר במרחבים שקטים המאפשרים ריכוז. ההורים, במיוחד מהשכבות החלשות, לא תמיד היו מסוגלים לתמוך בילדיהם בלמידה זו, מה שהוביל לפערים משמעותיים בהשגים הלימודיים בין ילדים מרקעים שונים.

בנוסף, נתונים מהעולם מצביעים על כך שהירידה בזמן המוקדש ללמידה ביתית הייתה חדה במיוחד אצל תלמידים מאוכלוסיות חלשות ובקרב תלמידים שכבר סבלו מקשיים לימודיים. כתוצאה מכך, נרשמה עלייה בנשירה הסמויה והגלויה מבתי הספר.

עם חזרת מערכת החינוך לפעילות, לאחר כשבועיים מתחילת המלחמה, התאמות חדשות הוכנסו לתוך התוכנית הלימודית. התלמידים חוו גישות שונות של למידה: מקוונת, משולבת ופיזית, כאשר הדגש היה גם על פעילות חברתית לצד הלמידה האקדמית. כמו כן, התקיימה ניסיונות לשמור על רצף לימודי באמצעות חלוקה של מחשבים ניידים לתלמידים שפונו מבתיהם והקמת בתי ספר חדשים במקומות המרכזיים אליהם התפנו.

למרות המאמצים הללו, תלמידים רבים עדיין נתקלים בקשיים למלא את המשימות הלימודיות הנדרשות מהם ודיווחו על ירידה בהישגים הלימודיים. משרד החינוך יזם מדיניות של התייעצות עם מנהלי בתי הספר לקביעת תוכניות מותאמות לתלמידים שחוו אובדן משפחתי במהלך המלחמה, במטרה להתמודד עם האתגרים החינוכיים הנלווים.

רווחה ובריאות רגשית

המלחמה בישראל השאירה את חותמה לא רק על המרחב הפיזי אלא גם על הנפש. ילדים ובני נוער שהם במיוחד פגיעים בהיבט הרגשי חווים מצוקות נפשיות עמוקות עקב המתח והלחץ הנלווים לסיטואציות של קרב ופחד מתמיד. חלקם איבדו קרובים או חברים ונאלצים להתמודד עם שכול ואובדן, תוך כדי חוויות של חרדה עזה הנוגעת לעתיד הלא ודאי.

מחקרים רבים הצביעו על כך שחשיפה לאירועים טראומטיים מגבירה את הסיכון לפיתוח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), ובמיוחד אצל ילדים שגורמי הסיכון הם עצומים בשל המורכבות הרגשית וההתפתחותית שלהם. סימפטומים של PTSD כוללים הימנעות, חודרנות של מחשבות טראומטיות ופגיעה באיכות השינה. ילדים רבים חווים גם חרדות כלליות, דיכאונות, וקשיים בשינה ובהתנהלות יומיומית.

התגובה לטראומה נמדדת בעוצמת החשיפה ובאורך הזמן שבו נמשכת החשיפה. ילדים החיים בקרבת מקומות הלחימה או שפונו מבתיהם חווים רמות גבוהות יותר של לחץ פסיכולוגי. משך החשיפה לסכנה והיקף המתקפה משפיעים גם הם על חומרת התגובות הנפשיות ועל ההתמודדות עם הטראומה לאורך זמן.

הטיפול בבריאות הנפש של ילדים ובני נוער דורש גישה מרובת ממדים שכוללת תמיכה פסיכולוגית מקצועית ותוכניות התערבות מוקדמות, על מנת למנוע התדרדרות לפסיכופתולוגיות מורכבות יותר. חשוב להקדיש משאבים לזיהוי מוקדם של סימני מצוקה ולהעניק טיפול ראוי ומתאים, כדי לתת לילדים ולנוער הזדמנות להתאושש ולשקם את עצמם אחרי השפעות המלחמה הרגשיות והפיזיות.

חשיפה למלחמה בהקשרים התפתחותיים

הספרות המקצועית מצביעה על שני תת-קבוצות של ילדים ובני נוער הפגיעות במיוחד מבחינה התפתחותית בעקבות חשיפה למלחמה: ילדים בגיל הרך ובני נוער בתקופת ההתבגרות. ההשפעות ההתפתחותיות של חשיפה למלחמה על ילדים בגיל הרך מתבטאות בפגיעה בגידול ובהתפתחות המוח, הגוף והתודעה, שכן הם נמצאים בשלבים קריטיים של צמיחה מהירה.

לפני גיל שש לילדים אין יכולת מלאה להבין נקודת מבט זרה והם נוטים להתמקד בעצמם ולייחס לעצמם אחריות לאירועים שסביבם. ילדים בגילאים אלו עשויים להשתמש בחשיבה מאגית כדי למלא פערי מידע ולעיתים קרובות לייחס אשמה לעצמם במצבי לחץ. תסמיני PTSD בקרב ילדים בגיל הרך יכולים להופיע כדיכאון, חרדה, היצמדות יתר להורים, רגישות מוגברת לרעשים, קשיים בשינה, הפרעות בהרגלי האכילה, רגרסיה בהתפתחות, תוקפנות, ומשחק רפטטיבי הקשור לטראומה.

בני נוער מנגד נמצאים בתהליך גיבוש זהות והפרדה מההורים. החרדה והפחד שנלווים לחוויות הטראומטיות יכולים להחריף את המשברים הטבעיים של גיל ההתבגרות ולהפריע לתהליך גיבוש הזהות. תסמיני PTSD בקרב בני נוער עלולים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות אגרסיבית ומוחצנת, חרדת פרידה, דיכאון, וירידה בהישגים הלימודיים.

מחקרים שנערכו בעקבות מצבים של מלחמה וטרור חשפו כי המצוקה הרגשית של בני נוער נוטה להתבטא בהתנהגות דיכאונית, עלייה בפעילות החברתית כאמצעי לניהול חרדה, והגברה של התנהגויות סיכון. חשיפה מתמשכת לאירועי טרור הובילה לרמות גבוהות יותר של התנהגויות סיכון, במיוחד בקרב בנים.

לאור זאת, החשיבות של פיתוח גורמי חוסן בקרב ילדים ובני נוער גדלה, ומחקרים מצביעים על כוחות שיכולים למתן את השפעות המלחמה, כגון קשר חזק ותומך עם המטפלים, זמינות של דמויות תומכות במשפחה המורחבת, השתייכות לקהילה מלוכדת, קשרים חברתיים עם קבוצת השווים, ואמונה דתית.

ילדים המשתייכים לאוכלוסיות מיוחדות

ילדים מאוכלוסיות פגיעות ומיוחדות סבלו במיוחד מהשפעות הקונפליקט, כאשר הם נחשפו לסיכונים מוגברים ולפגיעות רבות ברמה הרגשית והפיזית. הקבוצות הפגיעות כללו ילדים בסיכון, חניכי מסגרות חוץ-ביתיות וילדים מקבוצות מיעוט או מודרות.

ילדים בסיכון ובמסגרות חוץ-ביתיות

ילדים ונוער המוגדרים בסיכון כוללים את אלה שחוו טראומות במהלך חייהם והם נתונים לקשיים הסתגלותיים והתנהגותיים גם בימי שגרה. המלחמה הביאה את הקשיים אלו לשיא חדש, כאשר מסגרות חוץ-ביתיות נאלצו לפנות ולשנות את מיקומם מה שפגע ביציבות שגרת חייהם והקשה על הטיפול המתמשך בהם. חסרי העורף המשפחתי נדרשו למצוא מקלט במסגרות זמניות אחרות, תוך כדי חווית פגיעות נוספות ואובדן של מעט היציבות שהייתה להם.

ילדים מקבוצות מיעוט ומודרות

הילדים מקבוצות מיעוט ומקבוצות המודרות באוכלוסייה נתקלים בקשיים מרובים במהלך זמן מלחמה. דוגמאות לכך הן ילדים ערבים וחרדים שבהם תפוסת הדיור צפופה והעוני רווח מה שמחריף את השפעות המלחמה עליהם. ילדים אלו חווים לעיתים קרובות דיכוי חברתי ואפליה, והמלחמה רק מוסיפה לאתגרים אלו. בנוסף ילדי עולים חדשים עלולים לחוות קשיים רבים בהסתגלות למציאות החדשה תוך כדי התמודדות עם ההבדלים התרבותיים והלשוניים.

עולים אוקראינים שברחו ממלחמת רוסיה אוקראינה מתמודדים עם טראומות כפולות בהגיעם לישראל. ישנם קשיים רבים בתהליך הקליטה עקב השפעות פסיכולוגיות והפרעות שנגרמו על רקע הלחימה, כולל קשיים בשינה, חרדה כללית, ובעיות בהתאקלמות חברתית ותרבותית. הם נאבקים גם בבעיות שפה, שכן רובם אינם דוברי עברית, ונתקלים במחסומים בירוקרטיים וחברתיים שמקשים על תהליך ההסתגלות לחיים במדינה חדשה.

הפגיעות הייחודיות של ילדים אלו דורשות תשומת לב מיוחדת והתערבות ציבורית וחברתית על מנת למזער את הנזק הפוטנציאלי ולסייע להם להתמודד עם האתגרים הקיימים. חשוב להקדיש משאבים לזיהוי מוקדם של סימני מצוקה בקרב הילדים האלו ולהעניק להם תמיכה רגשית ופסיכולוגית מתאימה, במיוחד בתקופות של משברים ביטחוניים.

ילדים הסובלים מאוטיזם

מחקר שנערך באוניברסיטה העברית מצא כי ילדים עם אוטיזם נפגעים יותר מטראומה בעקבות המלחמה בהשוואה לילדים ללא אוטיזם כאשר הם מפגינים רמות גבוהות של חרדה ודיכאון. ההורים לילדים אוטיסטים דיווחו על עלייה משמעותית ברמות הסטרס והדיכאון שלהם עצמם תוך כדי ניסיון להתמודד עם הצרכים המיוחדים של ילדיהם בזמן מלחמה. המחקר גם הצביע על חשיבות גדולה בהתערבות מוקדמת ובתמיכה פסיכולוגית למניעת התפתחות משבר נפשי בקרב ילדים אוטיסטים שחוו טראומה. המצב הייחודי של ילדים אוטיסטים דורש גישה מותאמת לצרכיהם הפסיכולוגיים והחברתיים כדי להבטיח שהם יוכלו להתמודד עם האתגרים הגדולים שהמלחמה מציבה בפניהם.