ועידת שפרדסטאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועידת שפרדסטאון הייתה ועידת שלום שכונסה בעיירה שפרדסטאון במדינת מערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה התקיימה בין 3 בינואר ל-11 בינואר 2000. במוקד הוועידה עמדו ניסיונות להגיע למתווה מוסכם עבור הסכם שלום בין מדינת ישראל לבין סוריה. השיחות נערכו בחסות הממשל האמריקאי.

ועידת שפרדסטאון הייתה חלק ממכלול מהלכים שנועדו להשיב את תהליך השלום שהחל עם הסכם אוסלו בימי ממשלת רבין. המגעים עם הסורים הופסקו אז על רקע גל של פיגועי התאבדות שפקד את הארץ בשנת 1996 על רקע התקדמות שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים.

השיחות התקיימו במלון קלריון שבשולי העיירה שפרדסטאון. תושביה, המונים כ-800 נפש, התרגלו במהרה לנוכחותם של קרוב ל-1,000 עיתונאים, צוותי חדשות ופקידי ממשל אמריקאים. סמיכות מועד קיום השיחות לציון השנה האזרחית החדשה הביא לתפילה משולבת של נוצרים, יהודים ומוסלמים בכנסייה המקומית למען הצלחת השיחות.

בראש המשלחת הישראלית לשיחות עמד ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. בראש המשלחת הסורית עמד שר החוץ פארוק א-שרע. הצד האמריקאי, שמילא את תפקיד המתווך, יוצג על ידי הנשיא ביל קלינטון, שנכח במעמד פתיחת הוועידה, ועל ידי מזכירת המדינה מדלן אולברייט.

תוכנית הוועידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תוכנית העבודה של מחלקת המדינה האמריקאית, היו אמורות לידון בוועידה סוגיות מרכזיות בנוגע להסדר שלום עתידי בין ישראל לסוריה. הנחת העבודה האמריקאית הייתה כי הסורים יירצו להשיב לידיהם את הריבונות על רמת הגולן שנחשבת לשטח בעל חשיבות אסטרטגית, להסיר את תחנות הבקרה הישראליות בחרמון וכן לדון בסוגיות שקשורת למקורות המים. לגבי הצד הישראלי הנחת העבודה הייתה שיידרשו הסדרי ביטחון נאותים לשלב שלאחר הנסיגה, מתן מענה ל-17,000 תושבי רמת הגולן שיאלצו להתפנות מבתיהם, הסרת החסות הסורית מארגוני הטרור היושבים בדמשק, וכן הסדרת הגישה למקורת המים בכלל ושל הכנרת בפרט.

תוצאות הוועידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפועל, נקודת המחלוקת המרכזית נסבה על מיקומו של קו הגבול בין המדינות. בעוד הסורים התעקשו על קו הגבול שהיה קיים עד פרוץ מלחמת ששת הימים, ישראל דרשה להסתמך על קו הגבול הבינלאומי. חזרה לקווי הגבול של טרום מלחמת ששת הימים הייתה מאפשרת לסורים גישה ישירה למי הכנרת. קו הגבול הבינלאומי, לעומת זאת, עובר כמה מאות מטרים מזרחית לכנרת.

עמדתם של הסורים הייתה שעל השיחות להתחיל מהנקודה שבה הופסקו בימי ממשלת רבין, שבה, לטענתם, הסכים ראש הממשלה יצחק רבין באופן עקרוני לסגת לקווי הגבול של טרום מלחמת ששת הימים. הצד הישראלי שב וקשר את עומק הנסיגה לעומק השלום ולהסדרי הביטחון הנלווים.

למעשה התעקשותה של סוריה להתחיל מהנקודה שבה הופסק המשא ומתן בסבב הקודם, מנעה את התקדמות השיחות. התקווה של הצד הישראלי, ובעיקר של ראש הממשלה אהוד ברק, הייתה שהחסות הישירה של הנשיא האמריקאי והמפגש הישיר פנים אל פנים יצליח להפשיר את הקיפאון המדיני ולקדם את התהליך.

בנוסף, עם תחילת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה הוא הבטיח לצאת מלבנון בתום שנת כהונתו הראשונה. הגעה להבנות עם סוריה, שלה יש השפעה ישירה על הנעשה בלבנון, הייתה אף היא אמורה לקדם את המהלך.

חרף המאמצים והניסיונות של המתווכים האמריקאים, לא הביא סבב השיחות להתקדמות כלשהי, וב-11 בינואר הסתיימה ועידת שפרדסטאון תוך הצהרה של שני הצדדים לשוב ולהיפגש. אלא שפרוץ מהומות אוקטובר והאינתיפאדה השנייה כחצי שנה לאחר מכן סתמו את הגולל על המשך המגעים.