אורי שגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי שגיא
Flickr - Israel Defense Forces - Chief of Staff Visits Golani Brigade, Jan 2011 (2).jpg

אורי שגיא (מימין) עם גבי אשכנזי באירוע הפרידה של אשכנזי מחטיבת גולני
נולד 1943, כפר ביאליק, ארץ ישראל
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

תפקידים אזרחיים

יו"ר מקורות, דירקטור בחברות שונות, נשיא עמותת כפר ילדים ונוער אהבה

אוּרי שגיא (אייזנברג) (נולד ב-5 באוגוסט 1943) הוא אלוף לשעבר בצה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במושב כפר ביאליק, דור שביעי בארץ ודור רביעי לחקלאים. במאי 1961 התגייס לצה"ל, בחר לשרת בחטיבת גולני, ושובץ בגדוד 51 של החטיבה. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. שימש כמפקד מחלקה בגדוד 51. התקדם בשרשרת הפיקוד, ובמלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה ב' בגדוד 51 , אשר כבשה את תל עזזיאת[1] והשתתפה בכיבוש תל פאחר כפלוגת החוד שהובילה את הגדוד בלחימה על היעד, מוצב פלוגתי סורי מבוצר ברמת הגולן[2]. במלחמת ההתשה היה מפקד סיירת גולני[3] (בשנים 1968-1970) והוביל אותה למבצעים רבים בלבנון, סוריה וירדן, ובהם פיצוץ תעלת הע'ור והפשיטה על מוצב החרוט בירדן[4], ועל בסיסי מחבלים בלבנון, סוריה וירדן ופעילות בתעלת סואץ. בהמשך השתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, וסיים כחניך מצטיין.

ב-1971 מונה למפקד גדוד 13[5] בגולני והוביל אותו בין היתר במבצע קלחת 4 בלבנון‏[6]. נפצע קשה ברמת הגולן ממוקש ומטען שהניחה חוליית קומנדו סורית. במלחמת יום הכיפורים היה עוזר רמ"ח מבצעים במטה הכללי[7]. לאחר הסבה לשריון כיהן כמפקד חטיבת יפתח ולאחר מכן כמפקד חטיבת גולני[8] בשנים 1976-1977. בתפקידו זה פיקד במבצע יונתן על כוח גולני‏[9]. בהמשך שירת כסגן מפקד ומפקד אוגדה 36, וראש חטיבת המבצעים במטכ"ל בזמן מלחמת לבנון. בשנת 1983 הועלה לדרגת אלוף, והיה עוזר ראש אג"ם[10]. לאחר מכן מונה לאלוף פיקוד הדרום, אולם נתבקש על ידי הרמטכ"ל משה לוי לעוזבו לאחר כחצי שנה‏[11], ולהתמנות לראש מפקדת חילות השדה (מז"י)‏[12] ומפקד גיס 479. כמפקד חילות השדה נאבק בתופעת ה"טרטורים" בצבא‏[13].

ראש אמ"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 1991 עד 1995, שימש ראש אגף מודיעין. במהלך תפקידו מילא חלק פעיל במשא ומתן שהתקיים אותה עת עם ירדן, סוריה ועם אש"ף. בשנת 1992 היה מעורב בהכנות למבצע שיח אטד, התנקשות בנשיא עיראק, סדאם חוסיין, באמצעות טילי "תמוז"[14]. שגיא, כמו גם סא"ל דורון אביטל[15], מפקד סיירת מטכ"ל שנבחרה למשימה, התנגד למבצע בטענה כי סיכויי ההצלחה קלושים, וההתנקשות תאחד את העולם הערבי נגד מדינת ישראל‏[16]. במהלך תרגיל על מודל למבצע, התרחשה תאונה קטלנית, כאשר אחד ממשתתפי התרגיל שיגר שני טילים לעבר מבנה מאויש; הטילים היו אמורים להיות משוגרים רק בחלק השני וה"רטוב" של התרגיל, בו היה המבנה אמור להיות ריק. מפגיעת הטילים נהרגו חמישה חיילים ונפצעו חמישה נוספים. שגיא מיהר למקום האירוע, עזר במתן עזרה ראשונה לפצועים ובארגון הפינוי לבתי החולים‏[17]. האירוע נודע מאז בשם אסון צאלים ב'. לאחר האסון בוטל המבצע.

כראש אמ"ן היה מעורב בתכנון ובביצוע במהלך מבצע דין וחשבון[18]; כן מילא תפקיד מכריע‏‏ בהחלטה על ההתנקשות במזכ"ל חזבאללה[19], עבאס מוסאווי[20]; וכן בתכנון מבצע עוקץ ארסי[21], בו חטפו לוחמי סיירת מטכ"ל את מוסטפא דיראני, בניסיון להשיג מידע וקלף מיקוח בנוגע לנווט הנעדר רון ארד[22]. שגיא פרש מצה"ל על רקע העובדה שראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, לא עמד, לטענת שגיא, בסיכום שנקבע ביניהם כי ימונה לסגן הרמטכ"ל[23]. בעקבות כך הסתכסך שגיא גם עם הרמטכ"ל היוצא, אהוד ברק ועם מחליפו רא"ל אמנון ליפקין שחק; על שחק אמר שגיא כי הוא מעריך אותו מאוד, וכי הריב ביניהם היה כתוצאה מיוזמה של מקורבים שנהגו כאנשי ריב ומדון, וכלשונו: "טרחו לסכסך".

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הודיע שגיא כי הוא שוקל להצטרף למפלגת העבודה, ודובר על התמנותו לחבר כנסת ולשר, אך בסופו של דבר לא הצטרף ולא הציג את מועמדותו. בדצמבר 1999 מינה אותו ראש הממשלה אהוד ברק למתאם המשא ומתן עם סוריה.

ב-1998 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "אורות בערפל". בין השנים 2000 - 2003 כיהן כיו"ר חברת "מקורות"‏[24]. לימד באוניברסיטאות תל אביב ובאר שבע ובמרכז הבינתחומי קורסים בנושאי מודיעין, ביטחון לאומי ואסטרטגיה. שגיא הוא בעל משק חקלאי ועוסק בעיקר בגידול זיתים וייצור שמן זית.

משנתמנה גבי אשכנזי לרמטכ"ל, שימש שגיא, מפקדו לשעבר של אשכנזי בחטיבת גולני‏[25] וחברו, כיועץ בכיר לרמטכ"ל ולראש אמ"ן במילואים‏[26].

באוגוסט 2011 פרסם ספר נוסף, "היד שקפאה", העוסק במשא ומתן עם סוריה.

באוקטובר 2012 הצטרף שגיא למפלגת העבודה,‏[27] אך לאחר פחות מחודש פרש מהתמודדות במפלגה לאחר שהועלתה נגדו טענה על הטרדה מינית שביצע לכאורה בשנת 1973. שגיא הגדיר את הטענות "הכפשות עלומות"‏[28], והאשים את יו"ר מפלגת העבודה ואת יועץ התקשורת שלה בהדלפות, אי אמירת אמת ופגיעה בשמו הטוב; וזאת מבלי שאפשרו לו כלל לדעת את זהות המתלוננת ולהגן על עצמו‏[29]. כן פורסם מחדש, כי לשגיא הייתה בת מחוץ לנישואין, שנפטרה בגיל 19 מלוקמיה.‏[30]

שגיא הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. עבודת התיזה שלו עסקה בגורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים במחקר היסטורי ובמחקר מודיעיני‏[31]. בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובוגר המכללה לביטחון לאומי בקרלייל, פנסילבניה. מכהן בהתנדבות כנשיא מוסד "אהבה" לילדים בסיכון וחבר דירקטוריון בכישורית. מלמד במכינה קדם צבאית בחנתון.

אחיינו הוא מפקד פיקוד העורף, האלוף אייל אייזנברג[32].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 52-60.
  2. ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 159-168.
  3. ^ אנשיל פפרגולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
  4. ^ ‏אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ראיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", ‏ אפריל 2010 - גיליון 222, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה".
  5. ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 17
  6. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 70-72.
  7. ^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמוד 28.
  8. ^ עמיר רפפורט, גולנצ'יק, באתר nrg‏, 28 בינואר 2004.
  9. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 79.‏
  10. ^ רון בן ישי: "אני חסיד גדול של הצנזורה" במחנה, 10 בדצמבר 2009.‏
  11. ^ עמנואל רוזןשגיא לרמטכ"ל: בוא תסביר אתה בפיקוד את סבב המינויים, מעריב, 15 באוגוסט 1986
  12. ^ דניאל אדלסון, מדור לדור, באתר זרוע היבשה, אפריל 2008.‏
  13. ^ יוסף ולטר ויוסף צוריאל, טרטור נוסח 86': מסע אלונקות על הברכיים, מעריב, 22 בינואר 1987
  14. ^ נתנאל רוזמן, עיתון "במחנה", ‏אחרי שנים בעלטה: צה"ל חושף את ה"תמוז", באתר צה"ל, 7 באוגוסט 2011.
  15. ^ אמיר אורןההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
  16. ^ רונן ברגמןכך ניסה צה"ל לחסל את סדאם, באתר ynet‏, 16 בדצמבר 2003.
  17. ^ רונן ברגמן, בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים, באתר ynet‏, 17 בדצמבר 2003.
  18. ^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמוד 381.
  19. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 298-299.
  20. ^ רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009.
  21. ^ עמרי אסנהיים, רקע אדום, באתר nrg‏, 15 באפריל 2005.
  22. ^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל.‏
  23. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמודים 311-313.
  24. ^ מיכל רוה, ‏אלוף (מיל') אורי שגיא נבחר ליו"ר מקורות, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2000.
  25. ^ עמיר רפפורט, גולנצ'יק, באתר nrg‏, 28 בינואר 2004
    אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ראיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", אפריל 2010 - גיליון 222, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה".
  26. ^ עקיבא אלדרומה יקרה אחרי שנכבוש את עזה?, באתר הארץ, 6 במרץ 2008, "אני עוזר לרמטכ"ל ככל יכולתי ומתרשם שבמהות, וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, המצב נראה הרבה יותר טוב מאשר בקיץ 2006".
  27. ^ טל שלו, הביטחוניסט הגיע: אורי שגיא מצטרף למפלגת העבודה, באתר וואלה!, 22 באוקטובר 2012
  28. ^ אורי שגיא הודיע כי לא יתמודד מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 7 בנובמבר 2012
  29. ^ יניר יגנה, אורי שגיא תקף את יחימוביץ': צדקנית, עושה הון תקשורתי מהפרשה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2012
  30. ^ לירון שמם, לא ההסתבכות היחידה: הבת הסודית של אורי שגיא, באתר mako, ‏8 בנובמבר 2012
  31. ^ יוסי מלמן, "התהילה מספיקה לכולם", הארץ, 22.09.1996.
  32. ^ חן קוטס-בר, למפקד אוגדת עזה יש עדיין הרבה מה להוכיח, באתר nrg‏, 3 בינואר 2009.


ראשי אגף המודיעין (אמ"ן) Aman.png

איסר בארי · חיים הרצוג · בנימין גיבלי · יהושפט הרכבי · חיים הרצוג · מאיר עמית · אהרן יריב · אלי זעירא · שלמה גזית · יהושע שגיא · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · אורי שגיא · משה יעלון · עמוס מלכא · אהרן זאבי-פרקש · עמוס ידלין · אביב כוכבי

ראשי מפקדת חילות השדה (מפח"ש) וזרוע היבשה (ז"י) Mazi IDF Symbol.svg

דן שומרון · אמיר דרורי · אורי שגיא · עמנואל סקל · זאב ליבנה · עמוס מלכא · משה עברי סוקניק · יפתח רון-טל · בני גנץ · אבי מזרחי · סמי תורג'מן · גיא צור

מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) Logo padam.png

·יגאל אלון · יצחק רבין (ממלא מקום) · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי (ממלא מקום) · צבי גילת ·מאיר עמית · אסף שמחוני (ממלא מקום) · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט · טל רוסו · סמי תורג'מן

מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

מפקדי חטיבת גולני Golani tree color.svg

משה מן · מישאל שחם · נחום גולן · דן לנר · אברהם יפה · מאיר עמית · אסף שמחוני · יששכר שדמי · חיים בן-דוד · בנימין גיבלי · אהרון דורון · אלעד פלד · אהרון יריב · מרדכי גור · אורי בר-רצון · שלמה אלטון · יונה אפרת · יקותיאל אדם · יהודה גולן · אמיר דרורי · אורי שמחוני · חיים בנימיני · אורי שגיא · אמיר ראובני · דוד כץ · אילן בירן · ארוין לביא · עמנואל הרט · צבי פולג · גבי אופיר · גבי אשכנזי · ברוך שפיגל · משה צין · יאיר נוה · משה קפלינסקי · ארז גרשטיין · גדי איזנקוט · שמואל זכאי · משה תמיר · ארז צוקרמן · תמיר ידעי · אבי פלד · אופק בוכריס · יניב עשור · רסאן עליאן