אסון השייטת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדרטה בחוף שבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
מראה כללי של האנדרטה בשבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
אנדרטת שייטת 13 בחוף ראשון לציון
שלט על שייטת 13 בחוף ראשון לציון
הוריו של יוחנן הילברג בחנוכת בית הכנסת לזכרו בבית היתומים חב"ד אודסה

"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לקרבות שהתחוללו בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997, במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. אירוע זה, שבו נהרגו 12 לוחמים, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של חייל צה"ל, הוא האירוע הקשה ביותר בתולדות השייטת.

תיאור המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סא"ל יוסי קורקין למבצע חשאי בלבנון. תוך כדי תנועה באזור עיירת החוף אנצרייה נפגע הכוח ממספר מטעני צד, בציר שכונה ברשת הקשר הישראלית "דרך הערבה". במהלך הקרב שהתחולל התפוצץ גם מטען שנשא הכוח. 11 לוחמים נהרגו, בהם סא"ל קורקין, וארבעה מן הנותרים נפצעו. הקשר, שהיה היחיד שלא נפגע, הצליח להשיב בירי, העביר דיווח בקשר, והזעיק את כוח החילוץ. הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ‏[1]. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז[2].

כוח החילוץ‏[3] הראשוני, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז‏[4]. נחת במקום והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. מיריות שנורו לעבר כוח החילוץ נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש. למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיכו חלק מאנשי כוח החילוץ בחיפושים והצליחו לחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו‏[5]. לפנות אור ראשון הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח‏[6].

גופתו של אחד ההרוגים, רב סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת חלקי גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי[7], בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה[8]. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה. בספרו מתאר תא"ל תמיר את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגורס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר בתורו ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת‏[9].

בעקבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים‏[10]. בתחילה דובר צה"ל הכחיש טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה במארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו ומפקד חיל הים אלי מרום הודיע על כך למשפחות השכולות‏[11].

לאחר גילוייו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת, בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1[12]. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו, וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון.

הערוץ דיווח כי שלושה סוגים שונים של חומרי נפץ הביאו למותם של הלוחמים: חומרי נפץ של חזבאללה, ועוד שני סוגים של חומרי נפץ שנישאו על ידי חיילי השייטת. קצין שבדק את הגופות מצא כי סוג הרסיסים שנמצא בגופות לא דומה לחומרי הנפץ הנמצאים בשימוש על ידי צה"ל, ולכן מדובר בחומר נפץ של חזבאללה, או "חומר נפץ ישראלי לא שגרתי, המשמש למטרות מבצעיות". הדו"ח מעלה השערה לפיה תוכנן שימוש בשני חומרי נפץ שונים, כדי לגרום לחיסול להיראות כחלק מהסכסוך הפנימי בלבנון.

עורך הדין של המשפחות ציין כי ארבע ועדות חקירה חקרו את התקרית, וכל אחת מהן הגיעה למסקנות שונות. ממסקנות הוועדות לא ברור אם התקרית הייתה תאונה או מלכודת מתוכננת, ולא ברור אם חזבאללה קיבל מידע מוקדם על הפעולה. דני יתום גינה את האופן שבו טופלו האירועים, ואמר: "עד היום לא נערכה חקירה ראויה, מה שמסביר מדוע כל ועדה הגיעה למסקנות שונות."

אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון[13]. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.

ב-14 באפריל 2013 הוצג בערוץ 10 סרטון שבו נראים חיילי השייטת רגע לפני היציאה למבצע האחרון‏[14].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון. האנדרטה בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה עליו מוטבעים שמות הנופלים.

הסטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע בשנת 1999 מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 לוחמי שייטת 13 שנפלו בפעולה בלבנון באותה שנה. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת שנספו. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו.‏[15]

אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים היוצרים את הסמל מגן דוד. בנוסף לאנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13".

חברו לשייטת של הלוחם אברהם יוחנן הילברג, שנמנה עם חללי האסון - איש העסקים אריה שוורץ, הנציח את זכרו בהקמת שלושה בתי כנסת באוקראינה - בערים קייב[16], אודסה[17] ואוז'גורוד[18].

משפחות החללים תרמו ספר תורה להנצחתתם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה.‏[19]

הזמר והמלחין ידן כהן הלחין והקליט שיר לזכר חברו של אחיו, הלוחם אריה אברמזון, שנפל באסון. מילותיו של השיר הם מספר ישעיהו "כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכווה ולהבה לא תבער בך. כי אני ה' אלוהיך קדוש ישראל מושיעך..."

לזכרו של מפקד הכוח, סא"ל יוסי קורקין, מוקדשת שבת להנצחתו בפנימיית מבואות ים, שביישוב שהתגורר בו, מכמורת. במסגרת השבת "משט קורקין" ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר בוחבוט, הרל"ש משחזר: כשליפקין-שחק פגש את ערפאת בטוניס, באתר וואלה!, 21 בדצמבר 2012.
  2. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 161.
  3. ^ עמוס הראללעומת הקסבה בחברון, ג'נין היתה משחק ילדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2003.
  4. ^ עופר שלח,הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, סופשבוע, 20/9/2008
  5. ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
  6. ^ עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008.
  7. ^ רביב שכטר, לבנון של צ'יקו תמיר, ישראל היום, 14.05.2010.
  8. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164-172.
  9. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 163, "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי".
  10. ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)
  11. ^ אביאל מגנזי, דו"ח אסון השייטת נמסר: "שהמטייחים יעלו לקבר", באתר ynet‏, 7 בנובמבר 2010
  12. ^ פרטים מהתוכנית ששודרה בערוץ 1 מובאים במאמר הבא (באנגלית): http://english.al-akhbar.com/content/lebanon-curse-ansariyeh-strikes-again.
  13. ^ אורנה שמעוני (טור), 4 אימהות שזוכרות, באתר nrg‏, 24 במאי 2006
  14. ^ ‫רעות מישור ואלון בן דוד, התמונות האחרונות: תיעוד של הלוחמים רגע לפני אסון השייטת, באתר nana10‏, 14 באפריל 2013‬.
  15. ^ שש עם עודד בן עמי, ערוץ 2 - צלילת זיכרון חללי אסון שייטת 13 לאח"י כידון, 15 באפריל 2013
    הסטי"ל אח"י כידון כאתר צלילה והנצחה
  16. ^ חנוכת בית הכנסת בקייב
  17. ^ חנוכת בית הכנסת בבית היתומים של חב"ד באודסה
  18. ^ חנוכת בית הכנסת באוג'גורוד
  19. ^ ספר תורה לזכרם של נופלי אסון השייטת נתרם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה, 15 אוקטובר 2007.