אסון השייטת
"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לאירועי הלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997, במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. אירוע זה, שבו נהרגו 12 לוחמים, נחשב לאירוע הקשה ביותר בתולדות השייטת.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור המקרה
בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997, יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סא"ל יוסי קורקין למבצע חשאי בלבנון. תוך כדי תנועה באזור עיירת החוף אנצרייה נפגע הכוח ממספר מטעני צד, בציר שכונה ברשת הקשר הישראלית "דרך הערבה". במהלך הקרב שהתחולל התפוצץ גם מטען שנשא הכח. 11 לוחמים נהרגו, ביניהם סא"ל קורקין, וארבעה מן הנותרים נפצעו. הקשר, שהיה היחיד שלא נפגע, הצליח להשיב בירי, העביר דיווח בקשר, והזעיק את כוח החילוץ.
כוח החילוץ שמנה 12 לוחמים, נחת במקום והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. מיריות שנורו לעבר כוח החילוץ נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש. למרות הלחץ שהופעל מהקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיכו חלק מאנשי כוח החילוץ בחיפושים והצליחו לחלץ את גופתו של יוחנן הילברג, מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו[1].
גופתו של אחד ההרוגים, רב סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת חלקי גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי[2], בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי, בנו של מזכ"ל החזבאללה, השייח' חסן נאסראללה[3], תא"ל משה (צ'יקו) תמיר מתאר בספרו, מלחמה ללא אות, כיצד בשל ההתנהגות החריגה של המחבלים בקרב עלתה בפיקוד צפון ההשערה כי בקרב השתתף פעיל בכיר של ארגון החזבאללה. בעקבות זאת, ובשל אסון השייטת שאירע בתחילת החודש, פקד סא"ל תמיר, ששהה בכל העת בעמדת הפיקוד במוצב ריחן, על הכוח להעמיס את הגופות על אלונקות ולשאתן עִמו בחזרה לשטח ישראל[4]. באומרו ללוחמיו כי הם חייבים זאת לחללים הנעדרים מאסון השייטת[5]. לאחר הקרב התברר כי אחד המחבלים ההרוגים הוא האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל הארגון. גופתו, ביחד עם גופות לוחמי חזבאללה אחרות, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר אליה. בספרו מתאר תא"ל תמיר את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגורס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר בתורו ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת[6].
[עריכה] בעקבות האסון
בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים [7]. בתחילה דובר צה"ל הכחיש טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה במארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו ומפקד חיל הים אלי מרום הודיע על כך למשפחות השכולות[8].
אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון[9]. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.
[עריכה] הנצחה
לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון. האנדרטה בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה עליו מוטבעים שמות הנופלים.
אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים היוצרים את הסמל מגן דוד. בנוסף לאנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אסון השייטת, באתר חיל האוויר הישראלי
- אסון השייטת, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
- וידאו מחדשות ערוץ 10: ראיון עם הלוחם היחיד שלא נפגע, והקלטות מרשת הקשר
- עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, סופשבוע מעריב, 19.09.2008.
- ג'קי חורי, "רצח חרירי | מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, מאשים את ישראל בהתנקשות באל-חרירי", הארץ, 09/08/10.
- אסון השייטת, 13 שנים אחרי, (סרטו של גדי סוקניק), 30 בדצמבר 2010, ערוץ 10.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
- ^ רביב שכטר, לבנון של צ'יקו תמיר, ישראל היום, 14.05.2010.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164-172.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 168, "נטלתי את מערכת הדיבור ופקדתי על ערן להעמיס את הגופות על אלונקות ולשאתן עמו".
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 169, "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה".
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 163, "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי".
- ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)
- ^ אביאל מגנזי, דו"ח אסון השייטת נמסר: "שהמטייחים יעלו לקבר", באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
- ^ אורנה שמעוני (טור), 4 אימהות שזוכרות, באתר nrg מעריב, 24 במאי 2006
