חאן זרעוניה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
חווה חקלאית, אתר מורשת  |
| כתובת |
השיבולים 1 |
| מיקום |
בנימינה-גבעת עדה |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־19 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־19 |
| קואורדינטות | 32°31′16″N 34°56′04″E / 32.52107807219°N 34.934427889625°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   חאן זרעוניה | |
  | |
זרעוניה (בערבית: אל-זֻּעְ'ראנִיַֹּה, الزرغانية) הוא שמו העברי של בית אחוזה מהתקופה העות'מאנית, שהוקם ממערב לבנימינה בשלהי המאה ה-19 בידי בעלי קרקעות אמידים. במהלך השנים שימש כמקום התיישבות חלוצית לקבוצת חקלאיות וכחוות ניסויים חקלאית של יק"א. ב-2005 הוחכר לבני משפחת מוזס, ששיפצו את המקום לצורך מגורים.[1] נמצא כיום במערבה של בנימינה והוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר בו ניצבת החווה היה מיושב לאורך ההיסטוריה וממצאים באזור מצביעים על התיישבות בתקופה הרומית[2] ובתקופה הביזנטית (על פי חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום). המתיישבים באזור סבלו מקדחת שמקורה היה מביצות כבארה.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלה הגירה של מוסלמים ממדינות בוסניה והרצגובינה (וזאת בעקבות כיבוש מדינות אלו על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית) לשטחי האימפריה העות'מאנית. השלטון העות'מאני שאף ליישב מהגרים אלו בפריפריה של האימפריה כדי שיעסקו בחקלאות. בארץ ישראל יושבו מהגרים אלו, שכונו בושנאקים בפי הערבים (שיבוש של בוסניאקים) בקיסריה (שם הוקם כפר גדול) וגם בשטחים שהקיפו אותה הקימו המתיישבים הבוסניים בתי אחוזה בקרבת השטחים החקלאיים. בין המקומות שזוהו עם התיישבות זו כלולים שוני, בורג' בנימינה, תל צור (אום אל-עלק) וחאן זרעוניה.
ההיסטוריה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חלוקת הקרקעות באזור קיסריה למוסלמים הבוסנים נמסר השטח של ח'אן זרעוניה לבוסני בשם צאדק פאשה. זה הקים את ביתו בנקודה הגבוהה ביותר באחוזתו, בגובה של כ-40 מטר מעל פני הים, כדי לשלוט בשטחים החקלאיים וכדי להתרחק מהביצות. בהמשך עברה הבעלות על האחוזה והשטחים לפאוזי בק ולאחיו ג'מאל בק[3] ובאחוזה עצמה גר תאופיק בק[4]. בעלי הקרקע עיבדו אותה בעזרת אריסים ערבים ובדואים שגרו בקרבת מקום.
בתחילת המאה ה-20 נקנה האתר על ידי יק"א במטרה ליישב במקום יהודים אמידים בעלי יכולת לפתח משק עצמאי. תוכנית זו התעכבה עקב פריצת מלחמת העולם הראשונה ורק לאחריה החלה יק"א לממש את תוכניתה. ב-1920 התיישבה במקום קבוצה ממשוחררי הגדודים העבריים.
ב-1921 התיישבה במקום "הקבוצה הקליפורנית" שכללה צעירים מארץ-ישראל שיצאו ללימודי חקלאות בקליפורניה. חזרתם ארצה נמנעה עקב המלחמה וצעירים אלו הצטרפו לגדודים העבריים שהוקמו בארצות הברית. כמו כן התיישבה במקום "הקבוצה ההולנדית" שכללה יהודים ממזרח אירופה שהיגרו להולנד שם הכשירו עצמם להתיישבות בארץ-ישראל על-פי שיטות של חקלאות אינטנסיבית לפי שיטותיו של זליג סוסקין. שתי הקבוצות סבלו מקשיים ומחסור ובסופו של דבר התיישבו בבנימינה.
לאחר עזיבת הקבוצות הפכה פיק"א את המקום לחוות ניסיונות חקלאית בהנהלת האגרונום עמרם חזנוב[5]. בחווה גידלו פרחים (יסמין) לתעשיית הבשמים, גפנים, עצי פרי וכן שתילי אקליפטוס לייעור[3], על בסיס חוזה שחתמה פיק"א עם רשויות המנדט הבריטי לייעור האזור. תושבי המקום סבלו מאוד המלריה ודרשו מפיק"א לפנותם לבנימינה[6]. בסוף 1928 נמנו בזרעניה 22 נפשות, במפקד של ההנהלה הציונית[7]. חווה זו פעלה על לשנות ה-30[8] ואז נסגרה והמבנה שמם.
בשנות ה-60 רכשה משפחה חרדית את המבנה בעסקת חליפין עם המדינה. במסגרת מכירה זו הוגדר המקום כאתר מורשת המיועד לשימור. בראשית שנות ה-80 שימש המבנה כמחסן חקלאי ומכוורת[3]. בשנת 1993 הופשרו קרקעות בקרבת המבנה למטרת הקמת השכונות של בנימינה "כרמי בנימינה" ו"זרעוניה". לאחר שהמשפחה בעלת המבנה נקלעה לחובות שועבד הנכס לבנק אגודת ישראל וב-2005 הוא הוצא למכרז חכירה בו זכו שולה וזאב מוזס[9]. משפחה זו הובילה לשיפוץ משמעותי של המבנה בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ותוך ניסיון לשמור על צביונה המקורית של האחוזה. אף על פי כן נבנו במקום תוספות והרחבות שפגמו באופי העות'מאני של המקום.
למרות הבטחות למתןו גישה לציבור, הגישה למבנה ההיסטורי מוגבלת.[10]
שמו של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של האתר תועתק בצורות שונות לאורך ההיסטוריה וניתנו לו פרשנויות שונות, על אף שגזרונו המדויק אינו ידוע.
- ב-1858 נקרא המקום "אל-זרע'אניה" (לפי סקר עות'מאני 1858) וכן "זרגניה" (לפי מפות "ואן דה ולדה")
- ב-1873 נקרא המקום "אז-זרגוניה" (לפי סקר הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF))
- ב-1887 נקרא המקום "אר זרגניה" לפי סקר של גוסטב שומאכר הטמפלרי (בנו של גוטליב שומאכר)
- ב-1919 נקרא המקום "זרקניה" במסמכי יק"א.
- ב-שנות ה-20 נקרא המקום "זרחניה" או "זרגניה"[11]
- ב-שנות ה-80 מכונה המקום "זרעניה" בכתביו של צבי אילן (משורש "זרע")
- ב-שנות ה-90 קבעה המועצה המקומית בנימינה את השם "זרעוניה"
מבנה האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
האחוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה האחוזה הוקם, כאמור, בשנות ה-80 של המאה ה-19. הבנייה נעשתה בעזרת אבני כורכר שחלקם הובאו מקיסריה. האחוזה נבנתה בצורה מרובעת על שטח של כ-4 דונם כשהחלק הבנוי מקיף חצר פנימית שלה פתח כניסה אחד, מוגן ולאורך צלעותיה נבנו חדרים הפונים לחצר זו. בחלק מהבניין נבנתה קומה שנייה למגורי בעלי האחוזה כשגרם מדרגות חיצוני הוליך אליה. צורת בניה איפשרה לבעלי האחוזה לנעול את החצר הפנימית בלילות כדי למנוע גנבת מזון וציוד. מאותן סיבות ביטחוניות לא כללה הבנייה המקורית חלונות חיצוניים בקומת הקרקע ולכן נקרעו חלונות לחדרים התחתונים רק בצד שפנה לחצר הפנימית. נעשה במקום שימוש נרחב בקשתות שאיפשרו פתיחת חללים מצד אחד ושיפרו את חוזק המבנה מצד שני.
...הבניין, שהיה מוזנח ופרוץ, הכיל חצר רחבה וסביבה חדרים כמעט חשוכים, אשר שימשו כרפתות ודירים לבקר ולצאן. קרוב לתקרה היה פתח קטן אשר דרכו חדר אור קלוש ואויר לחדרים. על גג הבית היתה מרפסת גדולה ומספר חדרים אשר שימשו את שומר המקום ורועים...
— מזכרונותיו של יוסף קריגר (חבר הקבוצה ההולנדית) - 1920
.
עם הגעת הקבוצות החקלאיות למקום (אחרי מלחמת העולם הראשונה) לא הספיקו חדרי המגורים בקומה השנייה וחלק מהחדרים בקומה התחתונה הותאמו למגורי אנשים. כחלק מתהליך זה נפתחו חלונות בצד החיצוני של קירות האחוזה.
תוכן חצר מרובעת, צרה, מוקפת בניינים מארבע רוחותיה. בקומה התחתונה-אורות ומחסנים, אשר חלק מהם נהפכו מעון לבני אדם: בקומה העליונה דירות. והחצר הצרה מלאה עגלות, כלי עבודה, פרדים, סוסים, עופות, ופרות.... היא הייתה לפנים ארמון לאחד הבקים וכיום מרכז ארעי לקבוצה הקליפורנית ותחנת הניסיונות.... בחצר הבודדה, המוקפת ביצות והמונה בתוכה אילו עשרות נפשות צעירות, הדרות במחסנים ואורוות, שנהפכו למעונות אדם...
— מזכרונותיו של משה סמילנסקי - 1923
.
הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסמוך לאחוזה נחפרה באר אנטילית[12] והמים שהועלו שימשו להשקיית השדות בעזרת תעלות. לאחר רכישת האחוזה על ידי יק"א המשיכו יושביה בהשקיית השדות ממי הבאר אולם מכיוון שהבאר הייתה נמוכה מהאחוזה המשיכו היושבים בה להעביר מים לשימוש ביתי בעזרת עגלות. בהמשך שופצה הבאר וחוברה למשאבת דיזל והונחו צנורות מתכת ששירתו את השדות ואת שוכני המבנה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדעון חזנוב, זכרונות, הוצאת המשפחה, 1990, עמודים 28–39
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חאן זרעוניה בארכיון האינטרנט
- אלי אלון, האתר "חאן זרעוניה" הפך לבית דירות לעשירים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 באוגוסט 2016
- חאן זרעוניה 1880 באתר של משרד אדריכלות ועיצוב פנים "דוידסקו"
- חאן זרעוניה באתר "מורשת על הרשת- למידה שיתופית של תלמידי בתי הספר של בנימינה גבעת עדה"
- בנימינה חאן זרעוניה באתר "מלון בכל מקום"
- צבי אילן, ארץ חמדה - חוות זרעניה, דבר, 12 ביוני 1981
- ספקי, חן המקום, מעריב, 18 בינואר 1988
- תיק שימור - חאן זרעוניה של חברת א. אדריכלים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חאן זרעוניה - מורשת על הרשת , בנימינה - גבעת עדה, באתר sites.google.com
- ^ תגלית מעניינת, הארץ, 1 בנובמבר 1923
- ^ 1 2 3 צבי אילן, חוות זרעניה, דבר, 12 ביוני 1981
- ^ נראה שלושתם היו בני משפחתו ויורשיו של סאדק פאשה
- ^ חזנוב היה האגרונום הראשי של פיק"א ובנו של האגרונום יעקב שלמה חזנוב
- ^ בזרעניה, הפועל הצעיר, 10 ביולי 1925
- ^ התפתחות זכרון יעקב והמחוז, הארץ, 10 בדצמבר 1928
- ^ "מפת ארץ ישראל", 1932, בהוצאת קק"ל, עם סימון האתר 'זרעניה', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ זאב מוזס הוא בן למשפחת מוזס ושימש בעבר מנכ"ל העיתון ידיעות אחרונות
- ^ האתר חאן זרעוניה הפך לבית דירות לעשירים, באתר m.news1.co.il
- ^ מפה בהוצאת חברת הכשרת היישוב, משנות ה-20 של המאה ה-20 עם כיתוב 'זרגניה', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ משערים שהבאר הייתה קיימת עוד קודם לבניית האחוזה ומקימי האחוזה הקימו את מתקן האנטיליה שמעל הבאר