חרבת בית זכריה
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | בית לחם |
| גובה | 950 מטרים |
| קואורדינטות | 31°39′47″N 35°07′24″E / 31.66305556°N 35.12333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
חרבת זכריה (בערבית: خربة بيت زكريا) הוא יישוב ערבי זעיר בגוש עציון, שממוקם בין היישובים אלון שבות וראש צורים.
תושבי היישוב מתפרנסים מחקלאות זעירה ומעבודה ביישובים היהודיים הסמוכים[דרוש מקור]. במהלך שנות האינתיפאדה לא נרשמה בכפר פעילות חבלנית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר חוקרים שיערו שהשם ח'רבת זכריה משמר את שמו של היישוב היהודי "בית זכריה" מתקופת בית שני ומרד המכבים, בו ככל הנראה נערך קרב בית זכריה נגד הצבא הסלאוקי בשנת 162 לפנה"ס.[1][2][3][4]
בכפר נחשפו מספר מערות קבורה מהמאה הראשונה לפנה"ס, וחרסים המתוארכים למאה הראשונה לספירה.[5] במקום התגלו גם חרסים מהתקופה הרומית והביזנטית.[6]
בתקופה הביזנטית הייתה במקום כנסייה חשובה, המופיעה גם במפת מידבא. באתרה נבנה לאחר מכן מסגד בשם נבי זכריה.[6] חלק משרידי הכנסייה נחשפו בחצר ובגג המסגד.[6] מספר בתים בכפר בנויים על גבי חורבות עתיקות ומערות, ובהם גם קולומבריום.[6]
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הצלבנית הכפר היה ידוע בשם "קסל זכריה", ובדומה לכפר הסמוך אל-ח'דר, נראה שהתגוררה בו אוכלוסייה נוצרית.[7]
חרסים מהתקופה הממלוכית התגלו גם כן בכפר.[5]
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרשמי המס העות'מאנים שנערכו בשנים 1538-1539, "בית ז'כריא" הופיע בנפת חברון, וב-1557, נכתב שהכנסות הכפר הועברו לבית תמחוי אימפריאלי בירושלים.[8]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנות ה-60 של המאה ה-19, וכתב ש"כמעט כולו נטוש, והוא גיבוב של בתים קטנים, בנויים בנייה גרועה ורובם מטים לנפול. רק באחדים מהם יושבים עוד כעשרה פלחים, ומצאתים עוסקים בדישת דגנם בגרנות עתיקות". גרן חזה בביקורו במספר בורות חצובים בסלע, ובמסגד קטן, בו עמודים שייתכן ומקורם ביזנטי, שנאמר עליו שבתוכו, מתחת לגלי מפולת, מצוי קברו של אבו זח'ריא.[9]
תושבי המקום היו אריסים שעיבדו את אדמות משפחת מורקוס שחלקן נמכרו לחברת הימנותא. בעקבות מלחמת העצמאות וחורבן גוש עציון טענו התושבים לבעלות על האדמות, אולם הפסידו בבית המשפט לבני משפחת מורקוס שטענו שהמכירה בטלה.[דרוש מקור] בשנת 1969, בעת הקמת ראש צורים, נכלל חרבת זכריה בקרקעות שיועדו לראש צורים. אולם בעקבות טענות של מוסלמים שמדובר באתר קדוש למוסלמים, הוחרג המקום משטח הקיבוץ[10].
בשנת 1980 פנו התושבים לבג"ץ בטענה לבעלות על 700 דונם של אדמות באזור, אך עתירתם נדחתה. באותה שנה כלל הכפר שבע בקתות[11].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Schürer, Millar, and Vermes, 2014, p. 166
- ^ Claude R. Conder, Tent Work in Palestine (vol. 1), London 1879, p. 279
- ^ Beth-zacharias, International Standard Bible Encyclopedia
- ^ Ben-Yosef (n.d.), p. 180
- ^ 1 2 Peleg and Feller, 2004, Rosh Zurim
- ^ 1 2 3 4 Ben-Yosef (n.d.), p. 179
- ^ Pringle, 1993, p. 204
- ^ Singer, 1994, pp. 26, note #6; 165
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 214-215
- ^ הוחזר אתר היסטורי, דבר, 4 באוגוסט 1969
- ^ אהרון דולב, ראש צורים: העתירה נדחית, מעריב, 7 בנובמבר 1980
 | ||
|---|---|---|
| ערים | בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור | 
|
| מועצות מקומיות | בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה | |
| כפרים | א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורדיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת אל-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-ראשידיה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה | |
| מחנות פליטים | עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
