פרסית יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרסית יהודית (ג'ידי)
מדינות בהן מדוברת: איראן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, ישראל, ארצות הברית
אזורים בהם מדוברת: מרכז אסיה והמזרח התיכון
סך כל הדוברים: 60,000 בישראל (1995)‏[1]
דוברי שפת אם:
כתב: אלפבית עברי ואלפבית ערבי
סיווג משפחתי: הודו-אירופית
הודו-איראנית
איראנית
דרום-מערבית
פרסית
פרסית יהודית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: אין
שפה רשמית בארגונים: אין
גוף מפקח: אין
ראו גם: שפהרשימת שפות

פרסית יהודית (ידועה גם בשם ג'ידי) היא קבוצה של דיאלקטים יהודיים של השפה הפרסית, שדוברו על ידי יהדות איראן, יהדות בוכרה, יהדות אפגניסטן וקהילות יהודיות נוספות באזור מרכז אסיה. הדיאלקטים שונים במקצת זה מזה, אך לרוב מאפשרים הבנה הדדית.

העדויות הראשונות לקיומה של פרסית-יהודית מופיעות מהמאה ה-8, אך ייתכן שהיהודים דוברי הפרסית בפרס העתיקה גם כן היו בעלי דיאלקט ייחודי. לאורך הדורות ספרות, שירה ויצירה תרבותית ענפה נוצרו בפרסית יהודית, שכמו שפות יהודיות אחרות נכתבה לרוב באותיות האלפבית העברי.

היצירות המוקדמות בפרסית יהודית הן גם כלי חשוב עבור בלשנים של השפה הפרסית, כתיעוד להתפתחות של השפה לאורך השנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת אסתר, ספר דניאל וספר עזרא, קיימות עדויות רבות להשפעה של השפה הפרסית על העברית. מילים רבות (כגון "דת" או "גזבר"), שמוצאן בפרסית עתיקה, שולבו בטקסטים העבריים שנכתבו על ידי יהודים שנחשפו להשפעת השפה הפרסית. ייתכן שהייתה גם השפעת גומלין של העברית על הפרסית שדוברה על ידי היהודים בעת העתיקה, אך אין לכך תיעוד מספק.‏[2] גם עדויות מאוחרות יותר למאפיינים ייחודיים בפרסית האמצעית שבה דיברו היהודים בימי האימפריה הסאסאנית, כגון תרגומים של ציטוטים מהתנ"ך לפהלוית, לא נותנות תיעוד מספק כדי לקבוע שהיה דיאלקט יהודי מובחן.

עדויות ראשונות לפרסית היהודית מופיעות החל מהמאה ה-8. העדות הקדומה ביותר היא שורה של כתובות החקוקות על סלעים באזור מדברי של אפגניסטן, המיוחסות לשנת 752.‏[3] העדות הבאה המוקדמת ביותר היא שני מכתבים שנכתבו בפרסית-יהודית בכתב עברי על ידי סוחר בסוף המאה ה-8 ואותרו במנזר בודהיסטי במחוז שינג'יאנג שבמערב סין (טורקסטן הסינית). עדויות מוקדמות אלו מתעדות כמה מתהליכי השינוי שהפרסית עברה בתקופה זאת במעבר בין פרסית אמצעית לפרסית חדשה, ונחשבות לטקסטים הראשונים שנכתבו בפרסית חדשה (יהודית או לא-יהודית), ולכן הן מהוות מקור חשוב לידע היסטורי על התפתחות השפה הפרסית עבור בלשנים של השפה.

בגניזת קהיר נמצאו מספר ממצאים בפרסית יהודית קדומה, הגדול שבהם הוא ספר פרשנות בן יותר מ-200 עמודים על ספר יחזקאל.‏[4]

הפרסית היהודית זכתה לעדנה במאה ה-14 עד המאה ה-17, בהן חוברו מספר רב יחסית של יצירות ספרותיות, שירה ופילוסופיה. היצירה הקלאסית של הפרסית יהודית היא האפוס על התורה של המשורר היהודי מולאנא שאהין, והאפוסים שחוברו על ידי ממשיכי דרכו כגון המשורר היהודי עמראני ואלישע בן שמואל. בתקופה זאת נכתבו בפרסית יהודית גם כרוניקות היסטוריות על דרך השירה על ידי אישים כגון באבאי בן לוטף ונכדו באבאי בן פרהאד, שתיעדו בצורה זאת את הרדיפות הקשות שחוו יהודי פרס. במהלך המאה ה-17 פורסמו בפרסית יהודית גם כמה מחיבוריו של ר' יהודה בן אלעזר, כולל ספרו הפילוסופי הגדול "חובות יהודה".

"כוסרו ושירין" של נזאמי בפרסית יהודית

לאורך השנים יהודי פרס גם תעתקו לפרסית יהודית באלפבית העברי כמה מהיצירות הקלאסיות של הספרות הפרסית, תוך שמירה על המבנה והתבניות של היצירות הפרסיות. היצירות תועתקו לאותיות עבריות כדי שיהיו מובנות לקהל היהודי הרחב. בין היצירות הפרסיות שתועתקו כלולות "כוסרו ושירין" ו"הפת פיכר" (שבע תמונות יופי) של המשורר הפרסי נזאמי, שירים מתוך היצירה "מסנאווי" של המשורר הצופי המפורסם רומי, שירים מתוך "גולתאן" (גן הוורדים) של המשורר סעדי, הדיוואן של חאפז ועוד.‏[5] רבים מהיצירות שתועתקו השתמרו עד ימינו בגרסתן הפרסית-יהודית בכתבי יד ופזורות בספריות בארצות שונות.

בעת המודרנית, בניגוד לתקופות קודמות, הפרסית היהודית נכתבה על פי רוב, כמו הפרסית הרגילה, באותיות האלפבית הערבי. מספר עיתונים ("שלום", "החיים" ו"הגאולה") יצאו לאור בטהרן בפרסית יהודית באותיות עבריות בתחילת המאה ה-20, אך בהמשך עיתוני הקהילה וספרים שהתפרסמו בה נכתבו ברובם בכתב פרסי סטנדרטי. בבוכרה הפרסית היהודית נכתבה באלפבית הקירילי, שהיה נהוג באזור. בעת החדשה חלה גם ירידה ברמת השילוב של אלמנטים מהעברית. במהלך המאה ה-20 חל בקרב יהודי איראן תהליך הדרגתי של זניחת הפרסית-היהודית המדוברת לטובת פרסית סטנדרטית. בדור הראשון לשינוי היו היהודים עדיין בעלי מבטא ואוצר מילים שונה במקצת, אך כעבור דור מרבית בני הקהילה דיברו פרסית סטנדרטית (גברים יותר מנשים, ומי שחיו מחוץ לרובע היהודי יותר מאשר מי שחיו בתוכו).

בתחילת המאה ה-20 אישים כגון שמעון חכם הביאו לדפוס בארץ ישראל מספר רב של כתבים בפרסית-יהודית בכתב עברי. לאחר קום מדינת ישראל והעלייה של רבים מבני יהדות פרס אליה, חל עירבוב בן הפרסית שבה דיברו יוצאי פרס לבין עברית ישראלית, וכך המרכיב העברי בפרסית שלהם נובע הן מהמרכיב העברי הקדום שבפרסית-יהודית והן מהמרכיב העברי-ישראלי החדש. פרסומים של בני הקהילה בפרסית לרוב יוצאים לאור באלפבית פרסי סטנדרטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים סעדון (עורך), איראן, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, 2006.
  • Gindin, Thamar E. The Early Judaeo-Persian Tafsīrs of Ezekiel: Text, Translation and Commentary, vol. 3: Grammatical Commentary (Vienna: AustrianAcademy of Science, forthcoming).
  • Gindin, Thamar E. The Hebrew Component and the Israeli Component: ‘Sandwich Languages’ in Israel, in Creating Outsiders: Endangered Languages, Migration and Marginalisation,ed. Nigel Crawhall and Nicholas Ostler (Bath, 2005), pp. 129–134.
  • Ludwig Paull (ed.) Persian Origins: Early Judaeo Persian and the Emergence of New Persian, Otto Harrassowitz Verlag, 2003.
  • Lazard, Gilbert. La dialectologie du judéo persan, Studies in Bibliography and Booklore 8 (1968): 77–98.
  • Paul, Ludwig. Grammatical and Philological Studies on the Early Judaeo Persian Texts from the Cairo Geniza (habilitation thesis, Göttingen, 2002).
  • Shaked, Shaul. Early Judaeo Persian Texts with Notes on a Commentary to Genesis, in Persian Origins: Early Judaeo Persian and the Emergence of New Persian, ed. L. Paul (Wiesbaden, 2003), pp. 195–219.
  • Shaked, Shaul. New Early Judaeo Persian Finds, in Irano-Judaica, vol. 6, ed. S. Shaked and A. Netzer (Jerusalem, 2008), pp. 222–250.
  • Shapira, Dan. Biblical Quotations in Pahlavi, Henoch 23 (2001): 187–195.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Judeo-Persian (Dzhidi) reference at Ethnologue (17th ed., 2013)
  2. ^ Thamar E. Gindin. "Judeo-Persian language." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.
  3. ^ W. B. Henning, The Inscriptions of Tang-i Azao, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London , Vol. 20, No. 1/3, Studies in Honour of Sir Ralph Turner, Director of the School of Oriental and African Studies, 1937-57 (1957) , pp. 335-342
  4. ^ תמר גינדין, ‏הפירוש לספר יחזקאל בפרסית-יהודית קדומה, פעמים 84, קיץ תש"ס, עמ' 54-40
  5. ^ "Judaeo-Persian." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Brill Online, 2013.