משתמש:DimaLevin/היסטוריה של זניט סנקט פטרבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של DimaLevin.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של DimaLevin.

מועדון הכדורגל זניט הוקם ב-25 במאי 1925 כקבוצת-כדורגל של מעמד הפועלים בעיר סנקט פטרבורג כאלטרנטיבה למועדון הכדורגל הבכיר בעיר דינמו, שזוהה עם אנשי המשטרה ושירותי הביטחון. מועדון זניט הצטרף לליגת העל הסובייטית בכדורגל בשנת 1938 ושנה לאחר מכן כבר העפיל לגמר הגביע הסובייטי בכדורגל אך לא הצליח לזכות בו והתבסס במרכז טבלת הליגה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

תקופתו המוצלחת הראשונה של המועדון הייתה לאחר מינויו של קונסטנטין למשב לתפקיד המאמן הראשי. למשב ביצע שינויים רבים בשיטות ובטקטיקות המשחק של המועדון. תחת הדרכתו, זכה המועדון בגביע הסובייטי בכדורגל בעונת 1944, אך בהמשך המועדון דעך ונותר מועדון כדורגל משני עד בואו של פאבל סאדירין, כשתחת הדרכתו והדרכת יורשו יורי מורוזוב הקבוצה הגיעה לראשונה בתולדותיה לזכייה באליפות ליגת העל הסובייטית בכדורגל בעונת 1984, ולאחר העפלה לגמר הגביע בעונת 1984, הצליחה להגיע לכדי זכייה בגביע העונה 1985 ולהשתתפות ראשונה בתולדותיה במפעלים האירופיים.

הצלחתו היחידה של המועדון עד העשור השני של המאה ה-21, הייתה הניצחון בגמר הגביע הרוסי בכדורגל נגד דינמו מוסקבה בעונת 1998/1999. בין הניצחון על דינמו מוסקבה ועד מינויו של דיק אדבוקאט לתפקיד המאמן ב-2006, לא זכה המועדון להצלחות רבות. תחת הדרכתו של אדבוקאט זכה המועדון באליפות ליגת העל הרוסית בכדורגל בעונת 2007, פעם אחת בגביע אופ"א בעונת 2008 וזכה בסופרקאפ הרוסי בכדורגל 2008 ובסופרקאפ האירופי 2008, בתקופה שנחשבת למוצלחת ביותר בהיסטוריה של המועדון.

לאחר עזיבתו של אדבוקאט מונה לוצ’יאנו ספאלטי להכין את זניט להשתתפות בליגת האלופות ובארבע שנותיו בקבוצה הוא הביא אותה לזכייה בדאבל בעונת 2010 ולזכייה באליפות 2011/2012, בעונה ארוכה במיוחד שהורכבה מ-44 מחזורים, מאחר שהיוותה עונת מעבר לקראת מעברה של הליגה הרוסית לשיטה אירופית שבה העונה נפתחת ביולי ונגמרת במאי בשנה שלאחר מכן, כנהוג במדינות המערב.

אחרי שזניט הודחה מרבע גמר ליגת האלופות בעונת 2012, מונה אנדרה וילאס בואס למאמן הקבוצה ותחתיו זניט זכתה שוב באליפות ובגביע וזכתה בסופרקאפ הרביעי שלה, אך כשלה ברגע האמת בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות. ברם זניט החלה להתבסס כאחת מקבוצות הכדורגל הטובות ביותר בליגה הרוסית ובמזרח אירופה. אחרי מינויו של מירצ'ה לוצ'סקו והגעתו של רוברטו מנצ'יני הקבוצה ידעה שנות שפל שבהן התקשתה לזכות שוב באליפות ורק לאחר מינויו של כדורגלן העבר סרגיי סמאק למאמן חזרה הקבוצה לקדמת הבמה ולזכייה באליפות ששית, שביעית, גביע וסופרקאפ, כשהיא זוכה בכל התארים הלאומיים האפשריים לשנת 2020 ומשיגה גם תואר אליפות שלישי ברצף בעונת 2020/2021.

הקמה ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג היא ארוכה מאוד, ונשזרת לאורך שנים רבות בהיסטוריה של העיר, כאשר נקראה סנקט פטרבורג, פטרוגרד ולנינגרד. ב־24 באוקטובר 1897 נערך משחק הכדורגל הראשון ברוסיה באי וסילי בסנקט פטרבורג. משחק זה היה לא-רשמי ושוחק בין קבוצה מקומית של אנגלים בשם "חובבי הכדורגל של האי וסילי" (קבוצה שהייתה מ־1891) נגד קבוצה רוסית מקומית בשם "ספורט פטרוגרד", משחק אותו ניצחו האנגלים בתוצאה 0–6.[1] שחקניהן של שתי הקבוצות היו חובבנים ולא היה ארגון גג שארגן את משחקיהם. באותה התקופה, החלו להיות מוקמים מספר מועדוני כדורגל ברחבי סנקט פטרבורג, בעיקר בסביבות מפעלים גדולים ואזורי תעשייה שהיו בעיר. באותה העת, כל התנהלות הכדורגל הייתה מאוד לא מקצועית ובמספר מקרים, אף היו שחקנים ששיחקו בשביל יותר ממועדון אחד בו זמנית.[2]

קבוצת הכדורגל המקורית של זניט הוקמה מאיחודן של מספר קבוצות מקומיות שמאז מהפכת 1917 החליפו מספר רב של בעלים והנהלות השתנו מספר פעמים. כמו כן, גם המועדונים שהחזיקו מעמד בטלטלות של המהפכה, סבלו בשנים שלאחר מכן מהשפעה רבה מצד הממשל והופעל לחץ פוליטי רב על בעלי הקבוצות והשחקנים. התיעוד הישן ביותר של אחת ממקימות זניט הייתה קבוצת "מורזינקה" שהוקמה בשנת 1914 וששיחקה באצטדיון "אובוחובסקי" בין השנים 1914 ו-1924, אז שונה שם הקבוצה (ולאחר מכן גם האצטדיון) ל"בולשביק". הקבוצה והאצטדיון שרדו את מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית וכן את מלחמת האזרחים ברוסיה שהתנהלה בשנים 1918–1922.

מועדון הכדורגל הפטרבורגי, זניט, החל את דרכו כמועדון לחינוך גופני בחסות מפעל המתכות על שם סטלין בלנינגרד (LMZ). במפעל זה באביב 1925 התארגנו קבוצות כדורגל, שהתאחדו בהמשך למועדון אחד, שתאריך הלידה הרשמי שלו נחשב כיום ל-25 במאי 1925. בשנים הראשונות לקיומן, קבוצות אלה, שהשתנו ללא הרף, התאחדו והתפרקו והופיעו בעיקר בתחרויות ביניהם, ובמסגרת משחקי ידידות עם קבוצות כדורגל ממפעלים שכנים. היחס לספורט במפעל המממן היה אז חובבני ולכן הכדורגל במפעל התפתח בצורה גרועה ונתמך בעיקר תודות להתלהבותם של כמה חובבי כדורגל מעובדי המפעל.[3][4][5]

ברבות שנים היו שטענו כי המועדון יונק את שורשו ממועדון הכדורגל מורזינקה שנוסד בשנת 1914.[6][7][8] אך מועדון זניט לא אימץ זאת כעמדה רשמית.[9]

רק בסתיו 1929, לאחר שינוי הנהלת המפעל, השתנה היחס לספורט. המנהל החדש של המפעל, איוואן פנקין, לא היה זר לספורט: הוא היה אז רק קצת יותר מבן שלושים ובהתחלה לא מנע מעצמו את ההנאה בזמנו הפנוי ממשחק כדורגל עם עובדיו. כתוצאה מכך, קבוצת הכדורגל של המפעל לא רק החלה להתייצב ולקבל תקציבים, אלא גם שנה לאחר מכן העזה להגיש בקשה להשתתפות באליפות העיר.

הופעת הבכורה של קבוצת המפעל בתחרויות העיר עלו על כל הציפיות: באליפות הסתיו של לנינגרד בשנת 1931, כדורגלני LMZ סיימו במקום שלישי המכובד והשאירו מאחוריהם רק את מועדוני הכדורגל הגדולים והמוכרים של הכדורגל בלנינגרד באותן שנים - מועדון דינמו וקרסנאיה זאריה. בהמשך, הקבוצה כבר לא השתתפה באליפות העיר, אם כי הותירה מוניטין של קבוצה חזקה ומוערכת.

בשנת 1932, הקבוצה השתתפה בספרטקיאדה הראשונה של האיגודים המקצועיים. בשמינית גמר הטורניר הקבוצה הביסה את קבוצת גורלובקה האוקראינית (7:3) וברבע הגמר גברה על קבוצת "קרמיקה" בורוביצ'י (2:1) ורק בחצי הגמר נכנעה לקרסנאיה זאריה הלנינגרדית (0:5).

בשנת 1934 מפעל המתכות הלנינגרדי עבר ארגון מחדש שאפשר לו לממן את מועדון הכדורגל באופן מיטבי ובתקופה זו הצטרפו לקבוצה כדורגלנים כבוריס איווין, החלוצים ויקטור סמאגין ואלכסנדר גנזדוב, הקשרים ניקולאי סאלוסטין ופיוטר בלוב, הבלמים אלכסיי איוואנוב וניקולאי רודיונוב, כל אלה היוו חלק מהרכב הקבוצה בעונת הבכורה שלה בליגת העל הסובייטית בכדורגל בעונת 1936.

מועדון סטאלינץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני פתיחת אליפות ברית המועצות הראשונה, הוחלף המאמן הראשי: שחקני הקבוצה הביעו פה אחד את חוסר האמון שלהם בפאבל בוטוסוב שאימן את הקבוצה והוא פוטר. את מקומו תפס פיוטר פיליפוב - לשעבר קפטן קבוצת קולומיאגי המפורסמת וכן בנבחרת לנינגרד. כמהנדס טכנולוגיה בהכשרתו עם התמחות של שנתיים באנגליה בצעירותו, שם שיחק גם באחד ממועדוני הליגה החובבנית בכדורגל הבריטי, פיליפוב בלט הן כשחקן והן כמאמן מוכשר בשנות העשרים של 1920–1930, ונחשב לאחד המומחים הטובים ביותר לטקטיקות כדורגל בברית המועצות.

תחת הנהגתו של המאמן החדש, זניט העתידית החלה את דרכה באליפות המועדונים הראשונה של ברית המועצות בשנת 1936, כך, אגב, בלי לקבל שם למועדון. המועדון נקרא אז "קבוצת LMZ על שם סטלין ", או פשוט "קבוצת מפעל המתכות הלנינגרדי". רק בסוף מאי אותה שנה, לאחר העברת כל הספורטאים לחסות אגודת הספורט "סטאלינץ", אימצה קבוצת הכדורגל של המפעל את שמה - סטאלינץ. במקביל, צבעי מדי הקבוצה, כחול לבן, נבחרו בהתאם לצבעים של סמל האגודה.

הקבוצה החלה את עונת הבכורה בליגות העליונות בליגת המשנה הסובייטית בכדורגל: בית B, בו התמודדו 7 קבוצות. משחק הבכורה היה ב-27 במאי 1936 בדנייפרופטרובסק נגד דינמו המקומית. המשחק הסתיים בשוויון 1:1, הקבוצה סיימה את העונה במקום השני עם מאזן של הפסד בודד לדינמו טביליסי, שעלתה על חשבונה לבית A, ליגת העל הסובייטית בכדורגל. עונה לאחר מכן, ב-1937, הקבוצה נאבקה שוב על כרטיס העלייה לליגה הבכירה אבל אחרי הפסד במחצית השנייה של העונה לטורפדו מוסקבה ורצף הפסדים, סיימה את העונה במקום הרביעי בהפרש נקודה אחת בלבד מספרטק לנינגרד שבמקום הראשון.

בסוף 1937 הקבוצה איבדה את מתקן האימונים והאצטדיון שלה - אצטדיון KSI והקבוצה עברה להתאמן במתחם מפעל המתכות הלנינגרדי ולקבוצה לא היה מתקן אימונים משלה במשך זמן רב.[10]

תקופת למשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 1940 נערך שינוי ארגוני רציני בכדורגל הסובייטי, שנגע בעיקר לקבוצות של האיגודים המקצועיים. כדי לחזק את ענף הכדורגל של האיגודים המקצועיים, הוחלט להקים נבחרות כדורגל משלהן, אשר יפגישו בין מיטב שחקני האיגוד. שינויים אלה השפיעו על רבות מקבוצות הכדורגל במדינה כולל הקבוצה הלנינגרדית, שבשנת 1938 הועברה לחסות אגודת זניט והמועדון החל להתקרא "זניט". ערב אליפות 1941 פורקה קרסנאיה זאריה לנינגרד וקבוצת אוונגרד. השחקנים הטובים ביותר של קבוצות אלה חיזקו את הרכב "זניט", שלמעשה הפכה ל"נבחרת האיגודים המקצועיים של לנינגרד".

במהלך ניקוי בסגל, זניט איבדה רבים משחקניה הטובים, אך הצטרפו אליה שחקנים שהיוו חלק מהסגל שזכה בתואר הלאומי הראשון של הקבוצה: הגביע הסובייטי בכדורגל 1944: בוריס לוין-קוגן, ניקולאי סמירנוב, בוריס צ'וצ'לוב, אלכסיי יבלוצ'קין, לאוניד איוואנוב (שבהמשך הפך לאחד השוערים הטובים אך אז, ב-2 במאי 1939, עלה לראשונה בגיל 17 והיה השוער הצעיר ביותר בהרכב הקבוצה הבוגרת של זניט), ויקטור בודרוב, ניקולאי קופוס, יבגני אודינצוב (שהיה שחקן זניט הראשון להבקיע שלושער) ואחרים. זניט פתחה את עונת 1941 בהנהגת מאמן חדש, קונסטנטין למשב בן ה-33, שלא נחשב למאמן כשרוני במיוחד. עם זאת, בתחילת קיץ 1941, הקבוצה התחדשה לגמרי ובצעדיה הראשונים לזכייה בתארים לאומיים התחילה בניצחון סנסציוני ב-17 ביוני 1941 על ספרטק מוסקבה החזקה. המשחק ההוא היה המשחק האחרון של זניט ערב מלחמת המולדת הגדולה: ב-22 ביוני 1941 החלה הפלישה הנאצית לברית המועצות והמשחק המתוכנן בין זניט לספרטק חרקוב באותו היום בוטל.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה קטעה למשך שלוש שנים את חיי הכדורגל הפעילים במדינה. החזית התקרבה במהירות לעיר לנינגרד, בשערי העיר עמדו היחידות הגרמניות שבסוף יולי 1941 היו במרחק של קצת יותר ממאה קילומטרים מהעיר. החל בפינוי המוני של מפעלי התעשייה החשובים ביותר, כך יחד עם ציוד מפעלים אלה עברו עם עובדיהם מזרחה, אל העורף והרחק מהחזית. מפעל המתכות הלנינגרדי לא היה אמור להתפנות לחלוטין, אך מיטב הספורטאים ששיחקו בהרכב הקבוצה הורחקו מהעיר. לשם כך, במחצית הראשונה של יולי 1941, התרחש העברה מהירה של הספורטאים מחסות מפעל המתכות LMZ לחסות GOMZ, המפעל האופטי-מכני הממלכתי, שבניגוד למפעל LMZ, פונה מזרחה.

כתוצאה מכך, כל שחקני זניט, יחד עם מפעל GOMZ, פונה ביולי 1941 אל טטרסטן, סמוך לקאזאן, במרחק של אלף קילומטר מקו החזית. בלנינגרד נותרו רק ותיקי הקבוצה, חלקם נלחמו עם נשק בזרועותיהם בפרברי העיר, אחרים עבדו בחנויות מפעל המתכות הלנינגרדי והיו כאלה שהסיעו מכוניות לאורך דרך החיים הידועה.

ברם, לא כל שחקני הקבוצה שרדו את המלחמה, רבים מהם מתו בחזית, או מרעב במצור על לנינגרד. ביניהם קפטן זניט הראשון, בוריס איווין והשחקנים ניקולאי סאלוסטין, סמואל קוזינץ וארקדי לאריונוב, משועריה הראשונים של הקבוצה והאחים שלאגין, לצדם מתו בחזית גם כדורגלנים מספרטק ודינמו.

במהלך המצור על לנינגרד נערכו כמה משחקי כדורגל כמו המשחק בין זניט לדינמו שנערך בעיר הנצורה ב-31 במאי 1942, שנודע בשם "משחק המצור", שסימלו יותר מכל את העיר שעודנה חיה ומשחקת כדורגל גם תחת מצור ומחסור במזון.

שנות ה-50, משבר שנות ה-60 ושנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין למשב חזר לאמן את הקבוצה סמוך לסוף המלחמה, עם חידוש טורניר הגביע הסובייטי בכדורגל, כאשר באותה עונה זניט העפילה לגמר הגביע וגברה על צדק"א. הזכייה בתואר לאומי ראשון הביאה לקבוצה גאווה רבה לעיר ועם זכייתה הייתה זניט לקבוצה הלא-מוסקבאית הראשונה לזכות בגביע.

למשב המשיך לאמן את הקבוצה גם בתקופת השיקום שלאחר המלחמה אלא שעונת 1945 לא הייתה מוצלחת במיוחד, זניט הודחה בחצי גמר הגביע על ידי צדק"א והוחלט לפטר את למשב. במקומו מונה להחליפו מיכאיל בוטוסוב, אלא שזה לא שיפר את מצב הקבוצה ולאחר רצף הפסדים בוטוסוב התפטר באמצעה של עונת 1946.

עם זאת, תחת בוטוסוב, הקבוצה קיימה לראשונה משחקים בינלאומיים, כאשר בעונת 1946 זניט הוזמנה על ידי התאחדות ספורט הפועלים של פינלנד לטורניר שבו נטלו חלק קבוצות מקומיות מליגת מסטרוסריה. זניט ניצחה במשחק נגד הפינים בתוצאה 5:0 וגברה גם על נבחרת סטוקהולם בתוצאה 4:0 ועל נבחרת פינלנד בתוצאה 2:0. אבל בליגה זניט נתקלה בקשיים, אף על פי שהמאמן החדש איוואן טלאנוב הצליח להביא את הקבוצה למקום הששי בעונת 1947.

לקראת עונת 1948 למשב מונה למאמן מחדש אך שוב הקבוצה הציגה תוצאה עגומה משסיימה במקום 13. עונה לאחר מכן זניט סיימה במקום החמישי, בעונה שנפתחה עם 11 משחקים רצופים ללא הפסד כשהיא ספגה שער אחד וגם הוא מבעיטת עונשין. הקבוצה הציגה יכולות הגנתיות והתקפיות טובות שנמשכו גם בפתח עונת 1950, אלא שבריאותו של המאמן קונסטנטין למשב התרופפה, הוא התלונן רבות על מיחושים בלבו ובספטמבר 1950 אף הובהל לבית חולים ישירות מהאצטדיון, ימים לאחר מכן הוא מת. בן 43 היה במותו. בסופו של דבר זניט סיימה את אותה העונה במקום הששי. תקופת למשב הגיעה לסופה וזכורה במיוחד ככזו שהתאפיינה בזכייה בתואר לאומי ראשון ובאהדה הולכת וגוברת כלפי המועדון הלנינגרדי.

בעונת 1949 לאוניד איוואנוב, שוער הקבוצה שבר שיא של 720 דקות ללא ספיגה. עונה לאחר מכן זניט הבקיעה לראשונה 70 שערים בעונה (שיא שנשבר רק בשנת 2012. בנוסף, רק בעונת 2010 נשבר ממוצע השערים למשחק, אם בתקופת למשב זו עמדה על 1.94 הרי שתחת ספאלטי הממוצע עמד על 2 שערים).

שנות ה-50 היו שנים קשות ולא מוצלחות, אף על פי שהחלו באופטימיות עם חניכת אצטדיון קירוב עם תכולת 100,000 המושבים שלו. האצטדיון שימש כמגרש הבית במשך חצי מאה במהלכה זניט אירחה בו למעלה מ-600 משחקים. אבל הקבוצה לא הייתה חפה מבעיות. מצבה הכלכלי היה רע ולא היה לקבוצה מתקן אימונים משלה והיא נדדה במספר מגרשים.

לקראת עונת 1951 מונה שחקן העבר גאורגי לאסין למאמן, בעונת הבכורה שלו בקבוצה זניט סיימה במקום השביעי. אך הוא לא הצליח להשליט משמעת וסדר בקרב השחקנים ובסוף העונה התפטר. במקומו מונה ולדימיר למשב שכיהן כמאמן עד 1954, אך גם הוא לא הצליח להצעיד את הקבוצה לזכייה באליפות למרות היצמדות לצמרת הטבלה. למאמן מונה ניקולאי ליוקשינוב. ליוקשינוב ביצע ניסויים רבים בסגל אך לא הצליח להשיג תוצאות יציבות ואחרי שהקבוצה סיימה במקום השמיני בעונת 1955, הוא פוטר ובמקומו הובא קפטן דינמו סנקט פטרבורג לשעבר, ארקדי אלוב. אך בשנתיים שבהן שימש כמאמן זניט סיימה במקום התשיעי ולא הצליחה להשיג תוצאות טובות יותר בליגה.

בשנים 1939–1956 השחקן לאוניד איוואנוב היה השחקן הוותיק ביותר אחרי ששיחק במדי זניט במשך 18 עונות ב-300 הופעות במשחקים רשמיים.

בשנת 1967, סיימה זניט במקום האחרון של הטבלה והייתה אמורה לרדת לליגת המשנה אך בישיבת ראשי התאחדות הכדורגל הוחלט, שלא יאה שמועדון כדורגל מלנינגרד יירד לליגת המשנה דווקא בשנת היובל למהפכת 1917 ולכן הקבוצה נותרה עונה נוספת בליגה הבכירה.

בשנת 1977 מונה יורי מורוזוב בן ה-43 למאמן זניט. מורוזוב, שחקנה של אדמירלטייץ ודינמו בעבר, שיחק בזניט רגע לפני שפרש ממשחק. בשנים הבאות החל לבנות את הקבוצה שלו ובהרכב שיחקו שחקנים צעירים רבים כמו החלוצים יורי ז'לודקוב ויורי גראסימוב, הקשרים ואלרי ברושין, אלכסנדר זכאריקוב והבלמים אלכסיי סטפאנוב, ולדימיר דולגופולוב ואחרים. מורוזוב צירף אליהם שחקנים כמו בוריס צ'וחלוב, סרגיי דמיטרייב, סרגיי ודנייב, דמיטרי בראניק, סרגיי קוזנצוב, גנאדי טימופייב, הקשר ניקולאי לאריונוב, החלוצים אנטולי זינצ'נקו ו-ולדימיר קזאצ'יונוק והשוערים אלכסנדר טקאצ'נקו ומיכאיל ביריוקוב, יחד הם היוו את הגרעין לקבוצה שתצמד לצמרת טבלת האליפות.

בעונת 1980 לאחר שהתבססה כקבוצת מרכז טבלה לאורך כל שנות ה-70 של המאה ה-20, השיגה לראשונה מקום באחד משלושת המקומות הגבוהים בטבלה כשסיימה את עונת 1980 במקום השלישי, שהעניק לה לראשונה בתולדותיה את הזכות להתמודד במפעלים האירופיים, אלא שעונת הבכורה שלה במפעלים האירופיים לא הייתה מוצלחת במיוחד: במסגרת גביע אופ"א 1981/82 זניט פגשה את דינמו דרזדן החזקה, שהוכתרה לאחת הקבוצות החזקות בגרמניה המזרחית ואכן לזניט לא היה סיכוי מולם, הם הפסידו בבית 2:1 והובסו בחוץ בתוצאה 4:1 ונותרו מחוץ למפעל. בסוף עונת 1982 זניט סיימה שביעית והוחלט להיפרד ממורוזוב. הוא אומנם בנה הרכב שהחל להתבסס בראשות טבלת הליגה, אך לא הצליח להביא תואר אליפות נכסף ופוטר.

באותן שנים קבוצת הנוער של זניט עד גיל 17 זכתה באליפות הנוער של ברית המועצות בעונת 1978. בנוסף, בשנים 1980–1981 זניט רשמה שיא של 22 משחקי בית רצופים ללא הפסד בליגה. ב-24 בפברואר 1981 יורי גראסימוב היה שחקן זניט הראשון שהבקיע 4 שערים במשחק אחד, זה קרה במשחק הגביע הסובייטי נגד טורפדו כותאיסי. זניט רשמה הישג נוסף, כאשר בשנת 1980 שחקן זניט אנטולי זינצ'נקו חתם בראפיד וינה האוסטרית ובכך הפך ללגיונר הרשמי הראשון של ברית המועצות.

זניט אלופה ותקופת ההצלחה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבתו של יורי מורוזוב, שחתם בדינמו קייב, אל הקבוצה הובא פאבל סאדירין בן ה-40, שאימן קודם את קבוצת הנוער של זניט. בניגוד לקודמו, שהקפיד לשמור על מרחק רציני עם חניכיו ושמר על דיספצלינה צבאית בקבוצה, סאדירין היה הרבה יותר פתוח ודמוקרטי בהתמודדות עם שחקני הקבוצה, מה ששחרר את השחקנים שחשו לא בנוח תחת מורוזוב האוטוקרטי. בקי היטב בטקטיקות, תוך הבנה מעמיקה וממצה של מהות הכדורגל, כשחקן כדורגל הוא הכיר את כל סודות המשחק והדקויות שלו, כשהוא בעל אופי פתוח, ידידותי, בעל אנרגיה פנימית מדהימה וביטחון עצמי, סאדירין היווה תחליף מצוין למורוזוב.

המשחק של הקבוצה השתנה מעט עם המאמן החדש לעומת מורוזוב. זניט תחת סאדירין, ששמרה על קצב מהיר ואסרטיבי כמו קודם, נראתה כעת הרבה יותר מאוזנת. שחקני הנוער של מורוזוב התבגרו, צברו ניסיון והמשחק של הקבוצה הפך לסולידי יותר, סביר יותר. זניט שיחקה בכל השדה, תוך שימוש פעיל באגפים, כאשר הקשרים והבלמים רצים במרץ לאורך המשחקים. הכדור כמעט ולא התעכב במרכז המגרש, סאדירין דחק בשחקניו לבצע מסירות ארוכות לקו ההתקפה, כך שכמעט כל הקבוצה השתתפה באופן פעיל, למעט אולי השוער, בניסיונות להבקיע ליריבה. הטקטיקות של הקבוצה ממשחק למשחק היו מגוונות יותר וסאדירין דאג שיקשה על יריביו לנחש את צעדי קבוצתו: זניט יכלה לשחק עם חלוץ אחד ולעיתים עלתה עם ארבעה חלוצים בבת אחת; לעיתים נוספו חמישה בלמים בהגנה ואז רק שלושה. הקבוצה עבדה על השילובים השונים והמאמן אפשר לשחקניו חופש פעולה מוחלט על המגרש תוך דגש על אלתורים ומהלכים לא צפויים ולא סטנדרטיים, מה שהיה כמעט בלתי אפשרי תחת מורוזוב. סאדירין, לעומת זאת, עודד את היצירתיות של שחקניו ולכן המשחק של "זניט" שלו נראה מושך מאוד. עקרונית, לסאדירין היה סיכוי לזכות באליפות הראשונה שלו בעונת 1983, כשזניט נצמדה לצמרת הטבלה לאורך העונה אך סיימה לבסוף במקום הרביעי בלבד, זאת בעיקר בגלל פציעות שהביאו לכך שזניט איבדה מספר שחקני מפתח בבת אחת. עם זאת, הפוטנציאל היה גדול ומעטים בלנינגרד פקפקו בכך שזניט בהחלט תשחק עוד יותר טוב בעונה הבאה. עם זאת, מתנה כזו מהקבוצה האהובה על העיר, בשנה הבאה, מעטים היו יכולים לחזות אז בוודאות.

את עונת 1984 זניט פתחה לא באופן מרשים במיוחד. ובכל זאת, לסירוגין בין משחקים מצליחים לבין כאלה שהיו לא ממש מוצלחים, הקבוצה שמרה על מקומה בצמרת טבלת הליגה כל הזמן ונכנסה לשלושת המקומות הראשונים כבר בתחילת הקיץ. במקביל, "זניט" העפילה לראשונה מזה 40 שנה לגמר גביע ברית המועצות. תוצאת משחק הגמר השפיעה באופן משמעותי על ביצועי הקבוצה באליפות אותה השנה. כמו לפני 40 שנה, בשנת 1944, הדרך לגמר של זניט בשנת 1984 התבררה כקשה מאוד. בשלושה מתוך ארבעת המשחקים שנערכו, נדרשה הארכה כדי לקבוע את המנצחת ובשניים מהם ההכרעה אף נפלה הגיע לבעיטות עונשין. אך עם זאת, זניט הצליחה להתגבר בהצלחה על כל המכשולים והעפילה לגמר בו הייתה זניט אמורה להתעמת עם דינמו מוסקבה.

בלנינגרד התקבלו חדשות אלה בשמחה בלתי מוסתרת: זניט צברה תאוצה והשיגה דריסת רגל בקרב הקבוצות המובילות באליפות, בעוד שדינמו ניצבה בתחתית הטבלה. תזכורות אינסופיות לשנת 1944 ירדו על זניט מכל עבר, דרישות בכל מחיר לנצח לקראת חגיגות 40 שנה לניצחון ההוא ורבים היו בטוחים שזניט תביא את הגביע לגדות נהר הנייבה. אלפי אוהדי לנינגרד, קבוצות מאורגנות של אורחים מכובדים, ותיקי כדורגל, מנהיגי המפלגה בעיר, נהרו בהמוניהם למשחק במוסקבה כדי לחגוג את הניצחון הקרוב, שאיש לא פקפק בו.

בבוקר 24 ביוני 1984, שבו נערך משחק גמר הגביע, מוסקבה הוצפה בתושבי לנינגרד אשר נהרו לאצטדיון המרכזי על שם לנין, כמה שעות לפני תחילת המשחק. זרם כה גדול של אוהדי כדורגל מלנינגרד למוסקבה מעולם לא נראה לפני כן. ההתרגשות הייתה גדולה וכולם חיכו לניצחון. אבל למשחק עצמו, שחקני זניט הגיעו תשושים ממפגשי האליפות האחרונים. המשחק התגלה כמתוח ואיטי. דינמו לא נראתה טוב יותר, עם זאת, שחקניה חששו בכנות מיריביתם, ולכן התמקדו במשחק הגנתי. המשחק הסתיים בתיקו 0:0 ונכנס לתוספת הזמן שבו המזל חייך למוסקבאים: שתי בעיטות מדויקות לשערו של ביריוקוב הביאו להם ניצחון במשחק הזה ואיתו את גביע ברית המועצות, שנשאר במוסקבה. אוהדי זניט היו מאוכזבים והתעצבנו על התוצאה והדבר השפיע גם על הקבוצה, כשלאחר הגמר הפסידה בביתה במשחק נגד ספרטק.

נראה כי הסיפור הישן חוזר על עצמו: העונה שהחלה שוב בהבטחה עלולה להתגלות ככישלון עבור הקבוצה. אלא שסאדירין, לא נתן לשחקניו ליפול ברוחם וכך הקבוצה החלה לצבור רצף של שבעה ניצחונות רצופים, כולל ניצחון דרמטי על ספרטק השנואה בתוצאה 2:3 והקבוצה טיפסה למקום הראשון בטבלת האליפות ביום האחרון של יולי 1984, בשלב הזה זניט פגשה את דינמו טביליסי, למשחק שבו זניט הפסידה לכל אורכו ו-10 דקות לסיום פיגרה 2:0 אך הצליחה לא רק לחזור אלא גם להפוך את התוצאה ובתוך 10 דקות לעלות ל-2:3, האליפות כעת הייתה ממש בהישג יד.

זניט לא איבדה את ההובלה באליפות: זניט ניצחה לסירוגין במשחקים הקשים ביותר, כשהיו לה שני מתחרים רציניים ביותר לאליפות, דניפרו דניפרופטרובסק וטורפדו מוסקבה ובסופו של דבר, במשחק האחרון ב־21 בנובמבר 1984, נגד מטאליסט חרקוב בבית, על המגרש במתחם האירועים והספורט הפטרבורגי, די היה כדי שהקבוצה תסיים בתיקו כדי לזכות באליפות ראשונה בהיסטוריה. אבל זניט לא הייתה מוכנה להסתפק בשוויון במשחק האליפות וזניט ניצחה את הקבוצה מחרקוב בתוצאה 4:1 והפכה לאלופת ברית המועצות, לראשונה בתולדותיה.

אחרי שהחמיצה זכייה בגביע, "זניט" הצליחה לזכות בטורניר יוקרתי עוד יותר, היא ניצחה בביטחון, באופן משכנע, בפער של 2 נקודות מסגניתה, ספרטק, תוך שהיא הופכת לקבוצה הפורה ביותר בכמות שערים באליפות (60 שערים ב-34 משחקים) כשהשוער מיכאיל ביריוקוב הוכתר באותה עונה לכדורגלן המצטיין של העונה. בנוסף לכך, ב-26 באוגוסט 1983 יורי גראסימוב הבקיע שער 10 שניות לאחר פתיחת המשחק נגד נפטצ'י באקו, במה שמהווה לשער המהיר ביותר בהיסטוריה של זניט.

הרכב האלופה כלל את מיכאיל ביריוקוב השוער; הבלמים אנטולי דווידוב, ולדימיר דולגופולוב, אלכסיי סטפאנוב, סרגיי קוזנצוב; הקשרים סרגיי ודנייב, ואלרי ברושין, ארקדי אפאנסייב, ויאצ'סלב מלניקוב, דמיטרי בראניק וניקולאי לאריונוב; החלוצים יורי ז'לודקוב, ולדימיר קלמנטייב, בוריס צ'וחלוב וסרגיי דמיטרייב.

בעונה שלאחר מכן, זכתה הקבוצה בסופר-קאפ הסובייטי אחרי שגברה על דינמו מוסקבה בזוג המשחקים על הטורניר (2:1 ו-1:0). בעונת 1985/1986 העפילה עד לשלב שמינית גמר ליגת האלופות, שנקראה אז גביע אירופה לאלופות. פורמט הליגה כלל הרבה פחות משחקים אז ואת הדרך לשמינית הגמר היא עשתה אחרי ניצחון 4:0 בסיכום הכולל על ואלרנגה הנורווגית, אך הפסידה לקואוסיסי הפינית (שהפכה בהמשך ללאהטי) בשמינית הגמר בתוצאה 4:3 בסיכום הכולל.

ברם בעונות הבאות חלה ירידה ביכולות הקבוצה, כאשר בעונת 1985 זניט סיימה ששית ואף על פי שבעונת 1986 סיימה רביעית ובעונה לאחר מכן זניט סיימה במקום ה-14, ביוני 1987 הוחלט לפטר את סאדירין. בשנים הבאות ידעה זניט תחלופת מאמנים גבוהה, שלא הביאה להישגים ויכולתה של זניט התדרדרה, הקבוצה לא הצליחה לזכות בשום תואר נוסף בעשור שלאחר מכן.

אם בעונת 1988 זניט סיימה ששית, הרי שבעונת 1989 זניט סיימה במקום ה-16 והאחרון ולראשונה בתולדותיה ירדה לליגת המשנה הסובייטית, בה התמודדה עד להתפרקות ברית המועצות והמשיכה להתמודד בליגת המשנה הרוסית בכדורגל עד עונת 1995.

שנות ה-90 העגומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוק המדינה, אגודת הספורט זניט פורקה ומפעל לומו שהתעסק באופטיקה הפך לאחד הבעלים החשובים של הקבוצה באותה התקופה. בשנת 1990 הקבוצה נרשמה מחדש לליגה הבכירה, הפעם בבעלותה של עיריית סנקט פטרבורג ואומנם ב-1991 קבוצת הנוער זכתה באליפות הנוער הסובייטית, קבוצת הבוגרים הייתה במצב רע: אחרי שהודחה כבר בעונה הראשונה של הליגה הרוסית (עונת 1992), הקבוצה פורקה ונרשמה מחדש כחברת מניות פתוחה בשנת 1993 כ"מועדון הכדורגל זניט" (ОАО "ФК Зенит") בבעלות האוליגרך דוד טרקטובנקו והקבוצה חזרה לליגה הבכירה רק בעונת 1996.

בעונת 1995 פאבל סאדירין מונה מחדש למאמן זניט ובסיום העונה הצליח להצעיד את קבוצתו למקום השלישי בליגת המשנה, שהעניק לה מקום בעונה הבאה בליגת העל הרוסית בכדורגל, כאשר בעונתה הראשונה בליגה הרוסית סיימה במקום העשירי והבטיחה לעצמה הישארות בליגה. סאדירין הוחלף באנטולי בישובץ, שבהמשך הוחלף על ידי אנטולי דווידוב ובעונת 1998 סיימה זניט במקום החמישי שהעניק לה מקום בסיבוב הראשון של גביע אופ"א, שבו הפסידה לבולוניה 1909, ברם דווידוב החל להציג הרכב נחוש שהצליח שנה לאחר מכן להביא לעיר על גדות נהר הנייבה תואר ראשון מזה 15 שנה. בשנת 1999 הקבוצה זכתה לראשונה בגביע הרוסי והיה נדמה שזניט מתחילה להתבסס כמועדון כדורגל מוצלח.

זניט העפילה לגמר הגביע בעונת 1999 בפעם הרביעית בתולדותיה, אחרי שגברה בדרך על יריבות כמו סוקול סרטוב, ז'מצ'וז'ינה סוצ'י, רוסטסלמאש וצסק"א. בגמר זניט פגשה את דינמו מוסקבה, במה שהיה שחזור מדויק של הגמר הקודם של זניט בעונת 1984. הפעם זניט ניצחה בתוצאה 3:1 והגביע חזר לעיר אחרי 55 שנות בצורת. עם זכייתה בגביע זניט הפכה לקבוצה הלא מוסקבאית הראשונה שזוכה בגביע הרוסי.

תחילת הצמיחה, הגעת גזפרום וההצלחות האירופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזפרום, הבעלים של זניט מאז 23 בדצמבר 2005.
ולאסטימיל פטרז'לה, המאמן הזר הראשון בתולדות הקבוצה, שהביא אותה לשלב רבע גמר גביע אופ"א.
דיק אדבוקאט, המאמן המוצלח בתולדות הקבוצה, 2006—2009.
שחקני זניט חוגגים את הזכייה באליפות רוסיה 2007.

בעונת 2001 זניט סיימה שלישית בליגה במה שהיה להישג השיא שלה מאז התפרקות ברית המועצות והעפילה עד לגמר הגביע הרוסי בעונת 2002 וסיימה כסגנית אלופת רוסיה וכזוכת הגביע הרוסי בעונת 2003. הקבוצה בהנהלת האוליגרך דוד טרקטובנקו, החלה להציג כדורגל משכנע ותושבי העיר קיוו לראות אותה מצליחה היטב בזירה הלאומית.

הקבוצה שיחקה בגביע האינטרטוטו בעונת 2000, אז גברה בסיבוב השני על קבוצת פרימורה הסלובנית וגברה בסיבוב השלישי על קבוצת טטבאניה ההונגרית. בשלב חצי-הגמר ניצחה הקבוצה את קבוצת ברדפורד סיטי האנגלית אך הפסידה בגמר לקבוצת סלטה ויגו הספרדית ולכן לא זכתה בכרטיס לגביע אופ"א בעונה זו.

בעונת 2002 שבה זניט סיימה במקום השני בטבלת האליפות אימנו אותה 3 מאמנים שונים: יורי מורוזוב, שהוחזר לזמן קצר, מיכאיל ביריוקוב שכיהן כממלא מקום ובוריס רופופורט שנשאר בקבוצה וסביבו החלה להיבנות קבוצה שהורכבה מבוגרי אקדמיית זניט סנקט פטרבורג כאנדריי ארשבין, אלכסנדר קרז'אקוב, אלכסיי איגונין, אלכסנדר גורשקוב, קונסטנטין לפחין ואחרים. באותה עונה בנק סנקט פטרבורג רכש את מרבית מניות הקבוצה והפך לבעלים החדש.

בשנת 2003 מונה ולאסטימיל פטרז'לה הצ'כי בן ה-49 למאמן הקבוצה והפך למאמן הזר הראשון בתולדות זניט.[11] כבר בעונת הבכורה של פטרז'לה זניט סיימה במקום השני, שהעניק לה מקום בשלב המוקדמות הראשון של גביע אופ"א והעפילה לשלב הבתים של הטורניר בעונת 2004/2005. בעונת 2004 ובעונת 2005 סיימה במקום הרביעי בליגה והעפילה לשלב המוקדמות בגביע אופ"א פעמיים ברציפות. פטרז'לה הצליח להעפיל עם זניט לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2005/2006, במה שהיה להישג השיא שלה עד אז במפעל זה (אחרי שגברה על רוסנבורג ומרסיי בשלבי ההכרעה ונבלמה על ידי סביליה). במאי 2006 פטרז'לה פוטר אחרי רצף הפסדים ובמקומו מונה לממלא מקום ולדימיר בורוביצ'קה, ששימש כעוזרו של פטרז'לה משנת 2003. בורוביצ'קה כיהן כממלא מקום עד סוף העונה. זניט סיימה רביעית והעפילה למוקדמות גביע אופ"א 2007/2008 שהפך בהמשך לאחת העונות המוצלחות בתולדות הקבוצה.

בדצמבר 2005 השתלטה על הקבוצה חברת גזפרום, אחת החברות הגדולות ברוסיה של ימינו והבטיחה כי תשקיע כספים רבים בקבוצה, בבניית אצטדיון חדש ובהשקעה במחלקות הנוער של הקבוצה. ביולי 2006 מונה למשרת המאמן דיק אדבוקאט ההולנדי, במקומו של פטרז'לה. ברם, לאורך כל עונת 2006 התקשה להצעיד את הקבוצה קדימה. רק שנה לאחר מכן, בעונת 2007 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה באליפות רוסיה, שהעניק לה מקום בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2008/2009.

בגביע אופ"א עונת 2007/2008 זניט ניצחה 0–2 את גלאזגו ריינג'רס במשחק הגמר שנערך בסיטי אוף מנצ'סטר סטדיום.[12] עוד בחצי הגמר רשמה הקבוצה הישג מרשים כשניצחה את באיירן מינכן, המועדפת לזכייה בטורניר, 5-1 בסיכום שני המשחקים.[13][14][15] וכך השיגה זכייה היסטורית בתואר אירופי.

בסוף יולי 2008 זניט החתימה את החלוץ דני מיגל אלבס וכבר ב-29 באוגוסט 2008 הוכיח את יכולתו כשבישל והבקיע שער במשחק שבו זניט זכתה בסופר קאפ האירופי, לאחר ניצחון בתוצאה 1–2 על קבוצת הפאר מנצ'סטר יונייטד.[16]

השיאים וההתבססות כמועדון הטוב ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 מונה למאמן, האיטלקי לוצ'יאנו ספאלטי שאימן את רומא בעבר. בעונת 2009/10 זניט הציגה כדורגל מרשים לכל אורך טורניר הגביע הרוסי, כאשר בשלב רבע הגמר הייתה הקבוצה הבכירה היחידה במפעל, כאשר צסק"א מוסקבה ורובין קאזאן הודחו כבר בשלבים מוקדמים יותר. הקבוצה זכתה בגביע, אחרי שגברה על סיביר נובוסיבירסק בגמר הגביע הרוסי 1:0, במשחק שנערך לראשונה בדרום המדינה, בעיר רוסטוב על הדון. ב-14 בנובמבר השלימה זניט דאבל לאחר שהבטיחה את זכייתה באליפות רוסיה לעונת 2010 שני מחזורים לסיום העונה בעקבות ניצחון 5:0 במשחק מול רוסטוב.[17]

בשלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות בעונת 2010, גברה זניט על אוניראה אורזיצ'ני 1:0 והוגרלה ב-6 באוגוסט אותה שנה, מול אוקזר הצרפתית. למרות הניצחון הביתי 1:0 על הצרפתים, זניט ספגה את ההפסד הראשון שלה לשנת 2010, אחרי 0:2 בחוץ, והודחה מהמפעל. היא הוגרלה בבית 7, בליגה האירופית לצד אנדרלכט, היידוק ספליט וא.א.ק. אתונה. בדצמבר 2010 זניט הבטיחה העפלה לשלבי ההכרעה של הליגה האירופית, לאחר מאזן מושלם של שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים והפכה לקבוצה היחידה שהשיגה שישה ניצחונות רצופים בעונת 2010/2011.

בינואר 2011 זניט סנקט פטרבורג הודחה משלב חצי גמר ליגת האלופות של מדינות חבר העמים והעפילה לגמר טורניר MatchWorldCup שנערך בדובאי, שם הפסידה בגמר לאל-הילאל בפנדלים והיה זה הפסדה היחיד בטורניר. במרץ 2011 זניט הודחה משלב שמינית גמר הליגה האירופית, לאחר הפסד 3:2 בסיכום הכולל מול טוונטה אנסחדה, שהדיחה שלב קודם קבוצה רוסייה נוספת - רובין קאזאן.

זניט העפילה לשמינית גמר הגביע הרוסי לעונת 2010/2011, לאחר שגברה 3:1 על יריבתה העירונית, דינמו סנקט פטרבורג. במרץ 2011 הקבוצה זכתה בסופרקאפ הרוסי השני שלה והשלישי סך הכל, לאחר שגברה 1:0 על צסק"א מוסקבה בגמר. צסק"א נקמה כחודש לאחר מכן, כאשר הדיחה אותה משלב רבע גמר הגביע הרוסי. בספטמבר 2011 העפילה לרבע גמר הגביע הרוסי לעונת 2011/12 והפסידה לבסוף לדינמו מוסקבה. באפריל 2012 זכתה באליפות שנייה ברציפות, לאחר שהבטיחה את המקום הראשון שלושה מחזורים לסיום.

בעונת 2011/2012, הקבוצה הוגרלה לשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות מול פורטו, שחטאר דונצק ואפואל ניקוסיה והעפילה מהמקום השני לשלב שמינית גמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה והתמודדה מול בנפיקה ליסבון[18]; במשחק הראשון היא גברה על בנפיקה בתוצאה 3:2[19][20] אך במשחק השני הפסידה והודחה מהטורניר בשלב שמינית גמר ליגת האלופות.[21]

בעונת 2012/2013 סיימה כסגנית האלופה, לאחר שצסק"א הבטיחה זכייה באליפות מחזור אחד לסיום. הקבוצה השתתפה 3 פעמים בסופרקאפ הרוסי, מתוכם זכתה פעמיים (ב-2008 וב-2011) כשב-2013 הפסידה לצסק"א מוסקבה.

בעונת 2013/14 הקבוצה התמודדה במסלול הליגה בשלבי המוקדמות של ליגת האלופות והעפילה לפלייאוף אחרי שדרסה בביתה 0:5 את נורדשלנד מדנמרק. במסגרת שלב הפלייאוף וההעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, זניט הוגרלה לשחק מול פאסוס די פריירה, שסיימה את עונת 2012/13 במקום השלישי בליגה הבכירה בפורטוגל. זניט גברה על פאסוס 8:3 בסיכום הכללי (4:1 בפורטוגל, 2:4 בבית) והעפילה לשלב הבתים בליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות והוגרלה מול פורטו, אתלטיקו מדריד, ואוסטריה וינה. הקבוצה סיימה במקום השני, על חשבון פורטו ואחרי אתלטיקו מדריד והעפילה לשמינית גמר ליגת האלופות, למשחק התמודדות מול בורוסיה דורטמונד, על כרטיס לרבע הגמר. כשבמשחק הראשון זניט הפסידה באצטדיונה הביתי בתוצאה 2–4 ולא העפילה לשלב הבא חרף ניצחון 2:1 בשלב הגומלין.[22] לאחר שזניט לא הצליחה לגבור גם על יריבתה טום טומסק, במחזור ה-21 בליגה וירדה למקום השני, פוטר מאמנהּ לוצ'יאנו ספאלטי והוחלף בסרגיי סמאק, שמונה למאמן זמני.[23][24] ספאלטי ספג ביקורת על כך שבעונתו האחרונה בקבוצה, לזניט היה מיעוט שערים במשחקי הבית. בליגת האלופות עמד מאזנהּ על שני שערים בשלושה משחקי בית לעומת שלושה שערים בחוץ. גם בליגה הרוסית, הקבוצה הבקיעה במשחקי חוץ 35% יותר מאשר בבית.

ב-20 במרץ 2014 אנדרה וילאש בואש התמנה למאמן הקבוצה וכמאמן ראשי עד שנת 2016, כשהוא מרוויח 6.2 מיליון ליש"ט לעונה, בהתאם לחוזה שנחתם.[25] לאחר מינויו, הוביל רצף ניצחונות של הקבוצה על יריבותיה (6:2 על רובין קאזאן, 4:1 על קרסנודאר) לקראת התבססות בראש טבלת האליפות. בגביע הרוסי הקבוצה הודחה בשלב שמינית הגמר על ידי ארסנל טולה, שניצחה 3:2 בהארכה. באותה עונה זכתה הקבוצה באליפות, 2 מחזורים לפני סיום העונה.

בעונת 2014/15 העפילה הקבוצה לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי שגברה על א.א.ל. לימסול (3:1) ועל סטנדרד ליאז' (4:0). זניט הוגרלה לבית ג' מול באייר לברקוזן, בנפיקה ליסבון ומונקו. הקבוצה סיימה את הטורניר במקום השלישי בבית, אחרי 3 הפסדים (בית וחוץ מול באייר לברקוזן וחוץ מול מונקו), 2 ניצחונות (מול בנפיקה בבית ובחוץ) ותוצאת שוויון (מול מונקו בבית). מאחר שסיימה במקום השלישי בבית, הקבוצה הודחה לליגת אירופה,[26] שבה העפילה עד לשלב רבע הגמר אחרי שגברה על פ.ס.וו. איינדהובן (2:0, 2:0) ועל טורינו (2:0, 0:1) אך הודחה על ידי סביליה (1:2, 2:2).

בעונת 2015/16 הקבוצה סיימה במקום הראשון בבית שלה בשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שניצחה את כל יריבותיה: גנט, ולנסיה וליון, אולם הודחה בשלב שמינית הגמר על ידי קבוצת בנפיקה ליסבון. באותה עונה הפסידה בשתי משחקים רצופים בבית (מול קרסנודאר וקריליה סובייטוב, נתון שנשמר במשך 5 שנים), אך זכתה בגביע הרוסי לאחר שגברה על צסק"א מוסקבה בגמר הגביע בתוצאה 4:1 וסיימה במקום השלישי בליגה.

תחת אנדרה וילאש בואש זניט הציגה נתונים של 62 ניצחונות, 20 שוויונות ו-19 הפסדים, כאשר תחתיו זניט זכתה בכל התארים הלאומיים האפשריים, אחוז הניצחונות עמד על 61.4% וזניט התבססה בתור המועדון הטוב ביותר ברוסיה עם 13 ניצחונות רצופים בין אוגוסט לספטמבר 2014. סך הכל זניט הבקיעה 195 שערים עם ממוצע של 1.93 שערים למשחק, כאשר האלק, שהובא על ידי בואש, הוכתר על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית לכדורגלן הטוב ביותר בליגה הרוסית. בקיץ 2014 אסקיאל גאראי זכה עם נבחרתו בסגנות אליפות עולם, בעוד האלק סיים עם נבחרתו במקום הרביעי. באותו טורניר נבחרת רוסיה בכדורגל יוצגה על ידי שלושה שחקני זניט: אולג שאטוב, אלכסנדר קרז'אקוב וויקטור פייזולין. בהרכב הנבחרת הבלגית שיחקו אקסל ויטסל וניקולאס לומבארטס, בהרכב פורטוגל שיחק לואיס נטו. בנוסף, שבעה שחקני זניט השתתפו במשחקי יורו 2016: יורי לודיגין, איגור סמולניקוב, ארתור יוסופוב, אולג שאטוב, אלכסנדר קוקורין, ארטיום דזיובה (עבור רוסיה) ואקסל ויטסל (עבור בלגיה). בתום עונת 2015/2016 אנדרה וילאש בואש הודיע על עזיבתו את הקבוצה.

ב־24 במאי 2016, הוחתם המאמן הרומני של שחטאר דונצק, מירצ'ה לוצ'סקו, למאמן זניט למשך שנתיים שבמהלכן ירוויח חמישה מיליון יורו לעונה.[27][28] אך בפועל הוא נשאר בה כשנה, כאשר הקבוצה בהדרכתו זכתה בסופרקאפ הרוסי לאחר שגברה 0:1 על צסק"א מוסקבה. בעונת 2016/2017 השתתפה הקבוצה בשלב הבתים של הליגה האירופית.[29] בשלב הבתים ניצחה פעמיים את מכבי תל אביב ודאנדוק האירית, ניצחה את א.ז. אלקמאר פעם אחת ועל אף שהפסידה לה במחזור האחרון סיימה במקום הראשון בבית והעפילה לשלב 32 האחרונות.

בתום עונת 2016/2017 הוא פוטר, משלא הצליח להוביל את הקבוצה להעפלה לליגת האלופות.

המעבר לגזפרום ארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גזפרום ארנה
השחקנים הארגנטינאים של זניט היו קבוצת הזרים העיקרית בזניט בעונת 2018. משמאל לימין: מתיאס קראנביטר, עמנואל ממאנה, לאנדרו פארדס, סבסטיאן דריוסי, אמיליאנו ריגוני.

לקראת סיום עונת 2016/2017 זניט עזבה את אצטדיון פטרובסקי ועברה לארח את משחקי הבית שלה באצטדיון קרסטובסקי החדש, המכיל 68,172 ונבנה במשך עשור בעלות של יותר ממיליארד דולרים. זמן קצר לאחר פיטורי לוצ'סקו, מונה סרגיי פורסנקו למנכ"ל הקבוצה כשלצידו קונסטנטין סרסאניה כמנהל ספורטיבי, ב-1 ביוני 2017 הם הכריזו על מינויו של המאמן האיטלקי רוברטו מאנצ'יני למאמן הראשי. רשמית, הוא הוחתם למשך 3 שנים עם אופציה להארכה בשנתיים נוספות.

בעונת 2017/2018 זניט השתתפה שוב בליגה האירופית ופתחה את עונתה באירופה בשלב המוקדמות השלישי נגד בני יהודה תל אביב,[30] עליה גברה בתוצאה 2:0 וחרף הפסד מפתיע במגרשה הבייתי 1:0 העפילה לשלב הבא.[31] היא הצליחה לגבור על אוטרכט ולהעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית, שנה שנייה ברציפות. במהלך חלון ההעברות בקיץ 2017, קמפיין הרכישה של זניט היה לגדול ביותר בתולדותיה משביצעה רכישה של 14 שחקנים חדשים, רובם זרים.[32][33] היא הוציאה סכום של 85 מיליון דולר ושחררה משורותיה 19 שחקנים, מהם 9 שחקנים שהושאלו.[34] באותה עונה הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר הליגה האירופית לאחר שסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של 5 ניצחונות ושוויון 1 וללא הפסד ועם כמות השערים הגבוהה ביותר בשלב הבתים, לאחר שהבקיעה 17 שערים. הקבוצה אומנם גברה על סלטיק אך הפסידה לר.ב. לייפציג בסיכום הכולל.

באוקטובר 2017 סרסאניה מת במפתיע והדבר השפיע על הלך הרוח בקבוצה: בטורניר הגביע הקבוצה הודחה בשלב 16 האחרונות על ידי יריבתה העירונית דינמו סנקט פטרבורג, חרף היותה הפייבוריטית במפגש. בליגה, זניט פתחה את עונת 2017/2018 בליגת העל הרוסית בכדורגל עם רצף של 11 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד. ברם, היא איבדה גובה בהמשך, התקשתה לחבר רצף ניצחונות והגיעה לנתון של 5 משחקי שוויון רצופים ואפשרה ללוקומוטיב מוסקבה לעקוף אותה ולזכות באליפות על חשבונה כשזניט מסיימת את העונה במקום החמישי, במה שמהווה להישג הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה, מאז נרכשה על ידי גזפרום בדצמבר 2006.[35][36][37][38] ב-13 במאי 2018, מנצ'יני והנהלת הקבוצה הסכימו לבטל את החוזה ביניהם ללא תשלום פיצויים זה לזה, לאחר שסיכם לאמן את איטליה.[39] בתום עונת 2017/2018 בליגת העל הרוסית בכדורגל, למרות עונה כושלת יחסית, המועדון גייס קהל צופים של מעל מיליון צופים שנכחו במשחקי הבית של הקבוצה, שהוכתרה לפופולרית ביותר במדינה, כאשר המשחק נגד ספרטק באותה עונה בגזפרום ארנה צבר קהל של 53,359 צופים במה שהיה לשיא צופים במשחק באותה עונה.

תקופת סמאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי סמאק, מאמן זניט משנת 2018.
סמל זניט במהלך חגיגות 95 שנה למועדון במאי 2020.

עונת הבכורה כמאמן ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2018 מונה אלכסנדר מדבדב לנשיא הקבוצה החדש ולצידו מונה חוויאר ריבלטה למנהל הספורטיבי החדש. ב-29 במאי 2018 מונה סרגיי סמאק, שחקן עבר בקבוצה, למאמן הראשי, תמורת מיליון יורו לעונה ובכך היה למאמן הרוסי הראשון על הקווים בזניט מאז 2002 שאינו ממלא מקום. הוא החזיר שחקנים רבים לסגל שנשלחו קודם להשאלה ביניהם כריסטיאן נובואה, רוברט מאק, ארטיום דזיובה, לואיס נטו, אולג שאטוב ומיכאיל קרז'אקוב. מנגד עקב ריבוי זרים בקבוצה שלח להשאלה את לוקה ג'ורג'ביץ' ואמיליאנו ריגוני (שהוחזר בחורף 2019). ההעברה היחידה בקיץ 2018 הייתה של קלאודיו מרקיזיו שהגיע אליה כשחקן חופשי לאחר ששוחרר מיובנטוס. בנוסף יורי לודיגין, יגור באבורין, דמיטרי פולוז ואיברגים צלאגוב הושאלו לקבוצות אחרות. עם זאת, בפברואר 2019 הקבוצה חיזקה את הסגל עם רכישתם של וילמר בריוס, סרדאר אזמון ויארוסלב רקיצקי, שהתאפשרה אחרי מכירתו של לאנדרו פארדס לפריז סן-ז'רמן תמורת 47 מיליון יורו.

במפעלים האירופים זניט הייתה על סף הדחה בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית בעקבות הפסד 4:0 לדינמו מינסק אך הקבוצה רשמה את אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות המפעל, כשניצחה 8:1 באצטדיון פטרובסקי, במשחק ללא קהל והייתה לקבוצה החמישית בהיסטוריה של הכדורגל האירופי לחזור מפיגור 4 שערים ומעלה ולנצח במשחק גומלין.[40] הקבוצה העפילה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית והפכה לקבוצה הרוסית הראשונה שמעפילה לפלייאוף המפעלים האירופיים כבר 9 עונות רצופות.[41] בסופו של דבר הודחה באותה עונה בשלב שמינית הגמר, אחרי שהגיעה למאזן של 9 משחקים ללא ניצחון במשחקי חוץ באירופה וללא ניצחונות חוץ כלל בעונת 2018/2019.

בגביע הקבוצה פגשה את וולגר אסטרחן, בשלב 16 האחרונות ואחרי שגברה עליה בתוצאה 0–4 העפילה לשלב שמינית הגמר. אך הודחה בשמינית הגמר על ידי רוסטוב בעקבות תבוסה 3:1. את עונת 2018/2019 בליגה זניט פתחה עם 5 ניצחונות רצופים ללא ספיגת שער, בהישג הטוב ביותר שלה מאז 1997 ועם 8 מחזורים רצופים ללא הפסד והצליחה להתבסס בראש טבלת האליפות במשך 30 מחזורים רצופים כשהיא מובילה את טבלת האליפות במשך כל העונה כולה. עם זאת, היא הגיעה גם למאזן עגום של 5 הפסדים, שהוא המאזן הגרוע ביותר שלה מאז 2009. אבל סמאק הצליח היכן שקודמיו נכשלו והוביל את זניט לזכייה באליפות רוסיה (3 מחזורים לסיום) ולהתמודדות בליגת האלופות, לאחר היעדרות של 5 שנים.[42][43]

ניקוי בסגל וצעדים ראשונים לאליפות ראשונה מזה שלוש שנים, זכייה בדאבל וחזרה לדומיננטיות ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני זניט במדי עונת 2019/2020

לקראת עונת 2019/2020 בליגת העל הרוסית בכדורגל, זניט ביצעה ניקוי בסגל: היא נפרדה משישה עשר שחקנים, כמו לואיס נטו, יורי לודיגין, אנדריי פאניוקוב, איברגים צלאגוב, אלמיר נביאולין, איוואן נובוסלצב, קלאודיו מרקיזיו, דמיטרי פולוז, יגור באבורין, כריסטיאן נובואה, אנטון זבולוטני, לוקה ג'ורג'ביץ', מיחה מבליה, אלכסנדר אניוקוב, דניס טרנטייב שהושאל לאופה, אמיליאנו ריגוני שהושאל לסמפדוריה והברזילאי הרנני שהושאל לפארמה האיטלקית. מנגד ביצעה רכש מסיבי של שחקנים איכותיים כדוגמת: אלכסיי סוטורמין, דוגלאס סנטוס, אלכסנדר ואסיוטין, דניל קרוגובוי (שעם רכישתו הושאל לאופה עד קיץ 2020), ויאצ'סלב קרבאייב, יורדן אוסוריו שהושאל לשנה ומלקום שנרכש בסכום שיא של 40 מיליון יורו. בינואר 2020 טלטלה את הקבוצה פרשת השאלתו של אלכסנדר קוקורין, שהוחלט להשאילו לקבוצת סוצ'י, אליה הושאלו בעבר שמונה שחקני זניט לשעבר, קוקורין טען שהוחלט על כך בלעדיו והמאמן סרגיי סמאק הודיע שההחלטה הגיעה מהבעלים, גזפרום, ושהוא זקוק לשחקן. אלא שבשל סירוב השחקן לעבור, הוחלט להעבירו לשחק בקבוצת המילואים "זניט-2", לבסוף בפברואר השחקן הסכים והוא הושאל לחצי שנה בקבוצה הדרומית והפך לשחקן התשיעי בה שמגיע מזניט.[44] בנוסף, זניט שחררה את מתיאס קראנביטר (שהוחתם במקסיקו תמורת 8 מיליון יורו) ורוברט מאק (שעזב לטורקיה) והחזירה מהשאלה את אמיליאנו ריגוני.

בליגת האלופות הוגרלה מול בנפיקה ליסבון, ר.ב. לייפציג ואולימפיק ליון, אך לא הצליחה להעפיל לשמינית גמר וסיימה במקום האחרון בבית לאחר שהפסידה פעמיים ללייפציג ופעם אחת לבנפיקה.[45]

במהלך עונת 2019/2020 בליגה זניט פתחה את העונה עם רצף של ששה מחזורים בלבד ללא הפסד ונצמדה לצמרת טבלת הליגה כאשר במאזנה 10 שערי חובה בלבד (שניים מהם משער עצמי), במה שמהווה לנתון הטוב ביותר בתולדותיה ולטוב ביותר בליגה, כשהיא מסיימת את שנת 2019 ללא הפסד במשחקי הבית בגזפרום ארנה ובפברואר 2020 הגיעה לרצף של 18 משחקי בית רצופים ללא הפסד, נתון שיא בתולדות הליגה הרוסית. במרץ 2020 כשצברה מאזן של 12 שערי חובה בלבד בליגה הייתה לקבוצה האירופית שסופגת הכי מעט באליפות הלאומית. בהמשך אותו החודש הושבת הכדורגל במדינה בעקבות מגפת הקורונה ברוסיה וכלל השחקנים חויבו לשבת בבידוד עד להודעה חדשה, במהלך תקופה זו חויבו השחקנים להמשיך להתאמן על פי תוכנית מותאמת. עם זאת, לאחר חידוש הליגה, ביולי 2020 הגיעה לרצף כולל של 19 משחקים ללא הפסד (15 ניצחונות וארבעה שוויונות) כשהיא מוליכה את טבלת הליגה בפער של 15 נקודות מסגניתה ובמאזן נטול הפסדים בגזפרום ארנה בליגה. כך, זניט הצליחה בעונת 2019/2020 לזכות באליפות הששית שלה והשנייה ברציפות והשיגה שיאים כמו ניצחון ראשון על צסק"א ב־VEB ארנה וניצחון ראשון עליה מאז 1954 במסגרת דרבי ערי הבירה והזכייה המהירה ביותר בתולדות ליגת העל הרוסית בכדורגל מאז 1993, כשהיא זוכה באליפות 4 מחזורים לסיום עם הניצחון על קרסנודאר בתוצאה 4:2 בחוץ, ב-5 ביולי 2020. בנוסף, זניט צברה 72 נקודות, שהיה חזרה על השיא של ספרטק במספר הנקודות שנצברו, שהושג בעונת 1999. בנוסף זניט סיימה את העונה עם יחס השערים הטוב ביותר מאז 1993, 47 בסך הכל (בעונת 1993 ספרטק סיימה את העונה עם יחס של 63 שערים).

ביולי 2020 זניט זכתה בגביע החמישי שלה אחרי שניצחה בגמר הגביע הרוסי בכדורגל את חימקי,[46] אחרי שעברה את שלב חצי הגמר לראשונה מזה 4 שנים. לגמר הגיעה אחרי שגברה על יניסיי קרסנויארסק (2:1, בחוץ), טום טומסק (4:0, בבית), אחמט גרוזני (2:1, בתוספת הזמן בחוץ) וספרטק מוסקבה (1:2).

לקראת עונת 2020/2021, זניט שחררה מספר שחקנים ותיקים כדוגמת ברניסלב איבנוביץ', אלכסנדר קוקורין, אמיליאנו ריגוני, איגור סמולניקוב ואולג שאטוב, שלחה להשאלה את עמנואל ממאנה, קיבלה חזרה מהשאלה שחקנים כמו דניס טרנטייב (שנמכר לבסוף לרוסטוב), אנדריי מוסטובוי ודניל קרוגובוי והחתימה את דיאן לוברן וונדל. כבר בפתיחת העונה זכתה בסופר קאפ הרוסי בכדורגל ובתואר השלישי שלה בשנה, במה שמהווה להישג שיא בתולדותיה.[47]

באוגוסט 2020, הגיעה זניט לרצף של 23 משחקים ללא הפסד, במשך 11 חודשים מספטמבר 2019 (עם 20 ניצחונות ו-4 שוויונות בסך הכל), עם מאזן שערים כולל של 84 שערי זכות.[48] הרצף נטול ההפסדים נקטע מול דינמו מוסקבה ב־VTB ארנה, במשחק שבו זניט הפסידה במפתיע 0–1 במחזור החמישי. בנוסף זניט החזיקה בשיא של 27 משחקי בית ללא הפסד, מאז ההפסד 2:1 בגזפרום ארנה בדצמבר 2018 לרובין קאזאן, כאשר הפסידה שוב לרובין באותה תוצאה באוקטובר 2020. באוקטובר זניט הגיעה למצב שבו ערכה 25 משחקים ב-125 יום (11 בחוץ), זאת יותר מכל מועדון אירופי אחר. ריבוי המשחקים נתן את אותותיו וזניט הפסידה לראשונה מזה שנתיים, שתי משחקי בית רצופים. עם זאת, בשל ריבוי פציעות בסגל זניט הודחה בשלב שמינית גמר הגביע הרוסי בכדורגל 2020/2021 בהפסד 2:1 לארסנל טולה.

עונת 2020/2021 ו־2021/2022: אליפות שלישית ברצף ופלייאוף אירופי ראשון מזה 3 שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגת האלופות זניט הוגרלה לשלב הבתים מול בורוסיה דורטמונד, לאציו וברוז'. ברם היא פתחה את העונה רע עם הפסד בייתי מפתיע לברוז' (2:1) ולאחר מכן הפסד חוץ לבורוסיה (2:0) וללאציו (3:1), בהמשך הגיעה זניט למאזן כולל של חמישה משחקים ללא ניצחון ועם תיקו אחד בלבד ואיבדה סיכוי להעפיל לפלייאוף ליגת האלופות כבר במחזור הרביעי,[49] במה שהיה לעונה האירופית הגרועה בתולדותיה. תחת סמאק, זניט רשמה לראשונה את ההישג הגרוע ביותר שלה בליגת האלופות כשסיימה במקום הרביעי בבית פעמיים ברציפות.[50] בדצמבר 2020 זניט הוכתרה למועדון ה־48 בטיבו על פי Euro Club Index.[51]

בחורף 2021 הקבוצה לא הייתה פעילה בחלון העברות ונאלצה להעלות להרכב הקבוצה הבוגרת מספר שחקנים מהקבוצה הצעירה ומקבוצת המילואים כדוגמת: החלוצים סטניסלב קראפוחין, קיריל שצ'טינין, הקשרים סאבה סזונוב, מקסים לווין, מיכאיל פוגורלוב, דנילה חוטולב, השוערים דניל אודוייבסקי, דוד ביאזרוב, שהצטרפו לקשרים דניל שמקין, אנדריי מוסטובוי ודניל קרוגובוי בכך לראשונה התאמנו עם הקבוצה הבוגרת לא פחות מאחת עשרה בוגרי אקדמיית זניט סנקט פטרבורג. זניט סיימה את שנת 2020 במקום הראשון בטבלת האליפות, בפער של 4 נקודות מסגניתה צסק"א, כאשר בתשע העונות מתוך עשר, הקבוצה שסיימה ראשונה לפני פגרת החורף זכתה לבסוף גם באליפות. היוצאות מהכלל היו עונת 2013/14, כאשר צסק"א עקפה את זניט והייתה זו שזכתה באליפות וכך גם בעונת 2020/2021 כאשר זניט הבטיחה אליפות שני מחזורים לסיום, במשחק מול לוקומוטיב מוסקבה שבו ניצחה בתוצאה 6:1, והייתה לקבוצה הראשונה בתולדות הליגה שהבטיחה את התואר עם ניצחון 6:1. בזכות הזכייה באליפות, זניט צברה 7 תוארי אליפות רוסיה והייתה שנייה בלבד לספרטק בכמות התארים (10). זו הייתה השנה השנייה שסרדאר אזמון וארטיום דזיובה כבשו שערים במשחק אליפות: במפגש עם לוקומוטיב פתח דזיובה את התוצאה כשהבקיע ובסופו של דבר כבש צמד, ואזמון כבש שלושער וכבש את אחד השערים מנקודת העונשין. אותו דבר קרה ביולי 2020, כאשר זניט הבטיחה את התואר עם ניצחון על קרסנודר: אז האיראני כבש שער בכל מחצית, הרוסי כבש פנדל והקבוצה ניצחה במשחק בקרסנודאר בתוצאה 4:2.

דיאן לוברן זכה באליפויות עם שלושה מועדונים שונים. המגן השתתף בשלוש עונות ליגה במדי דינמו זאגרב בעונת 2005/06, כאשר ערך את הופעת הבכורה שלו בכדורגל, ובעונות 2008/09 ו-2009/10, אם כי במהלך העונה האחרונה הוא עבר לליון הצרפתית. בקיץ 2020 זכה הקרואטי באליפות הפרמיירליג באנגליה עם ליברפול, ולאחר הזכייה בתואר עזב לזניט, עימה הפך לאלוף רוסיה בשנתו הראשונה במועדון. לוברן זכה גם בגביע הסופרקאפ הרוסי עם זניט, המשחק ההוא היה הופעת הבכורה שלו בקבוצה. בנוסף, ארבעה מאמנים ראשיים זכו באליפות המדינה שלוש עונות ברציפות וסרגיי סמאק הפך לראשון שהצליח במתכונת החדשה של אליפות רוסיה תחת מותג "הפרמיירליג הרוסי". שני מאמנים מתוך ארבעה זכו בשלושה תארים ברצף בתקופה הסובייטית: בוריס ארקדייב, שזכה עם צסק"א (אז צדק"א) בשנים 1946–1948, ו-ויקטור מסלוב שחזר על הצלחתו בין 1966 ל-1968 בדינמו קייב. בהיסטוריה הרוסית, לפני סמאק, רק אולג רומאנצב השיג הישג כזה, כשהוביל את ספרטק לאליפות בשנים 1992–1994, כמו גם בשנים 1997–2001. חמישה תארים ברציפות שהשיג רומאנצב עם האדומים-לבנים הם שיא מוחלט בתולדות האליפות הלאומית ברוסיה. יורי ז'ירקוב זכה באליפות רוסיה 5 פעמים בזכות הניצחון של זניט. הקשר בן ה־37 היה הכדורגלן הוותיק ביותר בליגה. לראשונה מזה 15 שנה, הובקע שלושער במשחק אליפות. לפני אזמון רק וגנר לאב כבש שלושה שערים במשחק האליפות: בנובמבר 2006, הברזילאי כבש שלושער עבור צסק"א מול לוץ'-אנרגיה.

זניט הבטיחה את התואר שני משחקים לפני סיום העונה, שהיה שחזור של הישג דומה גם מעונת 2010 ובעונת 2014/15. כל משחקי האליפות היו בסנקט פטרבורג: ב-14 בנובמבר 2010, התכולים בהנהגתו של לוצ'יאנו ספאלטי ניצחו את רוסטוב (5:0) בפטרובסקי, באותו מקום ב-17 במאי 2015 הם השוו עם אופה (1:1) וב-2 במאי 2021 הם ניצחו את לוקומוטיב בגזפרום ארנה. סרגיי סמאק השתתף בשלושת המשחקים: בשנת 2010 כשחקן, בשנת 2015 כעוזרו של אנדרה וילאש-בואס ובשנת 2021 כמאמן ראשי.[52][53][54]

טורניר משחק ראשון משחק אחרון שלב התחלתי תוצאה סופית סטטיסטיקה סימוכין
מ נ ת ה שז שח
אליפות רוסיה 23 ביולי 2021 22 במאי 2022 מחזור 1 18 11 5 2 44 20
גביע רוסיה פברואר 2022 שמינית גמר
ליגת האלופות 14 בספטמבר 2021 8 בדצמבר 2021 שלב הבתים מקום שלישי בבית 6 1 2 3 10 10
הליגה האירופית 17 בפברואר 2022 16 אחרונות 0 0 0 0 0 0
הסופר קאפ הרוסי 17 ביולי 2021 גמר זכייה 1 1 0 0 3 0

את עונת 2021/2022, פתחה זניט עם זכייה שביעית במספר בטורניר הסופר קאפ הרוסי בכדורגל אחרי ניצחון 3:0 על לוקומוטיב מוסקבה, עם זאת הקבוצה נפרדה משחקני הרכב מרכזיים כמו אנדריי לוניוב, סבסטיאן דריוסי ויורי ז'ירקוב. אך זניט החתימה את קלאודיניו ובכך הביאה את מספר השחקנים הדרום אמריקאיים בסגל לחמישה שחקנים, ארבעה מהם מברזיל: קלאודיניו, מלקום, דוגלאס סנטוס, וונדל.[55] לפני פתיחת העונה, זניט יצרה בעיה בקו השער. ההנהלה לא הצליחה להגיע להסכמות עם אנדריי לוניוב על חוזהו והוא עזב לבונדסליגה, כתוצאה מכך נותרה זניט עם מיכאיל קרז'אקוב ושני שוערים צעירים. בסוף חלון ההעברות, בספטמבר 2021, רכשה זניט את סטניסלב קריציוק ונדמה כי הבעיה של השוער נפתרה. זניט בחרה בקריציוק, אחרי שביסס את עצמו כשוער טוב ואחד הטובים בליגה הפורטוגזית בעונת 2020/2021.

שחקני זניט בעונת 2021/2022 בליגת העל הרוסית בכדורגל, לקראת המשחק מול קרסנודאר. אוגוסט 2021.

בעונת 2021/2022, זניט פתחה בליגה עם 9 מחזורים רצופים ללא הפסד, כשהיא עם מאזן כולל של הפסד אחד ב־40 משחקי בית, מאז מרץ 2019 ולא הפסידה ב־13 משחקי בית רצופים,[56] היכולת הטובה בלטה באוקטובר 2021 כשהקבוצה הנחילה ליריבתה המושבעת ספרטק את התבוסה הגדולה בתולדותיה כשגברה עליה 1:7 בבית, במשחק "הקלאסיקו הרוסי"[57] שנמשכה גם בניצחונות על דינמו מוסקבה (4:1) וצסק"א (2:0) ואחרי שוויון 1:1 מול דינמו מוסקבה במחזור 18 הבטיחה את המקום הראשון בטבלה לקראת פגרת החורף בפעם הרביעית ברציפות[58][59][60]; בליגת האלופות זניט הוגרלה לאותו בית עם מאלמו, צ'לסי ויובנטוס. היא פתחה את שלב הבתים עם הפסד 1:0 לצ'לסי,[61] אך התאוששה עם ניצחון ביתי 4:0 על מאלמו[62] (שהיה הניצחון הגדול ביותר בתולדות הקבוצה בליגת האלופות,[63] לא כולל ניצחונות בשלבי מוקדמות שכללו ניצחון על נורשלן בתוצאה 5:0 בעונת 2013/2014),[64][65] ברם התקשתה מול יובנטוס (אחרי הפסד 1:0 ו־4:2). בעוד בליגה לזניט אין מתחרה שווה. באירופה הכל שונה לגמרי — זניט נחשבת למועדון בינוני או אאוטסיידר ועבור הבוסים של המועדון הפטרבורגי חשוב שזניט תגיע באופן קבוע לשלבים המאוחרים של הפלייאוף במפעלים האירופיים, אבל תחת סרגיי סמאק, זניט שיחקה 30 משחקים במפעלים האירופיים (כולל מוקדמות). מתוכם, 9 ניצחונות ו-17 הפסדים. בליגת האלופות הסטטיסטיקה גרועה עוד יותר: 16 משחקים, 3 ניצחונות ו-11 הפסדים. מאז 2017, זניט לא ניצחה בחוץ מועדונים זרים, אפילו בסיבובי המוקדמות של הליגה האירופית ב־18 משחקים רצופים. ברם, בעקבות השוויון 1:1 מול מאלמו, זניט הבטיחה מקום בשלב 16 האחרונות של הליגה האירופית ובכך העפילה לפלייאוף אירופי ראשון מאז 2019. במשחק האחרון שלה בשלב הבתים בליגת האלופות היא סחטה 3:3 מול אלופת אירופה, צ'לסי.[66][67][68][69]

בגביע הרוסי משתתפת משלב שמינית הגמר מול קאמאז נברז'ניה צ'לני.

אצטדיוני עבר בשימוש הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – אצטדיון קירוב, אצטדיון פטרובסקי
פטרובסקי, בסנקט פטרבורג.

לאורך השנים מאז 1936 זניט אירחה את משחקי הבית שלה ב-12 אצטדיונים שונים.[70][71][72] להלן רשימת אצטדיוני הכדורגל העיקריים ששימשו את הקבוצה:

אצטדיון תכולה שנים סימוכין
אצטדיון האינטרנציונל האדום הספורטיבי (KSI) 5,000 1936—1937 [73]
אצטדיון דינמו לנינגרד 15,000 1944—1950
אצטדיון קירוב 72,000 1950—1994
היכל הספורט זניט 500 1990, 1993 [74][75]
אצטדיון פטרובסקי 21,570 1994—2017

סטטיסטיקות לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת הישגי זניט באליפות הסובייטית לחצו על "הצגה" משמאל
עונה ליגה מיקום משחקים ניצחונות שוויונות הפסדים יחס ניקוד גביע מלך השערים
1936 ליגה B‏ 3 6 2 3 1 19−4 13 שמינית גמר ברית המועצותברית המועצות לברנטייב — 3
ליגה B‏ 6 7 2 1 4 6−13 12
1937 ליגה B‏ 4 ‏ 12 5 3 4 22−18 25 שלב 64 האחרונות סמאגין — 7
1938 ליגה A‏ 14 25 7 10 8 38−57 24 שמינית גמר לריונוב — 9
1939 ליגה A‏ 11 26 7 7 12 30−46 21 גמר שלאגין — 8
1940 ליגה A 10 24 6 6 12 37−42 18 ‏- אודינצוב — 9
1941 ליגה A[76]‏ 11 8 2 3 3 12−14 7 ‏- ברית המועצותברית המועצות לוין-קוגן, קורוטקוב — 3
1944 הליגה לא נערכה מחזיקת הגביע
1945 ליגה I 6 22 8 7 7 35−31 23 חצי גמר צ'וצ'לוב — 9
1946 ליגה I 9 22 5 5 12 22−45 15 שמינית גמר קומארוב — 6
1947 ליגה I 6 24 10 2 12 35−49 22 רבע גמר קומארוב — 10
1948 ליגה I 13 26 4 9 13 29−48 17 שמינית גמר מריוטין — 7
1949 ליגה I 5 34 17 8 9 48−48 42 רבע גמר אורלוב, קומארוב — 12
1950 ליגה А 6 36 19 5 12 70−59 43 רבע גמר קורוטקוב — 22
1951 ליגה A 7 28 10 8 10 36−40 28 שמינית גמר ז'ילין — 12
1952 ליגה A 7 13 6 2 5 20−21 14 רבע גמר איבנוב — 5
1953 ליגה A 5 20 11 1 8 25−21 23 שמינית גמר קטרובסקי — 8
1954 ליגה A 7 24 8 7 9 27−26 23 חצי גמר וולודין, קטרובסקי — 6
1955 ליגה A 8 22 5 8 9 23−36 18 שמינית גמר דניסוב — 5
1956 ליגה A 9 22 4 11 7 27−43 19 ‏- גולבסקי — 7
1957 ליגה A 10 22 4 7 11 23−41 15 שמינית גמר צאריצין — 5
1958 ליגה A 4 22 9 8 5 41−32 26 שמינית גמר מורוזוב — 7
1959 ליגה A 8 22 8 4 10 29−38 20 ‏- מורוזוב — 7
1960 ליגה A 15 30 14 5 11 47−37 33 16 האחרונות איבנוב, מורוזוב — 9
1961 ליגה A 13 32 12 8 12 50−52 31 חצי גמר בורצ'לקין — 11
1962 ליגה A 11 32 11 7 14 53−42 29 16 האחרונות בורצ'לקין — 12
1963 בית I בליגה A 6 38 14 17 7 45−32 45 16 האחרונות בורצ'לקין, ריזאנוב — 10
1964 בית I בליגה A 11 32 9 9 14 30−35 27 שמינית גמר זאווידונוב — 7
1965 בית I בליגה A ‏9 32 10 12 10 32−32 32 ‏16 האחרונות בורצ'לקין — 8
1966 בית I בליגה A 16 36 10 8 18 35−54 28 שמינית גמר וסילייב — 9
‏1967 בית I בליגה A‏[77] 19 ↓ 36 6 9 21 28−63 21 16 האחרונות סולובייב — 5
1968 בית I בליגה А‏ 11 38 10 14 14 35−49 34 ‏16 האחרונות גונצ'רוב — 9
1969 בית I בליגה А 9 32 9 11 12 28−37 29 שמינית גמר גונצ'רוב — 6
1970 ליגת העל 14 32 10 7 15 30−40 27 רבע גמר אונאנוב — 10
1971 ליגת העל 13 30 8 10 12 29−32 26 רבע גמר סאדירין — 8
1972 ליגת העל 7 30 11 11 8 44−30 33 רבע גמר חרומצ'נקוב — 12
1973 ליגת העל 11 30 9 3+9 9 33−35 21 שמינית גמר זינצ'נקו — 8
1974 ליגת העל 7 30 8 15 7 36−41 31 שמינית גמר סטרפטוב — 7
1975 ליגת העל 14 30 7 10 13 27−42 24 שמינית גמר מרקין — 6
1976 ליגת העל (אביב) 13 15 4 5 6 14−15 13 שמינית גמר מרקין — 5
ליגת העל (סתיו) 5 15 6 4 5 22−16 ‏16 מרקין — 13
1977 ליגת העל 10 30 8 12 10 34−33 28 חצי גמר קלמנטייב — 8
1978 ליגת העל 10 30 9 8 13 31−46 26 רבע גמר קלמנטייב — 10
1979 ליגת העל[78] 10 34 11 9 14 41−45 30 שלב הבתים קזאצ'ונוק — 16
1980 ליגת העל 34 16 10 8 51−42 42 שלב הבתים קזאצ'ונוק — 12
1981 ליגת העל 15 34 9 10 15 33−43 28 שמינית גמר צ'וחלוב — 17
1982 ליגת העל 7 34 12 9 13 44−41 33 שלב הבתים דמיטרייב — 12
1983 ליגת העל 4 34 15 11 8 42−32 40 חצי גמר צ'וחלוב — 11
1984 ליגת העל 34 19 9 6 60−32 47 גמר גביע ז'לודקוב — 17
1985 ליגת העל 6 34 14 7 13 48−38 35 חצי גמר קלמנטייב — 14
1986 ליגת העל 4 30 12 9 9 44−36 33 חצי גמר ז'לודקוב — 9
1987 ליגת העל 14 30 7 10 13 25−37 24 שמינית גמר דנילוב — 5
1988 ליגת העל 6 30 11 9 10 35−34 31 שמינית גמר דמיטרייב — 9
1989 ליגת העל ‏16 [79] 30 5 9 16 24−48 19 שמינית גמר צ'וחלוב — 8
1990 הליגה הראשונה 18 38 8 14 16 35−41 30 16 האחרונות רדצ'נקו — 11
1991 הליגה הראשונה ‏18 [80] 42 11 14 17 44−50 36 ‏16 האחרונות רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) ז'לודקוב — 8

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת הישגי זניט באליפות הרוסית לחצו על "הצגה" משמאל
עונה ליגה מיקום משחקים ניצחונות שוויונות הפסדים יחס ניקוד גביע הערות מלך השערים
1992 ליגת העל ‏16 30 10 8 12 39−45 28 64 האחרונות שוחק הגביע הסובייטי רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) קוליק — 13
1993 הליגה הראשונה, "מרכז" 2 38 25 8 5 87−33 58 16 האחרונות רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) קוליק — 36
1994 הליגה הראשונה 13 42 14 12 16 44−49 40 32 האחרונות רוסיהרוסיה קוליק — 9
1995 הליגה הראשונה 42 24 5 13 65−42 77 16 האחרונות קוליק — 19
1996 ליגת העל 10 34 13 4 17 32−37 43 16 האחרונות קוליק — 11
1997 ליגת העל 8 34 13 10 11 28−29 49 חצי גמר גורשקוב — 5
1998 ליגת העל 5 30 12 11 7 42−25 47 שמינית גמר רוסיהרוסיה פאנוב, אוקראינהאוקראינה מקסימיוק — 8
1999 ליגת העל 8 30 9 12 9 36−34 39 מחזיקת הגביע אוקראינהאוקראינה פופוביץ' — 7
2000 ליגת העל 7 30 13 8 9 38−26 47 1/16 פופוביץ' — 10
2001 ליגת העל 30 16 8 6 52−35 56 1/6 פופוביץ' — 7
2002 פרמייר-ליג 10 30 8 9 13 36−42 ‏33 גמר רוסיהרוסיה קרז'אקוב — 14
2003 פרמייר-ליג 30 16 8 6 48−32 56 1/8 ‏מחזיקת גביע הפרמייר ליג קרז'אקוב — 13
2004 פרמייר-ליג 4 30 17 5 8 55−37 56 שמינית גמר קרז'אקוב — 18
2005 פרמייר-ליג 6 30 13 10 7 45−26 49 חצי גמר רוסיהרוסיה ארשבין — 9
2006 פרמייר-ליג 4 30 13 11 6 42−30 50 חצי גמר ארשבין — 7
2007 פרמייר-ליג 30 18 7 5 54−32 61 רבע גמר רוסיהרוסיה פוגרבניאק — 11
2008 פרמייר-ליג 5 30 12 12 6 59−37 48 רבע גמר ‏מחזיקת הסופרקאפ הרוסי טורקיהטורקיה פתיח טקה — 8
2009 פרמייר-ליג 30 15 9 6 48−27 54 1/6 טקה — 8
2010 פרמייר-ליג ‏30 20 8 2 61−21 68 מחזיקת הגביע קרז'אקוב — 13
2011/12 פרמייר-ליג ‏44 ‏24 ‏16 ‏4 ‏85−40 ‏88 רבע גמר ‏מחזיקת הסופרקאפ הרוסי קרז'אקוב — 23
רבע גמר
2012/13 פרמייר-ליג 30 18 8 4 53−25 62 חצי גמר ‏גמר הסופרקאפ קרז'אקוב — 10
2013/14 פרמייר-ליג 30 19 6 5 63−32 63 1/6 ‏גמר הסופרקאפ ברזילברזיל האלק — 17
2014/15 פרמייר-ליג ‏30 20 7 3 58−17 67 שמינית גמר האלק — 15
2015/16 פרמייר-ליג ‏30 17 8 5 61−32 59 מחזיקת הגביע ‏מחזיקת הסופרקאפ‏ האלק — 17
2016/17 פרמייר-ליג 30 18 8 4 50-19 61 1/6 ‏מחזיקת הסופרקאפ‏ רוסיהרוסיה ארטיום דזיובה — 13
2017/18 פרמייר-ליג ‏5 30 14 10 5 46-20 53 1/6 ‏ רוסיהרוסיה אלכסנדר קוקורין — 10
2018/19 פרמייר-ליג ‏ ‏30 20 4 6 57−29 64 שמינית גמר ‏ איראןאיראן סרדאר אזמון — 12
2019/20 פרמייר-ליג ‏ ‏30 22 6 2 65−17 72 מחזיקת הגביע ‏גמר הסופרקאפ‏ איראןאיראן סרדאר אזמון, רוסיהרוסיה ארטיום דזיובה — 17
‏2020/21 פרמייר-ליג ‏‏ 30 19 8 3 76−26 65 שמינית גמר ‏מחזיקת הסופרקאפ‏ רוסיהרוסיה ארטיום דזיובה — 20
‏2021/22 פרמייר-ליג ‏1 15 10 3 2 37−17 33 ? ‏מחזיקת הסופרקאפ‏ רוסיהרוסיה ארטיום דזיובה — 10

סגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגלנים מפורסמים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1983:

שם שנים
ברית המועצותברית המועצות ניקולאי לאריונוב 1983–1984
ברית המועצותברית המועצות מיכאיל ביריוקוב 1984–1990
ברית המועצותברית המועצות מיכאיל לוין 1991
רוסיהרוסיה אלכסיי נאומוב 1992
רוסיהרוסיה אולג דמיטרייב 1993–1994
רוסיהרוסיה ולדימיר קוליק 1995–1996
אוקראינהאוקראינה יורי ורנידוב 1997–2000
רוסיהרוסיה אנדריי קובלב 2000–2001
רוסיהרוסיה אלכסיי איגונין 2001–2003
רוסיהרוסיה ולדיסלב רדימוב 2003–2007
רוסיהרוסיה אנדריי ארשבין 2007
נורווגיהנורווגיה אריק האגן 2007
אוקראינהאוקראינה אנטולי טימושצ'וק 2007–2009
רוסיהרוסיה ויאצ'סלב מלאפייב 2009
רוסיהרוסיה אלכסנדר אניוקוב 2009–2012
רוסיהרוסיה ויאצ'סלב מלאפייב 2012
פורטוגלפורטוגל דני 2012–2013
רוסיהרוסיה רומן שירוקוב 2013
פורטוגלפורטוגל דני 2014–2017
איטליהאיטליה דומניקו קרישיטו 2017–2018
רוסיהרוסיה אלכסנדר אניוקוב 2018–2019
סרביהסרביה ברניסלב איוואנוביץ' 2019–2020
רוסיהרוסיה ארטיום דזיובה יולי–ספטמבר 2020
קרואטיהקרואטיה דיאן לוברן ספטמבר 2020–

נשיאי/מנכ"לי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1989:

שם שנים
יבגני ורשינסקי 1989—1990
ולדיסלב גוסב 1990—1992
לאוניד טופרין 1992—1994
ויטאלי מוטקו 1995–2003
דוד טרקטובנקו 2003–2005
סרגיי פורסנקו 2006–2008
אלכסנדר דיוקוב 2008–2017
ס. פורסנקו 2017–2019
אלכסנדר מדבדב 2019–

מאמנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם[81][82] מדינה שנים תארים / הערות
פאבל בוטוסוב ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 1935
פיוטר פיליפוב 1936—1938
בוריס איווין 1938 ממלא מקום
קונסטנטין ייגורוב 1938—1940 גמר הגביע הסובייטי בכדורגל 1939
פ. פיליפוב 1940 ממלא מקום
קונסטנטין למשב מאי 1941
מיכאיל אוקון מאי—יוני 1941
קונסטנטין קוואשנין 1943
ק. למשב 1944—1945 מחזיקת הגביע הסובייטי בכדורגל 1944
מיכאיל בוטוסוב 1946
איוואן טלאנוב 1946—1948
ק. למשב 1948—1950
גאורגי לאסין 1950—1951
ולדימיר למשב 1952—1954
ניקולאי ליוקשינוב 1954—1955
ארקדי אלוב 1956—1957
גאורגי ז'רקוב 1957—1960
גנאדי בונדארנקו 1960
יבגני יליסייב 1961—1964
ולנטין פיודורוב 1964—1966
ארקדי אלוב 1967
ארטיום פליאן 1968—1970
יבגני גוריאנסקי 1970—1972
גרמן זונין 1973—1977
ולדימיר קורנב אוגוסט—אוקטובר 1977 ממלא מקום
יורי מורוזוב 1977—1982 מקום שלישי בליגת העל הסובייטית בכדורגל 1980
פאבל סאדירין 1982—1987 אלופת ברית המועצות 1984
גמר הגביע 1984
מחזיקת גביע העונה 1985
ולדימיר גולובב יוני—דצמבר 1987 ממלא מקום
סטניסלב זאווידונוב 1987—1989
ו. גולובב 1989 ממלא מקום
אנטולי קונקוב ינואר—מאי 1990 ממלא מקום
ויאצ'סלב בולאווין 1990 ממלא מקום
י. מורוזוב 1991—1992
ויאצ'סלב מלניקוב רוסיהרוסיה רוסיה 1992—1994
פ. סאדירין 1994—1996 מקום שלישי בליגת המשנה הרוסית 1995
אנאטולי בישובץ 1996—1998
אנאטולי דווידוב 1998—2000 מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 1998/1999
יורי מורוזוב 2000—2002 גמר גביע אינטרטוטו 2000
מקום שלישי בליגת העל 2001
הגביע הרוסי בכדורגל 2001/2002
מיכאיל ביריוקוב יולי—אוגוסט 2002 ממלא מקום
בוריס רפופורט אוגוסט—נובמבר 2002
ולאסטימיל פטרז'לה[83] צ'כיהצ'כיה צ'כיה 2002—2006 מחזיקת גביע הליגה הרוסית
סגנית אלופת רוסיה 2003
ולדימיר בירוביצ'קה מאי 2006
דיק אדבוקאט הולנדהולנד הולנד 2006—2009 אלופת רוסיה 2007
מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2008
מחזיקת גביע אופ"א 2008
מחזיקת הסופרקאפ האירופי 2008
א. דווידוב רוסיהרוסיה רוסיה אוגוסט—דצמבר 2009 מקום שלישי באליפות 2009
לוצ’יאנו ספאלטי איטליהאיטליה איטליה 2010—2014 מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2009/2010
אלופת 2010
מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2011
אלופת 2011/2012
סגנית אלופת 2012/2013
סרגיי סמאק רוסיהרוסיה רוסיה 11—20 במרץ 2014 ממלא מקום
אנדרה וילאס בואס פורטוגלפורטוגל פורטוגל 2014—2016 סגנית אלופת 2013/2014
אלופת 2015
מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2015
מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2015/2016
מקום שלישי באליפות 2015/2016
מירצ'ה לוצ'סקו רומניהרומניה רומניה 2016—2017 מחזיקת הסופרקאפ הרוסי 2016
מקום שלישי באליפות 2016/2017
רוברטו מנצ'יני איטליהאיטליה איטליה 2017—2018[39]
ס. סמאק רוסיהרוסיה רוסיה 29 במאי 2018— אלופת 2019
אלופת 2020
מחזיקת הגביע הרוסי בכדורגל 2019/2020
מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2020
אלופת 2021
מחזיקת הסופר קאפ הרוסי 2021

שיאים קבוצתיים ואישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זניט התמודדה בליגת העל הסובייטית בשנים 1938–1989.

  • ההישג הגבוה ביותר - אליפות ליגת העל הסובייטית (1984)
  • שיאן הופעות - לב בורצ'לקין (400 משחקים)
  • שיאן שערי ליגה - לב בורצ'לקין (78 שערים)
  • שיאן שערים לעונה - אנטולי קורוטקוב, 22 שערים - 1950
  • הניצחון הגבוה ביותר בליגה - 7:0 נגד ז'לגיריס (1962)
  • הניצחון הגבוה ביותר בגביע - 8:1 נגד טורפדו כותאיסי (1981)
  • ההפסד הגבוה ביותר בליגה - 0:8 לדינמו מוסקבה (1949)
  • ההפסד הגבוה ביותר בגביע - 0:7 לצדק"א מוסקבה (1945)

בליגה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זניט מתמודדת בליגת העל הרוסית מאז 1996.

אחת הסדרות הארוכות ביותר בתולדות הליגה הרוסית הוא רצף של 26 ניצחונות ללא הפסד לזניט בעונות 2009–2010. רצף הניצחונות הגדול ביותר היה בעונת 2010 ובעונת 2014 עם רצף של 9 ניצחונות. בעונת 2002 ספגה שיא שלילי של 11 משחקים ללא ניצחון. בעונות 2019–2021 הגיעה לרצף כולל של 27 משחקי בית ללא הפסד.

בטורנירים אירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זניט החלה להתמודד בטורנירים אירופאיים מאז 1987.

שיא צופים במשחקי בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צופים יריבה טורניר אצטדיון תאריך
61,494 צסק"א מוסקבה אליפות רוסיה גזפרום ארנה 12 במאי 2019
61,467 ספרטק מוסקבה אליפות רוסיה סנקט פטרבורג ארנה 2 בספטמבר 2018
53,359 ספרטק מוסקבה אליפות רוסיה סנקט פטרבורג ארנה 6 באוגוסט 2017
45,470 טרק אליפות רוסיה סנקט פטרבורג ארנה 13 באוגוסט 2017
44,000 דינמו מוסקבה אליפות רוסיה אצטדיון קירוב 6 ביולי 2006
38,284 רובין קאזאן אליפות רוסיה סנקט פטרבורג ארנה 22 ביולי 2017
30,673 טרק אליפות רוסיה סנקט פטרבורג ארנה 7 במאי 2017
25,000 ספרטק מוסקבה אליפות רוסיה פטרובסקי 28 במרץ 1998
25,000 ספרטק מוסקבה אליפות רוסיה פטרובסקי 3 בנובמבר 1996
23,500 אוראלאן אליפות רוסיה פטרובסקי 3 באפריל 1999
23,500 אורל אליפות רוסיה פטרובסקי 16 במרץ 1996
22,700 ז'מצ'וז'ינה סוצ'י אליפות רוסיה פטרובסקי 6 באפריל 1996

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://pantv.livejournal.com/790459.html
  2. ^ https://pantv.livejournal.com/790459.html
  3. ^ Невское время No 05(2128) 13 января 2000 г. Так сколько же лет «Зениту»?, Google
  4. ^ «Северный форум», 27 ноября 1998, № 40 (126), с. 1 — «Так кто ж мы такие?»
  5. ^ Важен не возраст, а традиции (אורכב 11.09.2014 בארכיון Wayback Machine)
  6. ^ ГЛАВНЫМ ТРЕНЕРОМ «ЗЕНИТА» СТАЛ Юрий МОРОЗОВ
  7. ^ «День рождения „Зенита“ Мутко выбрал без меня». Главный российский историк футбола
  8. ^ https://zenitspb.ucoz.ru/blog/god_osnovanija_zenita_1925_ili_1914/2010-01-25-2
  9. ^ https://m.sports.ru/tribuna/blogs/sanitan/1721808.html
  10. ^ אצטדיון KSI באתר zenit-history.ru
  11. ^ הנהלת זניט סירבה להחתים שחקן שחום עור
  12. ^ זניט סט. פטרסבורג זכתה בגביע אופ"א, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2008
  13. ^ גם זניט חגגה פיינל פור, באתר וואלה!‏, 1 במאי 2008
  14. ^ אופ"א: באיירן הובסה 4:0, זניט מול ריינג'רס בגמר, באתר ynet, 1 במאי 2008
  15. ^ זניט סט. פטרסבורג עשתה היסטוריה וזכתה בגביע אופ"א, באתר ynet, 14 במאי 2008
  16. ^ הכדורגל הרוסי חוזר לכותרות, באתר וואלה!‏, 29 באוגוסט 2008
  17. ^ זניט סנט פטרסבורג זכתה באליפות רוסיה, באתר וואלה!‏, 14 בנובמבר 2010
  18. ^ Benfica to face Zenit St Petersburg
  19. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט |, ‏צפו ב-2:3 הדרמטי של זניט מול בנפיקה, באתר ‏מאקו‏, 16 בפברואר 2012
  20. ^ רומן שירוקוב סידר לזניט 2:3 דרמטי על בנפיקה, באתר ONE‏, 15 בפברואר 2012
  21. ^ 10 лет назад «Зенит» впервые вышел в плей-офф ЛЧ. Халк, Хамес и Моутинью так и не смогли пробить Малафеева
  22. ^ דורטמונד ברבע הגמר למרות הפסד 2:1 לזניט, באתר ONE‏, 19 במרץ 2014
  23. ^ רגע לפני גומלין ליגת האלופות: ספאלטי פוטר, באתר ערוץ הספורט, 11 במרץ 2014
  24. ^ לוצ'יאנו ספאלטי פוטר מזניט סנט פטרסבורג, באתר וואלה!‏, 10 במרץ 2014
  25. ^ וילאס בואס צפוי להתמנות למאמן זניט, באתר ערוץ הספורט, 15 במרץ 2014
  26. ^ ליגת האלופות: באזל הדיחה את ליברפול, יובנטוס בשמינית הגמר, באתר וואלה!‏, 9 בדצמבר 2014
  27. ^ מירצ'ה לוצ'סקו חתם בזניט סנט פטרסבורג, צפוי להרוויח חמישה מיליון יורו לעונה, באתר וואלה!‏, 24 במאי 2016
  28. ^ דרך חדשה: לוצ'סקו חתם לשנתיים בזניט, ספורט 5
  29. ^ אבי אטיאס, ‏אנחנו כאן במקרה: זניט רוצה לחזור לגדולתה, באתר ONE‏, 15 בספטמבר 2016
  30. ^ אימפריה בנסיגה: זה מה שמחכה לבני יהודה, באתר ערוץ הספורט, 20 ביולי 2017
  31. ^ ‏בני יהודה הודחה מאירופה למרות 0:1 מדהים על זניט, באתר ספורט1, 3 באוגוסט 2017
  32. ^ ולדימיר פוטין נגד זניט: לא ייתכן שיעלו עם שמונה זרים בהרכב, באתר וואלה!‏, 3 באוקטובר 2017
  33. ^ זה הזמן להתעורר, JSport
  34. ^ סטטיסטיקת ההעברות בזניט, קיץ 2017, מידע (ברוסית)
  35. ^ מיכאל יוכין, ‏‏הנקמה הוגשה קרה: כך מושאלי זניט פגעו אנושות במועדון, באתר ספורט1, 23 באפריל 2018
  36. ^ Три Манчини в одном
  37. ^ זניט מאבדת גובה עם 0-0 מול אחמט, לוקומוטיב מנצחת, הפער בפסגה: 8
  38. ^ כמו בגמר היורו: אדר נכנס כמחליף וכבש, לוקומוטיב זכתה באליפות רוסיה, באתר וואלה!‏, 5 במאי 2018
  39. ^ 1 2 ‏רשמית: מנצ'יני עוזב את זניט לאחר שנה אחת, בדרך לנבחרת איטליה, באתר ספורט1, 13 במאי 2018
  40. ^ מוקדמות הליגה האירופית: זניט מחקה הפסד 4:0 עם ניצחון 1:8 בגומלין, באתר וואלה!‏, 16 באוגוסט 2018
  41. ^ Зенит обновил еврокубковие рекорды
  42. ^ זניט היא אלופת רוסיה בפעם החמישית, דיווח Vesti.ru (ברוסית)
  43. ^ מלכת סקוטלנד: בפעם החמישים - סלטיק אלופה, באתר ONE‏, 4 במאי 2019
  44. ^ Кокорин. Все подробности главного сериала русской зимы
  45. ^ Soccer’s Sleeping Giant, on the Sidelines Once Again, הניו יורק טיימס
  46. ^ זניט סנט פטרסבורג זכתה בגביע והשלימה דאבל, באתר ONE‏, 25 ביולי 2020
  47. ^ Рекордное лето «Зенита»
  48. ^ Сергей Семак вышел на первоме место
  49. ^ Пять аргументов в защиту Сергея Семака. Почему вина тренера в спаде «Зенита» невелика‏, sportsdaily.ru
  50. ^ Все антирекорды «Зенита» Семака в Лиге чемпионов
  51. ^ "Зенит" опустился на 43-е место рейтинга клубов Европы, "Спартак" – 99-й
  52. ^ עם 1:6 במשחק העונה: זניט זכתה באליפות שלישית ברציפות, באתר וואלה!‏, 2 במאי 2021
  53. ^ Хронология чемпионского сезона «Зенита»: ключевые трансферы, победы и достижения
  54. ^ Главное о 7-м чемпионстве «Зенита»: самая крупная победа в золотых играх, Семак – 4-й тренер с тремя титулами подряд
  55. ^ «Зенит» достиг договоренности о переходе Клаудиньо
  56. ^ «Зенит» переродился. У него теперь идеальная схема и комбинационный футбол
  57. ^ "Спартака": крупнейшее поражение в истории, vesti.ru
  58. ^ «Зенит» – зимний чемпион 4-й год подряд. История всех гонок в эпоху Семака
  59. ^ «Зенит» сыграл вничью с «Динамо» и ушёл на зимнюю паузу лидером Тинькофф РПЛ
  60. ^ https://www.championat.com/football/article-4553265-transfery-zenita-zima-2021-2022-u-kluba-tri-problemy-azmun-rakickij-i-ozdoev-insajdy-o-buduschem-kluba.html
  61. ^ Chelsea boss Thomas Tuchel has shown potential weakness despite Zenit win
  62. ^ אטאלנטה ניצחה את יאנג בויז, זניט הביסה את מאלמו
  63. ^ «Зенит» одержал крупнейшую победу в ЛЧ в своей истории
  64. ^ אטאלנטה גברה 0:1 על יאנג בויז, זניט הביסה, באתר ONE‏, 29 בספטמבר 2021
  65. ^ ליגת האלופות: ניצחון בכורה לאטאלנטה, רביעייה גדולה לזניט, באתר וואלה!‏, 29 בספטמבר 2021
  66. ^ צ'לסי סיימה שנייה אחרי שספגה בדקה ה-94, יובנטוס בראשות הבית, באתר וואלה!‏, 8 בדצמבר 2021
  67. ^ ФУТБОЛ. ЛИГА ЧЕМПИОНОВ. ЗЕНИТ - ЧЕЛСИ
  68. ^ "צ'לסי הגיעה במחשבה שזה משחק קל עבורה", באתר ynet, 8 בדצמבר 2021
  69. ^ https://www.championat.com/football/article-4566815-rpl-2021-2022-kak-zenit-dolzhen-provesti-zimu-transfery-zadachi-semaka-uhod-dzyuby-i-azmuna.html
  70. ^ Стадионы — История — Официальный сайт ФК «Зенит»
  71. ^ «Наш „Зенит“» № 2 (349), 16-22 января 2006. «Наша история. Жертва индустриализации»
  72. ^ Зенит (Санкт-Петербург) — Прометей-Динамо (Санкт-Петербург) 7:1 (3:1)
  73. ^ פנים אצטדיון האינטרנציונל האדום הספורטיבי, כפי שנראה באתר wikimapia.org
  74. ^ «Наш „Зенит“» № 8 (355), 27 февраля — 5 марта 2006. «Наша история. Путь к рынку»
  75. ^ «Наш „Зенит“» № 13 (360), 3 — 9 апреля 2006. «Наша история. Разные судьбы двух стадионов»
  76. ^ העונה לא שוחקה עד תום
  77. ^ חרף התוצאה בליגה, הוחלט שלא להדיח את זניט לליגת המשנה בחגיגות ה-50 למהפכת אוקטובר
  78. ^ נקודה אחת הורדה בשל חריגה בכמות שוויונות
  79. ^ על פי חוקי הליגה זניט הייתה אמורה להיות מודחת לליגה הראשונה
  80. ^ מאחר שסיימה אחרונה בליגה זניט הייתה אמורה להיות מודחת לליגה השנייה, אך בשל פירוק ברית המועצות צורפה לליגת העל הרוסית.
  81. ^ רשימת מאמנים באתר הקבוצה
  82. ^ Все Тренеры ФК Зенит
  83. ^ אלכס נירנבורג, הנהלת זניט סירבה להחתים שחקן שחום עור, באתר nrg‏, 14 בפברואר 2013

קטגוריה:היסטוריה של מועדוני כדורגל קטגוריה:זניט סנקט פטרבורג (כדורגל)

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:DimaLevin/היסטוריה_של_זניט_סנקט_פטרבורג&oldid=37353407"