פמיניזם אסלאמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הפמיניזם האסלאמי

פמיניזם איסלאמי הוא סוג של פמיניזם ודוגל בשחרור האישה מתוך אמונה בדת האסלאם. הפמיניזם האסלאמי משתמש גם בשיח חילוני ורואה את עצמו כחלק מהפמיניזם העולמי‏[1]. תומכים בפמיניזם אסלאמי מדגישים את שוויון הזכויות בקוראן ומתנגדים לפרשנות פטריארכאלית של הקוראן, החדית והשריעה.‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יסוד האסלאם זכו הנשים לרפורמה בזכויותיהן בתחום הנישואין, הגירושין והירושה. בכך התקדמו הנשים כבר אז יותר מאשר בתרבויות רבות אחרות, כולל התרבות הנוצרית דאז באירופה[3].

בעידן המודרני נחשב קאסם אמין כאבי התנועה הפמיניסטית במצרים. הוא ביקר את מנהג ריבוי הנשים, את הרעלה ואת המנהג להפרדת עיסוקים מגדרית, וטען שמנהגים אלה סותרים את האסלאם.

במאה ה-20 בלטה עאישה עבד אלרחמאן, גם היא ממצרים, ונוספה השפעה מצד הפמיניזם המערבי, כמו דרישות לזכות הצבעה לפרלמנט וזכויות אדם.

מאז שנות ה-70 בלטו סופרות מוסלמיות פמיניסטיות, שכתבו ספרים הדנים במערכת היחסים המגדרית בעולם המוסלמי. נשים אלו הושפעו מהתנועה הפמיניסטית המערבית שהדגישה את שחרור הנשים מהמבנה הפטריארכלי. אחת הפמיניסטיות הראשונות הייתה נוואל א-סעדאווי, אשר ביקרה את היחס של החברה המוסלמית הערבית כלפי נשים וקראה לזכותן של נשים להציע פרשנויות פמיניסטיות לקוראן.

בשנות ה-90 החל זרם המכונה פמיניזם אסלאמי, אשר הונהג בידי נשים מוסלמיות משכילות. זרם זה הדגיש פסוקים בקוראן ואמירות התומכים בשוויון בין המינים. פמיניסטיות אלו אימצו פרדיגמות רפורמיסטיות אסלאמיות וניסו לאתר במסורת האסלאמית עובדות שמחזקות את מעמד הנשים המוסלמיות תוך תקיפת הפטריארכאליות האסלאמית. ביניהן הייתה פאטמה אל מרניסי, אשר תמכה במתן זכויות לנשים ובשוויון בין המינים בהתבסס על הדוקטרינה האסלאמית. גם לילה אחמד, סופרת וחוקרת אסלאם מצרית-אמריקאית, טענה כי דיכוי האישה המוסלמית מתרחש בשל השקפות פטריארכליות בתרבות האיסלאמית ופרשנויות פטריארכליות של הקוראן, ולא בשל האסלאם עצמו.

השריעה והפמיניזם המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות הבאות חלק או כל מערכת המשפט מבוססת על השריעה: ערב הסעודית, אפגניסטן, פקיסטן, לוב, סודאן, סנגל, תוניס, מצרים, אינדונזיה, בנגלדש, הודו, ישראל ודרום-אפריקה. אך גם במדינות אלה היו נשים ראשי מדינה, כגון בנזיר בהוטו בפקיסטן, מיים מדיור בוי בסנגאל, מגוואטי סוקרנופוטרי באינדונזיה, חלידה זיה ו-חסינה ואזד בבנגלדש.

פמיניסטיות כמו לילה מהרי בקטיאר (Laleh Mehree Bakhtiar) מפרשות את הקוראן כלא מתנגד להומוסקסואליות. אחרות, כמו פדילה עמארה, תומכות באיסור הצגת סמלים דתיים בבתי הספר בצרפת[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Esposito: Daughters of Abraham, University Press of Florida, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ International Congress on Islamic Feminism
  2. ^ Islamic feminism: what's in a name?, Al-Ahram Weekly
  3. ^ John Esposito: Daughters of Abraham, University Press of Florida, 2002
  4. ^ Behind the Burqa Ban: The Problem with France’s Muslim Feminists, Patheos