ראע'ב נשאשיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראע'ב נשאשיבי בשנות ה-20
רחוב על שמו בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים
שמו של נשאשיבי בין השמות על לוח הנצחה לכבוד חנוכת רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

ראע'ב נשאשיבי (מבטאים: ראגבּ; ערבית: راغب النشاشيبي) (1881 - 1951), מנהיג פלסטיני מתון שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים, וראש עיריית ירושלים בין השנים 1920-‏1934. מתנגדו ויריבו העיקרי של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראע'ב נשאשיבי נולד בארץ ישראל בשנת 1881. הוא למד הנדסה באוניברסיטת איסטנבול בטורקיה והיה למהנדס מחוז ירושלים בימי השלטון העות'מאני.

בשנת 1914 מונה ראע'ב נשאשיבי לייצג את ירושלים בפרלמנט העות'מאני, בו כיהן במשך ימי מלחמת העולם הראשונה. במלחמה זו שירת גם כקצין בצבא הטורקי.

ראע'ב נשאשיבי ובני משפחתו הנשאשיבים היו מתנגדים ויריבים חריפים, לאורך שנים, של משפחת אל-חוסייני, שממנה יצאו מוסא כאט'ם אל-חוסייני, מאבות התנועה הלאומית הפלסטינית, חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, ועבד אל-קאדר אל-חוסייני, המפקד הצבאי של הכוחות הערביים באזור ירושלים בתחילת מלחמת העצמאות. הנשאשיבים גילו עמדה מתונה הנוטה לפשרה ביחס ליישוב היהודי, שיתפו פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי וקשרו קשר הדוק עם אמירות עבר הירדן בראשות האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מלך ירדן). הנשאשיבים היוו את האופוזיציה למועצה המוסלמית העליונה שבהנהגת החוסיינים.

בניגוד לעמדתם הפשרנית של הנשאשיבים, יריביהם החוסיינים נקטו בעמדה לאומנית קיצונית ותוקפנית כלפי שלטונות המנדט הבריטי ויהודי ארץ ישראל. החוסיינים פעלו בימי ראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל במסגרת גוף שנקרא "המועדון הערבי". כמשקל נגד הקים ראע'ב נשאשיבי את "המועדון הספרותי". בשנת 1922 תמך נשאשיבי בתוכניתו של הנציב העליון הרברט סמואל, שנכשלה, להקים מועצה מחוקקת לארץ ישראל. בשנת 1923 הקימו אוהדיו של ראע'ב נשאשיבי מפלגה שנקראה "המפלגה הערבית", אך זו לא האריכה ימים. נשאשיבי התנגד למועצה המוסלמית העליונה והצליח להעביר לצדו חלק מראשי העיריות הערביות.

לאחר שמוסא כאט'ם אל-חוסייני, שכיהן כראש עיריית ירושלים מאז שנת 1919, פוטר ב-1920 על ידי המושל הבריטי של ירושלים, סר רונלד סטורס, עקב הסתה לאומנית, נתמנה ראע'ב נשאשיבי לראש עיריית ירושלים הערבי הבא. כראש עיריית ירושלים נחשב ראע'ב נשאשיבי כמתון ונטה לשתף פעולה עם יהודי ירושלים. משום כך תמכו בו היהודים כנגד יריביו החוסיינים, והנציגים היהודים בעירייה פעלו בשיתוף פעולה עמו. רק בשנת 1934, כשנחשפו גילויי שחיתות בשלטונו בעירייה, החליט הוועד הלאומי להצביע בבחירות בעד מתחרהו, והוא לא נבחר שוב לראש העיר.

לאחר תבוסתו בבחירות הקים ראע'ב נשאשיבי מפלגה חדשה בשם "מפלגת ההגנה הלאומית". מטעם מפלגה זו הוא נכלל בין מקימי וממשתתפי הוועד הערבי העליון. הוועד, שנוסד ב-25 באפריל 1936, בראשית מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כלל נציגים מכל המפלגות הערביות, שתמכו בשביתה הערבית הכללית, שהייתה השלב הראשון של המרד.

בשלב הראשון של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט תמך ראע'ב נשאשיבי בשביתה הכללית ובמרי הערבי, אך עם גבור הטרור פרש מן הוועד הערבי העליון ויצא חוצץ נגד החוסיינים. בשנים 1937 - 1939 התחולל מאבק דמים של טרור ורצח בין משפחת הנשאשיבים לבין משפחת החוסיינים. ב-30 ביוני 1937 נרצח פכרי נשאשיבי, שבא ליפו לארגן התנגדות של ערביי העיר למופתי ולחוסיינים, על ידי שליחי המופתי. לאחר מכן, פרש ראע'ב נשאשיבי מן הוועד הערבי העליון.

בשנת 1937 פרסמה ועדת פיל את הצעתה לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ערבית ויהודית. ראע'ב נשאשיבי נטה לקבל את הצעת החלוקה, אך לא העז להצהיר על כך בפומבי. מנהיגי התנועה הציונית העריכו כי הוא מקבל את תוכנית החלוקה. באותה תקופה נזדמן ראש המחלקה המדינית משה שרת (אז שרתוק) לשיחה בבית אחד הקונסולים הזרים בירושלים. בשיחה זו נודע לשרת כי ראע'ב נשאשיבי סובל ממצוקה כספית וכי הוא פנה אל אחד היהודים בירושלים וביקש ממנו לסדר לו הלוואה. שרת דיווח על שיחה זו לדוד בן-גוריון והביע דעתו כי ייתכן שיהיה צורך לסדר לראע'ב נשאשיבי הלוואה מאחר ש"אין ספק כי אם תחולק הארץ ישמש ראע'ב נשאשיבי כאיש הראשון בשלטון בשטח הערבי". כחסידו של האמיר עבדאללה שאף ראע'ב נשאשיבי לאיחוד בין המדינה הערבית שתקום לפי הצעת החלוקה לבין אמירות עבר הירדן.

בשנות הארבעים לא גילה נשאשיבי פעילות עצמאית. לאחר תום מלחמת העצמאות הוא היה מחסידי סיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן. באוגוסט 1949 נתמנה לראש המשרד הירדני לענייני פליטים, ובספטמבר אותה שנה נתמנה למושל הכללי הירדני של הגדה המערבית. בשנת 1950 נתמנה לשר החקלאות ואחר מכן לשר התחבורה. בשנת 1951 נתמנה לשר המפקח על הר הבית ועל המקומות הקדושים. זמן קצר לאחר מכן נפטר.

בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים קרוי רחוב על שמו.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]