אבנר חי שאקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבנר חי שאקי
Shaki avner.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 5 בפברואר 1926
תאריך פטירה 28 במאי 2005 (בגיל 79)
ממשלות 23, 24
כנסות 7, 11 - 14
סיעה מפד"ל, חבר כנסת יחיד
תפקידים בולטים

פרופ' אבנר חי שאקי (5 בפברואר 1926 - 28 במאי 2005) היה משפטן ואיש ציבור ישראלי. שימש פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאקי נולד בצפת, בנם של חנה (נזלי)[1] ושל הרב עובדיה שאקי, ונכדו של הרב אברהם חי שאקי מצפת. הוא היה תלמיד מצטיין בבית ספר אליאנס. לאחר שהשלים את תעודת הבגרות האקסטרנית למד הוראה בבית המדרש למורים דתיים בירושלים. עם סיום לימודיו עבד כמורה שכיר במוסד לעבריינים צעירים בעכו ולאחר שעמד על התנאים במוסד פנה למשרד הסעד בדרישה לסגור את המוסד, וכך אכן נעשה.[2] בצעירותו גם כתב שירים שאחדים מהם התפרסמו בקובצי שירה. שאקי החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובזכות הצטיינותו זכה למלגה מלאה בכל מהלך לימודיו. באפריל 1955 קיבל תואר שני במשפטים[3] ובנובמבר 1955 הוסמך כעורך דין.[4] עם סיום לימודיו הוזמן לשמש עוזר הוראה במשפט עברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה ופרסם מחקר על משטרים דמוקרטיים.[5] בהמשך קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית[6] והיה לפרופסור למשפטים (משפט בינלאומי פרטי, דיני משפחה וירושה, דת ומדינה במשפט) באוניברסיטת תל אביב.

את הקריירה הפוליטית שלו החל שאקי עוד כשניסה להתמודד בראש רשימה בלתי מפלגתית להסתדרות הסטודנטים, אך לא הצליח להיבחר. בהמשך הקים את "התנועה לקידום עדות המזרח". בינואר 1959 מונה על ידי שר הדתות יעקב משה טולידאנו לוועדה שבדקה טענות על קיפוח הספרדים בהרכב המועצה הדתית של ירושלים.[7] לקראת הבחירות לכנסת הרביעית ב-1959 הקים את "המפלגה הספרדית הלאומית" שטענה לקיפוח של הספרדים, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.[5] מאוחר יותר הצטרף שאקי למפד"ל. הוא הוצב במקום ה-15 ברשימת המפד"ל לכנסת השביעית, ונכנס לכנסת לאחר פטירתו של השר חיים משה שפירא. חודש וחצי מאוחר יותר, עם מינויו של יעקב-מיכאל חזני לתפקיד שר הסעד, החליפו שאקי בתפקיד סגן שר החינוך והתרבות בממשלה ה-15. שאקי התנגד למתן זכויות לעולים שאינם יהודים על פי ההלכה וביולי 1972 הצביע נגד הממשלה ואיבד את תפקידו כסגן השר. לאחר זמן מה פרש במחאה מהמפד"ל והפך לחבר כנסת יחיד. בבחירות לכנסת השמינית הקים את רשימת "התנועה לשוויון חברתי", ששוב נשאה אופי עדתי, ושוב לא עבר את אחוז החסימה.

בשנת 1984 חבר שוב למפד"ל ונבחר לכנסת ה-11, והמשיך לכהן בה עד הכנסת ה-14. לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988, בהן כיהן שאקי כיושב ראש התנועה, כיהן שאקי כשר בלי תיק בממשלתו של יצחק שמיר. אחרי "התרגיל המסריח" באמצע 1990 והקמת הממשלה החדשה, מונה שאקי לתפקיד שר הדתות, תפקיד בו החזיק עד 1992. לאחר התמודדות מול הרב יצחק לוי על ראשות המפד"ל ועל תיק החינוך בשנת 1998 - התמודדות בה הפסיד שאקי - הוא הודיע שלא יתמודד עוד לכנסת ומונה לנשיא עמית של המזרחי העולמי.

ראש הממשלה יצחק שמיר בפגישה עם הרבנים הראשיים לישראל הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו ,1990.משמאל:ח"כ אבנר שאקי

יזם את חוק חג המצות יחד עם אברהם יוסף שפירא.

שאקי היה יו"ר לשכת המפד"ל ויו"ר השדולה לקידום הבנה בין דתיים וחילונים. כמו כן כיהן כנשיא כבוד של המכון לחקר המשפחה בישראל.

הלך לעולמו לאחר מחלה קשה ב-28 במאי 2005.

אחותו אסתר שאקי-ארזי הייתה משוררת. בתו עו"ד סמדר גרוס, הייתה האשה הראשונה בישראל שעמדה בראש מועצה דתית.[8]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאקי פרסם מאמרים רבים במשפט וביהדות בבטאונים ישראליים וזרים, כמו גם מאמרים בעיתונים בנושאים פוליטיים וציבוריים. בין ספריו:

  • "הגיל במשפט"
  • "מיהו יהודי בדיני מדינת ישראל" (2 כרכים)
  • 3 ספרי-עזר על מסכתאות בתלמוד בבלי (בבא מציעא; בבא בתרא; סנהדרין)
  • 8 חוברות על משפט בינלאומי פרטי ודיני משפחה וירושה

פרשת העמותות ופרשת התרומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו שר הדתות, נחשד שאקי בשתי פרשיות (בין השנים 1990–1991), שנחקרו על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה והיחידה הארצית לחקירת פשעים. החשדות נגדו היו בשתי פרשיות שונות. האחת, פרשיה שכונתה 'פרשת התרומות', הייתה חשד למעילה בכספים שניתנו כתרומות לעמותות אליהן היה קשור, בין השאר לעמותה לחקר המשפחה ודיני המשפחה בישראל. הפרשיה הנוספת, שכונתה 'פרשת העמותות', הייתה חשד ששאקי פעל תוך ניגוד אינטרסים ותוך מרמה והפרת אמונים, בעת שהיה חבר בוועדת שרים, כאשר המליץ על העברת כספים מחלוקת עזבונות, לשלוש עמותות בהן היו קרובי משפחתו חברים מייסדים. בסופו של דבר לא הוגש נגד שאקי כתב אישום. בפרשת התרומות קבע היועץ המשפטי לממשלה כי בהתנהלותו של שאקי היה טעם לפגם, אולם לא סבר כי יש די ראיות להעמידו לדין פלילי. בפרשת העמותות סבר היועץ המשפטי לממשלה כי יש די ראיות להעמיד את שאקי לדין בגין מרמה והפרת אמונים, אולם סבר כי אין מקום לעשות זאת, בשל חוסר עניין לציבור. על החלטה זו של היועץ המשפטי לממשלה הוגשה עתירה לבג"ץ, בדרישה לבטל את החלטתו ולהעמיד את שאקי לדין. העתירה התקבלה במובן זה שבג"ץ הורה ליועץ המשפטי לממשלה לקיים שימוע לשאקי טרם העמדה לדין ואף להעמידו לדין אם ישתכנע כי עדיין יש בסיס ראייתי לכך שביצע את העבירות בהן נחשד.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנה (נזלי) שאקי, מעריב, מודעת אבל, 6 באוגוסט 1976 (מודעה).
  2. ^ אמנון דרור, מוסד בעכו, מכתב למערכת, דבר, 9 באוקטובר 1959
  3. ^ קהל רב בחלוקת תעודות האוניברסיטה, דבר, 18 באפריל 1955
  4. ^ הוסמכו 118 עורכי דין חדשים, חרות, 22 בנובמבר 1955
  5. ^ 5.0 5.1 אחד ש"נולד לגדולות", דבר, 4 בספטמבר 1959
  6. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
  7. ^ טענות קיפוח בהרכב המועצה הדתית בבירה, דבר, 15 בינואר 1959
  8. ^ עירית מירון, "רצו שאהיה מריונטה": מה שבר את מנהלת המועצה הדתית?, באתר nrg‏, 9 במרץ 2011
  9. ^ בג"ץ 3425/94 גנור נ' היועמ"ש