אל מוע'ייר (נפת רמאללה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אל מוע'ייר (כפר)
المغيّر
Mughayyir2510.JPG
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
גובה 850 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 2,872 (נכון ל־2017)
קואורדינטות 32°01′10″N 35°20′46″E / 32.019444444444°N 35.346111111111°E / 32.019444444444; 35.346111111111 
אזור זמן UTC +2
מוע'ייר

אל מוע'ייר (ערבית: المغيّر‎) הוא כפר פלסטיני בשומרון המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה של הרשות הפלסטינית. הכפר נמצא במזרח השומרון, על יד כביש אלון ובקרבת גוש שילה והכפרים ח'ירבת אבו פלאח ותורמוס עיא. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה בכפר 3,030 תושבים[1]. המשפחות העיקריות בכפר הם נעסן, דאר אבו עליא, אל חאג מוחמד, אבו נעים ואבו אסף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדויות ארכאולוגיות אזור הכפר היה מיושב החל מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים, שהעיקרי בהם הוא "אִסתוּנא", כקילומטר מצפון לכפר. האתר כולל ממצאים ארכאולוגים מהתקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. האתר ממוקם בראש גבעה מוקפת אורנים בקצה הדרום מזרחי של עמק שילה. עד תחילת המאה ה-20 המקום היה מיושב והיה נקודת ההתיישבות המרכזית באזור עמק שילה, ומכאן שמו הערבי של העמק "סהל כפר אִסתוּנא". במקום שרידי בריכות חצובות, בורות מים, חורבות מבנים מהתקופה הרומית והביזנטית, עמודים, כותרות ומשקופים מעוטרים. המבנה המרכזי בנוי מאבני גזית ונקרא "אל חבס". מממדיו ומגודל אבניו נראה שהוא נועד להגן על המבוא המזרחי של העמק. בסמוך נמצא גם מאקם קבר שייח מוחמד.

בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן באזור ותיעד את אל מוע'ייר, אִסתוּנא וחירבת כולס'ון. גרן כתב:"בשעה ארבע וחמש עשרה דקות הגענו לכפר אסתונא. על גבעה לא גבוהה, שמדרונה המערבי תלול יחסית וטרשי ואילו מדרוניה האחרים נוחים הרבה יותר לגישה, פזורים עיי כפר ערבי. קבר שעודנו עומד על תלו, הקרוי על שם שיח' מחמד, חוסה בצל אלה זקנה. הוא נבנה בחלקו הגדול מאבנים עתיקות יפות. על המשקוף של פתחו עוצבו משולש, מעגל וריבוע. בכפר הזה היו בתי מגורים קטנים שקמרון תקרתם עגול או מחודד כלשהו, והם גובבו במתחמו של מבצר שקדם להם, ושעכשיו קשה לעמוד היטב על היקפו. הוא עצמו נבנה מאבני גזית גדולות. שרדו ממנו קווי הקירות של אולם מלבני, שאורכו שלושים ושמונה צעד ורוחבו שישה. עובי הכתלים היה מטר. פה ושם רואים בין החורבות בורות מים חצובים בסלע וכמה נציבי עמודים פזורים על הארץ". [2].

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בקריות הייתה אוכלוסייה של 179 נפש, כולם מוסלמים. במפקד 1931 נמנו בכפר 41 בתים מאוכלסים בהם התגוררו 204 תושבים, כולם מוסלמים[3].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 290 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 33,903 דונם. אשר מתוכם הוקצו 361 לחקלאות שלחין, ו-6,908 לגידולי דגנים[4].

בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עבר הכפר לשליטה ירדנית.

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

בשנת 1976 הוקם צפונית לכפר, על בסיס צו תפיסה של אדמות "לצרכים צבאיים", בסיס צה"ל מבוא שילה[5].

על פי הסכם אוסלו, חולקו אדמות הכפר אל מוע'ייר לשטחי B ו-C. כ -1,934 דונמים (כ -5.9% מכלל אדמות הכפר) מסווגים כשטח B, שבו לרשות הפלסטינית יש שליטה מלאה בעניינים אזרחיים, וישראל ממשיכה להיות בעלת אחריות לביטחון. רוב אוכלוסיית הכפר מתגוררת בשטח B, המהווה חלק קטן לעומת השטח הכולל של אדמות הכפר. שאר אדמות הכפר, 31,121 דונמים (94.1% מכלל השטח) מסווגים כשטח C, שבו ישראל שומרת על שליטה מלאה הן ברמה האזרחית והן ברמה הביטחונית. רוב הקרקעות המצויות בשטח C הן שטחים חקלאיים ושטחים פתוחים, בנוסף לבסיסי צה״ל.

ב-1998 הוקם המאחז עדי עד, אשר 13 מבתיו ממוקמים על אדמות פרטיות של תושבי אל-מוע'ייר וכפרים נוספים. מאז 1998 ועד 2011 הוציא המנהל האזרחי 81 צווי הריסה למבנים בשטחו. רובם המכריע של הצווים לא נאכפו[6]. בנוסף חתם ראש המנהל האזרחי על צו לפינוי פלישה חקלאית בנוגע לחלקה המצויה בבעלות פרטית פלסטינית, אך הצו לא מומש. בעקבות אי-אכיפת הצו עתרו בעליה של החלקה לבג"ץ בשנת 2011[7]. ב-2014 עתרו שוב ראשי המועצות של הכפרים לבג"ץ, בדרישה לפנות את המאחז[8]. בתשובה לעתירה הודתה הפרקליטות כי ישנם שבעה מבנים על קרקע פרטית. בפברואר 2017, בתשובה לעתירה, הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא שוקלת להשתמש לראשונה בחוק ההסדרה, בכדי להפקיע את האדמות[9].

לדברי תושבי הכפר 75% מהאדמות הופקעו עבור התנחלויות, בסיסים צבאיים ושמורות טבע[10].

ב-30 בינואר 2018 נהרג ליית' אבו נעים, נער בן 16 תושב הכפר, לאחר שחייל צה"ל ירה בו מטווח קצר באמצעי לפיזור הפגנות, לאחר שיידה אבנים במהלך ההפגנה במקום[11]. ביולי 2018 נכרתו עשרות עצי זית של תושבי הכפר ורססו כתובות נאצה[12].

ב-25 בנובמבר 2018, ריססו אלמונים כתובות נאצה וגרמו נזק לכלי רכב בכפר. באחת הכתובות נכתב "מוות לערבים", ואחרות התייחסו להרחקה של פעילי ימין מהגדה בצווים מנהליים ונכתב בהן "תג מחיר" ו"די לצווים המנהליים"[13].

ב-26 בינואר 2019 נורה למוות בגבו חמדי טאלב נעסאן, בן 38, במהלך עימות בין תושבי הכפר לכיתת הכוננות של עדי עד, שפרץ בעקבות דקירת תושב עדי עד על ידי פלסטינים[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל מוע'ייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ ויקטור גרן,תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך חמישי : השומרון (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984. עמודים 19-20
  3. ^ Census of Palestine, 1931, page 63
  4. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
  5. ^ מאחז "מבוא שילה" במדבר שומרון, דבר, 12 בספטמבר 1976
  6. ^ מסלול הנישול: המקרה של המאחז עדי-עד, יש דין, פברואר 2013
  7. ^ מחמוד אלאערג' נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, 2186/11 בבג"ץ
  8. ^ חיים לוינסוןבג"ץ דורש מהמדינה להסביר תוך 180 יום מדוע המאחז עדי עד אינו מפונה, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2015
  9. ^ יותם ברגרהמדינה הודיעה לבג"ץ כי היא שוקלת להשתמש לראשונה בחוק ההפקעה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2017
  10. ^ 'Israeli settlers torch mosque in Ramallah-area village,' סוכנות הידיעות מען 12 November 2014
  11. ^ גדעון לוי, אלכס ליבקהנער שחלם להיות שוער כדורגל נהרג מאמצעי לפיזור הפגנות, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2018
  12. ^ יותם ברגריותר מ-2,000 עצים של חקלאים פלסטינים נכרתו בגדה בתוך חודשיים, באתר הארץ, 31 ביולי 2018
  13. ^ יותם ברגרחשד לפשע שנאה: אלמונים ריססו כתובות נאצה וגרמו נזק לכלי רכב בכפר במרכז הגדה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2018
  14. ^ יואב זיתון, אליאור לוי ואלישע בן קימון, פלסטיני נהרג מירי מתנחלים אחרי עימות ודקירה, באתר ynet, 26 בינואר 2019