לדלג לתוכן

בורגתא

(הופנה מהדף בורגתה)
בורגתה
בית הכנסת בבורגתא
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מועצה אזורית עמק חפר
גובה ממוצע[1] ‎28 מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
  - אוכלוסייה 1,105 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 1,088 תושבי ישראל
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
8 מתוך 10
גן הפסלים של יגאל תומרקין בבורגתא
חורבת בורגתה, שריד למבנה הצלבני

בּוּרְגְּתָה הוא מושב עובדים בשרון, על כביש נתניהטולכרם (כביש 57). קרוי על שמו של היישוב בורגתה ששכן במקום בתקופת התלמוד. היישוב הוא חלק ממועצה אזורית עמק חפר.

מושב בורגתה הוקם בשנת 1949 ביוזמת המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, על ידי קבוצה של עולים מטורקיה, אליהם הצטרפו ארבע משפחות שעלו ממרוקו. חברי הקבוצה המייסדת שלטו היטב בשפת הלאדינו, אותה למדו מגיל צעיר בבתי הוריהם.[3] המתיישבים עלו על אדמת אל-בורג', הסמוכה לקו הירוק, והקימו עליה את מחנם הארעי, שהפך במשך הזמן ליישוב של קבע. בדומה לרוב ישובי העולים, באו תושבי בורגתא אל הנחלה היישר מבתיהם, ללא הכנה מוקדמת, והצליחו להתאקלם ולהקים משק חקלאי מניב.[4]

תחילה, התגוררו העולים באוהלים, וכעבור כשנה עברו לצריפי עץ שהוקמו עבורם. בהמשך, הוקמו בתי הקבע שחלקם משמש את המשפחות עד היום.

בשנת 1953, הוקם במושב גן ילדים במיקום זמני ובשנת 1957 הוקם צריף גן הילדים הקבוע הראשון כגן רב גילאי (מגיל שנה עד גיל 6). רוב הילדים דיברו לאדינו מהבית, והגן היה המקום בו למעשה למדו את השפה העברית. עם הזמן, המושב התפתח וכיום מתגוררות בו כ-250 משפחות. ביישוב פועלות מספר משפחות העוסקות בחקלאות. משפחה אחת בעלת רפת גדולה, ועוד ארבע משפחות העוסקות בגידול של תוצרת חקלאית ופרחים. יתר המשפחות עובדות מחוץ למושב.

ועד מושב בורגתה, יחד עם המועצה האזורית עמק חפר והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, החליטו לשמר מבנה חשוב זה ולהסב אותו למרכז שימור תרבות הלאדינו ומקום מפגש ולימוד מורשת המושב. המועצה לשימור אתרים הציבה בסמוך לגן שלט מורשת, המביא את סיפורו.

מתוך כבוד למורשתם של ראשוני המושב, הוצבו ליד כמה מבנים ואתרים היסטוריים בבורגתה שלטים מראי מקום גם בלאדינו. בין אלה ניתן למצוא את הכניסה למושב, בית הכנסת, בית העם, הצרכניה, בית הספר, גן השעשועים, מגרש הספורט, בית העלמין ועוד. בהמשך, מתוכנן שילוט דומה גם על בתי משפחות ותיקי המושב.

במושב קיים גן פסלים של יגאל תומרקין. בצד המזרחי של היישוב לכיוון בארותיים קימת טיילת לאורך נחל אלכסנדר. שם נבנה בית ספר קדם לשירות אוכלוסיית מזרח עמק חפר. בסמוך, נפתח בית ספר לחינוך אקולוגי בבארותיים.

חברי המושב שומרים ומטפחים את מורשת הלאדינו בחיי היום-יום.[5]

מספר התושבים כיום כ-1200 נפשות, 250 משפחות.[6]

ארכאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האקדמיה ללשון, בּוּרְגּתָה הוא שם היסטורי של יישוב שהיה במקום בתקופת התלמוד. העיר בורגתה נזכרת בתלמוד הירושלמי.[7] בתלמוד הבבלי המקום נקרא ברקתא. יש הקושרים את השם בורגתה למילה הרומית burgus, שמשמעותה היא "מבצר" או "מגדל צופים קטן".

בצד הדרומי של היישוב הגובל בכביש 57 ניצב שריד למצודה מן התקופה הצלבנית הקרוי חורבת בורגתה. לפי השערה, המבנה נמצא באתר בורגתה הקדומה. מן המצודה שרד הקיר הדרומי המתנשא לגובה של כ-15 מטר ובו חרכי ירי. בחלקו הפנימי של הקיר ניתן להבחין בחלוקה לשתי קומות בעלות אולמות מקומרים. במפת הקרן לחקר ארץ ישראל (מפת PEF) משנת 1881 הוא מכונה "ח'רבת בוּרג' אל-עטוּט" (Burj el'Atut, برج العطوط), שפורש כ"המגדל הממוטט".[8] בתקופת הצלבנים שימש המבנה כמרכז מינהלי וכאכסניה על דרך השיירות שעברו מהמזרח לכיוון הים. הערבים קראו למבנה "בורג' אל-אחמר" (המגדל האדום), שֵם הנגזר ככל הנראה מהצבע האדום של אדמת המקום, החמרה. גם שמותיו במקורות מהתקופה הצלבנית – Turris Rubea (בלטינית) ו-Tourre Rouge (בצרפתית) – משמעם "מגדל אדום".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ לא צוין, שילוט היסטורי ומראי מקום בלאדינו נחנכו במושב בורגתה, באתר מעצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ‏12.3.2024
  4. ^ אהרן גרץ, עמק חפר, מועצה אזורית עמק חפר: לא צוין, 1956, עמ' 195
  5. ^ 'שילוט היסטורי ומראי מקום בלאדינו נחנכו במושב בורגתה', 12.3.2024, אתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
  6. ^ ד"ר מיכאל אסף, עמק חפר, סיפורו של מקום, מועצה אזורית עמק חפר: לא צוין, 2018, עמ' 116
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ה', הלכה ד' (דפוס ונציה: דף מ"ד, עמוד ד')
  8. ^ E.H. Palmer, The survey of Western Palestine: Arabic and English name lists collected during the survey, 1881, sheet XI, p. 181