יוביאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוביאנוס
Flavius Claudius Iovianus
Jovian1.jpg
לידה 331
סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 17 בפברואר 364 (בגיל 33 בערך)
ביתיניה, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית השליחים הקדושים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מטבע הנושא את תמונת יוביאנוס

פלביוס יוביאנוס אוגוסטוס (Flavius Jovianus Augustus‏, 332 - 17 בפברואר 364) היו אוגוסטוס ושליט של האימפריה הרומית לשמונה חודשים מיוני 363 בסמוך למותו של האוגוסטוס יוליאנוס הכופר עד ליום מותו בפברואר 364. הוא נבחר בתהליך חפוז על ידי חיילי הצבא הרומאי עם התמוטטות המערכה של יוליאנוס מול האימפריה הסאסאנית ולאחר ניסיון לנסיגה שכשל נאלץ לחתום על הסכם שלום בתנאים קשים עם השליט הפרסי שאפור השני. הוא הספיק להתחיל את התהליך לביטול הרפורמות של קודמו בתפקיד אך מת בנסיבות חשודות בטרם הספיק לבסס את שלטונו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לעלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוביאנוס נולד בשנת 331 בעיר סינגידונום אביו, ווארוניאנוס (Varronianus) היה קצין צבא מוערך ומפקד יחידת שומרי הראש של האוגוסטוס קונסטנטיוס השני. יוביאנוס הצטרף כחייל ליחידת שומרי הראש ועלה בסולם הדרגות עד שהתמנה להיות מפקד שומרי הראש כפי שהיה אביו לפניו. הוא ליווה את האוגוסטוס יוליאנוס הכופר במסע המלחמה למסופוטמיה והשתתף בקרב סמארה בו נהרג יוליאנוס ביום 26 ביוני 363.

ביום שלמחרת התכנסו קציני הצבא הבכירים למנות יורש ליוליאנוס, ומחלוקת נפלה בין הקצינים ששירתו תחת קונסטנטיוס השני לבין הקצינים מגאליה, שליוו את יוליאנוס מעת היותו קיסר. לבסוף הועלה שמו של מועמד פשרה, סטורניוס סקונדוס סלוטיוס, הפרפקט הפרטוריני של המזרח, אדם מקורב ליוליאנוס, כופר בנצרות ועם חיבה לפילוסופיה, אך הלה דחה את המינוי המכובד בטענה כי בריאותו לקויה.

בו בזמן, במחנה הצבא ותחת הלחץ של המערכה הצבאית ההולכת מדחי אל דחי קראו חיילים למנות את יוביאנוס, קצין צבא בכיר בחצרו של יוליאנוס. הוא הולבש בגלימת ארגמן והוצעד בפני טורי יחידות הצבא. על פי דיווחים של היסטוריונים רומאיים חלק מהחיילים, ששמעו את שמו של הקיסר החדש נישא בפי מכתיריו, טעו וחשבו כי יוליאנוס הבריא מפציעתו ורבים פרצו בבכי משגילו כי מדובר ביוביאנוס. ההיסטוריון הרומאי אמיאנוס מרקלינוס מספר כי הבחירה בטעות יסודה וכי החיילים קראו בשמו של קצין אחר ששמו היה יוביאנוס, הוא מוסיף כי יוביאנוס שנבחר היה בעל מוניטין של אדם רודף תענוגות.

תקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קבלת שרביט השלטון לידיו פקד יוביאנוס על נסיגה מסודרת של הצבא הרומאי לכוון השטחים שבשליטת האימפריה הרומית, ממערב לנהר הפרת. הצבא הצליח להגיע לעיר דורה על גדות נהר הפרת אך ניסיונות לחצות את הנהר נכשלו. בשלב זה החלו שיחות עם נציגי השליט הסאסאני שאפור השני על תנאים לסיום הלחימה. שיחות אלו נמשכו כאשר האספקה של הצבא הרומאי הלכה ופחתה והאפשרות להמשיך בנסיגה בנתיב חלופי יצאה מכלל אפשרות כך נאלץ יוביאנוס להסכים לתנאים הקשים שהציבו הסאסאנים ועיקרם מעבר חופשי לצבא הרומאי תמורת העברת השלטון הרומאי על פרובינציות ממזרח לפרת שנכבשו על ידי האוגוסטוס גליאנוס בשנת 298, מבצרים חשובים הרומאים ויתרו על העניין שלהם בממלכת ארמניה שהייתה בת ברית של האימפריה הרומית, הממלכה נהפכה לשטח חסות סאסאני. ההסכם שהיה חד צדדי למעשה כלל סעיפים שהצבא הרומאי והמערכת הפוליטית האזרחית ראו כהשפלה ויוביאנוס איבד את מעט התמיכה שהייתה לו.

לאחר חציית הפרת ומסע מזורז הגיע יוביאנוס לאנטיוכיה ונתקל שם בעוינות מצד האוכלוסייה שראתה אותו כמי שמפקיר את ביטחון העיר ואזורי הספר לידי הסאסאנים.

עם חזרתו אל תחומי האימפריה הרומית לאחר שחילץ את הצבא מסכנת השמדה על ידי צבא האימפריה הסאסאנית החל יוביאנוס בהחזרת גלגל הרפורמות של קודמו. בהיותו נוצרי מלידה הוא פעל מיידית עם הגעתו לאנטיוכיה והכריז על הנצרות כדת מדינה, הוא המשיך לבטל צווים של יוליאנוס שפעלו כנגד הכנסייה הנוצרית כמוסד וכנגד כנסיות נוצריות כמקומות פולחן. הצווים שהוציא כוונו כנגד הפולחן הפאגאני וביום 11 בספטמבר 363 הוא הוציא צו האוסר פולחן אלילים תחת עונש מוות וצו נוסף ב 23 בדצמבר האוסר השתתפות בטקסים פאגאניים בכלל כולל טקסים פרטיים.

מותו של יוביאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוביאנוס המשיך בדרכו לכוון קונסטנטינופול על מנת לנסות ולגבש תמיכה לשלטונו. הוא התעכב בעיר טרסוס שם הוא הביא את יוליאנוס לקבורה והמשיך את דרכו אל טיאנה שם פגש נציגים של הפרובינציות המערביות שבאו להשבע אמונים לאוגוסטוס החדש. ביום ה 17 בפברואר הוא נמצא מת באוהל שלו בעת חנית לילה בעיר השדה דדסטנה (Dadastana). על פי ההיסטוריונים בני התקופה הוא מת מחנק מעשן של מדורה לחימום שבערה באוהל הקיסרי, אמיאנוס מרקלינוס טוען כי מותו של יוביאנוס לא נחקר כלל למרות החשד כי מדובר ברצח. גופתו של יוביאנוס הובאה לקונסטנטינופול והוא נקבר בכנסיית השליחים הקדושים בו נקברו השליטים לבית קונסטנטינוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
  • The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter

Garnsey, University of Cambridge 2005

  • Jones, Arnold Hugh Martin, The Later Roman Empire, 284–602: A Social, Economic and Administrative Survey (Baltimore: Johns Hopkins University, 1986)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוביאנוס בוויקישיתוף