קארינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קארינוס
Marcus Aurelius Carinus
CarinusAureus.jpg
לידה 250 עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח יולי 285 (בגיל 35 בערך)
מואסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארִינוּס
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת
אב קארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה הרומית ה־50
283285
(כשנתיים)
שותף לשלטון נומריאנוס (284-283)
קארוס, אביו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס קַארִינוּסלטינית: Marcus Aurelius Carinus‏; 250 - יולי 285) היה קיסר רומא בין 283–285, בנו הבכור של הקיסר קארוס, ואחיו של נומריאנוס, שותפו לשלטון ולקיסרות.

המקור ההיסטורי הראשי הנוגע לקארינוס הוא ההיסטוריה אוגוסטה, המציגה את קארינוס כקיסר מושחת וכושל, ששקע בחיי הוללות ולא היה ראוי לשלטון. אף על פי כן, ההיסטוריון משה עמית סבור שקארינוס היה מצביא מוכשר, שהצליח בתקופת שלטונו הקצרה להדוף פלישה גרמנית בגליה, ולדכא מרידות שונות בבריטניה ובצפון איטליה.[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 282 הכריזו הכוחות הצבאיים של רומא ברייטיה ונוריקום על קארוס, אביו של קארינוס ופריפקט המשמר הפרטוריאני, כקיסר הרומי החדש. קארוס מינה את קארינוס ואת אחיו נומריאנוס לקיסרים (תואר משני לתואר אימפרטור אוגוסטוס שהוא נשא). קרינוס קיבל את סמכויות השלטון בחלקה המערבי של האימפריה, בעוד אביו ואחיו יצאו מזרחה, להדוף את הפלישה של הסרמטים והקואדים, שחצו את הדנובה ופלשו לפאנוניה.

בתחילת שלטונו נלחם קארינוס בהצלחה בשבטים הגרמאנים על גדות נהר הריין העליון, אולם במהרה הוא עזב את החזית לפיקודם של הלגאטים שלו, וחזר לעיר רומא. במהלך שהותו ברומא, לפי דיווחים היסטוריונים מסוימים, קארינוס שקע בחיי התהוללות והפגנת עושר רהבתנית, הפגנה שכללה את חגיגות הלודי רומאני המפוארות ביותר שנערכו בתולדות העיר.[2]

בתחילת שנת 283 אביו של קארינוס פלש למסופוטמיה, הביס את הצבא הפרסי, וכבש את הבירה הפרסית קטסיפון (קרוב לבגדאד של היום), אולם הצלחתו לא ארכה ימים; בסוף יולי, הוא נמצא מת באוהלו במחנה הקיסר ליד קטסיפון. הצבא הרומי במזרח הכריח את אחיו של קארינוס ושותפו לשלטון, נומריאנוס, להפסיק את מסע המלחמה נגד פרס, ולחזור לאירופה. במהלך עצירה שעשה הצבא בעיר כלקדון (העיר שמול ביזנטיון, בצד האסייתי של מצר הבוספורוס) נרצח נומריאנוס, ודיוקלטיאנוס הוכרז כקיסר על ידי חיילי הצבא.

כשהגיע הדיווח על מותו של אחיו, ועל הכרזת דיוקלטיאנוס כקיסר, עזב קארינוס את רומא בבהילות, ויצא בראש צבא למזרח במטרה לחסל את הטוען לכתר. בדרכו קארינוס עבר בפרובינציית פאנוניה, ודיכא בהצלחה את מרידתו של טוען לקיסרות נוסף, מרקוס אורליוס גוליאנוס.

המלחמה בין קארינוס ודיוקלטיאנוס נערכה ברובה בפרובינציית מואסיה. קארינוס ניצח במספר קרבות, אולם בקרב העיקרי שנערך על נהר מורבה, דיוקלטיאנוס זכה בניצחון מוחץ, וקארינוס נהרג.

לפי דיווח אחד, הקרב החל ביתרון לצד קארינוס שמספר החיילים בצבאו היה גדול יותר ומהלך הקרב נטה לטובתו. המהפך הגיע כאשר קארינוס נרצח על ידי טריבון צבאי במהלך הקרב, כנקמה על כך שפיתה את אשתו של הטריבון, בעקבות רצח זה התמוטטו צבאותיו של קארינוס והניצחון, דחוק אך מוחלט ניתן לדיוקלטיאנוס.[3][2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alan Bowman, Averil Cameron, Peter Garnsey, The Cambridge Ancient History, Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193-337, 2nd edition, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge, 2005.
  • Chris Scarre, Chronicle of the Roman emperors the reign-by-reign record of the rulers of Imperial Rome, Thames & Hudson, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארינוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמית, עמ' 784-745.
  2. ^ 2.0 2.1 Scarre, עמ' 194.
  3. ^ Cambridge, עמ' 58.