טקיטוס (קיסר רומי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טקיטוס
Marcus Claudius Tacitus Augustus
TacitusAntoninianus(3.9g)-Ticinum-275-276-(CNG).jpg
לידה 200
טרני, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה יוני 276 (בגיל 76 בערך)
טיאנה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מרקוס קלאודיוס טקיטוס אוגוסטוס
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה לא ידוע.
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת דת רומי העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת
אב לא ידוע
הקיסר ה 45 של האימפריה הרומית.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מַרְקוּס קְלָאוּדִיוּס טַקִיטוּסלטינית: Marcus Claudius Tacitus Augustus; חי 198276) היה קיסר רומא במשך שנה אחת, משנת 275 ועד שנת מותו. נולד בטרני שבאיטליה ומת בטיינה שבקפדוקיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משבר המאה ה-3

טקיטוס נולד ופעל בתקופה הידוע בהיסטוריה בשם משבר המאה ה-3, שבה היו לפחות עשרים ושישה תובעים לתואר הקיסר, בעיקר גנרלים בולטים בצבא הרומי, שהצליחו להשתלט על תפקיד הקיסר. עשרים ושישה אנשים התקבלו באופן רשמי על ידי הסנאט הרומי כקיסרים במהלך תקופה זו, ובכך הפכו לקיסרים לגיטמיים.

הקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת סיפריאן - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הקיסרים הרומאיים לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים ושבטים ברברים אחרים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, מעימותים שנמשכו לאורך המאות עד לנפילת האימפריה הרומית המערבית. המשבר הביא לשינויים עמוקים במוסדות האימפריה, בחברה, בחיים הכלכליים, ובסופו של דבר, בדת. תקופה זו נתפסת בעיני רוב ההיסטוריונים, כהגדרת המעבר בין התקופות ההיסטוריות של העת העתיקה הקלאסית לבין שלהי העת העתיקה[1].

עד לעלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאד ידוע על חייו של טקיטוס שלא זכה להיות באור התיעוד ההיסטורי לפרק זמן מספיק לעורר עניין בקרב בני זמנו והיסטוריונים מאוחרים. ידוע כי נולד בטרני שבאיטליה, בתאריך לא ידוע. ככל הנראה בסמוך לשנת 200 לספירה. אנקדוטה היסטורית היא שככל הנראה טען טקיטוס לקרבת משפחה להיסטוריון הרומאי טקיטוס שפעל במאה הראשונה לספירה ובמאה השלישית כבר היה בגדר דמות שאבדה בערפילי הזמן, טקיטוס מתואר כמי שהחיה את זכרו של ההיסטוריון העתיק ודאג שספריו שנשכחו ייכתבו מחדש ויופצו ברבים. במבט לאחור הישג זה שיש המפקפקים בהיותו מעבר לאנקדוטה, יהיה הישגו הגדול ביותר של טקיטוס. בשנת 273 התמנה טקיטוס לקונסול.

תקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הרצחו של הקיסר אורליאנוס בספטמבר של שנת 275 מינה הסנאט הרומי את טקיטוס כקיסר הנבחר והמינוי קיבל את הסכמתו של צבא האימפריה הרומית, זו הייתה הפעם האחרונה בדברי ימי רומא שהסנאט מינה את הקיסר ולאחר מותו של טקיטוס עבר הכוח למנות את השליט לידי לגיונות הצבא והמשמר הפרטוריאני. במהלך הזמן בין הרצחו של אורליננוס לתפיסת כס הקיסר על ידי טקיטוס תפסה אשתו של אורליאנוס אולפיה סברינה (לטינית: Ulpia Severina) את מושכות השלטון ואף שלטה באימפריה לתקופה קצרה, בין יתר פעולותיה היא יזמה הכרזה על בעלה המנוח כאל על ידי הסנאט. טקיטוס שישב במחוז קמפניה בעת בחירתו מיהר לרומא ולאחר שחזר בפני הסנאט על הבקשה להעלות את אורליאנוס לדרגת אל הוא פעל לאסור ולהוציא להורג את רוצחי אורליאנוס. טקיטוס החזיר לסנאט את חילק מסמכויות החקיקה והיכולת להתערב בענייני המדינה שנשללו מהסנאט במהלך הזמן.

צעדו הבא של טקיטוס היה לפרק את לגיונות השכירי חרב הזרים שאסף הקיסר אורליאנוס על מנת לחזק את צבא האימפריה הרומית למסע מלחמה במזרח מול האימפריה הסאסאנית, עם מותו אל אורליאנוס פרקו שכירי החרב עול והחלו תוקפים ערים מרכזיות בפרובינציות המזרחיות תוך שהם בוזזים רוצחים ושודדים מכל בא ליד. טקיטוס ואחיו-למחצה פלוריאנוס ששימש כמפקד המשמר הפרטוריאני הצליחו להכניע את הכוחות המורדים שכללו בעיקר גדודים של שבטים גרמאניים וטקיטוס זכה לשאת את התואר "גוטיקוס מקסימוס".

בדרכו של טקיטוס חזרה לרומא כשהוא בשיא תהילתו ובראש גייסות מנצחים הוא פנה ללא דיחוי להתעמת עם פולשים פרנקים ואלמאנים שפלשו אל תוך הפרובינציה של גאליה על פי המקורות הרומאים בני התקופה הוא מת ממחלה בסמוך לעיר טיאנה שבקפדוקיה (טורקיה) בחודש יוני 276. על פי הסיפור הוא החל להתנהג באופן מוזר ובשגיון והצהיר כי הוא ישנה את שמות חודשי השנה ויקרה להם על שמו ואז התמוטט ומת. על פי מקור אחר ההיסטוריון הרומאי זוסימוס הוא נרצח לאחר שמינה קרובי משפחתו לתפקידי מפתח בסוריה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה עמיתתולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002
  • אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיטר בראון, The World of Late Antiquity, לונדון, 1971, עמ' 22.