לדלג לתוכן

פופיאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פופיאנוס
Marcus Clodius Pupienus Maximus
לידה 164
רומא, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 29 ביולי 238 (בגיל 74 בערך)
רומא, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית דת רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Sextia Cethegilla עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים טיטוס קלודיוס פופיאנוס, מרקוס פופיאנוס אפריקנוס מקסימוס עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה הרומית
אפריל 238יולי 238
(כ־3 חודשים)
שותף לשלטון בלבינוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מַרְקוּס קְלָאוּדִיוּס פּוּפֶּיָאנוּס מַקְסִימוּסלטינית: Marcus Clodius Pupienus Maximus Augustus) נבחר כקיסר משותף של רומא ביחד עם בלבינוס על ידי הסנאט בשנת 238.

בשנת 238 התגלע סכסוך בין הסנאט לבין הקיסר המכהן, מקסימינוס תראקס, על רקע תמיכת הסנאט בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני שהכתירו עצמם לקיסרים בצפון אפריקה. הגורדיאנים נהרגו לאחר כחודש, אך תמיכת הסנאט בהם יצרה משבר בלתי ניתן לפתרון בינו לבין הקיסר, ולכן נבחרו פופיאנוס ובלבינוס על מנת להתעמת עם מקסימינוס תראקס ולהדיחו מכסאו. הקיסרים החדשים, אף שהצליחו להתמודד בהצלחה עם מקסימינוס, לא זכו לנאמנותם של חיילי המשמר הפרטוריאני, שהיו מכתיריהם של קיסרים רבים, ונרצחו על ידיהם לאחר שלטון של כשלושה חודשים.[1]

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע על קורות חייו של פופיאנוס מוגבל ביותר, ונסמך על ההיסטוריה אוגוסטה - אוסף של ביוגרפיות של קיסרי רומא, שנכתבה בסוף המאה ה-4 ומהימנותה מוטלת בספק בידי חוקרי תולדות ימי רומא. על פי מקור זה, פופיאנוס היה ממוצא פשוט ועממי - בנו של נפח;[2] הוא נולד בין השנים 160 עד 165, ככל הנראה בשנת 164,[3] קרוב לוודאי בוולטרה בחבל אטרוריה, לאביו קלודיוס מקסימוס ולאמו פרימה.[4] הוא אומץ על ידי אישה הידועה רק בשמה, פסקניה מרקלינה (Pescennia Marcellina).[5] בשנת 185 הוא החל בקריירה צבאית.[4] הוא מתואר כאיש צבא מוכשר, שהתקדם במעלה הדרגות והסולם החברתי הידוע בשם מסלול המשרות (בלטינית: cursus honorum), זכה לשרת כקנטוריון ולאחר מכן כטריבון צבאי,[6] תפקיד שהיה אחת משלוש המשרות הצבאיות שהיו חייבים בני מעמד הפרשים לשרת בהם, על מנת שיוכלו לאחר שירותם הצבאי לשרת בממשל הקיסר. ואכן, בשנות ה-90 קודם למשרה השיפוטית של פראיטור.[7]

הקריירה הפוליטית-צבאית של פופיאנוס הייתה מרשימה; הוא מילא שורת תפקידים רמי מעלה תחת שלטון הקיסרים הסוורים, כפרומגיסטראט וקונסול (כלומר, מושל) של הפרובינקיות החשובות גאליה נארבוננסיס, ביתיניה ואכאיה. לאחר מכן שימש כמושל שליח הקיסר (Legatus Augusti pro praetore) לפרובינקיות בגרמניה, וככל הנראה קיבל לגיון תחת פיקודו בגזרת הנהר דנובה,[8] ואף הביא את לוחמיו לניצחונות כנגד השבטים הסרמטים הפולשים.

בשנת 217 מונה לקונסול מוסף. בשנות ה-20 שימש בדרגת פרוקונסול מושל של הפרובינקיה אסיה.[4] בשנת 234 הוא מונה על ידי הקיסר אלכסנדר סוורוס בשנית לתפקיד קונסול והפך למושל האזרחי של רומא (praefectus urbi).[9] ככל הנראה, דרכיו הנוקשות וקפדנותו הביאו לסלידת אזרחי העיר ממנו.

לפופיאנוס נולדו שני בנים ובת מנישואים לאישה ששמה לא ידוע. הבכור, טיטוס קלודיוס פופיאנוס (אנ'), כיהן כקונסול בשנת 235, תחת אלכסנדר סוורוס או מקסימינוס; בנו הצעיר, מרקוס פופיאנוס אפריקנוס מקסימוס (אנ'), היה קונסול בשנת 236, תחת קיסרות מקסימינוס. עוד ידוע כי שם בתו היה פופיאנה סקסטיה פאולינה.

שלטונם של פופיאנוס ובלבינוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חילופי הגברי התכופים של שנת 238 (הידועה כשנת ששת הקיסרים (אנ')) תפס מקסימינוס תראקס את כס הקיסר כנגד רצון הסנאט. ניגוד עניינים זה הביא את הסנאט לתמוך בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני כקיסרים כנגד מקסימינוס התראקי. שלטונם של הגורדיאנים ארך כחודש, ותבוסה צבאית סמוך לעיר קרתגו קטעה את שלטונם וחייהם. על מנת לקדם את פני מקסימינוס תראקס שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו, מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים ביום 22 באפריל 238. תוארו המלא היה: Imperator Caesar Marcus Clodius Pupienus Maximus Augustus.[10] ההחלטה לא עברה ללא התנגדות, ונאמני הקיסרים הקודמים דרשו כי יורשם החוקי - גורדיאנוס השלישי - יוכתר לקיסר; אך לבסוף, לאחר מהומות ברחובות רומא, הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס השלישי לתפקיד "קיסר", שבתקופה זו היה תואר כבוד חסר סמכויות.

בלבינוס, שהיה כבן שבעים וחסר ניסיון צבאי, נשאר ברומא, ופופיאנוס צעד בראש הצבא הנאמן לסנאט לכוון רוונה, שם זכה לראות את תבוסתו ומותו של מקסימינוס תראקס במהלך המצור על אקוויליה.

המצור על אקוויליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאו של מקסימינוס תראקס נכנס לאיטליה מהצפון, ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו, התכוננה העיר למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכם. צבאו של מקסימינוס נאלץ להיכנס למלחמת מצור, אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא, שלא היה מצויד למלחמת מצור והתשה, החל לסבול ממחסור באספקה, והכישלון לכיבוש העיר פגע במורל הגייסות. את הכף הכריעו השמועות כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם, מה שגרם למקסימינוס להבין כי סיכוייו מועטים; בסופו של דבר, במהלך חודש מאי בעת הפוגה בקרבות נרצח מקסימינוס תראקס באוהלו בידי חייליו, ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו. לצבא הסנאט שהגיע לעיר בפיקודו של פופיאנוס לא נותר אלא לברך על המוגמר ולחזור לרומא, מלווה בגדוד שומרי ראש גרמנים. בינתיים, בלבינוס שנותר ברומא לא הצליח להביא להרגעת הסדר הציבורי, ונאלץ להסתגר בארמון הקיסרי מחשש ההמון הזועם.

סוף שלטונם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואו של פופיאנוס מלווה בשומרי ראש לא תרם לשלוות רוחו של בלבינוס, שחשש כי שותפו מתכנן להפטר ממנו ולשלוט לבדו. השניים תפסו חלקים שונים של האחוזה הקיסרית, מנסים לרכוש את אמונו ורצונו הטוב של המשמר הפרטוריאני, שמצידו היה בעמדת עימות מול הסנאט ועם קיסרים שמונו מצד הסנאט. פופיאנוס הבין את מצבו הנואש, מנותק משומרי ראשו ומבודד בארמון באופן שהותיר אותו נתון לחסדי אויביו; ולכן פנה לבן בריתו היחיד, בלבינוס, וביקש ממנו להכניס את שומרי הראש הגרמנים לאחוזה. בלבינוס שחשד כי צעד זה עלול להביא למותו סירב, ופרץ ויכוח בין שני הקיסרים; הוויכוח הופסק על ידי חיילי המשמר הפרטוריאני, שפרצו לחדר וגררו את זוג הקיסרים אל מחנה המשמר, שם הם עונו למוות.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פופיאנוס בוויקישיתוף
  • פופיאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: מאגנס, 2003) [דרושה הבהרה]
  2. היסטוריה אוגוסטה, חיי מקסימוס וחיי בלבינוס, ה, 1: "אבי מקסימוס... היה מן הפלבס. אחדים אומרים שהיה חרש ברזל ואילו אחרים שהיה יצרן עגלות" (תרגום דוד גולן).
  3. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140: "164".
  4. 1 2 3 דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140.
  5. היסטוריה אוגוסטה, חיי מקסימוס וחיי בלבינוס, ה, 7.
  6. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140: "היה טריבון צבאי".
  7. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140: "בשנות התשעים פרייטור".
  8. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140: "מפקד לגיון בגזרת הנהר דנובה".
  9. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 140: "234 – שימש בשנית קונסול מן המניין. החזיק בתפקיד praefectus urbi, פרייפקט רומא הבירה".
  10. דוד גולן, הקיסרים החיילים, עמ' 141: התואר המלא.