דנוור נאגטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דנבר נאגטס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנוור נאגטס
Denver Nuggets
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד 1967
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי פפסי סנטר (19,155 מושבים)
מיקום דנוור, קולורדו, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הצפון-מערבי
היסטוריה ב-ABA:
דנוור רוקטס (1967–1974)
דנוור נאגטס (1974–1976)
ב-NBA:
דנוור נאגטס (1976–הווה)
בעלים אן וולטון קרונקי
נשיא ג'וש קרונקי
מנכ"ל ארתוראס קרנישובאס
מאמן מייק מלון
צבעי תלבושת תכלת, כחול, לבן וצהוב
תלבושת
מדי בית וחוץ של דנוור נאגטס
Kit body nuggetsh.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts nuggetsh.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body nuggetsa.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts nuggetsa.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

דנוור נאגטסאנגלית: Denver Nuggets) היא קבוצת כדורסל אמריקאית מהעיר דנוור, קולורדו, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה נוסדה בשנת 1967, במקביל להקמת ליגת ה-ABA, והייתה אחת מ-11 הקבוצות שלקחו חלק בעונת הבכורה של הליגה. בעת הקמתה נקראה הקבוצה דנוור לארקס, אך בטרם משחקה הראשון שינתה את שמה לדנוור רוקטס. בשנת 1974 אימצה הקבוצה את הכינוי נאגטס, ובשנת 1976 עבר המועדון לשחק בליגת ה-NBA, לאחר שזו התמזגה עם ליגת ה-ABA. הקבוצה מארחת את משחקיה הביתיים באולם פפסי סנטר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנוור רוקטס (1967–1974)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, אחד הזיכיונות לקבוצת כדורסל בליגת ה-ABA הוענק לקבוצת משקיעים מהעיר קנזס סיטי, מיזורי, בראשותו של איש העסקים ג'יימס טרינדל. טרינדל התקשה למצוא אולם מתאים באזור העיר קנזס סיטי, וקומישינר הליגה ג'ורג' מיקן הציע להעביר את הקבוצה לדנוור. לאחר שהסכים למנות את יליד העיר דנוור ושחקן ה-NBA לשעבר וינס בורילה לתפקיד הג'נרל מנג'ר, העביר טרינדל את המועדון לעיר דנוור תחת השם דנוור לארקס, שמה של הציפור הלאומית של מדינת קולורדו דרור בנטינג (Lark Bunting).[1] קבוצת המשקיעים של טרינדל לא העבירה כמות מספקת של כספים שהניחה את דעתה של הנהלת הליגה, דבר שהוביל את הקומישינר מיקן לדרוש מהלארקס להציג ביטחונות של 100,000 דולר כדי להבטיח את קיומו של המועדון. שעות לפני תום המועד שקבע מיקן להצגת הביטחונות הנדרשים, מכר טרידל שני שלישים מהבעלות על המועדון לאיל משאיות ההובלה ביל רינגסבי תמורת 350,000 דולר. רינגסלי שינה את שם המועדון לרוקטס על שמן של המשאיות הארוכות שלו.[2]

בעונת הבכורה של ה-ABA רשמו הרוקטס מאזן ניצחונות 45–33, והפסידו בסדרת חצי גמר המערב. הקבוצה הציגה סגל שחקנים יציב בהובלתם של ביירון בק ולארי ג'ונס, ומאוחר יותר בידי בק ורלף סמפסון. הרוקי ספנסר הייווד, שהיה אחד מראשוני הכדורסלנים שהחלו לשחק כדורסל מקצועני לפני שסיימו את לימודי הקולג', הצטרף למועדון בעונת 1969/1970. הייווד שיחק עבור הרוקטס מה-ABA מכיוון שלא הורשה לשחק ב-NBA, ובעונתו היחידה בקבוצה השיג ממוצעים של 30.0 נקודות ו-19.5 ריבאונדים למשחק. בסיום אותה עונה הפר את חוזהו עם דנוור וחתם בסיאטל סופרסוניקס מליגת ה-NBA. בשנת 1972 מכר רינגסבי את המועדון לאנשי העסקים מסן דייגו פרנק גולדברג ובאד פישר.[1]

השנים הראשונות כדנוור נאגטס (1974–1982)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנוור רוקטס (1967–1974)
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בשנת 1974, מתוך ציפייה למעבר לליגת ה-NBA, ערך המועדון תחרות לבחירת שם חדש למועדון, מאחר שהשם רוקטס כבר היה בשימוש בידי יוסטון רוקטס. השם הנבחר היה נאגטס, מתוך כבוד לקבוצה המקורית של העיר דנוור ששיחקה בליגת ה-NBA בעונת 1949/1950. הסמל הראשון של המועדון היה כורה "המגלה" כדורסל. בשנת 1976 מכרו גולדברג ושיפר את המועדון לאיש עסקים מדנוור.

עם בחירתם בדראפט של דייוויד תומפסון ומרווין ובסטר ורכישתם של דן אייסל ורובי ג'ונס, ותחת שרביט המאמן של לארי בראון, הציג המועדון את עונותיו הטובות ביותר בהיסטוריה בשתי השנים הראשונות תחת השם נאגטס, כאשר הקבוצה מעפילה לגמר ליגת ה-ABA בעונת 1975/1976. המועדון לא זכה בהזדמנות נוספת לזכות באליפות ה-ABA, מאחר שליגות ה-NBA וה-ABA התמזגו בשנת 1976, והנאגטס היו אחד מארבעת מועדוני ליגת ה-ABA שהצטרפו לליגת ה-NBA (יחד עם ניו יורק נטס, סן אנטוניו ספרס ואינדיאנה פייסרס). הנאגטס והנטס הסכימו למעשה להצטרף כבר בשנת 1975, אך נצטוו להישאר בליגת ה-ABA תחת צו בית משפט.

בשלוש השנים הראשונות להופעתם בליגת ה-NBA המשיכו הנאגטס להציג יכולת טובה, עם מאזן ניצחונות כולל 145–101, אך הם לא הצליחו לשחזר את הצלחתם בפלייאוף ה-NBA ובכל שלוש העונות הודחו באחד משני שלבי הפלייאוף הראשונים. בשנת 1978 קנה איל ההון רד מק'ומבוס את המועדון.

לארי בראון עזב את המועדון בשנת 1979, ובשנת 1981 החתימו הנאגטס את דאג מו לתפקיד המאמן הראשי. מו הביא עמו את פילוסופיית "תנועת ההתקפה" שלו, בו מניעים השחקנים את הכדור במהירות בהתקפה עד אשר אחד מהם נותר פנוי לזריקה. מו היה גם ידוע בנטייתו שלא ייחס חשיבות גדולה להגנה כמו חבריו המאמנים. מהלך שנות ה-80 קלעה הקבוצה לעתים רבות יותר מ-115 נקודות למשחק, ובמהלך עונת 1981/1982 קלעה הקבוצה יותר מ-100 נקודות למשחק במשך 136 משחקים רצופים (שיא NBA)‏[3] בעונת 1981/1982 הציבו הנאגטס שיא NBA לממוצע הנקודות הגבוה ביותר למשחק 126.5 נקודות.

תקופת אלכס אינגליש ודאג מו (1982–1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעוגנים על ידי שני הסקוררים אלכס אינגליש וקיקי ואנדוויי בשתי עמדות הפורוורד, הנאגטס הובילו את הליגה בנקודות, כאשר ואנדוויי ואינגליש קולעים יותר מ-25 נקודות בממוצע למשחק. האסטרטגיה של בניית הקבוצה סביב שני קלעים בולטים אפשרה לנאגטס להישאר בצמרת הבית הצפון-מערבי ולהעפיל אל משחקי הפלייאוף במשך 9 עונות ברציפות (1982–1990). ב-13 בדצמבר 1983 אירחו הנאגטס את דטרויט פיסטונס, ויחדיו קלעו שתי הקבוצות את המספר הרב ביותר של נקודות למשחק בהיסטוריה של ה-NBA‏, 370, כאשר הפיסטונס מנצחים לאחר הארכה בתוצאה 187–184.

בתחילת עונת 1984/1985 ביצעו הנאגטס טרייד בו העבירו את קיקי ונדוויי לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת פאט ליבר, קלווין נאט, ו-ויין קופר. בהובלתו של אינגליש ובתמיכתם של שלושת שחקני הרכש ומומחי ההנה ביל האנזליק, וטי אר דאן, הצליחה הקבוצה לשחזר את הצלחתה בפלייאוף המערב על אף שחרורו של ונדוויי. בפלייאוף העפילו הנאגטס עד לגמר המערב, בו הפסידו בחמישה משחקים ללוס אנג'לס לייקרס. בעונת 1987/1988 הקבוצה רשמה שיא מועדון בעונה הסדירה עם 54 ניצחונות, אך הודחה בסיבוב הפלייאוף השני על ידי דאלאס מאבריקס.

בשנת 1985 מק'ומבס מכר את המועדון לסידני שלנקר, שבתורו, מכר את המועדון לחברת קומסאט בשנת 1989.

חוסר יציבות מקצועי וניהולי (1990–2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל ה"קשת" הקלאסי ששימש את דנוור נאגטס בשנים 1982-1993.

בשנת 1990 עזב המאמן דאג מו את המועדון, והוחלף בידי פול וסטהד. וסטהד האמין גם כן בפילוסופיית ה"ראן אנד גאן" ("run and gun") ונתן אור ירוק לשחקנים כמו מייקל אדמס וכריס ג'קסון לקחת ניסיונות זריקה שניות ספורות לאחר שהקבוצה תפסה חזקה על הכדור. כתוצאה מקצב המשחק הגבוה שהכתיבה והדגש המועט ששם וסטהד על הגנת הקבוצה, ספגו הנאגטס בעונת 1990/1991 את כמות הנקודות הגבוהה בליגה (130.8 בממוצע למשחק) וסיימו את העונה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה (20–62).[4]

הנאגטס נקטו בצעד חיובי לבנייתה מחדש של הקבוצה אחרי שבחרו את הסנטר של אוניברסיטת ג'ורג'טאון דיקמבה מוטומבו, בבחירה העשירית של דראפט 1991. מוטומבו העביר עונת רוקי מוצלחת, כשהוא מסיים שני אחרי לארי ג'ונסון בהצבעות לבחירת רוקי השנה. הנאגטס סיימו את העונה במאזן שלילי 24–58 באותה העונה. לקראת עונת 1992/1993 פיטרו הנאגטס את וסטהד והחתימו במקומו את כוכב העבר דן אייסל. בדראפט של אותה שנה בחרו הנאגטס בבחירה החמישית את הפורוורד האתלטי לפונסו אליס, בעזרתו שיפרו הנאגטס את מאזנם ל-36–46 אך החמיצו במעט את הפלייאוף.

בעונת 1993/1994 החליפה הנהלת הנאגטס את צבעי המועדון לכחול כהה, זהב מטאלי ואדום יין. בהובלתו של מוטומבו, אליס ומחמוד עבדול-ראוף (ששינה את שמו מכריס ג'קסון שנה אחת קודם לכן), הצליחו הנאגטס לסיים את העונה במאזן חיובי, 42–40, לראשונה מאז ימיו של דאג מו. הנאגטס תפסו את המקום השמיני בפלייאוף אזור המערב, והתמודדו מול המדורגת ראשונה סיאטל סופרסוניקס. הנאגטס נחשבו לאנדרדוג מובהק בהתמודדות, כשרק מעט משחקני הסגל היו בעלי ניסיון פלייאוף. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בסיאטל, הגיעה הסדרה לדנוור. הנאגטס הצליחו לנצח בשני המשחקים הבאים בסדרה והשוו את הסדרה, לקראת המשחק החמישי והמכריע. במשחק החמישי הצליחו הנאגטס לעשות היסטוריה, כשהם גוברים על הסופרסוניקס בתוצאה 98–94. בכך הפכו הנאגטס לקבוצה הראשונה בתולדות פלייאוף ה-NBA שמדיחה את הקבוצה המדורגת ראשונה בשלב הפלייאוף הראשון. בסיבוב השני כמעט הצליחה דנוור לחולל הפתעה נוספת, אך בסופו של דבר הם נוצחו על ידי יוטה ג'אז במשחק השביעי והמכריע.

בשנת 1994 רכשו הנאגטס את הקלע של הסופרסוניקס דייל אליס, ובחרו בדראפט את שחקנה של אוניברסיטת מישיגן ג'יילן רוז. הנאגטס נאבקו בעונת 1994/1995 כשהם גורמים למאמן אייסל להתפטר מתפקידו באמצע העונה. עוזר המאמן, ג'ין ליטל, קיבל עליו את התפקיד למשך תקופה קצרה עד שהחזיר את המפתחות לג'נרל מנג'ר ברני ביקרסטאף. הנאגטס הצליחו להתאושש ולהתברג במקום השמיני בפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה במאזן 41–41, אך הם נוצחו בסוויפ על ידי סן אנטוניו ספרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בדראפט 1995 בחרו הנאגטס עם הבחירה השנייה את אנטוניו מקדייס אשר הפך ל"פנים" של המועדון בשנים הבאות, בעוד מוטומבו עזב לאטלנטה הוקס, עבדול-ראוף הועבר בטרייד לסקרמנטו קינגס, ואליס החמיץ את רוב העונות הבאות עקב פציעות חוזרות ברגליו. הנאגטס התקרבו לשבירת שיאים שליליים בעונת 1997/1998, כשניצחו 11 משחקים בלבד לאורך העונה הסדירה. במהלך העונה רשמה הקבוצה את רצף ההפסדים השני באורכו בתולדות הליגה - 23 הפסדים רצופים.

קשיים במכירת המועדון (1995–2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה השתרכה בתחתית הליגה בסוף שנות ה-90, ואת קשייה של הקבוצה ניתן לתלות חלקית בחוסר יציבות בבעלות על המועדון. בשנת 1995 קנתה חברת קומסאט את קבוצת ההוקי קוויבק נורדיקס והעבירה אותה מהעיר קוויבק שבקנדה לדנוור תחת השם קולורדו אוולאנש. גיוון עסקיה של החברה לתחום ספורט התברר כנטל - החריגה הגבוהה בעלויות הבניה של האולם החדש, פפסי סנטר, הביאו לחוסר שביעות רצון בקרב בעלי המניות בחברה. לבסוף, בשנת 1997, הסכימה קומסאט עקרונית למכור את מטריית פעילויות הספורט שלה לחברת ליברטי מדיה,[5] אך ליברטי לא הייתה מעוניינת בבעלות על קבוצות ספורט מקצועני באותה עת. בסופו של דבר, בשנת 1999, מכרה אסנט אנטרטיינמנט (חברת הגג המנהלת את השקעות הספורט של קומסאט) את דנוור נאגטס ואת קולורדו אוולאנש לאיל ההון דונלד סטרם עבור 461 מיליון דולר.[6]

בעיה חדשה התעוררה כאשר העיר דנוור סירבה להעביר את חלקת האדמה עליה עמד אולם הפפסי סנטר לידי המועדון, אלא אם כן סטורם יתחייב להשאיר את המועדונים בעיר דנוור ב-25 השנים הקרובות. סטורם הציע את הצעת הרכישה בעבור מועדוני הספורט בשמו הפרטי ולא תחת שם עסקיו, והעיר רצתה לבטח את עצמה למקרה וסטורם יחלוף מהעולם או ימכור את המועדון לפני תום 25 השנים. בעוד סטורם היה מוכן לתת לעיר התחייבות ארוכת שנים, הוא לא היה מכון לקחת אחריות למקרה והוא ימות או ימכור את המועדון. לאחר שהמשא ומתן התמוטט קנתה ליברטי את כל חברת אסנט, אך השאירה את הנאגסט ואת האוולנש למכירה בשוק.[7] בינתיים, חזר אייסל לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1999, אך המשא ומתן המתארך בנוגע לבעלות על המועדון מנעה ממנו את האפשרות לבנות מחדש את הקבוצה. מעט לפני תחילת עונת 1999/2000 אמר אייסל לעיתונים כי ישנן מספר החלטות אותן הוא לא יכול לבצע עקב המצב בו הבעלות על המועדון אינה מוכרעת.[8]

לבסוף, במהלך חודש יולי 2000, נרכשו קולורדו אוולאנש, דנוור נאגטס ואולם הפפסי סנטר על ידי יזם הנדל"ן סטאן קרונקי תמורת 450 מיליון דולר. במסגרת העסקה סוכם כי חברת ליברטי תשאיר בידה 6.5% מהאחזקות במועדוני הספורט, וכן כי קרונקי יעביר את המועדונים לידי חברת נאמנות שתבטיח את הישארותם של מועדוני הספורט בעיר דנוור לפחות עד לשנת 2025. לאחר העסקה איגד קרונקי את עסקי הספורט שלו תחת חברת "קרונקי ספורט אנטרפרייז".

תקופת כרמלו אנתוני וג'ורג' קארל (2003–2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2003–2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמלו אנתוני במדי הנאגטס, 2011

לקראת עונת 2003/2004 הציגה הקבוצה סמל ומדים חדשים, ובחרו בדראפט 2003 את כרמלו אנתוני בבחירה השלישית.[9] בתוך חודשיים מפתיחת העונה צברו הנאגטס יותר ניצחונות (19) מאשר בכל העונה הקודמת, ובסיום העונה העפילו לשלב הפלייאוף לראשונה מזה 9 עונות. בפלייאוף עצמו הודחה דנוור בסיבוב הראשון, לאחר שהפסידה למינסוטה טימברוולבס בתוצאה 4–1. סיבה עיקרית למהפך שהתחולל בקבוצה ניתן לזקוף למהלכיו של קיקי ונדוויי, שחקנה לשעבר של הנאגטס, שנטל על עצמו את תפקיד הג'נרל מנג'ר של המועדון ב-9 באוגוסט 2001‏.[10]

ב-28 בדצמבר 2004, פיטרו הנאגטס את מאמנם ג'ף בנזדליק[11] ומינו במקומו, באופן זמני, את כוכבה לשעבר של לוס אנג'לס לייקרס, מייקל קופר. מאוחר יותר מינו הנאגטס את ג'ורג' קארל, אשר הוביל את הקבוצה למאזן חיובי של 32–8 בחצייה השני של העונה, שהבטיח את מקומה של הקבוצה בפלייאוף שנה שנייה ברציפות. בסיבוב הפלייאוף הראשון לא הצליחו הנאגטס לעבור את סן אנטוניו ספרס, לאחר שנצחו את המשחק הראשון בסן אנטוניו אך הפסידו בארבעת המשחקים הבאים ואת הסדרה כולה 1–4.

בעונת 2005/2006, הצליחו הנאגטס לזכות באליפות הבית הצפון-מערבי, לראשונה מזה 18 שנים. הישג זה הציב את הקבוצה במקום השלישי באזור המערבי. הנאגטס פגשו את לוס אנג'לס קליפרס, שלמרות מיקומם השישי בדירוג המערב החזיקו במאזן יותר טוב מאשר הנאגטס בסיומה של העונה הסדירה, וכתוצאה מכך זכו הקליפרס ביתרון הביתיות. הקליפרס גברו על הנאגטס בחמישה משחקים. זמן קצר לאחר מכן, הודיעה הנהלת המועדון כי חוזהו של הג'נרל מנג'ר קיק ונדוויי לא יחודש, והוא הוחלף בידי מארק וורקנטין.[12]

ב-18 בדצמבר 2006 הושעו כרמלו אנתוני, ג'יי אר סמית' וננה (ל-10, 15 ומשחק בודד, בהתאמה) עקב תגרה שהתרחשה בשתי הדקות האחרונות של המשחק נגד הניו יורק ניקס יומיים קודם לכן.[13][14][15] התגרה ניצתה עקב עבירה קשה אותה ביצע שחקן הניו יורק ניקס, מארדי קולינס, על ג'יי אר סמית' שהיה בדרכו לסל. לפי כרמלו אנתוני הזהירו מאמן הניקס אייזיאה תומאס לא להתקרב לרחבת הצבע זמן קצר לפני העבירה הקשה.[16]

2006–2008: אנתוני ואייברסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2006, ביצעו הנאגטס טרייד אשר שלח את ג'ו סמית', אנדרה מילר ושתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט 2007 לפילדלפיה 76' בתמורה לכוכב הסיקסרס אלן אייברסון (יחד עם אייבן מקפרלין שנופה מידית מסגל הנאגטס). המהלך נתן לנאגטס את שני הסקוררים המובילים של הליגה באותו הזמן – אייברסון ואנתוני – שכל אחד מהם קלע יותר מ-30 נקודות בממוצע למשחק בעת ביצוע הטרייד. עם צירופו של אייברסון רבים החשיבו את הנאגטס לאחת מקבוצות עלית המערב, לצד דאלאס מאבריקס, פיניקס סאנס וסן אנטוניו ספרס, אך הקבוצה הציגה יכולת מאכזבת וסיימה את העונה במקום השישי במערב, שהפגיש אותה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול סן אנטוניו ספרס. בפלייאוף, הנאגטס ניצחו את המשחק הראשון בסדרה, ולמעשה "גנבו" את יתרון הביתיות מהספרס, אך במה שנראה כשידור חוזר של פלייאוף 2005, הספרס התאוששו וניצחו ארבעה משחקים ברציפות שהובילו להדחה של הנאגטס. הייתה זו השנה הרביעית ברציפות שהנאגטס מודחים מהפלייאוף בסיבוב הראשון.

את עונת 2007/2008 סיימו הנאגטס עם 50 ניצחונות בדיוק, כשבמחצית העונה מאזנם היה 25–16 (ובסופה של העונה הסדירה הם הגיעו ל-50–26 מאזן השלישי בטיבו בהיסטוריה של המועדון מאז הצטרפותם לליגת ה-NBA בשנת 1976). לקראת סיום העונה, ב-16 במרץ 2008, קלעו הנאגטס 168 נקודות בניצחון 168–116 על סיאטל סופרסוניקס, אשר היה המשחק השלישי בסך הנקודות למשחק בודד בעונה הסדירה בהיסטוריה של ה-NBA. הייתה זו העונה הראשונה מאז עונת 1987/1988 בה הנאגטס מסיימים את העונה הסדירה עם לפחות 50 ניצחונות. דנוור סיימה את העונה כמדורגת שמינית באזור המערב לפלייאוף 2008, ו-50 הניצחונות אותם השיגו היו שיא לקבוצה המדורגת במקום השמיני במערב מאז הורחב פלייאוף ה-NBA ל-16 קבוצות בעונת 1983/1984. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברה לוס אנג'לס לייקרס על הנאגטס בסוויפ, ובכך הודחה דנוור בסיבוב הראשון בפעם החמישית ברציפות.

2008–2011: אנתוני ובילאפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אנסי בילאפס במדי הנאגטס, 2011

ב-16 ביולי, לקראת עונת 2008/2009, העבירו הנאגטס את שחקן ההגנה של העונה מרקוס קמבי ללוס אנג'לס קליפרס, תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט. אחת הסיבות לטרייד המוטה הייתה ניסיון להפחית את החריגה מתקרת השכר של הנאגטס. ב-3 בנובמבר 2008, שלושה משחקים בתוך העונה, הועבר אלן אייברסון בטרייד לדטרויט פיסטונס תמורת צ'אנסי בילאפס, אנטוניו מקדייס, וצ'ק סאמב (מקדייס וסאמב נופו מהקבוצה תוך זמן קצר).

בהובלת כרמלו אנתוני שקלע 22.8 נקודות למשחק, ובילאפס שמסר 6.4 אסיסטים למשחק, השוו הנאגטס בעונת 2008/2009 את שיא הניצחונות של המועדון כשסיימו את העונה הסדירה במאזן חיובי 54–28, אשר הציב אותם במקום השני במערב. הייתה זו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהנאגטס הצליחו לסיים שתי עונות רצופות עם 50 ניצחונות ומעלה. הג'נרל מנג'ר מארק וורקנטין זכה בתואר מנהל השנה על השתפרותם של הנאגטס. בסיבוב הפלייאוף הראשון גברו הנאגטס על ניו אורלינס הורנטס בחמישה משחקים, כולל ניצחון בפער של 58 נקודות במשחק הרביעי בסדרה שהשווה את השיא להפרש הגבוה ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף. הנאגטס המשיכו וגברו בחמישה משחקים גם על דאלאס מאבריקס, המדורגת שישית במערב. עד לאותו שלב, קבעו הנאגטס את ממוצע ההפרש הגבוה ביותר למשחק בפלייאוף (16 נקודות), שהיה ממוצע ההפרש הגבוה ביותר ל-10 משחקי הפלייאוף הראשונים בהיסטוריה של הליגה. הנאגטס הפסידו במשחק הראשון בסדרת גמר המערב נגד לוס אנג'לס לייקרס אך הצליחו להתאושש ולנצח במשחק השני בסדרה לשוויון 1–1. כרמלו אנתוני הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הנאגטס הקולע לפחות 30 נקודות למשחק בחמישה משחקי פלייאוף רצופים מאז הצטרפו הנאגטס לליגת ה-NBA בשנת 1976. הנאגטס הפסידו בסופו של דבר בסדרה בשישה משחקים, 2–4, ובכך הסתיימה ריצת הפלייאוף הארוכה ביותר בתולדות המועדון. לצד כוכבי הקבוצה אנתוני ובילאפס, בלטו בקבוצה צמד הגבוהים ננה וקניון מרטין, והקלע ג'יי אר סמית' שסיים שני בהצבעות לתואר השחקן השישי של העונה.[17]

בדראפט 2009 בחרו הנאגטס את טיי לוסון כבחירה ה-18 בדראפט, וב-13 ביולי 2009 צירפו מדטרויט פיסטונס את הקלע ארון אפללו. אפללו החליף בחמישייה הפותחת של הנאגטס את דנטיי ג'ונס, שחתם באינדיאנה פייסרס.[18] בעונת 2009/2010 קלע כרמלו אנתוני 28.2 נקודות בממוצע למשחק וצ'אנסי בילאפס השיג שיא קריירה של 19.6 נקודות. על אף מכת פציעות שאילצה את כל שלושת השחקנים המחזיקים בסרט הקפטן – כרמלו אנתוני, צ'אנסי בילאפס, וקניון מרטין – להחמיץ סך של 46 משחקים, והיעדרו הממושכת של המאמן ג'ורג' קארל שעבר טיפולים לסרטן הצוואר והגרון, הצליחו הנאגטס להגיע למאזן של 53 ניצחונות שזיכה אותם בתואר האליפות השני ברציפות של הבית הצפון-מערבי ובמקום הרביעי לפלייאוף המערב. בפלייאוף עצמו הודחה דנוור כבר בסיבוב הראשון לאחר שהפסידה ליוטה ג'אז בתוצאה 4–2. הדחה זו הייתה השישית של המועדון בסיבוב הראשון של הפלייאוף ב-7 השנים האחרונות.

במהלך פגרת 2010, החליף מסאי יוג'ירי את מארק וורקנטין בתפקיד הג'נרל מנג'ר,[19] בעוד ג'וש קרונקי מונה לתפקיד נשיא המועדון. ב-14 ביולי 2010 חיזקו הנאגטס את הקו הקדמי שלהם כאשר החתימו אל אל הרינגטון על חוזה ל-5 שנים.[20]

סטאן קרונקי קנה בעלות מלאה על סנט לואיס ראמס מליגת ה-NFL בשנת 2010. מכיוון שהנהלת ה-NFL אינה מתירה לבעלי הקבוצות להיות בעלים של קבוצות ספורט מקצועניות בערים אחרות בהן משחקות קבוצות NFL, העביר קרונקי את הניהול היום יומי של דנוור נאגטס ודנוור אוולנש לבנו ג'וש לקראת סוף שנת 2010, וב-2015 מכר את מניות הניהול שלו בשתי הקבוצות לאשתו.[21]

ב-22 בפברואר 2011, לאחר חודשים של שמועות כי הוא מעוניין לעזוב את המועדון, הועבר כרמלו אנתוני יחד עם צ'אנסי בילאפס, אנתוני קרטר, שלדן ויליאמס, ורנלדו בולקמן לניו יורק ניקס בטרייד מרובה שחקנים שכלל גם את מינסוטה טימברוולבס, כשבתמורה קיבלו הנאגטס את וילסון צ'נדלר, ריימונד פלטון, דנילו גלינארי, טימופיי מוזגוב וקוסטה קופוס. מספר פרשנים טענו כי לאחר הטרייד יהפכו הנאגטס ל"קליבלנד קאבלירס" (שלאחר עזיבתו של לברון ג'יימס התדרדרו לתחתית הליגה) של המערב, הווה אומר, שהנאגטס ידרדרו ויאבדו את תקוות הפלייאוף שלהם עקב אבדנו של כוכב המועדון, כרמלו אנתוני. אך נראה היה כי הטרייד הפך אותם לטובים יותר; מאז הטרייד ועד סיום העונה מסרו הנאגטס 24.1 אסיסטים בממוצע למשחק, ואף הציגו הגנה משופרת כאשר הצליחו להוריד את כמות הספיגה שלהם מ-105.2 נקודות בממוצע למשחק ל-97.1 נקודות בממוצע לאחר הטרייד.[22] על אף שהציגו לאורך העונה 18 חמישיות פותחות שונות, סיימו הנאגטס את העונה עם 50 ניצחונות והעפילו לפלייאוף מהמקום החמישי במערב. הנאגטס פגשו את אוקלהומה סיטי ת'אנדר בסיבוב הפלייאוף הראשון, והודחו בסוויפ לאחר ארבעה משחקים.

2011–2013: שנים ללא כוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2011/2012 העפילו הנאגטס לפלייאוף מהמקום השישי במערב, והודחו בסיבוב הראשון מול לוס אנג'לס לייקרס בשבעה משחקים. לקראת עונת 2012/2013 שלחו הנאגטס את אפללו והרינגטון לאורלנדו מג'יק, בטרייד בו צירפו את שחקן האולסטאר אנדרה איגודלה.[23] לצד טיי לוסון ודנילו גלינארי, הוביל איגודלה את דנוור למאזן העונה הסדירה הטוב בתולדותיה, 57–25, אשר הציב אותה במקום השלישי בפלייאוף המערב. על אף הציפיות הגבוהות ויתרון הביתיות, הפסידו הנאגטס לגולדן סטייט ווריורס כבר בשלב הפלייאוף הראשון, בתוצאה 4–2. הייתה זו הפעם התשיעית ב-10 העונות האחרונות בה מודחת דנוור בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בסיום העונה זכה ג'ורג' קארל בפרס מאמן השנה, מה שלא מנע את פיטוריו לאחר 8 וחצי עונות בתפקיד המאמן הראשי.[24]

בנייה מחדש (2013–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

* בוב באס (1969-1967) * דיק מוטה (1997-1996)

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2016/2017.

נקודות: 73, דייוויד תומפסון מול דטרויט פיסטונס, 9 באפריל 1978.

ריבאונדים: 31, דיקמבה מוטומבו מול שארלוט הורנטס, 26 במרץ 1996.

אסיסטים: 23, פאט ליבר מול גולדן סטייט ווריורס, 21 באפריל 1989.

חטיפות: 10, פאט ליבר מול אינדיאנה פייסרס, 9 במרץ 1985.

חסימות: 12, ויין קופר מול מיאמי היט (1988), ודיקמבה מוטומבו מול לוס אנג'לס קליפרס (1993).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2016/2017.[25]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן ההגנה של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

מאמנים במשחק האולסטאר

שחקנים שגופייתם הופרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
2 אלכס אינגליש סמול פורוורד 1990-1980 1993
33 דייוויד תומפסון קלע 1982-1975 1992
40 ביירון בק פאוור פורוורד/סנטר 1977-1967 1977
44 דן אייסל פאוור פורוורד/סנטר 1985-1976 1985
432[א] דאג מו מאמן 1990-1980 2002
  1. ^ המספר מייצג את מספר הניצחונות של מו כמאמן הקבוצה.

סגל שחקנים בעונת 2017/2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל דנוור נאגטס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PF 00 ארצות הבריתארצות הברית דרל ארתור 2.06 מטרים 25 במרץ 1988 אוניברסיטת קנזס
SG/SF 5 ארצות הבריתארצות הברית ויל בארטון 1.98 מטרים 6 בינואר 1991 אוניברסיטת ממפיס
SG 25 ארצות הבריתארצות הברית מליק ביזלי 1.96 מטרים 26 בנובמבר 1996 אוניברסיטת המדינה של פלורידה
SF 21 ארצות הבריתארצות הברית וילסון צ'נדלר 2.03 מטרים 10 במאי 1987 אוניברסיטת דה-פול
SG/SF 3 ארצות הבריתארצות הברית טורי קרייג (כ) 1.98 מטרים 19 בדצמבר 1990 אוניברסיטת קרוליינה הדרומית
PF 35 ארצות הבריתארצות הברית קנת' פאריד 2.03 מטרים 19 בנובמבר 1989 אוניברסיטת המדינה של מורהד
SG 14 ארצות הבריתארצות הברית גרי האריס 1.93 מטרים 14 בספטמבר 1994 אוניברסיטת המדינה של מישיגן
SF/PF 41 ספרדספרד חואן הרננגומס 2.06 מטרים 28 בספטמבר 1995 ספרד
SF -- ארצות הבריתארצות הברית ריצ'רד ג'פרסון 2.01 מטרים 21 ביוני 1980 אוניברסיטת אריזונה
C 15 סרביהסרביה ניקולה יוקיץ' (ק) 2.11 מטרים 19 בפברואר 1995 סרביה
PF 20 ארצות הבריתארצות הברית טיילר ליידון 2.08 מטרים 9 באפריל 1996 אוניברסיטת סירקיוז
PF 7 קנדהקנדה טריי ליילס 2.08 מטרים 5 בנובמבר 1995 אוניברסיטת קנטקי
PF 4 ארצות הבריתארצות הברית פול מילסאפ 2.03 מטרים 10 בפברואר 1985 אוניברסיטת לואיזיאנה טק
PG 11 ארצות הבריתארצות הברית מונטה מוריס (כ) 1.91 מטרים 27 ביוני 1995 אוניברסיטת המדינה של איווה
PG 0 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עמנואל מודיאיי 1.96 מטרים 5 במרץ 1996 אקדמיית פריים פרפ*
PG/SG 27 קנדהקנדה ג'מאל מארי 1.93 מטרים 23 בפברואר 1997 אוניברסיטת קנטקי
C 24 ארצות הבריתארצות הברית מייסון פלאמלי 2.11 מטרים 5 במרץ 1990 אוניברסיטת דיוק
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית מייק מלון


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנוור נאגטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ההיסטוריה של דנוור נאגטס
  2. ^ לזכור את ה-ABA
  3. ^ שיאי העונה הסדירה - נקודות
  4. ^ 1990-91 Denver Nuggets Roster and Stats, באתר Basketball-Reference
  5. ^ ההיסטוריה של דנוור נאגטס
  6. ^ חילופי בעלים בנאגטס ובאוולנש
  7. ^ למה העסקה עברה חלק
  8. ^ שינויי הסגל של הנאגטס נמצאים בהמתנה
  9. ^ דנוור נרגשת לקבל את אנתוני כבחירה ה-3 בדראפט
  10. ^ קיקי ונדוויי באתר דנוור נאגטס
  11. ^ NBA: דנבר פיטרה את מאמנה ג'ף בזדליק, באתר ynet, 28 בדצמבר 2004
  12. ^ הנאגטס נגד הקליפרס
  13. ^ קטע וידאו של התגרה בין הנאגטס לניקס
  14. ^ סיקור המשחק בין הניקס לנאגטס
  15. ^ סך השעיות של 47 משחקים בתגרת בין הניקס לנאגטס
  16. ^ תשובות לשאלות קשות לאחר התגרה
  17. ^ 2008-09 NBA Awards Voting, באתר basketball-reference
  18. ^ עסקת אפללו ממלאת את החלל של ג'ונס
  19. ^ דני פרי חוזר לסן אנטוניו, באתר וואלה! NEWS‏, 26 באוגוסט 2010
  20. ^ הרינגטון עובר לנאגטס בעסקה ל-5 שנים
  21. ^ סטאן קרונקי הוא הבעלים החדש של הראמס
  22. ^ כרמלו אנתוני הועבר לניו יורק ניקס בטרייד ענק
  23. ^ Sources: Dwight Howard to Lakers, באתר ESPN,‏ 11 באוגוסט 2012
  24. ^ Nuggets fire coach George Karl, באתר !Yahoo,‏ 6 ביוני 2013
  25. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com