יילמאר ברנטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היאלמר ברנטינג)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יילמאר ברנטין
Hjalmar Branting
Hjalmar branting stor bild.jpg
יילמאר ברנטין
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
תאריך לידה 23 בנובמבר 1860
מקום לידה סטוקהולם שבשוודיה
תאריך פטירה 24 בפברואר 1925 (בגיל 64)
מקום פטירה סטוקהולם שבשוודיה
מקום קבורה בית הקברות של כנסיית אדולף פרדריק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אופסלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה
דת לותרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת שוודיה ה-16 (כהונה ראשונה)
תקופת כהונה 10 במרץ 192027 באוקטובר 1920 (33 שבועות ויום)
מונרך בתקופה גוסטב החמישי
הקודם נילס אידן
הבא ירד לואיס דה יר
ראש ממשלת שוודיה ה-16 (כהונה שנייה)
תקופת כהונה 13 באוקטובר 192119 באפריל 1923 (שנה ו-26 שבועות)
מונרך בתקופה גוסטב החמישי
הקודם אוסקר פון סידוב
הבא ארנשט טריגר
ראש ממשלת שוודיה ה-16 (כהונה שלישית)
תקופת כהונה 18 באוקטובר 192424 בינואר 1925 (14 שבועות ויום)
מונרך בתקופה גוסטב החמישי
הקודם ארנשט טריגר
הבא ריקרד סנדלר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרל יילמאר ברנטין (Karl Hjalmar Branting; ‏23 בנובמבר 1860 - 24 בפברואר 1925) היה מדינאי שוודי סוציאל-דמוקרטי. ברנטין היה מנהיגה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה בין 1907 ל-1925. בתקופה זו נאבקה המפלגה למען דמוקרטיזציה של שוודיה ומתן זכות הצבעה לכל. בהנהגתו הפכה המפלגה לגוף פוליטי מרכזי בשוודיה, והמדינה עצמה עברה תהליך דמוקרטיזציה בו היה לברנטין חלק חשוב. ברנטין שימש כראש ממשלת שוודיה במשך שלוש תקופות כהונה (1920, 1921 - 1923, 1924 - 1925), והיה ראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי הראשון של שוודיה, ובין הראשונים בעולם. כראש ממשלה הביא לצירוף שוודיה לחבר הלאומים, ושימש בעצמו כנציג שוודיה בחבר. על פעילותו זו קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1921.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנטין נולד בסטוקהולם למשפחה אמידה. סבו מצד אמו נשא בתואר אצולה. הוא היה בן יחיד להוריו, שהתגרשו ונישאו בשנית בילדותו. את הכשרתו המקצועית קיבל באסטרונומיה מתמטית ושימש כעוזר במצפה הכוכבים בסטוקהולם, אך הוא עזב את עבודתו המדעית על מנת להיות לעיתונאי בשנת 1884. בשנת 1886 היה לעורך העיתון "Social-Demokraten", וביחד עם אוגוסט פאלם היה לאחד ממיסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה שנוסדה ב-1889. הוא שימש כחבר הפרלמנט הראשון מטעם המפלגה מ-1896 ובמשך שש שנים היה חבר הפרלמנט היחיד. בתקופה זו זכות ההצבעה לבית העליון של הפרלמנט השוודי הייתה נתונה לאחוז קטן מהאוכלוסייה, וזכות ההצבעה לבית התחתון הייתה נתונה לכרבע מהאוכלוסייה, על פי מבחני רכוש. מאפיין נוסף של זכות ההצבעה היה כי הזכות ניתנה גם לתאגידים, וכי ככל שהיה לאדם רכוש רב יותר, כן גדל מספר הקולות שניתנו לו, כך שאדם עשיר היה יכול להטיל אל הקלפי מספר מאות קולות. בנסיבות אלו, המפלגה החדשה שייצגה את מעמד הפועלים השוודי, לא יכלה לצפות להצלחה אלקטורלית ששיקפה את מידת התמיכה באוכלוסייה, ודרשה ראשית לכל דמוקרטיזציה, וזכות הצבעה שווה לכל. במאבק זה שיתפה פעולה עם מפלגות ליברליות שייצגו את מעמדות הביניים, והעלו אף הן דרישה זו.

ברנטין ראה עצמו כמחויב לעקרונות הכלליים של המרקסיזם, אך הוא תמך בהגשמת הסוציאליזם ברפורמות הדרגתיות שנועדו לשפר את מצב הפועלים, תוך שיתוף פעולה עם המפלגות הבורגניות ובמסגרת הכללית של השיטה הקפיטליסטית. בכך הייתה ה-SAP בהנהגתו שונה ממפלגות סוציאל-דמוקרטיות בנות זמנה, כגון ה-SPD הגרמנית. ברנטין קיבל את הרוויזיוניזם של אדוארד ברנשטיין ותמך במעבר בדרכי שלום מקפיטליזם לסוציאליזם. הוא האמין שמשתינתן זכות ההצבעה השווה לכל, ניתן יהיה להשיג את הגשמת הסוציאליזם באמצעים פרלמנטריים.

ברנטין הוביל את מפלגתו להתנגדות למלחמה שנועדה לשמור את נורווגיה באיחוד עם שוודיה. כאשר אירע בשנת 1905 המשבר הפוליטי שהוביל לעצמאותה של נורווגיה, הוא טבע את הסיסמה "הסר ידיך מנורווגיה, המלך!". הסוציאל-דמוקרטים הובילו מהלך להתנגדות לגיוס המילואים ואיימו בשביתה כללית כנגד המלחמה, ומייחסים למהלכים אלו אחריות לכך שמלחמה זו נמנעה לבסוף.

בשנת 1917 עקב באהדה אחר מהפכת פברואר ברוסיה. הוא תמך במנשביקים והגן על ממשלת קרנסקי, ואף ביקר באופן אישי בפטרוגראד. כאשר פרצה מהפכת אוקטובר גינה את הבולשביקים. עמדה זו הייתה בין הגורמים שהביאו לפיצול במפלגתו, והחלק השמאלי פרש והקים את "מפלגת השמאל" בראשות זת הוגלונד. קבוצה זו הפכה לאחר מכן למפלגה הקומוניסטית השוודית. הוגלונד עצמו שב מאוחר יותר למפלגת האם, ואף פרסם ביוגרפיה בת שני כרכים על ברנטין.

בבחירות בשנת 1920 קיבלה המפלגה כ-36.1% מהקולות, ויריביה היו מפוצלים בין הגוש הליברלי, הגוש השמרני, ומפלגות איכרים. ברנטין הקים ממשלת מיעוט, שהחזיקה מעמד כחצי שנה, בטרם הוחלף בידי המנהיג הליברלי לואיס דה גאר, שעמד בראש ממשלה זמנית של הליברלים והשמרנים. בשנת 1921 התקיימו בשוודיה הבחירות הראשונות בהן ניתנה זכות הצבעה שווה לכל, ובהן נבחר לראשונה הפרלמנט הדמוקרטי הראשון בתולדות שוודיה, המבוסס על זכות הצבעה אוניברסלית ושווה, לה הטיף ברנטין במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו. בבחירות אלו זכו הסוציאל-דמוקרטים ב-39.4% מהקולות, וברנטין הקים שוב ממשלה בראשותו. זו החזיקה מעמד כשנתיים, בטרם נאלץ ברנטין לפרוש ואת מקומו כראש ממשלה תפס המנהיג השמרני ארנסט טריגר. בבחירות שהתקיימו ב-1924, הוביל ברנטין את מפלגתו במסע תעמולה מוצלח שביקר את מדיניותו של ראש הממשל השמרני טריגר. בבחירות זכתה מפלגתו של ברנטין ב-41% מהקולות, וברנטין שב וקיבל את תפקיד ראש הממשלה, אך לאחר זמן קצר הידרדרה בריאותו, והוא חלה בשפעת שפגעה בשריר הלב. הוא נאלץ לפרוש בינואר 1924 והעביר את כיסאו ליורשו, הסוציאל-דמוקרט ריקרד סנדלר. ברנטין מת בביתו בסטוקהולם בפברואר 1925.

כראש ממשלה פעל בזירה הבינלאומית לקבלת שוודיה לחבר הלאומים, והיה פעיל באופן אישי כציר שוודיה לחבר הלאומים. כאשר השאלה האם קבוצת איי אולנד תימסר לשוודיה לאחר קבלת עצמאות פינלנד מרוסיה הועלתה, הותיר ברנטין לחבר הלאומים את ההכרעה, וזה הכריע כי האיים יעברו לריבונות פינית, אך תושבי האיים ישמרו על מידה מסוימת של אוטונומיה שתשמור על תרבותם ושפתם השוודית. על פועלו בחבר הלאומים זכה ברנטין בשנת 1921 בפרס נובל לשלום.

ברנטין מונצח באנדרטה בסטוקהולם, וכן בתחנת רכבת ואוטובוס גדולה בגטבורג. כן נקרא על שמו רחוב בקופנהגן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יילמאר ברנטין בוויקישיתוף