לימור שרייבמן-שריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לימור שריר)
לימור שרייבמן-שריר
לידה 1954 (בת 70 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לימור שרייבמן-שריר (נולדה בשנת 1954) היא סופרת ורופאה ישראלית. מלכת היופי של ישראל לשנת 1973 וסגנית רביעית למיס תבל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימור שריר עם עמוס עוז; בקורס "ספרות ורפואה", הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

לימור שריר נולדה וגדלה בתל אביב, בת יחידה לאנשי חינוך ואקדמיה.[1] אביה אליעזר שרייבמן היה מחנך, מנהל בית ספר ומרצה למשפטים.

סיימה את לימודיה בתיכון עירוני א' בתל אביב במגמת ביולוגיה בו הייתה תלמידה מצטיינת. בשנת 1972 התגייסה לצה"ל, ובשנת 1973 זכתה במקום הראשון בתחרות מלכת היופי. בתחרות מיס תבל שהתקיימה ביוון החזיקו מחבלים בני ערובה בדרישה לסילוקה מהתחרות, אך שריר המשיכה בהתמודדותה ונבחרה לסגנית רביעית למיס תבל. בסיום התחרות חזרה לישראל להמשך שירותה הצבאי כפקידתו של שמואל גונן, אלוף פיקוד הדרום. [2]

עם סיום שירותה הצבאי החלה את לימודי הרפואה באוניברסיטת לה ספיינצה ברומא שבאיטליה והמשיכה את לימודיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, שם הוענק לה התואר דוקטור לרפואה.

עבודת הדוקטורט שלה הוצגה בכנס בינלאומי בניו יורק, ופורסמה בכתב-העת Journal of Thoracic Cardiovascular Surgery. את הסטאז' עשתה במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר שם גם עבדה מספר שנים. כיום היא מתנדבת בארגון רופאים לזכויות אדם. החל משנת הלימודים תשע"א היא מרכזת קורס חדש, שתוכנן על-ידה במיוחד לסטודנטים לרפואה, המשלב לימודי ספרות ורפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.[3] היא חברה בחברה הישראלית לחינוך רפואי. [4]

שריר שימשה בעבר כיועצת בתחום הפרוזה בהוצאת כרמל. כמו כן, מכהנת כיום (2014) כחברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, חברה במועצת "מאזנים", כתב העת של אגודת הסופרים העברים ועורכת מדור תרבות ורפואה באתר האינטרנט "רשת רפואה", זכתה בתחרות כתיבת סיפורים קצרים מטעם ההסתדרות הרפואית בפברואר 2017. כותבת בלוג אישי באתר "דוקטורס אונלי".

מתגוררת בתל אביב ואמא לילדים.

ספרה "אלוהים ואלווירה" פורסם ב-2012 גם באיטליה, בשפה האיטלקית.[5]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולמה הספרותי של שריר מושפע מהיותה רופאה במקצועה ובספריה היא מתמקדת בתיאוריהם של בני האדם, התלבטויותיהם, רגשותיהם והיחסים שביניהם בתוך נוף חייהם. בקובצי הסיפורים שלה משלבת שריר לצד סיפורים ריאליסטיים, פרוזה פיוטית.

"הבית על האגם", הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
ארבעה חברי ילדות מתבגרים בכפרים שלרגלי אגם הוולפגנג בחבל הזלצקמרגוט שבאוסטריה בימים של טרום מלחמת העולם השנייה. ב-1938 המציאות משתנה לנגד עיניהם כשגרמניה פלשה לאוסטריה והם נהפכו לאזרחי הרייך השלישי. כל אחד מהם מנתב בצורה שונה את מסלול חייו על רקע המלחמה. באמצעות השקפותיהם ומעשיהם מתוארת התייחסותו של העם האוסטרי ליהודים והסופרת מתמודדת בשאלות מוסריות, פוליטיות ואתיקה רפואית מזווית הראייה האישית של הגיבורים – אוסטרים שאינם יהודים.[6]
"אלוהים ואלווירה", הוצאת כרמל, 2005
ערך מורחב – אלוהים ואלווירה
הספר עוסק בנושאים שונים - היחס שבין הנצרות ליהדות והפיוס ביניהן, אמונה ואפיקורסות, מצפון, התנזרות מינית, אהבה רוחנית מול אהבה גשמית, אהבה רומנטית לאישה לעומת אהבה לאל, שאלת קיומו של האל, שכר ועונש ועוד. הספר תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה ב-2012.
"פירות בר אדומים", הוצאת כרמל, 2007
העלילה מתרחשת במדינת ישראל בשנות התשעים, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. דריה, אישה משכילה ואסרטיבית, מרצה למיתולוגיה יוונית באוניברסיטת תל אביב, רווקה ללא ילדים, דמות שופעת ניגודים.
דמותה נבחנת דרך עיניהם של הגברים בחייה. דריה היא חוקרת מיתוסים יווניים שגיבוריהם עוברים מטמורפוזות ומבלי משים היא והגברים בחייה עוברים מטמורפוזות.
"דיונות הזהב והכסף", הוצאת כרמל, 2008
אסופה של עשרים ושניים סיפורים קצרים המתרחשים במקומות שונים בארץ (בנימינה, הרובע היהודי בירושלים, דרום תל אביב, חדרה) ובעולם (פריז, מינכן, זלצבורג, פאלרמו ומרקש), סיפורים ריאליסטיים לצד פרוזה פיוטית. הסיפורים מתמקדים ביצריהם, תסכוליהם, מאבקיהם, אהבותיהם וטירופם של בני אדם. הסיומים הפתוחים משאירים את הקורא מהורהר ותוהה.
"ביבר הדמיונות", הוצאת כרמל, 2009
מחזור חיים אנושי מתואר דרך איורי חיות מואנשות פרי עטה של המחברת. בראשית הספר מתומצת תוכנו:

"כל אדם מתאווה, ולו פעם בחייו, לנסות ולחזור אל האירועים המשמעותיים ביותר בחייו, לשוב ולהתכנס אל תוככי עצמו, להתמצות לצורה הצפופה והמזוככת ביותר שהוא יכול לראות בה את עצמו, למין גרעין ראשוני של הוויה שמתוכו יבקע מחדש האני העצמי והאמיתי שלו שלם יותר. אף אדם אינו יכול באמת לעשות כן אך רק אדם יכול לדמיין לעצמו את המסע הפנימי הזה."

"סודות מרקש", הוצאת כרמל, 2010
העלילה מתרחשת במרוקו בתקופתו של המלך חסן השני. נעים, נער בן שתים עשרה, המתגורר עם הוריו במרקש. אביו, מחמוד ליישי, עיתונאי ועורך "חדשות מרוקו", נרצח בשל דעותיו. העלילה מתארת את מרוקו כארץ פראית מלאת קסם וסיאוב, רוחשת מיניות וכנועה לדיקטטורה המלוכנית. הרצח שינה את חייו של נעים, העובר הרפתקאות רצופות סכנות בדרך הימלטותו לאנדלוסיה.
"מרטין בובר; מבט מקרוב - שיחות עם פרופ' יהודית בובר אגסי", הוצאת כרמל, 2011
ספר ביוגרפי-הגותי המתבסס על שיחותיה של לימור שריר עם פרופ' יהודית בובר-אגסי, נכדתו של מרטין בובר. זהו סיפור אישי על משפחה יהודית נודעת וחשובה במרחב דובר הגרמנית של סוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה העשרים ולפיכך גם סיפורה של תקופה. שיחותיה של לימור שריר עם בובר-אגסי משולבות במידע רב שאספה על התקופה והמשפחה ושילוב זה חושף היבטים שטרם סופרו על משפחתו של הוגה הדעות החשוב מרטין בובר ומקנים לספר את ייחודו.[7]
"השתקפויות", הוצאת כרמל, 2013
מכתבים לגיבורים דמיוניים בספרי ובחיי: שריר מתכתבת עם גיבורי יצירותיה שפורסמו בעבר. היא פורשת את מניעי כתיבתה, חודרת לנפשם של הגיבורים וחושפת את הקשר בינה לבינם. הספר מכיל גם שישה סיפורים קצרים בהם היא מתכתבת עם דמויות מחייה - ספק אמיתיות, ספק בדיוניות.
הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה, 4 כרכים, 1000 עמ' בהוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, 2016. (הפצת ספרים מודפסים ודיגיטליים - הוצאת כרמל ו-e-publish).

מונוגרפיה בת ארבעה כרכים העוסקת בזיקה בין ספרות לרפואה ומתוחמת לקורס ספרות ורפואה - תוכנית שתכננה ד"ר שריר לסטודנטים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ושאותה היא מנהלת מאז 2010. הספר מתאפיין בפרספקטיבה בין ספרות ורפואה. מקורו של השילוב הוא באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן של ספרות בדיון, והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט מציג דואליות זו). במסגרת זו מכיל הספר השתקפות של היבטים רפואיים הן ברומנים והן בסיפורים קצרים, לצד התייחסות של אנשי רפואה לטקסטים ספרותיים, ואף מובאות מכתביהם של רופאים שהיו גם סופרים. הספר מכיל היבטים מדעיים של עולם הרפואה, יחד עם קטעי פואטיקה. בהיבט הספרותי, לבד מקטעים פואטיים, ד"ר שריר מביאה דוגמאות מהספרות העברית והעולמית ליחסי חולה-רופא ומנתחת אותן. הספר מכיל דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. לימור שריר עורכת מחקר בסוגיה זו ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, ואף בוחנת את ייצוג העולם הרפואי ביצירות פרי עטה. מספרות העולם, למשל, מתייחסת שריר בין היתר ליצירותיהם של אנטון צ'כוב, מיכאיל בולגקוב, אלבר קאמי, הנריק איבסן, ויליאם קרלוס ויליאמס, יאנוש קורצ'אק ועוד. המחברת מתעכבת על סוגיית דמותו של הרופא בעיני עצמו, בעיני מטופליו ובעיני החברה בתוכה מתקיימת האינטראקציה הלא סימטרית בין רופא לחולה.

שער נרחב מקדישה המחברת לפסיכיאטריה ולצדו התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה שמציגה את מורכבות התחום. שריר סוקרת את ההיסטוריה של הרפואה, עוסקת בדילמות שעמדו בפני רופאים, בסוגיות האתיות איתן התמודדו בתקופות שונות ובימינו בניסיונותיהם לרפא מחלות. במסגרת זו מופיעים בספרה של שריר הדיונים המוכרים במוות, המתות חסד, אתיקה רפואית, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). בספר עוסק גם ביחס היהדות לרפואה כפי שהיא מוצגת בתורה ובתלמוד, לאזכורים של היפוקרטס ושבועת הרופאים, הקורפוס ההיפוקרטי, המוח בעידן העתיק, רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה, וגם למה שנחשב כיום עתידה של הרפואה המודרנית: הרפואה המותאמת אישית.

הספר הוענק ב-2017 לכל בוגרי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון ולפיכך יצאה הדפסה חדשה שלו. הספר מחולק לבוגרי רפואה מצטיינים בטקס חלוקת התארים בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. [8]

"על הרמב"ם והרפואה"- כרך חמישי בסדרה. ראה אור ביוני 2020

היא זכתה בפרס על הצטיינות בהוראה מטעם הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב עבור הקורס "ספרות ורפואה".

שריר זכתה עבור חמשת ספריה בסדרת "הרהורים על ספרות ורפואה" בפרס איינהורן בתחום חקר הלשון והספרות הרפואית העברית לשנת 2021.[9]

13 ספרי היצירות של הסטודנטים בקורס ספרות ורפואה בפקולטה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב: תשע"א, תשע"ב, תשע"ג, תשע"ד, תשע"ה, תשע"ו, תשע"ז', תשע"ח, תשע"ט, תש"ף, תשפ"א, תשפ"ב, תשפ"ג (באתר הספרייה הלאומית).

"דמותו של הרופא בעידן המידע והטכנולוגיה" - כרך שישי בסדרה, ראה אור במרץ 2022

"על מגיפות ועל קורונה - מחקר ספרותי ומדעי" - כרך שביעי בסדרה, ראה אור בינואר 2023

סיפורים ומאמרים פרי עטה שהתפרסמו בכתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לשחות" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, גיליון מס' 2, כרך פ"א, תשס"ח 2008, עמ' 34–36. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • "דיונות הזהב והכסף ׁׁ(ציור במילים)" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), פסיפס, גיליון 72, סתיו/חורף תשס"ט 2008/9, עמ' 14–15.
  • "מסע לארץ הלא מודע, או מכתב לדמות מאלבום האיורים "ביבר הדמיונות" (מתוך הספר "ביבר הדמיונות"), פסיפס, גיליון מס' 90, עמ' 40–44.
  • (פרק מספר 7 מתוך הספר "אלוהים ואלווירה"), פסיפס, גיליון 87, קיץ תשע"ב 2012, עמ' 30–32.
  • "לאור הירח של מרקש" (עמ' 152–153 מתוך הספר "סודות מרקש”), פסיפס, גיליון 80, חורף תשע"א, עמ' 36.
  • "לרחף" (מתוך הספר "השתקפויות : מכתבים לגיבורים דמיוניים בספרי ובחיי"), מאזנים, גיליון מס' 5, כרך פ"ז, חשון תשע"ד, אוקטובר 2013, עמ' 48–49.
  • "געגועים לאיגנסיו" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, מאי 2010.
  • "הרהורים על ייעודו של רופא", מאזנים, גיליון מס' 4, אוגוסט 2014, עמ' 43.
  • "דלות השפה ודלות הרוח", מאזנים, אוקטובר 2014, עמ' 16.
  • "סטרומבולי", מאזנים, גיליון מס' 1, כרך פ"ט, פברואר 2015, עמ' 50–51.
  • "על אוסטריה של היטלר", מאזנים מס' 3, כרך פ"ט, יוני 2015, עמ' 11.
  • "חלום" (פרוזה פיוטית), בגיליון מאזנים שנושאו אהבה בשירים ובסיפורת גיליון מס' 5 כרך פ"ט לחודש אוקטובר עמ' 41.
  • "מר", פסיפס גיליון קיץ-סתיו 2015 - מס' 97 עמ' 20–21.
  • הסיפור "שקיעה" נכלל בספר סיפורים בחלוק הלבן, הוצאת ההסתדרות הרפואית בישראל וקונטנטו דה סמריק, 2017, עמ' 122.
  • "הרהורים על כתיבה על פי ויליאמס קרלוס ויליאמס", פסיפס 100, חורף תשע"ז, עמ' 12.
  • "הרהורים על כתיבה ורפואה", מאזניים גיליון מס' 1 כרך צ"א, ינואר 2017 עמ' 66.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרית ישי לוי, ריאיון עם לימור שריר, בעיתון עולם האישה, 1 בינואר 2006.

ביקורות על ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורית גוברין, "לימור שריר: ספר של תיקון ושל תקווה"; בתוך: קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ו', הוצאת גוונים, תשע"ה 2015.
  • מיכאל כהנוב, "לחפש את האמצע", בעיתון מקור ראשון (על הספר "אלוהים ואלווירה"), 25 באוגוסט 2006.
  • הרצל חקק (על הספר "ביבר הדמיונות"), מאזנים, גיליון מס' 2, כרך פ"ג, סיון-תמוז תשס"ט, יוני 2009, עמ' 61–62. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • רון מרגולין (על הספר "מרטין בובר: מבט מקרוב"), מאזנים, גיליון מס' 3, כרך פ"ז, תמוז תשע"ג, יוני 2013, עמ' 17–19. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • עמוס אריכא, "דיונות הזהב" (על הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, גיליון מס' 1, כרך פ"ב, אב-אלול תשס"ח, ספטמבר 2008, עמ' 60–61. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • הרצל חקק, "אקוורל של זהב ושל כאב" (על הספר "דיונות הזהב והכסף"), מוסף לשבת בעיתון מקור ראשון, 22 באוגוסט 2008, עמ' 18.
  • יעקב סגל, "המצפון שמתחת לחלוק הירוק והסטטוסקופ" (על הספר "הבית על האגם"), רפואה ומשפט, גיליון מס 31 - דצמבר 2004, עמ' 151–152.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לימור שרייבמן-שריר
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מרטין בובר: מבט מקרוב
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לימור שרייבמן-שריר

מבחר כתבות פרי עטה

ראיונות עם לימור שריר

על הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה

על פירות בר אדומים

על דיונות הזהב והכסף

על ביבר הדמיונות

על סודות מרקש

על מרטין בובר: מבט מקרוב

פרקים מספרים

סרטי וידאו מתוך הקורס "ספרות ורפואה"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שריר העניקה במשך שלוש שנים (2013-2011) פרס במצוינות מטעם האגודה למדע המדינה ע"ש אביה אליעזר שרייבמן וכן העניקה פרס למשורר צעיר על שם אביה: "פרס עידוד למשורר צעיר ע"ש אליעזר שרייבמן (1987-1918)", מאזנים, גיליון מס' 4, כרך פ"ו, אב-אלול תשע"ב, אוגוסט 2012, עמ' 49.
  2. ^ אתר למנויים בלבד ליאת אלקיים, 40 שנה למלחמת יום הכיפורים - מלכה תחת אש, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2013
  3. ^ אלי אשד, רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 16 באוקטובר 2010
  4. ^ כנס ההקמה של החברה הישראלית לחינוך רפואי
  5. ^ הספר "אלוהים ואלווירה", באתר ההוצאה האיטלקית
  6. ^ עו"ד יעקב סגל, "המצפון שמתחת לחלוק הירוק והסטטוסקופ", ביקורת ספרים בכתב העת "רפואה ומשפט", גיליון מספר 31, דצמבר 2004.
    ריאיון עם שריר בתוכנית הרדיו של יעקב סגל "חדש על המדף" בקול ישראל, 2004.
    ריאיון עם שריר בתוכנית הרדיו "שחור ולבן" של עו"ד חיים משגב ואורן שחור, 27 במאי 2004.
  7. ^ רון מרגולין, בובר שלא הכרתם, במוסף 'שבת', בעיתון 'מקור ראשון', 30 בספטמבר 2009
  8. ^ "לא רק מקצוע, אלא שליחות", באתר אוניברסיטת תל אביב, 19 יוני 2017
  9. ^ פרס איינהורן בתחום חקר הלשון והספרות הרפואית העברית לד"ר לימור שרייבמן-שריר, באתר אוניברסיטת תל אביב, 13 ביולי 2021


מלכות היופי של ישראל
שנות החמישים מרים ירון (1950) • מיכל הראל (1951) • אורה ורד ג'מילי (1952) • חבצלת דרור (1953) • אביבה פאר (1954) • אילנה כרמל (1955) • שרה טל (1956) • עטרה ברזילי (1957) • מרים הדר (1958) • רינה יצחקוב (1959)
שנות השישים עליזה גור (1960) • דליה ליאון (1961) • יהודית מזור (1962) • אסתר כפיר (1963) • רונית רינת (1964) • עליזה שדה (1965) • אביבה ישראלי (1966) • בתיה כבירי (1967) • מירי זמיר (1968) • חווה לוי (1969)
שנות השבעים מושית ציפורין (1970) • אתי אורגד (1971) • אילנה גורן (1972) • לימור שריר (1973) • עדנה לוי (1974) • אורית קופר (1975) • רינה מור (1976) • זהבה ורדי (1977) • דורית ילינק (1978) • ורד פולגר (1979)
שנות השמונים אילנה שושן (1980) • דנה וקסלר (1981) • דבי הס (1982) • שמעונה הולנדר (1983) • ספיר קופמן (1984) • הילה קלמן (1985) • נילי דרוקר (1986) • ימית נוי (1987) • שירלי בן מרדכי (1988) • ניקול הלפרין (1989)
שנות התשעים איבונה קרוגליאק (1990) • מירי גולדפרב (1991) • רוית אסף (1992) • יאנה חודריקר (1993) • רווית ירקוני (1994) • יאנה קלמן (1995) • טלי לוונטל (1996) • מירית גרינברג (1997) • לינור אברג'יל (1998) • רנא רסלאן (1999)
העשור הראשון של המאה ה-21 נירית בקשי (2000) • אילנית לוי (2001) • ימית הר נוי (2002) • סיון קליין (2003) • גל גדות (2004) • ילנה ראלף (2005) • יעל נזרי (2006) • לירן כוהנר (2007) • תמר זיסקינד (2008) • עדי רודניצקי (2009)
העשור השני של המאה ה-21 שביט ויזל (2010) • אלה רן (2011) • שני חזן (2012) • טיטי איינאו (2013) • מור ממן (2014) • מעיין קרן (2015) • קארין עליה (2016) • רותם רבי (2017) • ניקול רזניקוב (2018) • סלע שרלין (2019)
העשור השלישי של המאה ה-21 תהילה לוי (2020) • נועה כוכבא (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לימור_שרייבמן-שריר&oldid=38338346"