לדלג לתוכן

לימור שרייבמן-שריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לימור שריר)
לימור שרייבמן-שריר
לידה 1954 (בת 72 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לימור שרייבמן-שריר (נולדה בשנת 1954) היא סופרת ורופאה ישראלית. מלכת היופי של ישראל לשנת 1973 וסגנית רביעית למיס תבל.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימור שריר עם עמוס עוז; בקורס "ספרות ורפואה", הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

לימור שריר נולדה וגדלה בתל אביב, בת יחידה לאנשי חינוך ואקדמיה[1]. אביה אליעזר שרייבמן היה מחנך, מנהל בית ספר, בעל מספר תארים אקדמאיים ומרצה למתמטיקה. אמה הייתה מורה.

סיימה את לימודיה בתיכון עירוני א' בתל אביב במגמת ביולוגיה בו הייתה תלמידה מצטיינת. בשנת 1972 התגייסה לצה"ל, ובשנת 1973 זכתה במקום הראשון בתחרות מלכת היופי. בתחרות מיס תבל שהתקיימה ביוון החזיקו מחבלים בני ערובה בדרישה לסילוקה מהתחרות, אך שריר המשיכה בהתמודדותה ונבחרה לסגנית רביעית למיס תבל. בסיום התחרות חזרה לישראל להמשך שירותה הצבאי כפקידתו של שמואל גונן, אלוף פיקוד הדרום[2].

עם סיום שירותה הצבאי החלה את לימודי הרפואה באוניברסיטת לה ספיינצה ברומא שבאיטליה והמשיכה את לימודיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, שם הוענק לה התואר דוקטור לרפואה.

עבודת הדוקטורט שלה הוצגה בכנס בינלאומי בניו יורק, ופורסמה בכתב-העת Journal of Thoracic Cardiovascular Surgery. את הסטאז' עשתה במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר שם גם עבדה מספר שנים. עד טבח שבעה באוקטובר התנדבה בארגון רופאים לזכויות אדם. החל משנת הלימודים תשע"א ועד תשפ"ו היא מרצה ומרכזת קורס, שתוכנן על-ידה במיוחד לסטודנטים לרפואה, המשלב לימודי ספרות ורפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב[3]. היא חברה בחברה הישראלית לחינוך רפואי[4].

זכתה בתעודת הוקרה על תרומה ייחודית בהוראה מטעם אוניברסיטת תל אביב, זכתה בפרס עש ד"ר איינהורן מטעם עיריית תל אביב בחקר ספרות ורפואה על סדרת ספריה: "הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה" ובשנים האחרונות משמשת שופטת בתחרות זאת. בנוסף זכתה בתחרות סיפורים קצרים מטעם ההסתדרות הרפואית על הסיפור פרי עטה: "תעודת הצטיינות".

שריר שימשה בעבר כיועצת בתחום הפרוזה בהוצאת כרמל. כמו כן, מכהנת שנים במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, חברת אגודת הסופרים העברים ושמשה כחברת מועצת "מאזנים", כתב העת של אגודת הסופרים העברים. כותבת בלוג אישי ובנושאי ספרות ורפואה באתר הרופאים "דוקטורס אונלי", ב"יקום תרבות" ובאתרים נוספים.

מתגוררת בתל אביב ואמא לילדים.

ספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולמה הספרותי של שריר מושפע מהיותה רופאה במקצועה ובקובצי הסיפורים שלה היא משלבת לצד סיפורים ריאליסטיים, פרוזה פיוטית.

"הבית על האגם", הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
ארבעה חברי ילדות מתבגרים בכפרים שלרגלי אגם הוולפגנג שבאוסטריה בימים של טרום מלחמת העולם השנייה. ב-1938 המציאות משתנה לנגד עיניהם כשגרמניה פלשה לאוסטריה והם נהפכו לאזרחי הרייך השלישי. כל אחד מהם מנתב בצורה שונה את מסלול חייו על רקע המלחמה. באמצעות השקפותיהם ומעשיהם מתוארת התייחסותו של העם האוסטרי ליהודים והסופרת מתמודדת בשאלות מוסריות, פוליטיות ואתיקה רפואית מזווית הראייה האישית של הגיבורים – אוסטרים שאינם יהודים[5].
"אלוהים ואלווירה", הוצאת כרמל, 2005
ערך מורחב – אלוהים ואלווירה
הספר עוסק בנושאים שונים - היחס שבין הנצרות ליהדות והפיוס ביניהן, אמונה ואפיקורסות, שכר ועונש מצפון, התנזרות ממין, אהבה רוחנית מול אהבה גשמית, אהבה רומנטית לאישה לעומת אהבה לאל, ועוד. הספר תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה ב-2012[6].
"פירות בר אדומים", הוצאת כרמל, 2007
העלילה מתרחשת בישראל בשנות ה-90, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. דריה, אישה משכילה ואסרטיבית, מרצה למיתולוגיה יוונית באוניברסיטת תל אביב, רווקה ללא ילדים, דמות שופעת ניגודים. דמותה נבחנת דרך עיניהם של הגברים בחייה. דריה היא חוקרת מיתוסים יווניים שגיבוריהם עוברים מטמורפוזות, ומבלי משים גם היא והגברים בחייה עוברים מטמורפוזות.
"דיונות הזהב והכסף", הוצאת כרמל, 2008[7]
אסופה של עשרים ושניים סיפורים קצרים המתרחשים במקומות שונים בישראל ובעולם, סיפורים ריאליסטיים לצד פרוזה פיוטית. הסיפורים מתמקדים ביצריהם, תסכוליהם, מאבקיהם, אהבותיהם וטירופם של בני אדם.
"ביבר הדמיונות", הוצאת כרמל, 2009[8]
מחזור חיים אנושי מתואר דרך איורי חיות מואנשות פרי עטה של המחברת. בראשית הספר מתומצת תוכנו: ""כל אדם מתאווה, ולו פעם בחייו, לנסות ולחזור אל האירועים המשמעותיים ביותר בחייו, לשוב ולהתכנס אל תוככי עצמו, להתמצות לצורה הצפופה והמזוככת ביותר שהוא יכול לראות בה את עצמו, למין גרעין ראשוני של הוויה שמתוכו יבקע מחדש האני העצמי והאמיתי שלו שלם יותר. אף אדם אינו יכול באמת לעשות כן, אך רק אדם יכול לדמיין לעצמו את המסע הפנימי הזה."
"סודות מרקש", הוצאת כרמל, 2010
העלילה מתרחשת במרוקו בתקופתו של המלך חסן השני. נעים, נער בן שתים עשרה, המתגורר עם הוריו במרקש. אביו, מחמוד ליישי, עיתונאי ועורך "חדשות מרוקו", נרצח בשל דעותיו. הרצח שינה את חייו של נעים, העובר הרפתקאות רצופות סכנות בדרך הימלטותו לאנדלוסיה. העלילה מתארת את מרוקו כארץ פראית מלאת קסם וסיאוב, רוחשת מיניות, וכנועה לדיקטטורה המלוכנית.
"מרטין בובר; מבט מקרוב - שיחות עם פרופ' יהודית בובר אגסי", הוצאת כרמל, 2011
ספר ביוגרפי-הגותי המתבסס על שיחותיה של לימור שריר עם פרופ' יהודית בובר-אגסי, נכדתו של מרטין בובר. זהו סיפור אישי על משפחה יהודית חשובה במרחב דובר הגרמנית של סוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה העשרים ולפיכך גם סיפורה של תקופה. שיחותיה של לימור שריר עם בובר-אגסי משולבות במידע רב שאספה על התקופה והמשפחה ושילוב זה חושף היבטים שטרם סופרו על משפחתו של מרטין בובר[9].
"השתקפויות", הוצאת כרמל, 2013
שריר מתכתבת עם גיבורי יצירותיה שפורסמו בעבר. היא פורשת את מניעי כתיבתה, חודרת לנפשם של הגיבורים וחושפת את הקשר בינה לבינם. הספר מכיל גם שישה סיפורים קצרים בהם היא מתכתבת עם דמויות מחייה - ספק אמיתיות, ספק בדיוניות.
"הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה, 8 כרכים, בהוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב", 2016–2024

מונוגרפיה בת שמונה כרכים העוסקת בזיקה בין ספרות לרפואה ומתוחמת לקורס ספרות ורפואה - תוכנית שתכננה ד"ר שריר לסטודנטים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ושאותה היא מנהלת מאז 2010. מתוך דבריו של פרופ' שלמה גיורא שוהם, אשר כתב את ההקדמה לספר: "הספר על שמונת כרכיו, מהווה מאגר אנציקלופדי של ידע ומחקר ומתאפיין בפרספקטיבה בין ספרות ורפואה. מקורו של השילוב הוא באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה... הספר מכיל דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים... המחברת מתעכבת על סוגיית דמותו של הרופא בעיני עצמו, בעיני מטופליו ובעיני החברה בתוכה מתקיימת האינטראקציה הלא סימטרית בין רופא לחולה".

הספר מהווה דיון רחב יריעה באתיקה רפואית, ועוסק במגוון סוגיות כמו שבועת היפוקרטס ושבועת הרופאים, סוגיות אתיות בפסיכיאטריה עם התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה, דיון במוות, המתות חסד, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). הספר עוסק גם ביחס היהדות לרפואה, וגם למה שנחשב כיום עתידה של הרפואה המודרנית: הרפואה המותאמת אישית.

הספר הוענק ב-2017 לכל בוגרי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון, ולבוגרי רפואה בטקסי חלוקת התארים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב[10].

על חמשת הכרכים הראשונים של הספר זכתה שריר בפרס איינהורן בתחום חקר הלשון והספרות הרפואית העברית לשנת 2021[11].

"על הרמב"ם והרפואה"- כרך חמישי בסדרה, יוני 2020
בתקציר הספר נכתב: "הרפואה של היום ממשיכה במידה רבה את גישתו הרציונליסטית, הפוזיטיבסטית וההוליסטית של הרמב"ם ולכן בעידן החדש ברפואה אני רואה חשיבות רבה בעיון בכתבי הרפואה של הרמב"ם והבנת הדרך שסלל בגישתו לבריאות, לאבחנה ולטיפול אל מול אלה הנהוגים כיום".

"דמותו של הרופא בעידן המידע והטכנולוגיה" - כרך שישי בסדרה, ראה אור במרץ 2022

הספר סוקר את המהפכה הטכנולוגית, מתעמק במונחים כגון בינה מלאכותית, כריית מידע ומדע הנתונים, רובוטיקה, סייבורגים, האינטרנט של הדברים, רפואה מרחוק, ממשק מוח-מכונה, organs on a chip, תאי גזע, וריצוף הגנום, הדפסת תלת-ממד ביולוגית, ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, מדעי החומר, אימונותרפיה ומיקרוביום, מטבולומיקה, אחסון אנרגיה ועוד. המחברת מתעכבת על דילמות מוסריות ואתיות המתעוררות בעידן הרפואה החדשה כאשר לצד החלומות האוטופיים קיימים גם סיוטים דיסטופיים, מתעמקת באבטחה בעולם הרפואה ובפשיעת סייבר. אחד הפרקים עוסק בספרות בדיונית וסרטי מדע בדיוני.

"על מגפות ועל קורונה - מחקר ספרותי ומדעי" - כרך שביעי בסדרה, ראה אור בינואר 2023

הספר עוסק במגפת הקורונה על כל הבטיה בהתבסס על מחקרים רפואיים: מבנה נגיפי הקורונה, השערות למקור המחלה, תסמינים, בדיקות לזיהוי הנגיף, גורמי הסיכון להידבקות, פתוגנזה של הקורונה, הגדרות לחומרת המחלה, תסמונת פוסט קורונה, פיתוח חיסונים נגד קורונה ומנגנוני החיסון השונים. הוא בוחן גם את השלבים השונים של גלי הקורונה בישראל. המחברת בוחנת דילמות חוקיות ואתיות שהתעוררו עקב מגפת הקורונה. כמו כן מתייחס הספר למגפות המופיעות בספרות ובמציאות המתוארות בספרות הקאנונית כגון מגפת הדבר אצל אלבר קאמי, הכולרה אצל תומאס מאן, ועל העיוורון אצל סאראמגו. המחברת מנתחת את התיאורים הספרותיים לצד ניתוח מגפות אלה מבחינה היסטורית וברפואה של ימינו[12].

"ספרות ורפואה ביצירות דוברי גרמנית בין שתי מלחמות העולם"- כרך שמיני בסדרה, ראה אור בספטמבר 2024

המחברת מנתחת שבע מיצירותיהם של סופרים נודעים במרחב דוברי הגרמנית: שטפן צווייג, ארתור שניצלר, תומאס מאן ופרנץ ורפל. רוב הסופרים פעלו בווינה בתקופה שנודעה בשם: Fin de siècle, תקופה בה נולדו המודרניזם, הפסיכיאטריה וההגות הרדיקלית, כשהתרבות הייתה נתונה בתמורות ובתנודות בין דקדנטיות לדחף ההתחדשות. היא מתייחסת למחלות ולמצבים רפואיים המופיעים בכמה מיצירות אלה תוך השוואת הגישה אליהם ברפואה בת ימינו. המחברת מתייחסת לספרו של פרנץ וורפל: "ארבעים הימים של מוסה דאג" תוך ההשוואה בין רצח העם המזוויע שערכו הטורקים בארמנים שמתואר בו לבין טבח שבעה באוקטובר 2023 שהתחולל בישראל[13].

שריר ערכה 13 ספרי יצירות של סטודנטים בקורס ספרות ורפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ב-13 מחזורי לימוד: תשע"א - תשפ"ג (באתר הספרייה הלאומית).

סיפורים ומאמרים פרי עטה שהתפרסמו בכתבי עת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "לשחות" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, גיליון מס' 2, כרך פ"א, תשס"ח 2008, עמ' 34–36[7].
  • "דיונות הזהב והכסף ׁׁ(ציור במילים)" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), פסיפס, גיליון 72, סתיו/חורף תשס"ט 2008/9, עמ' 14–15.
  • "מסע לארץ הלא מודע, או מכתב לדמות מאלבום האיורים "ביבר הדמיונות" (מתוך הספר "ביבר הדמיונות"), פסיפס, גיליון מס' 90, עמ' 40–44.
  • (פרק מספר 7 מתוך הספר "אלוהים ואלווירה"), פסיפס, גיליון 87, קיץ תשע"ב 2012, עמ' 30–32.
  • "לאור הירח של מרקש" (עמ' 152–153 מתוך הספר "סודות מרקש”), פסיפס, גיליון 80, חורף תשע"א, עמ' 36.
  • "לרחף" (מתוך הספר "השתקפויות: מכתבים לגיבורים דמיוניים בספרי ובחיי"), מאזנים, גיליון מס' 5, כרך פ"ז, חשון תשע"ד, אוקטובר 2013, עמ' 48–49.
  • "געגועים לאיגנסיו" (מתוך הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, מאי 2010.
  • "הרהורים על ייעודו של רופא", מאזנים, גיליון מס' 4, אוגוסט 2014, עמ' 43.
  • "דלות השפה ודלות הרוח", מאזנים, אוקטובר 2014, עמ' 16.
  • "סטרומבולי", מאזנים, גיליון מס' 1, כרך פ"ט, פברואר 2015, עמ' 50–51.
  • "על אוסטריה של היטלר", מאזנים מס' 3, כרך פ"ט, יוני 2015, עמ' 11.
  • "חלום" (פרוזה פיוטית), בגיליון מאזנים שנושאו אהבה בשירים ובסיפורת גיליון מס' 5 כרך פ"ט לחודש אוקטובר עמ' 41.
  • "מר", פסיפס גיליון קיץ-סתיו 2015 - מס' 97 עמ' 20–21.
  • הסיפור "שקיעה" נכלל בספר סיפורים בחלוק הלבן, הוצאת ההסתדרות הרפואית בישראל וקונטנטו דה סמריק, 2017, עמ' 122.
  • "הרהורים על כתיבה על פי ויליאמס קרלוס ויליאמס", פסיפס 100, חורף תשע"ז, עמ' 12.
  • "הרהורים על כתיבה ורפואה", מאזניים גיליון מס' 1 כרך צ"א, ינואר 2017 עמ' 66.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שרית ישי לוי, ריאיון עם לימור שריר, בעיתון עולם האישה, 1 בינואר 2006.

ביקורות על ספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נורית גוברין, "לימור שריר: ספר של תיקון ושל תקווה"; בתוך: קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ו', הוצאת גוונים, תשע"ה 2015.
  • מיכאל כהנוב, "לחפש את האמצע", בעיתון מקור ראשון (על הספר "אלוהים ואלווירה"), 25 באוגוסט 2006.
  • הרצל חקק (על הספר "ביבר הדמיונות"), מאזנים, גיליון מס' 2, כרך פ"ג, סיון-תמוז תשס"ט, יוני 2009, עמ' 61–62. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • רון מרגולין (על הספר "מרטין בובר: מבט מקרוב"), מאזנים, גיליון מס' 3, כרך פ"ז, תמוז תשע"ג, יוני 2013, עמ' 17–19. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • עמוס אריכא, "דיונות הזהב" (על הספר "דיונות הזהב והכסף"), מאזנים, גיליון מס' 1, כרך פ"ב, אב-אלול תשס"ח, ספטמבר 2008, עמ' 60–61. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • הרצל חקק, "אקוורל של זהב ושל כאב" (על הספר "דיונות הזהב והכסף"), מוסף לשבת בעיתון מקור ראשון, 22 באוגוסט 2008, עמ' 18.
  • יעקב סגל, "המצפון שמתחת לחלוק הירוק והסטטוסקופ" (על הספר "הבית על האגם"), רפואה ומשפט, גיליון מס 31 - דצמבר 2004, עמ' 151–152.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר כתבות פרי עטה

ראיונות עם לימור שריר

על הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה

על פירות בר אדומים

על דיונות הזהב והכסף

על ביבר הדמיונות

על סודות מרקש

על מרטין בובר: מבט מקרוב

פרקים מספרים

סרטי וידאו ביו-טיוב האוניברסיטאי מתוך קורס "ספרות ורפואה"

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ שריר העניקה במשך שלוש שנים (2013-2011) פרס במצוינות מטעם האגודה למדע המדינה ע"ש אביה אליעזר שרייבמן וכן העניקה פרס למשורר צעיר על שם אביה: "פרס עידוד למשורר צעיר ע"ש אליעזר שרייבמן (1987-1918)", מאזנים, גיליון מס' 4, כרך פ"ו, אב-אלול תשע"ב, אוגוסט 2012, עמ' 49.
  2. ↑ אתר למנויים בלבד ליאת אלקיים, 40 שנה למלחמת יום הכיפורים - מלכה תחת אש, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2013
  3. ↑ אלי אשד, רפואה וספרות - תרבויות נפרדות ?, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 16 באוקטובר 2010
  4. ↑ כנס ההקמה של החברה הישראלית לחינוך רפואי
  5. ↑ עו"ד יעקב סגל, "המצפון שמתחת לחלוק הירוק והסטטוסקופ", ביקורת ספרים בכתב העת "רפואה ומשפט", גיליון מספר 31, דצמבר 2004.
    ריאיון עם שריר בתוכנית הרדיו של יעקב סגל "חדש על המדף" בקול ישראל, 2004.
    ריאיון עם שריר בתוכנית הרדיו "שחור ולבן" של עו"ד חיים משגב ואורן שחור, 27 במאי 2004.
  6. ↑ הספר "אלוהים ואלווירה", באתר ההוצאה האיטלקית
  7. 1 2 אתר למנויים בלבד "לשחות" - סיפור קצר פרי עטי מתוך ספרי: "דיונות הזהב והכסף" בהוצאת כרמל, באתר DoctorsOnly‏, 13 בספטמבר 2017
  8. ↑ ד"ר לימור שריר, פרויקט אוטופיה: המסע אל העולם האוטופי של לימור שריר, באתר "יקום תרבות", 12 בנובמבר 2023
  9. ↑ רון מרגולין, בובר שלא הכרתם, במוסף 'שבת', בעיתון 'מקור ראשון', 30 בספטמבר 2009
  10. ↑ "לא רק מקצוע, אלא שליחות", באתר אוניברסיטת תל אביב, 19 יוני 2017
  11. ↑ פרס איינהורן בתחום חקר הלשון והספרות הרפואית העברית לד"ר לימור שרייבמן-שריר, באתר אוניברסיטת תל אביב, 13 ביולי 2021
  12. ↑ פרופ' מוטי רביד, הרהורים על ספרות ורפואה דילמות ביחסי רופא-חולה על מגפות בספרות ועל קורונה, ביקורת ספרותית, בעיתון הרפואה, כרך 162, חוברת 7, יולי-אוגוסט 2023, עמ׳ 465-466
  13. ↑ פרופ' מוטי רביד, משפחה של גיבורים, לחיות יותר, ספרות ורפואה ביצירות דוברי גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ביקורת ספרותית, בעיתון הרפואה, כרך 163, חוברת 11, דצמבר 2024, עמ׳ 734-737
מלכות היופי של ישראל
שנות החמישים מרים ירון (1950) • מיכל הראל (1951) • אורה ורד ג'מילי (1952) • חבצלת דרור (1953) • אביבה פאר (1954) • אילנה כרמל (1955) • שרה טל (1956) • עטרה ברזילי (1957) • מרים הדר (1958) • רינה יצחקוב (1959)
שנות השישים עליזה גור (1960) • דליה ליאון (1961) • יהודית מזור (1962) • אסתר כפיר (1963) • רונית רינת (1964) • עליזה שדה (1965) • אביבה ישראלי (1966) • בתיה כבירי (1967) • מירי זמיר (1968) • חווה לוי (1969)
שנות השבעים מושית ציפורין (1970) • אתי אורגד (1971) • אילנה גורן (1972) • לימור שריר (1973) • עדנה לוי (1974) • אורית קופר (1975) • רינה מור (1976) • זהבה ורדי (1977) • דורית ילינק (1978) • ורד פולגר (1979)
שנות השמונים אילנה שושן (1980) • דנה וקסלר (1981) • דבי הס (1982) • שמעונה הולנדר (1983) • ספיר קופמן-פפושדו (1984) • הילה קלמן (1985) • נילי דרוקר (1986) • ימית נוי (1987) • שירלי בן מרדכי (1988) • ניקול הלפרין (1989)
שנות התשעים איבונה קרוגליאק (1990) • מירי גולדפרב (1991) • רוית אסף (1992) • יאנה חודריקר (1993) • רווית ירקוני (1994) • יאנה קלמן (1995) • טלי לוונטל (1996) • מירית גרינברג (1997) • לינור אברג'יל (1998) • רנא רסלאן (1999)
העשור הראשון של המאה ה-21 נירית בקשי (2000) • אילנית לוי (2001) • ימית הר נוי (2002) • סיון קליין (2003) • גל גדות (2004) • ילנה ראלף (2005) • יעל נזרי (2006) • לירן כוהנר (2007) • תמר זיסקינד (2008) • עדי רודניצקי (2009)
העשור השני של המאה ה-21 שביט ויזל (2010) • אלה רן (2011) • שני חזן (2012) • טיטי איינאו (2013) • מור ממן (2014) • מעיין קרן (2015) • קארין עליה (2016) • רותם רבי (2017) • ניקול רזניקוב (2018) • סלע שרלין (2019)
שנות ה-20 של המאה ה-21 תהילה לוי (2020) • נועה כוכבא (2021) • אופיר קורסיה (2024) • מלאני שירז (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לימור_שרייבמן-שריר&oldid=42193677"