ליברפול (כדורגל)
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| כינוי | האדומים (The Reds) | |||
| תאריך ייסוד | 3 ביוני 1892 | |||
| אצטדיון |
אנפילד, ליברפול (תכולה: 60,725) | |||
| בעלים |
 ג'ון הנרי | |||
| יו"ר |
טום וורנר | |||
| מאמן |
 אנדוני איראולה | |||
| ליגה |
 פרמייר ליג | |||
| https://www.liverpoolfc.com/ | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
מועדון הכדורגל ליברפול (באנגלית: .Liverpool F.C) הוא מועדון כדורגל אנגלי מהעיר ליברפול, המשחק בפרמייר ליג, הליגה הבכירה של הכדורגל באנגליה. ליברפול היא הקבוצה האנגלית המצליחה ביותר במאה ה־20, אחת הקבוצות המצליחות ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי, ומדורגת במקום השלישי באירופה מבחינת הישגיה עם שש זכיות בגביע אירופה לאלופות, שלוש זכיות בגביע אופ"א וארבע זכיות בסופר קאפ האירופי. ליברפול מחזיקה בשיא הזכיות בגביע הליגה האנגלית (10), זכתה בשמונה גביעי אנגליה ועד 2011 החזיקה בשיא הזכיות באליפות אנגליה, וכיום היא בשוויון עם מנצ'סטר יונייטד (20 כל אחת).
ב־2019 זכתה ליברפול לראשונה בגביע העולם למועדונים ובכך הפכה לקבוצה האנגלית הראשונה הזוכה בטרבל הבין-לאומי – זכייה בליגת האלופות, הסופר-קאפ האירופי וגביע העולם למועדונים בשנה אחת.
ב־2024 העריך המגזין פורבס את שווי המועדון ב-5.37 מיליארד דולר[1].
יו"ר הקבוצה הנוכחי הוא איש העסקים האמריקאי-יהודי טום ורנר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של מועדון הכדורגל ליברפול
השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליברפול נוסדה ב-15 במרץ 1892 אחרי שבעלי אצטדיון אנפילד, ג'ון הולדינג, הסתכסך עם אברטון (הקבוצה השנייה של העיר) וחיפש קבוצה אחרת שתשחק באצטדיון. תחילה היה אמור להיות שם המועדון "אברטון אתלטיק" אך התאחדות הכדורגל האנגלית התנגדה למצב בו לשני מועדונים יקראו בשם "אברטון" ולכן נקרא שם המועדון "ליברפול". כמאמנה הראשון של הקבוצה הובא ג'ון מקנה האירי שהחתים עד הגעתו 13 שחקנים סקוטים, מספר רב כל כך עד שבמספר מקרים, בהרכב הקבוצה לא שיחקו כדורגלנים אנגלים כלל.
כבר בעונתה הראשונה זכתה הקבוצה באליפות לנקשייר, והקבוצה העפילה לליגה האנגלית השנייה בעונת 1893/1894. גם בעונה זו הוכתרה ליברפול כאלופת הליגה, ללא הפסד ליגה יחיד והקבוצה העפילה לליגה האנגלית הראשונה, אז הליגה הבכירה בכדורגל האנגלי. הקבוצה זכתה באליפות הלאומית הראשונה שלה בעונת 1900/1901, ובפעם השנייה הוכתרה כאלופה בעונת 1905/1906. הקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע ה-FA בשנת 1914, בו הפסידה 0–1 לברנלי. בשנים 1922 ו-1923 הקבוצה זכתה בשתי האליפויות ברצף הראשונות שלה בהנהגת הקפטן שלה, אפרים לונגוורת', שהיה מגן ושיחק גם במדיה של נבחרת אנגליה. אחרי שתי האליפויות הללו הגיעה תקופת היובש הארוכה ביותר בתולדות המועדון, כאשר הקבוצה לא זכתה באף תואר עד לעונת 1946/1947, עונה בה זכתה באליפות פעם נוספת. למרות זאת, הקבוצה נתקלה בקשיים בעונות שלאחר מכן וירדה לליגת המשנה בעונת 1953/1954.
השנים הגדולות ואסון הילסבורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1959 מונה למשרת מאמן הקבוצה ביל שאנקלי, אשר כבר בעונתו הראשונה בקבוצה הוציא מהסגל הקיים 24 שחקנים והרכיב את סגל הקבוצה מחדש. שלוש שנים לאחר שמונה למאמן, בעונת 1961/1962, עלתה הקבוצה חזרה לליגה הבכירה, אשר ממנה לא ירדה מאז. בעונת 1963/1964 זכתה הקבוצה באליפות הראשונה מזה 17 שנה. הקבוצה זכתה באליפות גם בעונת 1965/1966 לאחר שזכתה בגביע האנגלי בעונה שלפני כן בניצחון 2–1 על לידס יונייטד בגמר. הקבוצה זכתה בתואר האליפות השמיני שלה בעונת 1972/73. בעונה זו גם זכתה בגביע אופ"א לאחר ניצחון על בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית במשחק הגמר וזה היה התואר האירופאי הראשון בתולדותיה. בעונה שלאחר מכן זכתה הקבוצה בגביע אנגלי נוסף, ובסופה של העונה הודיע המאמן שאנקלי על פרישה ובמקומו מונה למשרת המאמן עוזרו, בוב פייזלי, אשר שימש בתפקיד עד 1983, אז הוחלף בידי עוזרו, ג'ו פייגן[2]. מאז ועד 1985 (השנה בה סולקה מאירופה בעקבות אירועי אסון הייזל בגמר גביע אירופה לאלופות 1985[3], כאשר לאחריו התפטר פייגן מתפקידו וקני דלגליש מונה במקומו כמאמן שחקן, כשפייזלי חזר לשמש כיועץ[4]) זכתה ליברפול בארבעה גביעי אירופה ובשני גביעי אופ"א. ב-1989 היה המועדון מעורב בטרגדיה נוספת, אסון הילסבורו, בו נהרגו 97 מאוהדי הקבוצה (ב-28 ביולי 2021 הלך לעולמו הקורבן ה-97 של האסון, אנדרו דווין, עד אז היה נהוג לספור ולציין 96 הרוגים, מספר שהפך לסמלי ומשמעותי עבור אוהדי הקבוצה)[5]. לאחר האסון הופסקו משחקי הקבוצה לשבועיים בהם ביקרו שחקני הקבוצה ומאמנה, קני דלגליש, את האבלים. האליפות ה-18 של ליברפול הושגה בעונת 1989/1990 והיא זכורה בישראל בעיקר עקב תרומתו של החלוץ הישראלי רוני רוזנטל, שכבש 7 שערים ב-8 הופעות. מלך השערים של הקבוצה בליגה באותה עונה היה ג'ון בארנס, שהבקיע 22 שערים.
ניתן לומר, כי תקופת הפאר של הקבוצה הייתה ב-20 השנים שבין 1970 ל-1990. בשנים אלה זכתה ליברפול ב-11 אליפויות (מתוך 19 זכיות שלה בסה"כ), 4 אליפויות אירופה (מתוך 6 בסה"כ), 3 זכיות בגביע FA (מתוך 7 בסה"כ), 2 גביעי אופ"א (מתוך 3 בסה"כ) ו-4 זכיות בגביע הליגה (מתוך 8 בסה"כ).
שנות ה-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
לאחר שהושעתה מהמפעלים האירופאיים, הקבוצה דעכה תקופה ארוכה, אך בעונת 2001 החלה לחזור לימיה הגדולים כשזכתה בגביע אופ"א (גברה 5–4 בהארכה על דפורטיבו אלאבס במשחק הגמר), גביע ה-FA, גביע הליגה והסופר קאפ ובעונה לאחר מכן הגיעה לרבע גמר ליגת האלופות. בעונת 2004/2005 זכתה ליברפול בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה, אחרי משחק גמר דרמטי בו הצליחה לחזור מפיגור 0–3 מול מילאן בתוך 6 דקות במחצית השנייה ולנצח 3–2 בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר שיז'י דודק השוער הפולני של ליברפול הציל 2 בעיטות.
בעונת 2005/2006 זכתה ליברפול בגביע האנגלי השביעי שלה, לאחר משחק גמר נגד וסטהאם יונייטד. במשחק חזרה ליברפול פעמיים מפיגור, כאשר בלט במיוחד הקפטן סטיבן ג'רארד, שהשווה את התוצאה ל-3–3 בתוספת הזמן של המחצית השנייה עם שער מרהיב מ-30 מטר. המשחק המשיך להארכה עקרה משערים וליברפול ניצחה 3–1 בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים וזכתה בגביע.
בעונת 2006/2007 ליברפול הצליחה להגיע, בפעם השנייה בשלוש שנים, לגמר ליגת האלופות, שם הפסידה למילאן בתוצאה 1–2. בעונת 2007/08 כבשה ליברפול את השער ה-500 שלה באירופה מרגלי יוסי בניון, שכבש שלושער ובישל צמד שערים בניצחון 8–0 על בשיקטש בליגת האלופות ב-6 בנובמבר 2007. זה היה גם הניצחון הגדול ביותר של ליברפול באירופה ושל קבוצה כלשהי בהיסטוריה של ליגת האלופות. בשנת 2010 הקבוצה הגיעה עד חצי גמר הליגה האירופאית, שם הודחה על ידי אתלטיקו מדריד ודייגו פורלאן שכבש שער בתוספת הזמן, אשר גרם להדחתה של ליברפול מהמפעל לאחר שבניון כבש שער בהארכה, שהיה צריך להעלות את הקבוצה לגמר.
את עונת 2010/2011 ליברפול פתחה בצורה רעה, כאשר לאחר 7 מחזורי ליגה היא דורגה במקום ה-18, מתחת לקו האדום. ב-6 באוקטובר 2010 נמכר המועדון בסכום משוער של 300 מיליון לירות שטרלינג על ידי הבעלים היקס וג'ילט ל-New England Sports Ventures שבראשה עומד ג'ון הנרי, מבעלי קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס. בינואר 2011 פוטר המאמן רוי הודג'סון והוחלף על ידי קני דלגליש, ולקראת סוף ינואר הועבר פרננדו טורס לצ'לסי תמורת 50 מיליון לירות שטרלינג, סכום שיא לאותה עת בפרמייר ליג. במקומו, עברו לקבוצה לואיס סוארס מאייאקס ואנדי קארול מניוקאסל יונייטד. את העונה סיימה הקבוצה במקום השישי.
לקראת עונת 2011/2012 ערכה הקבוצה שינוי משמעותי בסגל, כאשר החתימה שחקנים רבים וביניהם סטיוארט דאונינג וג'ורדן הנדרסון. אחרי 6 שנים ללא תואר הצליחה ליברפול לזכות בגביע הליגה לאחר ניצחון בפנדלים על קארדיף סיטי מליגת המשנה, וכן להעפיל לגמר הגביע האנגלי. עם זאת, כשלה הקבוצה במאבק על אליפות הליגה האנגלית וסיימה את העונה במקום השמיני בלבד, עובדה שהביאה במאי 2012 להחלטה לפטר את מאמנה קני דלגליש, ובמקומו מונה ברנדן רוג'רס.
את עונת 2013/2014 סיימה ליברפול במקום השני, לאחר שנאבקה על האליפות עד המחזור האחרון. שחקן הקבוצה, לואיס סוארס, סיים את העונה כמלך שערי הליגה, עם 31 שערים. לאחר שסוארס נמכר לברצלונה בסכום של 75 מיליון לירות שטרלינג, סיימה ליברפול את עונת 2014/15 במקום השישי. בסיום אותה עונה עזב סטיבן ג'רארד את הקבוצה ופוטר רוב הצוות המקצועי. ב-4 באוקטובר 2015 פוטר רוג'רס מאימון ליברפול, ובמקומו מונה יורגן קלופ, שאימן קודם לכן את בורוסיה דורטמונד וזכה עימה פעמיים רצופות באליפות הבונדסליגה. עם קלופ הגיעה הקבוצה לגמר גביע הליגה, בו הפסידה למנצ'סטר סיטי, ולגמר הליגה האירופית, שם הפסידה לסביליה בתוצאה 1–3.
עידן קלופ
[עריכת קוד מקור | עריכה]את עונת 2016/2017 סיימה הקבוצה במקום הרביעי, מה שהקנה לה השתתפות בפלייאוף מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2017/2018. ליברפול הוגרלה נגד הקבוצה הגרמנית הופנהיים. במשחק הראשון ליברפול ניצחה 2–1 בחוץ ובמשחק הגומלין באנפילד ניצחה 4–2, מה שנתן לה מקום בליגת האלופות אחרי שנתיים של היעדרות מהמפעל. ליברפול סיימה את שלב הבתים במקום הראשון בביתה. בשלב שמינית הגמר הוגרלה מול פורטו אותה ניצחה 5–0 בסיכום שני המשחקים. בשלב רבע הגמר הוגרלה מול מנצ'סטר סיטי, אותה ניצחה 3–0 במשחק הראשון באנפילד ו-2–1 במשחק השני. בחצי הגמר ליברפול שיחקה נגד רומא. במשחק הבית באנפילד היא הביסה את רומא 5–2. בעונה זאת שברה ליברפול את שיא הכיבושים של קבוצה אנגלית בליגת האלופות בעונה אחת. במשחק הגומלין בסטאדיו אולימפיקו ניצחה רומא בתוצאה 2–4, וליברפול עלתה לשלב הגמר, בו שיחקה מול ריאל מדריד והפסידה לה בתוצאה 1–3 בקייב. מוחמד סלאח היה למלך שערי הליגה, לאחר שכבש 32 שערים, והיה לשחקן שכבש את מספר השערים הרב ביותר בעונת פרמייר ליג בעלת 38 משחקים. בנוסף, נבחר לשחקן העונה בפרמייר ליג, הן מטעם התאחדות עיתונאי הכדורגל והן מטעם התאחדות שחקני הכדורגל.
בעונת 2018/2019 השיגה ליברפול 97 נקודות בליגה. על אף ההישג, סיימה במקום השני. זהו מספר הנקודות הגבוה ביותר עבור קבוצה שלא זכתה בתואר האליפות[6]. שני שחקניה, סאדיו מאנה ומוחמד סלאח, היו בין שלושת מלכי שערי הפרמייר ליג לעונה זו, כאשר כל אחד מהם כבש 22 שערים. וירג'יל ואן דייק נבחר לשחקן העונה בפרמייר ליג על פי בחירת שחקני הליגה. בעונה זו השלימה ליברפול זכייה שישית בליגת האלופות, תוך ניצחונות על פריז סן-ז'רמן, נאפולי, באיירן מינכן ופורטו. במשחק הראשון של חצי הגמר, נחלה הקבוצה תבוסה, 3-0 לברצלונה, בקאמפ נואו. במשחק הגומלין השלימה ליברפול מהפך היסטורי, כאשר ניצחה 4–0 באנפילד. במשחק הגמר פגשה את טוטנהאם הוטספר וניצחה 2–0, משערים של מוחמד סלאח ודיבוק אוריגי[7].
באוגוסט 2019 זכתה ליברפול בסופר קאפ האירופי עם ניצחון 5–4 בפנדלים על צ’לסי (לאחר תיקו 2–2 בתום 120 דקות). בדצמבר 2019 המועדון זכה לראשונה בגביע העולם למועדונים, לאחר ניצחון בהארכה 1–0 על קבוצת פלמנגו הברזילאית משער של רוברטו פירמינו.
ב-24 בפברואר 2020 ניצחה ליברפול 3–2 את וסטהאם ובכך שברה הקבוצה שיא בכדורגל האנגלי של 18 ניצחונות רצופים ו-21 ניצחונות בית רצופים (השיא הקודם היה גם הוא של ליברפול, ב-1972).
ב-25 ביוני 2020, לאחר שיריבתה למאבק האליפות, מנצ'סטר סיטי, הפסידה לצ'לסי, הבטיחה ליברפול את האליפות ה-19 בתולדותיה והראשונה בעידן הפרמייר ליג, בפעם הראשונה לאחר 30 שנה ללא אליפות. הייתה זו האליפות שהושגה מעשית הכי מהר אי פעם בליגה מבחינת כמות משחקים (31), אך הכי מאוחר, באופן רשמי (סיום העונה), מבחינת התאריך (בשל פגרת מגפת הקורונה).
ב-26 ביולי 2020, ניצחה הקבוצה את ניוקאסל יונייטד בתוצאה 1–3, ובכך הגיעה הקבוצה ל-99 נקודות בעונת ליגה בודדת. מספר זה הוא שיא כל הזמנים של הקבוצה, ושני בהיסטוריית הליגה האנגלית רק למנצ'סטר סיטי שהגיעה ל-100 נקודות בעונת 2017/2018.
בעונת 2020/2021, הובסה הקבוצה 2–7 על ידי אסטון וילה. זו הייתה הפעם הראשונה שאלופה מכהנת סופגת שבעה שערים מאז 1953, אז הייתה זו סנדרלנד שניצחה את ארסנל 1–7, והראשונה בעידן הפרמייר ליג[8][9].
ב-3 בנובמבר 2020 ניצחה ליברפול 0–5 את אטאלנטה במסגרת ליגת האלופות. היה זה הניצחון הגדול ביותר אי פעם של קבוצה אנגלית על יריבה איטלקית במפעלים האירופיים. ב-19 בדצמבר 2020 ניצחה הקבוצה 0–7 את קריסטל פאלאס. היה זה ניצחון החוץ הגבוה ביותר של המועדון בתולדות הפרמייר ליג. בין החודשים אפריל 2017 לינואר 2021 לא הפסידה הקבוצה משחק ליגה ביתי במסגרת הפרמייר ליג במשך 68 משחקים. ב-21 בינואר 2021 נכנעה הקבוצה 0–1 לברנלי ובכך נשבר הרצף. כמו כן, לאחר הפסד זה נשבר שיא של 21 שנה כאשר הקבוצה לא כבשה שער ליגה במשך ארבעה משחקים רצופים[10].
ב-27 בפברואר 2022 זכתה ליברפול בגביע הפוטבול ליג לראשונה מאז עונת 2011/2012 לאחר ניצחון על צ'לסי בדו-קרב פנדלים 10–11 לאחר תוצאת 0-0 בתום 120 דקות. בחודש מאי שוב גברה על צ'לסי בדו-קרב פנדלים, הפעם בגמר הגביע הליגה וזכתה בפעם השמינית בתואר ובפעם הראשונה מאז עונת 2005/2006. עוד באותה העונה הגיעה ליברפול למחזור האחרון בליגה כשהיא בפיגור נקודה אחת ממנצ'סטר סיטי והייתה זקוקה לאיבוד נקודות של סיטי ולנצח את משחקה מול וולברהמפטון וונדררס, אולם שלושה שערים של סיטי ברבע שעה האחרונה העניקו לה את האליפות וליברפול הסתפקה במקום השני חרף ניצחון 1–3. בליגת האלופות באותה העונה הוגרלה ליברפול בשלב הבתים יחד עם אתלטיקו מדריד, מילאן ופורטו. ליברפול ניצחה את כל ששת המשחקים בשלב המוקדם והייתה לקבוצה האנגלית הראשונה שמנצחת את כל ששת המשחקים בשלב הבתים[11]. בהמשך גברה ליברפול על אינטר מילאנו, בנפיקה ליסבון וויאריאל, והעפילה לגמר שלישי ב-4 שנים. במשחק הגמר שהתקיים באצטדיון סטאד דה פראנס בפריז, נכנעה ליברפול לריאל מדריד בתוצאה 0–1.
את עונת 2022/2023 פתחה ליברפול בזכייה ראשונה במגן הקהילה לראשונה מאז 2006, לאחר שגברה על מנצ'סטר סיטי בתוצאה 1–3. במחזור הרביעי של העונה, ב-27 באוגוסט 2022 רשמה ליברפול את הניצחון הגדול בתולדותיה בפרמייר ליג, כשגברה 0–9 על בורנמות'[12]. בהמשך אותה עונה הקבוצה רשמה ניצחון היסטורי נוסף, 0-7 על מנצ'סטר יונייטד[13]. הייתה זו השביעייה הראשונה של ליברפול נגד יונייטד מאז מרץ 1908, והשלישית בסך הכול בהיסטוריית המפגשים בין הקבוצות. עם זאת הקבוצה סיימה את העונה במקום החמישי בלבד, ללא כרטיס לליגת האלופות.
בעונת 2023/2024 היוותה ליברפול לאורך רוב העונה מועמדת רצינית לאליפות, אך לבסוף איבדה אותה למנצ'סטר סיטי, וכן גם את המקום השני לארסנל. בסיום אותה העונה עזב יורגן קלופ את הקבוצה, לאחר שמונה עונות כמאמן. במקומו מונה לתפקיד ארנה סלוט ההולנדי, שאימן קודם לכן את פיינורד.
2024 והלאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונתו הראשונה של סלוט בתפקיד, זכתה ליברפול באליפות ה-20 בתולדותיה והשתוותה למנצ'סטר יונייטד בראש טבלת הזכיות באליפות אנגליה אי פעם. ביוני 2025 הוחתם בקבוצה פלוריאן וירץ הגרמני מבאייר לברקוזן תמורת 130 מיליון אירו, מה שהפך אותו לרכש היקר בתולדות הפרמייר ליג.[14]
ביולי 2025 נהרג שחקן הקבוצה הפורטוגלי דיוגו ז'וטה בתאונת דרכים. לאחר מותו, הפרישה ליברפול את החולצה מספר 20, אותה לבש ז'וטה.[15] בספטמבר 2025 הוחתם בקבוצה אלכסנדר איסאק מניוקאסל יונייטד תמורת 150 מיליון אירו, ובכך שברה ליברפול את שיא העברות בפרמייר ליג פעם נוספת.[16] אך למרות הרכש המאסיבי, העונה של ליברפול לא הייתה מוצלחת היא סיימה את העונה רק במקום ה-5. ובסיום העונה פוטר ארנה סלוט.[17]
צבעים וסמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
      צבעי תלבושת הבית הראשונים (1892–1896)
|
לאורך רוב ההיסטוריה צבע מדי הבית של ליברפול היה אדום, אך בעת היווסדו של המועדון צבע המדים היה כחול. מדים בצבעי כחול-לבן היו בשימוש עד שנת 1894, ולאחריה אומץ הצבע האדום כצבע העיר ליברפול. ציור הליבר-בירד (הציפור של העיר ליברפול) המאפיין את המועדון אומץ בשנת 1901, אף על פי שנכלל בצורה רשמית בסמל המועדון רק מאז שנת 1955. ליברפול לבשה מדים בצבעי אדום-לבן עד שנת 1964, כאשר לאחריה שינתה את צבע התלבושת לאדום בלבד בעקבות החלטתו של המאמן ביל שאנקלי. המשחק הראשון בו לבשה הקבוצה מדים אדומים בלבד היה נגד קבוצת אנדרלכט הבלגית.
צבעי מדי החוץ של המועדון היו ברוב העונות צהובים כולם או לבנים עם מכנס שחור, למעט מספר עונות חריגות. בשנת 1987 אימצה הקבוצה תלבושת חוץ בצבע אפור, שהייתה בשימוש עד לעונת המאה של המועדון, 1991/92, בה הוחלפה התלבושת בתלבושת בצבעים ירוק ולבן. במהלך שנות ה-90 החליפה הקבוצה את צבעי מדי החוץ מספר פעמים, בין היתר לצבעי זהב, צהוב בהיר, שחור ואפור. בעונת 2008/09 התקבעה הקבוצה על צבעי האפור כמדי תלבושת החוץ. לקבוצה גם תלבושת שלישית שנועדה לשימוש במפעלים אירופיים, אך בפועל משמשת גם כתלבושת משחק במשחקי הליגה האנגלית במצבים בהם תלבושת החוץ זהה לתלבושת הבית של קבוצת היריב.
תלבושת הקבוצה מעוצבת על ידי חברת אדידס אך בעבר עוצבו על ידי נייק ולפני כן ניו באלנס, שהחליפה את חברת הבת שלה, וריור ספורטס, בתפקיד יצרנית המדים הרשמית של המועדון בעונת 2015/16. מהלך זה התבצע כחלק מתוכניותיה של החברה לחדור לשוק הכדורגל העולמי. קדמו לה חברות יומברו עד שנת 1985, אדידס עד שנת 1996, ריבוק עד שנת 2006, שוב אדידס עד שנת 2012 ווריור ספורטס עד 2015.
ליברפול הייתה הקבוצה האנגלית הראשונה שהשתמשה בלוגו של ספונסר על חולצת המשחק שלה, לאחר הסכם עם חברת היטאצ'י בשנת 1979. מאז, עוטרה תלבושת המועדון בסמלילי ספונסרים נוספים: "קראון פיינטס", "קנדי", "קרלסברג" ובנק "סטנדרט צ'רטרד"[18].
סמל המועדון מבוסס, כאמור, על סמל העיר ליברפול, ציפור הליבר-בירד, שבעבר הוטמע בתוך מגן. בשנת 1992, על מנת להנציח את עונת המאה של המועדון, השתמש המועדון בסמלו ב"שערי שאנקלי" שבאצטדיון אנפילד. בעונה העוקבת, הוטמעו שני הלפידים בצידי הסמל כאות זיכרון לאסון הילסבורו בדומה לאלה שמצויים כאש תמידית באצטדיון אנפילד. בשנת 2012 שינתה וריור ספורטס את סמל המועדון, בכך שהפכה אותו להיות דומה לזה שהוטמע במדי הקבוצה בשנות ה-70: שני הלפידים הועברו לאחורי הצווארון של תלבושת המשחק, שם הם נמצאים משני צדדיו של המספר 96, המציין את מספר ההרוגים באסון הילסבורו.
אצטדיונים ומתקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אצטדיון אנפילד
אצטדיון אנפילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אצטדיון אנפילד נבנה בשנת 1884 סמוך לסטנלי פארק שבליברפול. במקור שימש האצטדיון דווקא את מועדון הכדורגל אברטון, עד אשר זה עבר לאצטדיון גודיסון פארק, לאחר מחלוקת לגבי דמי השימוש בו בינו לבין בעלי האצטדיון ומייסד קבוצת ליברפול לעתיד ג'ון הולדינג. כאשר נותר עם מגרש ללא שימוש, הקים הולדינג בשנת 1892 את קבוצת ליברפול, אשר מאז ועד היום שיחקה באצטדיון. בתקופה זו הכיל האצטדיון כ-20,000 מקומות, אם כי במשחק הבכורה בו נכחו רק 100 צופים.
בשנת 1906 נקרא באופן רשמי אחד מיציעי האוהדים שמאחורי קו רוחב המגרש "הקופ", על שם גבעה שהיוותה מחנה קרב במהלך מלחמת הבורים השנייה, בה נהרגו יותר מ-300 אנשים מגדוד הלנקשייר, רובם מהעיר ליברפול. בשיאו, יכול היה היציע לאכלס 28,000 צופים והיווה את היציע הגדול ביותר בעולם הבנוי ממפלס אחד. אצטדיונים רבים באנגליה השתמשו בשם "הקופ" לתיאור יציעי האוהדים שלהם, אך זה שבאנפילד היה הגדול ביותר בזמנו. יציע זה יכול היה לעיתים להכיל יותר אנשים מאשר אצטדיונים שלמים.
בשיאו אכלס אצטדיון אנפילד יותר מ-60,000 צופים, ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 היה בעל תפוסה של 55,000 מקומות. לאחר פרסומו של דו"ח טיילור, שניתן בעקבות אסון הילסבורו ובהוראת חוקים נוספים מצידה של הפרמייר ליג האנגלית, אולצה ליברפול להפוך את אנפילד לאצטדיון בעל מקומות ישיבה בלבד בעונת 1993/94, ובכך הקטינה את תכולתו ל-45,276 מקומות ישיבה. ממצאי דו"ח טיילור הביאו להקמתו של יציע הקמלין רואד, בשנת המאה להיווסדות המועדון, 1992, ולציון שנת המאה שונה שמו ל"יציע המאה". זהו היציע שלצידי אחד מקווי האורך של המגרש. בסוף שנת 1998 נבנה מפלס נוסף ביציע המאכלס בין היתר את אוהדי הקבוצה האורחת, יציע ה"אנפילד רואד", המצוי מאחורי קו הרוחב שממול ליציע ה"קופ". בנייה זו הגדילה את מספר המקומות באצטדיון, אך גם גרמה למספר בעיות. בתחילת עונת 1999/00 הורגשו מספר רעידות ביציע העליון החדש, ובעקבות כך הוכנסו מוטות תמיכה ליציע זה.
בשל קשיים בהרחבת האצטדיון מעבר לגבולותיו הנוכחיים בשל סמיכותו למבני מגורים, חששה ליברפול כי יהיה עליה לעזוב את האצטדיון. התוכנית, שאושרה בפברואר 2005, הגיעה לאישור מועצת העיר ליברפול כשנה מאוחר יותר, כדי להבטיח שהאצטדיון החדש – אצטדיון סטנלי פארק – יעמוד בתקנות הבנייה, אולם התוכנית לבניית אצטדיון נגנזה בשל קשיים בגיוס ממון לבנייתו. כמו כן, הועלו הצעות לבניית אצטדיון משותף עם היריבה העירונית אברטון, אך אלו נדחו על הסף על ידי מועצת המנהלים של ליברפול ב-2005.
בספטמבר 2014 אושרה על ידי העירייה תוכנית להרחבת תכולת האצטדיון, אשר השלב הראשון שלה יצא לפועל ב-8 בדצמבר של אותה שנה, והסתיים בספטמבר 2016, במסגרתו התווסף מפלס מושבים נוסף ליציע המרכזי שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-54,074 מקומות ישיבה. השלב השני של התוכנית, כלל הוספה של מפלס מושבים נוסף ליציע אנפילד רואד, מה שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-60,725 מקומות ישיבה.
מרכז האימונים AXA
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכז האימונים AXA הוא מתחם האימונים הראשי של ליברפול, הממוקם בקירקבי שבמחוז מרזיסייד. המתחם נפתח בנובמבר 2020 ונועד לרכז לראשונה במקום אחד את פעילות הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון, תוך החלפת מתחם האימונים ההיסטורי Melwood.
המתחם תוכנן באופן ייעודי לצורכי מועדון כדורגל מקצועני, ומשלב בין מתקני אימון עילית, מערך שיקום מתקדם ומדעי הספורט, לצד משרדי צוות האימון, האנליטיקה והסקאוטינג. בתכנון האדריכלי נעשה שימוש בחומרים טבעיים ועמידים, ונקבע איזון בין אזורי עבודה מקצועיים לבין אזורי מנוחה ורווחה לשחקנים.
בעלות וכספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבעלים של אצטדיון אנפילד ומייסד הקבוצה, ג'ון הולדינג היה יושב הראש הראשון של הקבוצה, תפקיד אותו אייש מיום הקמת המועדון ב-1892 ועד 1904. ג'ון מקנה היה מחליפו של הולדינג לאחר פרישתו. לאחר מכן הפך מקנה לנשיא קבוצת הכדורגל. עמדת יושב הראש אוישה על ידי מספר אנשים שונים, עד להגעתו של ג'ון סמית בשנת 1973, שהיה בנו של אחד ממחזיקי מניות הקבוצה. תחת ניהולו של סמית ועד לפרישתו בשנת 1990 חווה המועדון את תקופתו הטובה ביותר בכל הזמנים. יורשו היה נואל וייט שנכנס לתפקיד יושב הראש בשנת 1990. באוגוסט 1991 הפך דייוויד מורס, שמשפחתו החזיקה בשליטה על המועדון למעלה מ-50 שנה, ליושב ראש הקבוצה. דודו, ג'ון מורס, היה גם בעל מניות בליברפול, ובמקביל יושב ראש קבוצת אברטון בין השנים 1961–1973. מורס החזיק ב-51% ממניות המועדון, עד שבשנת 2004 החליט לאפשר קבלת הצעות לרכישת החזקותיו במניות החברה.
.jpg)
מורס החליט לבסוף למכור את מניותיו במועדון לאנשי העסקים האמריקאים ג'ורג' ג'ילט וטום היקס ב-6 בפברואר 2007. הערכת השווי שניתנה למכירה, הכוללת את חובות המועדון, הייתה £218.9 מיליון. צמד האמריקאיים שילם £5,000 למנייה, או £174.1 מיליון לכל המניות ו-£44.8 מיליון לכיסוי חובות החברה[19]. חילוקי דעות בין ג'ילט והיקס, וחוסר תמיכה מצד האוהדים, הביאו את הזוג להחלטה למכור את שליטתם במועדון. מרטין ברוטון מונה ליושב ראש המועדון ב-16 באפריל 2010 על מנת לפקח על המכירה. במאי 2010 פורסמו דו"חות הקבוצה שהצביעו על חובות בסדר גודל של £350 מיליון (כתוצאה מהלוואה ממונפת) והפסדים של £55m מיליון, דבר שגרם לפירמת ראיית החשבון KPMG לשנות את חוות דעתה על הדוח"ות הכספיים של החברה שלהם. נושי המועדון, ביניהם הרויאל בנק של סקוטלנד, לקחו את ג'ילט והיקס לבית המשפט על מנת להכריח אותם להמשיך במכירת שליטתם בקבוצה, בעצם הנכס העיקרי של החברה. בהחלטת בית משפט אולצו צמד האמריקאים למכור את החזקותיהם בקבוצה. לזוג ניתנה זכות ערעור על ההחלטה, אך הקבוצה נמכרה בסופו של דבר ב-15 באוקטובר 2010 לקבוצת ספורט פנוואי עבור £300 מיליון.
ליברפול הוכרזה כחברה בין-לאומית. דו"ח משנת 2010 העריך את סמלה המסחרי ונכסיה הבלתי מוחשיים ב-£141 מיליון, עלייה של £5 מיליון מהשנה הקודמת. ליברפול קיבלה קבוצת דירוג אג"ח של AA (דירוג גבוה). באפריל 2010 דורגה ליברפול על ידי המגזין פורבס כמועדון השישי בערכו בעולם, אחרי מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד, ארסנל, ברצלונה ובאיירן מינכן. שווי החברה הוערך בכ-$822 מיליון בניכוי חובות[20]. פירמת ראיית החשבון הבין-לאומית דלויט טוש טומטצו דירגה את ליברפול שמינית בעולם מבחינת הכנסות מועדון. הכנסות המועדון בעונת 2009/10 עמדו על €225.3 מיליון.
בשנת 2011 דיווחה ליברפול על הפסדים שנתיים בגובה £49.4 מיליון, על אף שמספר זה לא כולל הכנסות מכניסת הספונסר החדש, וריור ספורטס, בסך £25 מיליון. בעונת 2011/12 הוציא המועדון €142 מיליון על משכורות, כמעט כמו באיירן מינכן ופי 2.5 מבורוסיה דורטמונד.
יו"ר הקבוצה הוא איש העסקים האמריקאי-יהודי טום ורנר.
יריבויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – דרבי המרזיסייד, היריבות בין ליברפול לבין מנצ'סטר יונייטד, היריבות בין ליברפול לבין מנצ'סטר סיטי
היריבות המוקדמת ביותר של הקבוצה היא זו עם השכנה העירונית, אברטון, והמשחקים בין השתיים מכונים "הדרבי של ליברפול" או "המרזיסייד דרבי".
שתי הקבוצות נפגשו ב-227 מפגשים שונים מאז הקמתם ועד דצמבר 2016, כאשר המפגשים כוללים משחקים בליגה, בגביע האנגלי ובגביע הליגה האנגלית. במאזן בין השתיים, מובילה ליברפול עם 90 ניצחונות לעומת 66 ניצחונות לאברטון. מספר תוצאות התיקו עומד על 71.
שיאן ההופעות במרזיסייד דרבי הוא נוויל סאות'הול (אברטון). מלך השערים של משחקי הדרבי בין השתיים הוא איאן ראש הוולשי ששיחק בליברפול עם 25 שערי דרבי. מן הצד השני ישנו דיקסי דין מאברטון עם 19 שערים.
יריבה נוספת של ליברפול היא מנצ'סטר יונייטד. מבין כל יריבותיה של ליברפול בצמרת לאורך השנים, רוב היריבות היו מאזור לונדון (צ'לסי, ארסנל, קווינס פארק ריינג'רס ועוד) כאשר מאזורה של ליברפול, אזור צפון-מערב אנגליה, ישנה מנצ'סטר יונייטד. ליברפול ו"יונייטד" הם שני המועדונים המעוטרים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי, כאשר שתיהן יחד זכו ב-131 תארים שונים בכדורגל האנגלי והאירופאי (ליברפול – 66, מנ' יונייטד – 65). לשם השוואה, העיר לונדון, לה מספר רב של קבוצות שזכו בתארים (ארסנל, צ'לסי, טוטנהאם הוטספר, קווינס פארק ריינג'רס, וסטהאם יונייטד, צ'רלטון אתלטיק ופולהאם) זכתה ב-104 תארים מ-7 מועדונים שונים (בהשוואה, כאמור, ל-130 כאלו בארונותיהם של שני מועדונים בלבד).
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים מקומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות אנגליה: 20 (שיא משותף)
- גביע ה-FA: 8
- 1964/1965, 1973/1974, 1985/1986, 1988/1989, 1991/1992, 2000/2001, 2005/2006, 2021/2022
- גביע הליגה: 10 (שיא)
- 1980/1981, 1981/1982, 1982/1983, 1983/1984, 1994/1995, 2000/2001, 2002/2003, 2011/2012, 2021/2022, 2023/2024
- מגן הקהילה: 16
- 1964*, 1965*, 1966, 1974, 1976, 1977*, 1979, 1980, 1982, 1986*, 1988, 1989, 1990*, 2001, 2006, 2022
תארים בין-לאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות
- מחזיקת הגביע (6):
- 1976/1977: 1–3 נגד בורוסיה מנשנגלדבך
- 1977/1978: 0–1 נגד קלאב ברוז'
- 1980/1981: 0–1 נגד ריאל מדריד
- 1983/1984: 1–1 (2–4 בפנדלים) נגד רומא
- 2004/2005: 3–3 (2–3 בפנדלים) נגד מילאן
- 2018/2019: 0–2 נגד טוטנהאם הוטספר
- סגנית מחזיקה (4): 1984/1985, 2006/2007, 2017/2018, 2021/2022
- מחזיקת הגביע (6):
- גביע אופ"א:
- מחזיקת הגביע (3): 1972/1973, 1975/1976, 2000/2001
- סגנית (1): 2015/2016
- הסופר קאפ האירופי
- זכייה (4): 1977, 2001, 2005, 2019
- סגנית (2): 1978, 1984
- אליפות העולם לקבוצות: 1
שחקנים בולטים לאורך ההיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנתונים נכונים ל-25 במאי 2025 ומתייחסים לכל המסגרות.[21] השחקנים מסומנים בירוק שיחקו לאורך כל הקריירה שלהם בליברפול.
בליברפול שיחקו שלושה כדורגלנים ישראליים: אבי כהן, רוני רוזנטל ויוסי בניון.
סגל הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-1 ביולי 2026.[23]
|
|
- המועדון הוציא משימוש את החולצה מספר 20, שהייתה שייכת לדיוגו ז'וטה[24].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שאול אדר, ליברפול: כדורגל, חיים ומוות, הוצאת גלורי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליברפול
ליברפול, ברשת החברתית פייסבוק
ליברפול, ברשת החברתית X (טוויטר)
ליברפול, ברשת החברתית אינסטגרם
ליברפול, ברשת החברתית טיקטוק
ליברפול, ברשת החברתית LinkedIn
ליברפול, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- אוריאל דסקל, הסלוט הנכון: ארנה סלוט סחף את ליברפול לאליפות בעונת הבכורה שלו, באתר וואלה, 28 באפריל 2025
- אוריאל דסקל, לא צועדים לבד: הדרך הכלכלית המחושבת של ליברפול, באתר וואלה, 28 ביולי 2025
- ליברפול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ World’s Most Valuable Soccer Teams|2024, Forbes
- ↑ ב"מגן הצדקה באנגליה": מנצ' יונייטד - ליברפול 0:2, דבר, 21 באוגוסט 1983
- ↑ פיני זהבי, פתאום ראיתי מאות צעירים שותתי דם בריצה היסטרית!, חדשות, 2 ביוני 1985 - דיווח של פיני זהבי שנכח באסון
- ↑ מאיר בלייך, דאלגליש ופייזלי, מעריב, 11 באוגוסט 1985
- ↑ ויקטור לוי, משחק חצי הגמר בשפילד הפך בית קברות ל-93 צופים לפחות, חדשות, 16 באפריל 1989
ישראל רוזנבלט, אולם ההתעמלות הפך לחדר מתים, מעריב, 16 באפריל 1989 - ↑ "Premier League: The numbers behind remarkable title battle". BBC Sport (באנגלית בריטית). 2019-05-12.
- ↑ סיקור משחק טוטנהאם נגד ליברפול, 01/06/2019 - ערוץ הספורט, באתר Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט
- ↑ https://twitter.com/optajoe/status/1312846883560316928, Twitter
- ↑ כנופיית ברמינגהאם: וילה פירקה 2:7 את ליברפול, באתר ONE, 4 באוקטובר 2020
- ↑ קלופ: קיבלנו אגרוף, אי אפשר לדמיין אליפות, באתר ONE, 21 בינואר 2021
- ↑ מושלמות: השיאים של אייאקס וליברפול, באתר ערוץ הספורט, 8 בדצמבר 2021
- ↑ באה לליגה: ליברפול ריסקה 0:9 את בורנמות', באתר ערוץ הספורט, 27 באוגוסט 2022
- ↑ סיקור משחק ליברפול נגד מנצ'סטר יונייטד, 05/03/2023 - ערוץ הספורט, באתר Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט
- ↑ בסכום היסטורי: פלוריאן וירץ חתם בליברפול, באתר ערוץ הספורט, 26 ביוני 2025
- ↑ Diogo Jota: Forever our number 20 - Liverpool FC, www.liverpoolfc.com, 11 ביולי 2025 (באנגלית)
- ↑ Alex Young, Liverpool to sign £130m Isak as record British transfer fee agreed, The Standard, 2025-08-31 (באנגלית)
- ↑ Liverpool FC statement - Liverpool FC, www.liverpoolfc.com, 2026-05-30 (באנגלית)
- ↑ מיכל רמתי, מועדון הכדורגל ליוורפול מצא ספונסור חדש: בנק סטנדרד צ'רטרד הבריטי יחליף את קרלסברג, באתר TheMarker, 14 בספטמבר 2009
- ↑ ג'ורג' ג'ילט וטום היקס רוכשים את ליברפול, אנגלית
- ↑ דירוג ליברפול על ידי מגזין פורבס, אפריל 2010, אנגלית
- ↑ רשימת הופעות שחקני ליברפול בכל הזמנים, באתר ליברפול
- ↑ בעונת 1987/1988 שיחק ראש ביובנטוס מאיטליה
- ↑ סגל הקבוצה באתר הרשמי של ליברפול
- ↑ Diogo Jota: Forever our number 20 - Liverpool FC, www.liverpoolfc.com, 2025-07-11 (באנגלית)
| הפרמייר ליג, עונת 2026/2027 בפרמייר ליג | |
|---|---|
|
| ליגת האלופות 2025/2026 | ||
|---|---|---|
| דרג א' |  פריז סן-ז'רמן (אלופה מכהנת) • ריאל מדריד • מנצ'סטר סיטי •  באיירן מינכן • ליברפול •  אינטר מילאנו • צ'לסי • בורוסיה דורטמונד • ברצלונה | |
| דרג ב' | ארסנל • באייר לברקוזן • אתלטיקו מדריד •  בנפיקה ליסבון • אטאלנטה • ויאריאל • יובנטוס • איינטרכט פרנקפורט •  קלאב ברוז' | |
| דרג ג' | טוטנהאם •  פ.ס.וו. איינדהובן • אייאקס • נאפולי • ספורטינג ליסבון •  אולימפיאקוס •  סלביה פראג •  בודה/גלימט • מרסיי | |
| דרג ד' |  פ.צ. קופנהגן • מונקו •  גלאטסראיי • סן-ז'ילואז •  קרבאך • אתלטיק בילבאו • ניוקאסל יונייטד •  פאפוס •  קאיראט אלמטי | |
