אלפבית עברי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:08, 26 ביולי 2015

האלפבית העברי
אל"ף	א	זי"ן	ז	למ"ד	ל	עי"ן	ע	רי"ש	ר
בי"ת	ב	חי"ת	ח	מ"ם	מ	פ"א	פ	שי"ן	ש
גימ"ל	ג	טי"ת	ט	מ"ם סופית	ם	פ"א סופית	ף	ת"ו	ת
דל"ת	ד	יו"ד	י	נו"ן	נ	צד"י	צ
ה"א	ה	כ"ף	כ	נו"ן סופית	ן	צד"י סופית	ץ
ו"ו	ו	כ"ף סופית	ך	סמ"ך	ס	קו"ף	ק

מגדל שעון בפראג שאחד השעונים בו מסומן בספרות עבריות ושמחוגיו זזים הפוך

האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק. האלפבית העברי מונה 22 אותיות ועוד 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, שפת היידיש וערבית יהודית.

סיווג הכתב העברי

הכתב העברי הוא אבג'ד או אלפבית עיצורי: כל אות בו מייצגת עיצור, לעתים יותר מעיצור אחד, וקבוצת אותיות קטנה הקרויות אימות הקריאה עשויות לייצג גם תנועות. ייצוג שלם וחד משמעי של התנועות והעיצורים מתאפשר רק בעזרת הניקוד, הוא אוסף הסימנים הדיאקריטיים המתווספים לאותיות האלפבית העברי (להבדיל מהכתב הלטיני למשל, שהוא כתב עיצורי בעל חמש אותיות תנועה).

היסטוריה והתפתחות של האלפבית העברי

הכתב העברי הקדום ששימש עד לתקופת בית שני לכתיבת דברי חול, הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי, שבתורו התפתח מהאלפבית הפרוטו-כנעני. בכתב הפרוטו-כנעני כל ציור מייצג את העיצור שבתחילת המילה המתוארת בציור (העקרון האקרופוני). כך למשל נבחר ציור של ראש לייצג את הצליל "ר"; ציור של עין לצליל "ע", וכך הלאה. לתנועות לא יוחדו סימנים.

הכתב הכנעני הקדום הלך והתפשט וסימניו היו מוכרים כל כך, עד כי המשתמשים בו התחילו "להתעצל" בהשלמת הציורים, והניחו כי הקורא יבין גם מתוך שרטוטים סכמתיים באיזו אות מדובר. כך, למשל, הפך הראש למשולש עם צוואר; כף היד מלאת האצבעות הפכה לשרטוט דל, ומהדג נותר רק הזנב. כשהעברים אמצו את הכתב הכנעני הם התקשו לזהות חלק מהציורים המקוריים והניחו למשל כי הסימן המתאר את המילה "זהה" הוא כלי נשק; שזנב הדג המשולש הוא דלת, ושדווקא הנחש הוא דג. כך נולדו שמותיהם העבריים של האותיות זי"ן, דל"ת ונו"ן (נון הוא דג, כמו אמנון, שפמנון וכו'). הציורים שהפכו לסימנים התגלגלו לכתבים נוספים, ואפילו ליוונית וללטינית. גם בכתב העברי המודרני ניתן לזהות המשך התפתחותי ברור מן הכתב הכנעני הקדום, והשתמרות שמות האותיות מקלה מאוד על פענוח המקור.

בתקופת בית שני, אומץ האלפבית הארמי לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק לכתיבה של חול, כאשר בזה האחרון נעשה שימוש מועט כגון כתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העתיק.

מקורו של הכתב העברי של ימינו הוא בכתב האשורי. לא ידוע אם הכתב האשורי שימש לכתיבת קודש, כמו ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות, כבר מתקופת משה רבינו, או שממציאו היה עזרא הסופרשחי בזמן החזרה של היהודים מבבל (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א הלכה ט). אם הכתב האשורי הוא אכן קדום, יתכן שהכתב הארמי התפתח ממנו.

לאחרונה, בזכות התקדמות הטכנולוגיה ובעזרת המתמטיקה של עיבוד אותות דיגיטלי, התגלה שיש תכונה מאוד מיוחדת לכתב האשורי. במאמר [1] "נצחון השכל", בפרק ייעודי העוסק [2] בכתב האשורי, מובאת הוכחה שגרף התדרים של גלי הקול של השמות של האותיות העבריות (המתקבל בעזרת אלגוריתם FFT) נראה כמו הצורות של האותיות. למשל, גרף התדרים של המלה "אלף" נראה כמו הצורה א בכתב האשורי. תכונה מיוחדת יש לאותיות להן יש צורה סופית, והיא שבגרף התדרים של אותן אותיות (מ"ם, נו"ן, צד"י, פ"י, כ"ף) מופיעות שתי צורות ניכרות - האחת של האות הרגילה והשניה של האות הסופית לפי הכתב האשורי. בגוף המאמר יש קישור להורדת התוכנה בה נעשה שימוש והקוד שלה.

לפני התגלית, היו היסטוריונים שסברו שהכתב האשורי התפתח מהכתב הארמי במקרה, אך חישוב הסתברותי פשוט המובא במאמר מוכיח שהסיכוי שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר הוא אפסי, מה שמוכיח שמי שהמציא את הכתב האשורי ידע שיש התאמה בגרף עוצמת התדרים של שמות האותיות לצורתן, מה שסותר את הסברה שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר. כמובא במאמר, משום שלבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי, ומשום שללא מחשב אי אפשר לדעת איך נראה גרף עוצמת התדרים, את הכתב האשורי לא יכול היה להמציא בן אדם, או לפחות לא בדרך פיזיקאלית.

ליטון כתחליף לאלפבית עברי

ערך מורחב – ליטון של עברית

בשל חסרונותו של הכתב העברי, בפרט העדר הסימון לתנועות, היו ניסיונות עם תחיית העברית להחליפו בכתב לטיני. ניסיונות אלה לא צלחו.

אותיות האלפבית העברי

האלפבית העברי בהשוואה למערכות אלפביתיות עם קרבה אורתוגרפית

אותיות האלפבית העברי ואותיות הקרובות להן אורתוגרפית ממערכות אלפביתיות אחרות
שם האות	גופנים עבריים שונים					מערכות אלפביתיות אחרות
שם האות	דפוס			כתב	כ. רש"י	פיניקית	יוונית	לטינית	קירילית	נבטית	ערבית
אל"ף	א	א	א				Α α	A a	А а		ا
בי"ת	ב	ב	ב				Β β	B b	Б б В в		ب
גימ"ל	ג	ג	ג				Γ γ	C c G g	Г г		ج
דל"ת	ד	ד	ד				Δ δ	D d	Д д		د
ה"א	ה	ה	ה				Ε ε	E e	Е е Є є		ه
ו"ו	ו	ו	ו				Υ υ Ϝ ϝ	F f U u V v W w Y y	Ѵ ѵ У у		و
זי"ן	ז	ז	ז				Ζ ζ	Z z	З з		ز
חי"ת	ח	ח	ח				Η η	H h	Х х		ح
טי"ת	ט	ט	ט				Θ θ	T t	Ѳ ѳ		ط
יו"ד	י	י	י				Ι ι	J j I i	Ј ј І і		ي
כ"ף	כ ך	כ ך	כ ך				Κ κ	K k	К к		ك
למ"ד	ל	ל	ל				Λ λ	L l	Л л		ل
מ"ם	מ ם	מ ם	מ ם				Μ μ	M m	М м		م
נו"ן	נ ן	נ ן	נ ן				Ν ν	N n	Н н		ن
סמ"ך	ס	ס	ס				Ξ ξ	-	Ѯ ѯ		س
עי"ן	ע	ע	ע				Ο ο	O o	О о		ع ء ^{[* 1]}
פ"א	פ ף	פ ף	פ ף				Π π	P p	П п		ف
צד"י	צ ץ	צ ץ	צ ץ				Ϻ ϻ	-	Ц ц Ч ч		ص
קו"ף	ק	ק	ק				Ϙ ϙ	Q q	-		ق
רי"ש	ר	ר	ר				Ρ ρ	R r	Р р		ر
שי"ן	ש	ש	ש				Σ σ ς	S s	С с Ш ш		ش
ת"ו	ת	ת	ת				Τ τ	T t	Т т		ت

הערה

^ ההמזה, ء, מקבילה פונטית לאות א אך אורתוגרפית היא נגזרת מה־ע הערבית, ع

הגיית אותיות האלפבית העברי

ערך מורחב – הגיית העברית

הגיית אותיות האלפבית העברי בעברית ישראלית בייצוג IPA
א	[ʔ]	ו	[v]	כ	[χ]	פּ	[p]
ב	[v]	וֹ	[o]	כּ	[k]	צ	[ʦ]
בּ	[b]	וּ	[u]	ל	[l]	צ'	[ʧ]
ג	[g]	ז	[z]	מ	[m]	ק	[k]
ג'	[ʤ]	ז'	[ʒ]	נ	[n]	ר	[ʁ]
ד	[d]	ח	[χ]	ס	[s]	שׁ	[ʃ]
ה	[h]	ט	[t]	ע	[ʔ]	שׂ	[s]
		י	[j]	פ	[f]	ת	[t]

ייצוג אורתוגרפי משתמע לשתי פנים

חמש אותיות בכתב העברי מייצגות כל אחת שני הגאים שונים (או יותר). בכתב מנוקד נבדלים ההגאים על פי סימן ניקוד המבחין בין ההגיות השונות:

ב ‏[v]	-	בּ ‏[b]
ו ‏[v]	-	וּ ‏[u]	-	וֹ ‏[o]
כ ‏[χ]	-	כּ ‏[k]
פ ‏[f]	-	פּ ‏[p]
שׁ ‏[ʃ]	-	שׂ ‏[s]

הרחבת הייצוג האורתוגרפי

ארבע אותיות עבריות מייצגות הגה חליפי בתוספת גרש:

ג	[g],	ג'	[ʤ]
ז	[z],	ז'	[ʒ]
צ	[ʦ],	צ'	[ʧ]
ת	[t],	ת'	[θ]

אי-התאמות בין ייצוג אורתוגרפי והגיה

הגיית העברית הישראלית שונה מהגיית העברית בתקופת התקבעות האלפבית העברי וכמה מן ההבחנות המיוצגות בו נעלמו ואינן קיימות יותר, מלבד בהגיה ניבית של מיעוטים המשמרים חלק מהבחנות אלה:

האות ע (בימינו: [ʔ], בעבר: [ʕ])

האות ו (בימינו: [v], בעבר: [w])

האות ג רפה (בימינו: [g], בעבר: [ɣ])

האות ד רפה (בימינו: [d], בעבר: [ð])

האות כ רפה (בימינו: [χ], בעבר: [x])

האות ת רפה (בימינו: [t], בעבר: [θ])

האות ח (בימינו: [χ], בעבר: [ħ])

האות ט (בימינו: [t], בעבר: [tˤ])

האות צ (בימינו: [ʦ], בעבר: [sˤ])

האות ק (בימינו: [k], בעבר: [q])

האות ר (בימינו: [ʀ] או [ʁ], בעבר: [ɾ])

האות שׂ שמאלית (בימינו: [s] בעבר: [ɬ])

ישנן קהילות הדוברות עברית ההוגות הגייה קלאסית של השפה ובהגייתן יש הבחנה בין האותיות "ו" (כ-"w") ו"ב" שאינה דגושה (כ-"v"), וכמו כן בין "ק" ל"כ". בקהילה התימנית (למעט יהודי דרום תימן - שרעב וסביבותיה), למשל, נהגית "ג" דגושה כ"j". ברוב קהילות עדות המזרח דוגמת מרוקו, עיראק, תוניס, אלג'יר, מצרים, לוב, במיוחד בקרב הקהילה התימנית, הוגים את האות "ג" הרפויה בהיגוי מיוחד הדומה מעט ל-"ר" המשובשת שנמצאת בשימוש כיום בידי הצברים דוברי העברית בישראל והיא כמו ר' צרפתית (הגדרה מדויקת: כ קולית) (rimel-chimel)^[1].

ליקויים בייצוג האורתוגרפי

הגאים רבים אינם ניתנים לייצוג באלפבית העברי. הבחנה חשובה שהאלפבית העברי המודרני אינו יכול לייצג היא ההבחנה בין העיצורים [v] ו-[w], אשר שניהם מיוצגים על ידי האות ו (לעתים מיוצג העיצור [w] על ידי צרוף האותיות וּאָ או וו).

שמות האותיות

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. המקור הראשון לשמות האותיות?.

קובץ:Alfabeto AABiRI IEVE.jpg

שמות האותיות באלפבית העברי

אותיות סופיות

ערך מורחב – אותיות מנצפ"ך

אותיות סופיות הן חמש אותיות האלפבית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן כ, מ, נ, פ ו־צ, המופיעות בסוף מילה כ־ך, ם, ן, ף ו־ץ, בהתאמה. עד תקופת בית שני לערך, אותיות אלה הופיעו, בכתבי חול, בכתב העברי המרובע בצורתן הסופית גם באמצע מילה.

אותיות כתב

כתב רהוט או כתב יד עברי

ערך מורחב – כתב רהוט

כתב רהוט עברי או כתב יד עברי הוא אלפבית עברי חלופי המשמש בעיקר לכתיבה מהירה, לצד הכתב הארמי או הכתב המרובע, המשמש בעיקר לדפוס. בניגוד לכתב הארמי הוא מתאפיין בקווים מעוגלים, והוא נפוץ מאוד בכתבי יד לא-מודפסים.

וואריאציות אחרות של הכתב העברי הם כתב ספרדי, כתב איטלקי וכתב חצי קולמוס.

סדר האותיות

אלפבית עברי

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

כ

ל

מ

נ

ס

ע

פ

צ

ק

ר

ש

ת

אותיות סופיות

ך

ם

ן

ף

ץ

סימנים נוספים

ﭏ

׆

ניקוד ופיסוק

קמץ • פתח • צירי • סגול

חיריק • חולם • קובוץ ושורוק

שווא • חטף

דגש: קל • חזק • מפיק • רפה

קו מפריד • מקף

טעמי המקרא

הסיבה לסדר האלפבית העברי אינה ידועה, אך היו שמצאו בהן משמעות, על פי צורתן ומשמעותן של שמות האותיות בכתב הכנעני הקדום. פרופ' אהרן דמסקי מאוניברסיטת בר-אילן, למשל, בהמשך לעבודתו של יגאל ידין בעניין^[2] מוצא בסדר האותיות חלוקה לקבוצות שיש להן מכנה משותף:

האותיות א-ו מיוצגות על ידי ציורי מושגי הבית.
האותיות ז-ט מיוצגות על ידי מושגי השדה.
האותיות י-ל מיוצגות על ידי מושגי היד.
האותיות מ-ס מיוצגות על ידי מושגי המים.
האותיות ע-ת מיוצגות על ידי מושגי חלקי הראש.

ישנה גם השערה שמשמעות האותיות הינה למעשה שתי רשימות: הראשונה, קשורה כולה לעבודות הקרקע ובהמות עבודה יבשתיים, והשנייה, החל מהאות 'מ', עוסקת במים וים^[3].

הסדר נשמר באופן כמעט זהה בכתבים השונים (ר' טבלה לעיל), ואפילו באלפבית הערבי, בו הסדר מבוסס על קבוצות על פי צורת האותיות, תחילתה של כל קבוצה היא על פי הסדר המקובל.

תורת ההגה

האותיות המסמלות עיצורים מתחלקות לחמשת מוצאי הפה:

עיצורים הנחתכים בשפתיים: ב',ו', מ', פ'.
עיצורים הנחתכים בשיניים: ז', ס', שׁ', שׂ', צ'
עיצורים הנחתכים בחיך הקדמי ובלשון: ד', ט', ל', נ', ת', ר'
עיצורים הנחתכים בחיך האחורי: ג', י', כ', ק'
עיצורים הנחתכים בסדק הקול ובלוע: א', ה', ח', ע'

כיוון הכתיבה

כיוון הכתיבה בעברית עבר כמה גלגולים עד שהתגבש (בדומה לרוב הכתבים העתיקים) לכתיבה מימין לשמאל. ממצאים שונים מלמדים כי הכתיבה בעברית בראשית הדרך הייתה לעתים גם משמאל לימין, ולעתים שורה אחת נכתבה מימין לשמאל ואילו זו שאחריה נכתבה משמאל לימין (כתיבה כזו נקראת "כחריש השור"). נראה כי ההכרעה קשורה בצורה הפיזית שבה נכתבו האותיות: בעת העתיקה נחרטו טקסטים על אוסטרקון או הוטבעו בטין, דבר שהצריך עבודת פטיש ואיזמל. מאחר שרוב האנשים ימניים, נוח היה יותר לכתוב מימין לשמאל. כאשר התפתחה הכתיבה לשימוש בצבע ודיו על גבי קלף או נייר שלא דורשים מאמץ פיזי, העדיפו לכתוב משמאל לימין ולהימנע מ"מריחת" הצבע ומכך שבכתיבה משמאל לימין אין הסתרה של המשפט הנרשם לכותב. בשל כך, כנראה, רוב השפות המאוחרות יותר כמו יוונית או לטינית נכתבות משמאל לימין, והאותיות בהן הפוכות או "בכתב ראי" לאותיות מהן הגיעו.

שמות האלפבית העברי

מאחר שהכתב העברי התפתח והשתנה עד כמעט לבלי היכר, נוהגים להבדיל בין כתב עברי עתיק לכתב עברי מודרני;

הכתב העתיק מכונה על ידי חז"ל בשם כתב דַ‏עַ‏ץ או רַעַץ, והוא היה בשימוש לדברי חול בעיקר בימי בית המקדש הראשון.

הכתב המודרני נקרא כתב אשורי או כתב מרובע.

במהלך הדורות, כדי לא להשתמש בכתב האשורי לדברי חול, הכתב העברי המרובע וזכה לגופנים רבים ומגוונים. בין החשובים והידועים שבהם הוא כתב רש"י, שמקורו בסגנון כתיבה מספרד שהיה נהוג בימי הביניים.

קדושת האלפבית העברי ביהדות

במהלך הדורות התפתח יחס של קדושה כלפי הכתב העברי ביהדות. קדושת הכתב העברי הקדום באה לידי ביטוי בכתבי כת מדבר יהודה, שבחלקם ניתן למצוא את השם המפורש כתוב דווקא בכתב העברי הקדום, למרות שהטקסט כולו נכתב בכתב המרובע.

המסורת והקבלה היהודית הקנו לצורת האותיות (המרובעות), לשמותיהן ואפילו לסדר הופעתן באלפבית, משמעות דתית. כך נכתבו פרקי תפילה ותהילים על פי אקרוסטיכון אלפביתי, וכן זמירות ופיוטים לשבת.

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, מובא מדרש המספר שהכתב המרובע ירד מן השמים יחד עם התורה, ובגלל חטאי עם ישראל נעלם מהשימוש בישראל כתב זה, ובמקומו התקבל "כתב דעץ/רעץ" (המכונה בפי החוקרים הכתב העברי העתיק), ולבסוף עזרא הסופר, שעלה מפרס, החזיר את השימוש בכתב הזה. לפי דעה אחרת, נעשה שימוש רציף בכתב האשורי לספרי תורה מאז משה רבינו ועד היום. דעה נוספת היא שהתורה נכתבה על ידי משה רבינו בכתב רעץ, ועזרא הסופר שינה את הכתב של התורה לכתב האשורי.

קדושת הכתב העברי לא פגה גם בימי הביניים, ויהודים הקפידו לגנוז מסמכים וכתבי יד שנכתבו בכתב זה, גם אם לא היו כתבי קודש מובהקים. כך, למשל, נתגלו בגניזה הקהירית, מכתבים, כתוּ‏בּ‏ות וספרי חולין כתובים בעברית, ואפילו בערבית יהודית.

בשו"ת הרדב"ז (חלק ג' סימן תמ"ב) נשאל המחבר על משמעות קדושת האותיות על רקע הממצאים ההיסטוריים המאחרים את השימוש בכתב זה.

לאחרונה, כמצויין לעיל, התגלה שגרף התדרים של גלי הקול של שמות האותיות נראה בצורה של האותיות. לבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי לפי כל הדעות, וללא מחשב לא ניתן לדעת איך נראה גרף התדרים. ומשום שהסיכוי לקבל התאמה מלאה בגרף התדרים של גלי הקול בין שמות האותיות לצורתן הוא אפסי, מוכח שבני אדם לא יכולו להמציא את הכתב האשורי בדרך פזיקאלית, ורק נביא יכול היה להמציאו, מה שמוכיח שלא לחינם מיוחס לכתב זה קדושה יתירה.

גימטריה

לאותיות הכתב העברי נהוג להתאים ערך מספרי, בהתאם למיקומן ברשימת האלפבית. כך אל"ף שווה ל-1, בי"ת שווה ל-2 וכך הלאה. החל מן האות יו"ד עולה הערך בעשרות: יו"ד שווה ל-10, כ"ף שווה ל-20, והחל מהאות קו"ף עולה הערך במאות: קו"ף שווה ל-100, רי"ש שווה ל-200 וכן הלאה. השימוש בגימטריה קדום מאד, וישנן דוגמאות כבר מימי התלמוד לשימוש פרשני, ערכי ודתי לטקסטים יהודיים על פי גימטריה. גם לאותיות הכתב הערבי יש ערכים מספריים, ולמשל המילה בהאא עולה בגימטריה 9, וזהו מספר קדוש לבהאים.

האלפבית העברי במחשבים

ב-Windows ,ISO ומקינטוש נמצאות האותיות העבריות בטווח המספרים 224 עד 250. בעברית של יוניקוד הן נמצאות בטווח המספרים 1488 עד 1514.

בתרבות

לאותיות הא' ב' הולחנו מספר שירים, בעיקר לצורך לימוד האותיות לילדים. אחד השירים המפורסמים הוא שירה של נעמי שמר, אלף בית (שיר). ביהדות עיראק יש פיוט על אותיות הא' ב', המבטא את הקדושה המיוחסת לאותיות הא' ב'.

חלקו הראשון של השיר אויפן פריפעטשיק על לימוד הא' ב' (משמש כיום בחדרים החרדים היידישאים, ללימוד הא' ב').

${ % 0 \tempo "allegro" \numericTimeSignature \time 3/4 \key c \minor c'8 d'8 ees'8 ees'8 ees'4 d'8 f'8 ees'8 d'8 c'4 ees'8 c'8 ees'4 f'4 g'2. % 2 c''8 g'8 bes'8 aes'8 f'8 d'8 f'8 aes'8 g'8 ees'8 c'4 d'8 f'8 ees'4 f'4 g'2. c''8 g'8 bes'8 aes'8 f'8 d'8 f'8 aes'8 g'8 ees'8 c'4 d'8 f'8 ees'4 d'4 c'2. \bar "|" }$

ראו גם

לקריאה נוספת

רבקה גונן, תולדות הכתב העברי - בהוצאת משרד החינוך והתרבות ומוזיאון ישראל, תש"ל.
עדה ירדני, ספר הכתב העברי - תולדות, יסודות, סגנונות, עיצוב, הוצאת כרטא, 1991.
עדנה אנגל, התפתחות הכתב העברי ממרד בר-כוכבא ועד שנת 1000, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכתו של פרופ’ מלאכי בית-אריה, האוניברסיטה העברית, ירושלים טבת תשנ״א 1990.
אות היא לעולם - קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, עורך משה שפיצר, בהוצאת האגודה לאמנות יהודית, תשמ"א.
מיכאל לנדמן, תיקון הכתב העברי ירושלים. מרכוס ושות' 1979
ורנר ויינברג, תיקון הכתיב העברי: הבעיה והניסיונות לפתרה (תרגום: רוני פינס), ירושלים: מאגנס, תשל"ב.

קישורים חיצוניים

תקן לתעתיק לטיני של עברית - נמצא באתר של האקדמיה ללשון העברית.
תקן לברייל באותיות עבריות
השיר "אלף בית" מאת נעמי שמר, מאתר שירונט
אורלי גולדווסר, יציאת מצרים של הכתב, באתר הארץ, 12.04.2012
תערוכה וירטואלית על לימוד הא-ב באתר הספרייה הלאומית
גדעון צור, שמות אותיות האלפבית העברי

הערות שוליים

^ ראה סידור "עבודת השם", ציון רבי, אדיר עמרוצי, חולון, עמוד 163. סידור "איש מצליח" בתוך חלק "ובא לציון", ישנם עוד סידורים המציינים זאת, אך הסידורים המצוינים כאן הם סידורים שנמכרו בעשרות אם לא מאות אלפי עותקים
^ בספרו תולדות המלחמה בארצות המקרא. בין היתר ידין מוכיח שהיו כלי זין - כלי מלחמה בצורתה של האות ז', וסולמות מלחמה (סמך = סולם) בצורת האות ס' העתיקה - עמוד אחד מרכזי ומספר שלבים באמצע. לדעתו, זהו המקור לסימן הדולר: '$' שבו מחברים במהירות שלושה קוים דרך הקוו המרכזי, ובהמשך מקור האות 'S' שבו הושמט הקוו המרכזי.
^ מם=מים, נון=דג, סמך=אידרת הדג, עין=מעיין, פה=פי באר, צדי=דיג, קוף=חור הקרס, ריש=חוד הקרס ושין=שיני הקרס, תיו=סימון הדג שנדוג. קרס הדיג המשוננת, היא פרה-היסטורית, כפי שמעידים ציורי מערות בשבדיה ובצרפת

[המזה-1] ההמזה, ء, מקבילה פונטית לאות א אך אורתוגרפית היא נגזרת מה־ע הערבית, ع

[2] ראה סידור "עבודת השם", ציון רבי, אדיר עמרוצי, חולון, עמוד 163. סידור "איש מצליח" בתוך חלק "ובא לציון", ישנם עוד סידורים המציינים זאת, אך הסידורים המצוינים כאן הם סידורים שנמכרו בעשרות אם לא מאות אלפי עותקים

[3] בספרו תולדות המלחמה בארצות המקרא. בין היתר ידין מוכיח שהיו כלי זין - כלי מלחמה בצורתה של האות ז', וסולמות מלחמה (סמך = סולם) בצורת האות ס' העתיקה - עמוד אחד מרכזי ומספר שלבים באמצע. לדעתו, זהו המקור לסימן הדולר: '$' שבו מחברים במהירות שלושה קוים דרך הקוו המרכזי, ובהמשך מקור האות 'S' שבו הושמט הקוו המרכזי.

[4] מם=מים, נון=דג, סמך=אידרת הדג, עין=מעיין, פה=פי באר, צדי=דיג, קוף=חור הקרס, ריש=חוד הקרס ושין=שיני הקרס, תיו=סימון הדג שנדוג. קרס הדיג המשוננת, היא פרה-היסטורית, כפי שמעידים ציורי מערות בשבדיה ובצרפת

[* 1]

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 41: / שורה 41: @@
 |}
 [[קובץ:PragueHebrewClock.agr.DSCF1445.JPG|שמאל|ממוזער|300px|[[מגדל שעון]] ב[[פראג]] שאחד ה[[שעון|שעונים]] בו מסומן ב[[ספרות עבריות]] ושמחוגיו זזים הפוך]]
-'''האלפבית העברי''' הנוכחי נמצא בשימוש מאז [[תקופת בית שני]], במקום [[כתב עברי עתיק|הכתב העברי העתיק]], ומקורו ב[[אלפבית ארמי|כתב הארמי]]. האלפבית העברי מונה 22 [[אות|אותיות]] ועוד 5 אותיות סופיות. [[כתב]] זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה ה[[עברית]], שפת ה[[יידיש]] ו[[ערבית יהודית]].
+'''האלפבית העברי''' הנוכחי נמצא בשימוש מאז [[תקופת בית שני]], במקום [[כתב עברי עתיק|הכתב העברי העתיק]]. האלפבית העברי מונה 22 [[אות|אותיות]] ועוד 5 אותיות סופיות. [[כתב]] זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה ה[[עברית]], שפת ה[[יידיש]] ו[[ערבית יהודית]].
 ==סיווג הכתב העברי==
@@ שורה 47: / שורה 47: @@
 ==היסטוריה והתפתחות של האלפבית העברי==
-ה[[אלפבית עברי עתיק|כתב העברי הקדום]] ששימש עד ל[[תקופת בית שני]], הוא נוסח מקומי של [[אלפבית פיניקי|האלפבית הפיניקי]], שבתורו התפתח מ[[אלפבית פרוטו-כנעני|האלפבית הפרוטו-כנעני]]. בכתב הפרוטו-כנעני כל ציור מייצג את העיצור שבתחילת המילה המתוארת בציור (העקרון האקרופוני). כך למשל נבחר ציור של ראש לייצג את הצליל "ר"; ציור של עין לצליל "ע", וכך הלאה. לתנועות לא יוחדו סימנים.
+ה[[אלפבית עברי עתיק|כתב העברי הקדום]] ששימש עד ל[[תקופת בית שני]] לכתיבת דברי חול, הוא נוסח מקומי של [[אלפבית פיניקי|האלפבית הפיניקי]], שבתורו התפתח מ[[אלפבית פרוטו-כנעני|האלפבית הפרוטו-כנעני]]. בכתב הפרוטו-כנעני כל ציור מייצג את העיצור שבתחילת המילה המתוארת בציור (העקרון האקרופוני). כך למשל נבחר ציור של ראש לייצג את הצליל "ר"; ציור של עין לצליל "ע", וכך הלאה. לתנועות לא יוחדו סימנים.
 הכתב הכנעני הקדום הלך והתפשט וסימניו היו מוכרים כל כך, עד כי המשתמשים בו התחילו "להתעצל" בהשלמת הציורים, והניחו כי הקורא יבין גם מתוך שרטוטים סכמתיים באיזו אות מדובר. כך, למשל,  הפך הראש למשולש עם צוואר; כף היד מלאת האצבעות הפכה לשרטוט דל, ומהדג נותר רק הזנב. כשהעברים אמצו את הכתב הכנעני הם התקשו לזהות חלק מהציורים המקוריים והניחו למשל כי הסימן המתאר את המילה "זהה" הוא כלי נשק; שזנב הדג המשולש הוא דלת, ושדווקא הנחש הוא דג. כך נולדו שמותיהם העבריים של האותיות זי"ן, דל"ת ונו"ן (נון הוא דג, כמו אמנון, שפמנון וכו').
 הציורים שהפכו לסימנים התגלגלו לכתבים נוספים, ואפילו ליוונית וללטינית. גם בכתב העברי המודרני ניתן לזהות המשך התפתחותי ברור מן הכתב הכנעני הקדום, והשתמרות שמות האותיות מקלה מאוד על פענוח המקור.
-בתקופת בית שני, אומץ [[האלפבית הארמי]] לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק, כאשר בזה האחרון נעשה שימוש מועט כגון כתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העתיק. האלפבית העברי של ימינו הוא אפוא פיתוח של האלפבית הארמי ולא של הכתב העברי העתיק.
+בתקופת בית שני, אומץ [[האלפבית הארמי]] לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק לכתיבה של חול, כאשר בזה האחרון נעשה שימוש מועט כגון כתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העתיק.
+מקורו של הכתב העברי של ימינו הוא בכתב האשורי. לא ידוע אם הכתב האשורי שימש לכתיבת קודש, כמו ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות, כבר מתקופת משה רבינו, או שממציאו היה עזרא הסופרשחי בזמן החזרה של היהודים מבבל  (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א הלכה ט). אם הכתב האשורי הוא אכן קדום, יתכן שהכתב הארמי התפתח ממנו.
+לאחרונה, בזכות התקדמות הטכנולוגיה ובעזרת המתמטיקה של [[עיבוד אותות דיגיטלי]], התגלה שיש תכונה מאוד מיוחדת לכתב האשורי. במאמר [http://therationalvictory.com] "נצחון השכל", בפרק ייעודי העוסק [http://therationalvictory.com/Hebrew.html] בכתב האשורי, מובאת הוכחה שגרף התדרים של גלי הקול של השמות של האותיות העבריות (המתקבל בעזרת אלגוריתם [[FFT]]) נראה כמו הצורות של האותיות. למשל, גרף התדרים של המלה "אלף" נראה כמו הצורה א בכתב האשורי. תכונה מיוחדת יש לאותיות להן יש צורה סופית, והיא שבגרף התדרים של אותן אותיות (מ"ם, נו"ן, צד"י, פ"י, כ"ף) מופיעות שתי צורות ניכרות - האחת של האות הרגילה והשניה של האות הסופית לפי הכתב האשורי. בגוף המאמר יש קישור להורדת התוכנה בה נעשה שימוש והקוד שלה.
+לפני התגלית, היו היסטוריונים שסברו שהכתב האשורי התפתח מהכתב הארמי במקרה, אך חישוב הסתברותי פשוט המובא במאמר מוכיח שהסיכוי שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר הוא אפסי, מה שמוכיח שמי שהמציא את הכתב האשורי ידע שיש התאמה בגרף עוצמת התדרים של שמות האותיות לצורתן, מה שסותר את הסברה שהכתב האשורי התפתח במקרה מכתב אחר. כמובא במאמר, משום שלבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי, ומשום שללא מחשב אי אפשר לדעת איך נראה גרף עוצמת התדרים, את הכתב האשורי לא יכול היה להמציא בן אדם, או לפחות לא בדרך פיזיקאלית.
@@ שורה 509: / שורה 515: @@
 ===אותיות סופיות===
 {{הפניה לערך מורחב|אותיות מנצפ"ך}}
-'''אותיות סופיות''' הן חמש אותיות האלפבית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן [[כ]], [[מ]], [[נ]], [[פ]] ו־[[צ]], המופיעות בסוף מילה כ־ך, ם, ן, ף ו־ץ, בהתאמה. עד [[תקופת בית שני]] לערך, אותיות אלה הופיעו בכתב העבר המרובע בצורתן הסופית גם באמצע מילה, אך השפעת הכתיבה הרהוטה והזורמת, בה הכותב מושך את הקו האחרון של האות אל האות הבאה, גרמה לכיפופן של האותיות הארוכות ך ן ף ץ ולפתיחתה של האות ם. מאז נשארו האותיות המקוריות רק בסופי מילים.
+'''אותיות סופיות''' הן חמש אותיות האלפבית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן [[כ]], [[מ]], [[נ]], [[פ]] ו־[[צ]], המופיעות בסוף מילה כ־ך, ם, ן, ף ו־ץ, בהתאמה. עד [[תקופת בית שני]] לערך, אותיות אלה הופיעו, בכתבי חול, בכתב העברי המרובע בצורתן הסופית גם באמצע מילה.
 ===אותיות כתב===
@@ שורה 551: / שורה 557: @@
 מאחר שהכתב העברי התפתח והשתנה עד כמעט לבלי היכר, נוהגים להבדיל בין [[כתב עברי עתיק]] לכתב עברי מודרני;
-הכתב העתיק מכונה על ידי [[חז"ל]] בשם כתב '''דַ‏עַ‏ץ''' או '''רַעַץ''', והוא היה בשימוש בעיקר בימי [[בית המקדש הראשון]].
+הכתב העתיק מכונה על ידי [[חז"ל]] בשם כתב '''דַ‏עַ‏ץ''' או '''רַעַץ''', והוא היה בשימוש לדברי חול בעיקר בימי [[בית המקדש הראשון]].
-הכתב המודרני נקרא '''[[אלפבית ארמי|כתב אשורי]]''', '''כתב ארמי''' או '''כתב מרובע''', והוא התפתח בימי בית המקדש השני, בהשפעת כתבים אחרים ומתוך רצון להיבדל מה[[שומרונים]] שהמשיכו להחזיק בכתב העברי העתיק.
+הכתב המודרני נקרא '''[[אלפבית ארמי|כתב אשורי]]''' או '''כתב מרובע'''.
-במהלך הדורות השתכלל הכתב העברי המרובע וזכה ל[[גופן|גופנים]] רבים ומגוונים. בין החשובים והידועים שבהם הוא '''[[כתב רש"י]]''', שמקורו בסגנון כתיבה מספרד שהיה נהוג בימי הביניים.
+במהלך הדורות, כדי לא להשתמש בכתב האשורי לדברי חול, הכתב העברי המרובע וזכה ל[[גופן|גופנים]] רבים ומגוונים. בין החשובים והידועים שבהם הוא '''[[כתב רש"י]]''', שמקורו בסגנון כתיבה מספרד שהיה נהוג בימי הביניים.
 ==קדושת האלפבית העברי ביהדות==
@@ שורה 562: / שורה 568: @@
 ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] וה[[קבלה]] היהודית הקנו לצורת ה[[אות|אותיות]] (המרובעות), לשמותיהן ואפילו לסדר הופעתן באלפבית, [[משמעות]] דתית. כך נכתבו פרקי [[תפילה (יהדות)|תפילה]] ו[[תהילים]] על פי [[אקרוסטיכון]] אלפביתי, וכן [[זמירות ופיוטים לשבת]].
-ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], מובא מדרש המספר שהכתב המרובע ירד מן ה[[שמים]] יחד עם ה[[תורה]], ובגלל חטאי [[עם ישראל]] נעלם מהשימוש ב[[ישראל]] כתב זה, ובמקומו התקבל '''"כתב דעץ/רעץ"''' (המכונה בפי החוקרים [[הכתב העברי העתיק]]), ולבסוף [[עזרא הסופר]], שעלה מ[[ממלכת פרס|פרס]], החזיר לשימוש כתב זה. לפי דעת כל החוקרים, טענה זו שגויה.
+ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], מובא מדרש המספר שהכתב המרובע ירד מן ה[[שמים]] יחד עם ה[[תורה]], ובגלל חטאי [[עם ישראל]] נעלם מהשימוש ב[[ישראל]] כתב זה, ובמקומו התקבל '''"כתב דעץ/רעץ"''' (המכונה בפי החוקרים [[הכתב העברי העתיק]]), ולבסוף [[עזרא הסופר]], שעלה מ[[ממלכת פרס|פרס]], החזיר את השימוש בכתב הזה. לפי דעה אחרת, נעשה שימוש רציף בכתב האשורי לספרי תורה מאז משה רבינו ועד היום. דעה נוספת היא שהתורה נכתבה על ידי משה רבינו בכתב רעץ, ועזרא הסופר שינה את הכתב של התורה לכתב האשורי.
 קדושת הכתב העברי לא פגה גם ב[[ימי הביניים]], ויהודים הקפידו [[גניזה|לגנוז]] [[מסמך|מסמכים]] ו[[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] שנכתבו בכתב זה, גם אם לא היו [[כתבי קודש]] מובהקים. כך, למשל, נתגלו ב[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]], [[מכתב|מכתבים]], [[כתובה|כתוּ‏בּ‏ות]] וספרי [[חולין (הלכה)|חולין]] כתובים ב[[עברית]], ואפילו ב[[ערבית יהודית]].
 ב[[שו"ת]] [[הרדב"ז]] (חלק ג' סימן תמ"ב) נשאל המחבר על משמעות קדושת האותיות על רקע הממצאים ההיסטוריים המאחרים את השימוש בכתב זה.
+לאחרונה, כמצויין לעיל, התגלה שגרף התדרים של גלי הקול של שמות האותיות נראה בצורה של האותיות. לבני אדם לא היו מחשבים בתקופה בה הומצא הכתב האשורי לפי כל הדעות, וללא מחשב לא ניתן לדעת איך נראה גרף התדרים. ומשום שהסיכוי לקבל התאמה מלאה בגרף התדרים של גלי הקול בין שמות האותיות לצורתן הוא אפסי, מוכח שבני אדם לא יכולו להמציא את הכתב האשורי בדרך פזיקאלית, ורק נביא יכול היה להמציאו, מה שמוכיח שלא לחינם מיוחס לכתב זה קדושה יתירה.
 ==[[גימטריה]]==

כתב עברי
מערכות אלפבית	אלפבית פרוטו-כנעני • אלפבית פיניקי • אלפבית עברי עתיק • אלפבית ארמי • אלפבית עברי
וריאציות של אלפבית עברי	כתב רש"י • כתב סת"ם • כתב רהוט • סוליטריאו
שונות	כתיב עברי • ליטון של עברית • טעמי המקרא • אותיות מנצפ"ך • גרש • אם קריאה • הגיית העברית • גימטריה
ניקוד	ניקוד טברני • ניקוד בבלי • ניקוד ארץ־ישראלי • ניקוד ארצישראלי-טברני • ניקוד שומרוני • ניקוד העברית בת ימינו • כתיב מלא
גופנים עבריים	דוד • אריאל • פרנק-ריהל • קורן • מרים • נרקיס • חיים • דרוגולין • הדסה • הצבי • כתב רש"י • סת"ם • שלום • ירושלמי • וילנא • אלף
אלפבית עברי	א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת
שפות הנכתבות בכתב עברי	עברית • ארמית • יידיש • ערבית יהודית • לאדינו

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אלפבית עברי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפבית עברי