נצבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לפי התלמוד נצבת הייתה אמו של דוד המלך ואשת ישי. שמה אינו מופיע במקרא ומופיע בתלמוד בבלי.[1] סיפור לידתו של דוד ושם האם לא מופיעים במקרא ורב הנסתר על הגלוי והכתוב מזכיר רק את אביו.[2]

במסכת בבא בתרא מבקשים חז"ל את שמותיהן של אמהות אבות האומה אשר אינם מופיעים בתנ"ך:

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד נצבת בת עדאל שמה אמיה דשמשון צללפונית

בבא בתרא, צ"א , ע"א

[דרושה הבהרה]

יש הסוברים כי השם עדאל אינו שם אביה אלא מהווה סמל לטהרתם של דוד ואמו כדברי המדרש "וסימניך טמא טמא טהור טהור". בשמות האמהות רמז לאופי הבנים. השם "בת עדאל" רומז לשותפות במעשה ההריון ומכוון לבשורת הגאולה שתבוא. המילה 'עדיאת' בארמית פירושה 'להרות' ורומזת כי מעשה הלידה הוא ניסי ומצוי בידי האל.[3]

ילקוט המכירי לספר תהילים מספר כי לישי היו שתי נשים. האחת אהובה והשנייה שנואה ונראה כי אם דוד הייתה עקרה בדומה לסיפורי מקרא אחרים על יעקב, רחל ולאה ואלקנה, וחנה. האם אשר שמה נעדר מילקוט המכירי היא דמות מרכזית בסיפור המובא במדרש. מוטיב חוזר בו הבעל מוצא עצמו עם אישה אחרת, מצוי במקרא בסיפורם של יעקב רחל ולאה ובסיפור יהודה ותמר.

ייתכן ודוד הוא בנה של העקרה והסיפור המובא במדרש בא להתמודד עם שאלת ייחוסו של דוד הנעדרת מן התנ"ך:

"חד אמר, דוד בן אהובה היה, וחד אמר דוד בן שנואה היה. והיו לו לישי שישה בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים הייתה לו שפחה נאה ונתאווה לה. אמר לה : "בתי, תקני עצמך הלילה " ... הלכה השפחה ואמרה לגברתה, הצילי עצמך, ונפשי ואדוני מן הגיהנום. אמרה לה: "מאי טעם? " שחה לה את הכול. אמרה לה : ,בתי, מה אעשה שהיום ג' שנים שלא נגע בי?" אמרה לה :" אתן לך עצה, לכי תקני עצמך, ואף אני כך, ולערב כשיאמר : סגרי הדלת ! תיכנסי את ואני אצא " . וכך עשתה. לערב עמדה השפחה וכבתה את הנר, באה לסגור את הדלת, נכנסה גברתה ויצאה היא. עשתה עימו כול הלילה ונתעברה בדוד. ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו . לט' חודשים ביקשו בניה להורגה ואת בנה דוד, כיוון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי – הניחו לו ויהי לנו משועבד ורועה צאן .......כשהגיע שמואל להמליך את בנו של ישי וכול הבנים נפסלו למלוכה ורק דוד נמצא ראוי – אמרו ישי ובניו: לא בא שמואל אלא לבזותנו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול. ואימו של דוד אמרה – "אבן מאסו הבונים" – לא הבונים אלא "הבנים" - "אי בן שמאסו אותך אחיך, והיית לראש פינה ", ועלית על כולן".[4]

עץ משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
מחלון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
צרויה
 
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
דוד ציווה עליו
להרוג את יואב
 
אבשלום
נהרג בידי יואב
 
 
יואב
שר צבא דוד
 
 
עשהאל
נהרג בידי אבנר
 
עמשא
נהרג בידי יואב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
  2. ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק י"ב
  3. ^ רות קרא איוונוב קניאל, קדשות וקדושות: אמהות המשיח במיתוס היהודי, תל אביב , הקיבוץ המאוחד, 2014, ע"מ 102
  4. ^ יאיר זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים, בן צבי, 1995, ע"מ 34-33