עגלה (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד הייתה אחת מנשות המלך דוד ואמו של בנו יתרעם. בין נשות דוד שנמנות בספר שמואל ב', פרק ג' היא היחידה שלאחר שמה נמסר כי היא אֵשֶׁת דָּוִד וכך היא מכונה גם בספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ג'. מוצאה של עגלה אינו ידוע ולא ברור מדוע כונתה אשת דוד. ניתן לשער שזו הייתה אחת מנשות דוד העיקריות וזאת לפי סדר הכתיבה המופיע במקרא לדוגמה: בראשית, מ"ו, י"ט: בְּנֵי רָחֵל, אֵשֶׁת יַעֲקֹב, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, גם שם הכינוי "אֵשֶׁת יַעֲקֹב" מציין את חשיבותה של רחל בעיני יעקב.

שמותיהן של דמויות רבות במקרא נקראו על שמות חיות. עגלה נקראה כנראה על שם עגל, בדומה לרחל ולאה.[1]

זיהוי שמה ודמותה לפי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת חז"ל עגלה היא מיכל בת שאול. ייתכן שדרשה זו נסמכת על הכינוי "אשת דוד" הרומז שהיא אשתו הראשונה והחשובה. "אמר רבי: עגלה זו מיכל. ולמה נקרא שמה עגלה? שחביבה עליו כעגלה. וכן הוא אומר (שופטים, י"ד, י"ח) לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי". (ילקוט שמעוני שמואל ב' ג': סנהדרין כ"א, ע"א.) יהודה קיל בפירוש דעת מקרא מתבסס על חז"ל בזיהוי עגלה כמיכל: "ולפי שהייתה ראשונה יעודה לו, ועוד הייתה בת מלך".[2] חז"ל אף פירשו את שמה של מיכל במדרש הבא: "כי הייתה ממלטת את דוד מן הבית, לכן קורא את מיכל עגלה, שלא הייתה עליה עול אביה אלא קינטרה אותו" (ילקוט שמעוני תהילים נ"ט). במדרש שמואל ניתן הסבר אחר מדוע נקראה מיכל, עגלה : "למה נקראה מיכל, עגלה? על שפעתה (געתה) לפני אביה ואמר לו 'אבא, לא היה לך להשיאני לאדם בעולם, אלא לליסטים שלך השיאתני? שלף חרבו עלי ואמר לי: אם אין את מבריחה אותי, הריני ממיתך." (מדרש שמואל כ"ב)

בפרשנות ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רד"ק בפרשנות לשמואל ב', י"במפרש כי עגלה הייתה מקודם אשתו של שאול, ונישואיה לדוד הם הרמוזים בנבואה "ואתנה לך את נשי אדוניך": "את נשי אדוניך - עגלה אשת שאול כמו שפירשנו ומיכל בת שאול ושתי הנשים של שאול היו האחת היא אשתו והאחת בתו או נאמר כי גם רצפה פלגש שאול לקח דוד לאשה כדברי הדרש שכתבנו"

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים טוענים כי היה בתחילה היה כתוב בפסוק שמו של בעלה הראשון, כשם שכתוב באותה רשימה "אביגיל אשת נבל הכרמלי", ולאחר מכן שמו הוחלף בדוד.[3] חוקר המקרא שמואל אברמסקי סובר כי כינוי זה בא רק לסיים את רשימת הנשים בהדגשה.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השוו ספר ירמיהו, פרק מ"ו, פסוק כ': עֶגְלָה יְפֵה-פִיָּה.
  2. ^ יהודה קיל, דעת מקרא שמואל ב' ,ירושלים, מוסד הרב קוק, תשמ"א, שמואל ב' ,ג, ה.
  3. ^ שמעון בר אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב', ירושלים, מאגנס, 1996, ע"מ 30.
  4. ^ שמואל אברמסקי, עולם התנ"ך שמואל ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 28.