אל-הורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלהורות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל-הורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים במודע שלא להיות הורים. בשונה מעקרות, הנכפית על האדם, אלהורות היא בחירה ולא כורח. המונח אינו מוכר על ידי האקדמיה ללשון העברית, הוא הוצע ונבחר בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אלהורות" (בשמו דאז - "נשים שלא רוצות ילדים") באתר "תפוז אנשים".[1]. בחירה בהימנעות מהבאת ילדים נחשבת במגוון תרבויות לבחירה נון-קונפורמיסטית, ולעיתים זוכה לגינוי ויחס עוין.

בעבר האפשרויות המעשיות להימנע מהעמדת צאצאים, שלא באמצעות התנזרות מיחסי מין וגינליים היו מוגבלות יחסית. כיום, עם הימצאותם של אמצעי מניעה יעילים, האפשרות שלא להתרבות היא בהישג יד.

סיבות שונות לאלהורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היעדר תשוקה להיות הורה או אי מציאת סיבות להיות הורה
  • רצון לחופש מקשיים שעשויים לעלות בגידול ילדים
  • אי רצון להקדיש זמן להבאת ולגידול ילדים
  • אי רצון להכפפה עצמית למוסד המשפחה ולתפקידים המגדריים במסגרתו
  • רצון להימנע מלהביא ילדים לחברה או לעולם שבו יש סבל ואלימות
  • אי רצון להעביר לצאצאים תכונות תורשתיות (כגון מחלות גנטיות)
  • חשש לעתיד העולם בשל פיצוץ אוכלוסין
  • היעדר תנאים סוציואקונומיים ראויים לגידול ילדים
  • רצון להבדל ולמרוד בנורמות חברתיות
  • רצון להימנע מתסביכים והליכים רפואיים הנלווים להריון

אלהורות בפמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזרמים הרדיקליים של הגל השני של הפמיניזם, רווחה הגישה לפיה עיקר הדיכוי של נשים קשור למהות הביולוגית של הולדה, ולכן הבחירה לא ללדת נתפשה כבחירה האידיאלית. הוגות וסופרות של התנועה הזו הרבו לתאר אוטופיות שבהן רבייה תתרחש באופנים חוץ-גופיים, ביניהן שולמית פיירסטון בספרה הדיאלקטיקה של המין, וכן מארג' פירסי בספרה Woman on the Edge of Time. בגל השלישי של הפמיניזם והלאה, גישה זו הוחלפה באידאולוגיית הבחירה – שמעלה על נס את אפשרותן של נשים לבחור בחירות משמעותיות לחייהן, ובהן גם אם, כיצד, או מתי להתרבות. בגל זה, הפכה הבחירה לכדי זהות (באנגלית המונח המתאר הוא Childfree, או חופשי מילדים, והוא משמש גם בקהילות שקמות סביב הנושא וגם באקדמיה).[2]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 יצא "ממני והלאה",[3] הספר הישראלי הראשון המוקדש לנושא אלהורות, המבוסס על מחקרה של המחברת אורנה דונת, ובו היא בוחנת את התפיסות החברתיות וההיסטוריות כלפי אלהורות בישראל. היא גילתה שיש בישראל סטיגמה גדולה כלפי מי שבוחר לא להביא ילדים, ובעיקר כלפי נשים אל-הוריות, ואף ערכה השוואה בין החוויה של חברי קהילת הלהט"ב אל מול גישות הומופוביות לגישה שחוות נשים אלו.[4] אחד הדברים שציינה לגבי הנכחת הגישה בציבור היה הצורך להבדיל בין גישה אל-הורית למונח "חיים בלי ילדים", מכיוון שזה אינו מייצג את גורם הבחירה, ומצד שני, מאנטי-נטליזם, שזו התנגדות מוסרית או אידאולוגית להולדה על ידי כל אחד, לא רק האדם האל-הורי.[5]

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלהורות נמצאת במרכז הרומן "ניצבת" מאת א"ב יהושע. גיבורת הרומן, נוגה, אומרת פעמים אחדות לאורך הסיפור שהיא יכולה ללדת אך אינה רוצה. כאשר הרתה עברה בסתר הפלה מלאכותית, צעד שהוביל לגירושיה מבן זוגה. הילד שלא נולד וסירובה של נוגה ללדת ממשיכים להעסיק אותה ואת הסובבים אותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורנה דונת, ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל, ידיעות ספרים, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות, טורים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצפייה ולהאזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורומים ובלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מציאת שם לקהילת אנשים שלא רוצים ילדים‬ בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אלהורות" באתר תפוז אנשים
  2. ^ Reconsidering Childfreedom: A Feminist Exploration of Discursive Identity Construction in Childfree LiveJournal Communities, Julia Moore, (2014). Papers in Communication Studies. 50.
  3. ^ ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל, אורנה דונת, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשכל, 2010
  4. ^ תעשי לי ילד: על הספר "ממני והלאה", דוד רוזנטל, וואלה! NEWS,‏ 27 בדצמבר 2010
  5. ^ ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל" מאת אורנה דונת, שהם סמיט, הארץ, 22 ביוני 2011


Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.