אל-הורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלהורות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אל-הורותאנגלית: Voluntary childlessness או childfree) היא הבחירה החופשית לא להיות הורים. בשונה מעקרות, הנכפית על האדם, אל-הורות היא בחירה ולא כורח. ההימנעות מהבאת ילדים נחשבת במגוון תרבויות לבחירה נון-קונפורמיסטית, ולעיתים זוכה לגינוי וליחס עוין מהסביבה.

בעבר, האפשרויות המעשיות להימנע מהעמדת צאצאים שלא באמצעות התנזרות היו מוגבלות יחסית. כיום, עם הימצאותם של אמצעי מניעה יעילים, האפשרות שלא להתרבות היא בהישג יד.

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010, הסוציאליסטית הפמיניסטית אורנה דונת יזמה את תהליך מציאת השם בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אלהורות" (בשמו דאז - "נשים שלא רוצות ילדים") באתר "תפוז אנשים", שם הוצע ונבחר השם "אלהורות"[1]; האקדמיה ללשון העברית לא הכירה במונח זה.

סיבות שונות לאלהורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלהורות בפמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזרמים הרדיקליים של הגל השני של הפמיניזם, רווחה הגישה לפיה עיקר הדיכוי של נשים קשור למהות הביולוגית של הולדה, ולכן הבחירה לא ללדת נתפשה כבחירה האידיאלית. הוגות וסופרות של התנועה הזו הרבו לתאר אוטופיות שבהן רבייה תתרחש באופנים חוץ-גופיים, ביניהן שולמית פיירסטון בספרה הדיאלקטיקה של המין, וכן מארג' פירסי בספרה Woman on the Edge of Time. בגל השלישי של הפמיניזם והלאה, גישה זו הוחלפה באידאולוגיית הבחירה – שמעלה על נס את אפשרותן של נשים לבחור בחירות משמעותיות לחייהן, ובהן גם אם, כיצד, או מתי להתרבות. בגל זה, הפכה הבחירה לכדי זהות (באנגלית המונח המתאר הוא Childfree, או חופשי מילדים, והוא משמש גם בקהילות שקמות סביב הנושא וגם באקדמיה)[2].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 יצא "ממני והלאה"[3], הספר הישראלי הראשון המוקדש לנושא אלהורות, המבוסס על מחקרה של המחברת אורנה דונת, ובו היא בוחנת את התפיסות החברתיות וההיסטוריות כלפי אל-הורות בישראל. היא גילתה שיש בישראל סטיגמה גדולה כלפי מי שבוחר לא להביא ילדים, ובעיקר כלפי נשים אל-הוריות, ואף ערכה השוואה בין החוויה של חברי קהילת הלהט"ב אל מול גישות הומופוביות לגישה שחוות נשים אלו[4]. אחד הדברים שציינה לגבי הנכחת הגישה בציבור היה הצורך להבדיל בין גישה אל-הורית למונח "חיים בלי ילדים", מכיוון שזה אינו מייצג את גורם הבחירה, ומצד שני, מאנטי-נטליזם, שזו התנגדות מוסרית או אידאולוגית להולדה על ידי כל אחד, לא רק האדם האל-הורי[5].

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלהורות נמצאת במרכז הרומן "ניצבת" מאת א"ב יהושע. גיבורת הרומן, נוגה, אומרת פעמים אחדות לאורך הסיפור שהיא יכולה ללדת אך אינה רוצה. כאשר הרתה עברה בסתר הפלה מלאכותית, צעד שהוביל לגירושיה מבן זוגה. הילד שלא נולד וסירובה של נוגה ללדת ממשיכים להעסיק אותה ואת הסובבים אותה. בראיון שהעניק א"ב יהושע לידיעות אחרונות בשנת 2014 אמר: "בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיני איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה שמחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת"[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות, טורים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצפייה ולהאזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורומים ובלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מציאת שם לקהילת אנשים שלא רוצים ילדים בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אלהורות" באתר תפוז אנשים
  2. ^ Reconsidering Childfreedom: A Feminist Exploration of Discursive Identity Construction in Childfree LiveJournal Communities, Julia Moore, (2014). Papers in Communication Studies. 50.
  3. ^ ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל, אורנה דונת, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשכל, 2010
  4. ^ תעשי לי ילד: על הספר "ממני והלאה", דוד רוזנטל, וואלה! NEWS,‏ 27 בדצמבר 2010
  5. ^ ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל" מאת אורנה דונת, שהם סמיט, הארץ, 22 ביוני 2011
  6. ^ שי דורון, "ניצבת" - האם לאישה יש זכות לא ללדת ילדים? אתר ערוץ 10, ספטמבר 2014