עינת וילף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עינת וילף
עינת וילף
תאריך לידה 11 בדצמבר 1970 (בת 46)
כנסות 18
סיעה העבודה, העצמאות
תפקידים בולטים
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

עינת וִילְף (‏נולדה ב־11 בדצמבר 1970) הייתה חברת הכנסת ה-18 מטעם סיעת העבודה וסיעת העצמאות ויושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילף היא בוגרת התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, ושירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותולדות האמנות מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, תואר שני במנהל עסקים מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בשנים 2006-2002 שימשה כיועצת מדינית למשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. הייתה יועצת אסטרטגית בנושא קרנות השקעות בחברת הייעוץ העולמית מקינזי, ולאחר מכן שותפה מנהלת בקרן ההון סיכון של "כור תעשיות". עד חברותה בכנסת הייתה עמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי.

וילף נשואה מאז 2007 לעיתונאי הגרמני ריכרד גוטיאר (גר'), המתגורר בגרמניה‏.[1] לזוג נולדו 3 ילדים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילף היא כותבת קבועה של מאמרי דעה בעברית ובאנגלית בעיתונים בישראל ובעולם ומרצה בישראל ובחו"ל בנושאי חברה ופוליטיקה בישראל. בענייני החברה הישראלית כתבה שני ספרים: בשנת 2003 יצא לאור ספרה הראשון "מקימים, לוחמים ואנחנו - הדור הצעיר והמאבק הבא על דמותה של מדינת ישראל", בליווי הקדמה של שמעון פרס. בשנת 2008 יצא לאור ספרה השני "בחזרה לאלף-בית - הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)", אותו כתבה יחד עם אמה, מירי וילף, מורה ומחנכת ותיקה. הספר עוסק במשבר הפוקד את מערכת החינוך בישראל ובפתרונות כוללים למשבר זה.

בשנת 2002 התמודדה על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ברשימה הארצית.[2] ודורגה במקום ה-39 ברשימת העבודה-מימד בבחירות לכנסת השש עשרה[3] לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה דורגה במקום ה-35 ברשימת "העבודה" לכנסת.[4] ובבחירות לכנסת ה-18 מוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה, אשר קיבלה 13 מושבים.[5]

ב-11 בינואר 2010, לאחר התפטרותו של חבר הכנסת אופיר פינס מכהונתו, החלה וילף לכהן כחברת כנסת. ב-17 בינואר 2011 פרשה ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון אהוד ברק, והקימה איתם את מפלגת העצמאות.

בדצמבר 2011 מונתה ליושבת-ראש ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לענייני קשרי ישראל והעם היהודי.[6] וילף שימשה כיו״ר סיעת העצמאות עד יוני 2012, עת מונתה ליושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

במהלך כהונתה בכנסת יזמה וילף, יחד עם זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ודב חנין, תיקון לחוק הבטחת הכנסה המקנה לנשים השוהות במעון לנשים מוכות תקופה העולה על 30 ימים זכות לקבלת קצבת הכנסה.

בדצמבר 2012, עת הגיע המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים של המפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת ה-19, הודיעו חברי "העצמאות" וביניהם עינת וילף, שלא יתמודדו על מקום בכנסת הבאה. באוגוסט 2013 וילף הצטרפה לוועד המייעץ של ארגון NGO Monitor.[7]

עמדות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוקטובר 2008 השיקה וילף קמפיין ציבורי בשם "תנו למורים ללמד", הקורא לרפורמה חינוכית ללא עלות תקציבית שבמרכזה מתן סמכות רחבה יותר למורים ולמנהלים בנושאים הבאים: הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על ידי מנהלים וארגון המורים. במאי 2010 הגישה וילף הצעה לבטל את חוק זכויות התלמיד[8] מטענה ש"חוק זכויות התלמיד, למרות הכוונות הטובות הגלומות בשמו, גרם נזק במבחן המציאות.", הצעה שאליה הייתה התנגדות חריפה ביותר על ידי חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית שטענו שוילף פתחה "במלחמה נגד הנוער" ואף התבטאו בחריפות נגד מינויה ליו"ר וועדת החינוך של הכנסת על ידי שליחת מכתב לראש הממשלה המוחה על המינוי.[9]

וילף תומכת בלגליזציה של סמים קלים בנימוק שהמצב הנוכחי גורם לפשיעה גבוהה.[10]

ביולי 2010 החלה לקדם הצעת חוק לפיה יוטל שיעור מס זהה על חלוקת דיבידנדים לבעלי שליטה ולבעלי המניות מהציבור.[11]

על פי וילף לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו הסכסוך הטריטוריאלי אלא סוגיית הפליטים, ועד שלא ימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא יפתר[12]. וילף התבטאה פעמים רבות בנושא הצורך לפעול באו"ם לביטול אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית.[13] בתקופת מבצע צוק איתן הופיעה וילף בתקשורת פעמים רבות וכתבה מספר מאמרים על הסכנה שבארגון אונר"א ועל כך שלא מדובר בארגון הומניטרי אלא "ארגון פלשתיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה.".[14]

ב-2011 פרסמה מאמר התומך בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי ונימקה את יתרונותיה.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צביקה ברוט ויובל קרני, עבודה זוגית, "ידיעות אחרונות", 12 בינואר 2010;
    ישי פרידמן, אחרי בר רפאלי גם ח"כ וילף על הכוונת של מרזל, באתר "סרוגים", 10 במרץ 2010
  2. ^ סמדר שמואלי, הפריימריסטים, חלק א', באתר ynet, 3 בדצמבר 2002
  3. ^ הכנסת השש עשרה, הרשימות המתמודדות, העבודה - מימד, באתר הכנסת
  4. ^ רשימת מועמדי מפלגת העבודה-מימד לכנסת ה-17, באתר הכנסת
  5. ^ מרב דוד, תוצאות סופיות בעבודה: הרצוג פינס וברוורמן בראש, באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2008
  6. ^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, 4 תיקים ל-5 ח"כים של ברק; היום הכרעה בעבודה, באתר ynet, 18 בינואר 2011
  7. ^ "ר עינת וילף הצטרפה לוועד המייעץ הבינלאומי של NGO Monitor
  8. ^ הצעת החוק לביטול חוק זכויות התלמיד
  9. ^ מועצת התלמידים והנוער הארצית:"יצאה למלחמה בנוער"
  10. ^ עינת וילף: אני בעד לגליזציה של סמים קלים, באתר "עבודה שחורה", 21 בינואר 2010
  11. ^ צבי זרחיה, החוק נגד הריכוזיות הוגש בכנסת: 15 ח"כים חתמו על הצעה להגברת התחרות במשק, באתר TheMarker‏, 4 ביולי 2010
  12. ^ לדבר על סוגיית הפליטים, באתר מעריב, 3 בנובמבר 2014
  13. ^ לנצל את ספטמבר לטובתנו – פורסם בעיתון "ישראל היום", באתר של עינת וילף, 19 במאי 2011
  14. ^ ד"ר עינת וילף, לחשוף את הבלוף של אונר"א, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2014
  15. ^ חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי