פורטל:גרמניה/ספרות/אוסף
| 1 |  "בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק" הוא רומן רחב־יריעה מאת הסופר הגרמני תומאס מאן, אשר מגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק – משפחה של סוחרים עשירים ורמי יחס בגרמניה של המאה ה-19. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם – גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגות העידון הרוחני איבדה את רצון החיים. תומאס מאן, שהיה לאחד הסופרים החשובים ביותר של המאה ה-20, פרסם את "בית בודנברוק" בשנת 1901 בהיותו בן 26 בלבד. רומן זה, שהיה לראשון מבין ספריו, זיכה לימים את מאן בפרס נובל לספרות לשנת 1929 - 28 שנה לאחר כתיבתו. "בית בודנברוק", שהיה לרב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, נחשב לאחרון הרומנים הקלאסיים, לאחד הספרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, ונכלל ברשימת הספרים החשובים ביותר של כל הזמנים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 2 |  מיכאל קוֹלהאס הוא שמה של נובלה ידועה פרי עטו של היינריך פון קלייסט, אשר פורסמה בשנת 1810. קטעים ראשונים מהנובלה פורסמו כבר במהדורת יוני 1808 של כתב העת של פון קלייסט, "פבוס". היצירה מבוססת על סיפור חייו של הנס קולהאזה, דמות היסטורית אמיתית מעברה של גרמניה, ונחשבת לפסגת יצירתו של פון קלייסט ולקלסיקה בספרות הגרמנית. הנובלה דנה באופן מורכב בנושאים כגון גבולות רדיפת הצדק, התמודדות הפרט אל מול שחיתות השלטון וקידוש האמצעים לטובת המטרה. היצירה עובדה לחמישה סרטים, הומחזה פעמים רבות ואף עובדה לקומיקס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 3 |  מוות בוונציה היא נובלה מאת הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים במאה ה-20, תומאס מאן. הנובלה, המתארת את מסעו של הסופר הבדוי גוּסטָאב פוֹן אַשֶׁנבַּאך לאיטליה ואת תשוקתו לנער בשם טַאדְז'וּ, מבוססת על אירועים ביוגרפיים מחיי מאן ופורסמה לראשונה בשנת 1912. מוות בוונציה נחשבת ליצירת מופת בולטת שנהנתה מפופולריות רבה ולאחת מפסגות יצירתו של מאן. היצירה שנכתבה בצעירותו של מאן, לפני מלחמת העולם הראשונה והשנייה, חושפת את הקשר הסמוי והמסוכן בין האסתטיות והברבריות, זיקה שעשויה להביא את התרבות למצבים קיצוניים. אותה סגידה ליופי שאשנבאך מקדיש לה את חייו מדי יום ביומו ושהתגלגלה לאחר שמלאו לו חמישים בפרץ תשוקה הומוארוטית, הביאה אותו לסימאון מפני אסון הטבע המתרחש ולמותו שלו. יש הרואים ביצירה זו, בניתוח ממרחק השנים (וכך גם מאן בעצמו ראה בערוב ימיו), סוג של חזון או נבואה לזיקה שנתגלתה לימים כמאפיין מובהק של הפאשיזם והנאציזם בשנות ה-30 וה-40, ושל תרבות המערב בעשרות השנים האחרונות, בה הונהגו קידוש וסגידה ליופי הגופני תוך אובדן מוחלט של ערכים אחרים. הנובלה זכתה לעיבודים רבים, לאופרה, סרטים וסדרת טלוויזיה ופרשנים מסוימים מצאו בתוכנה רמזים לחלקים נסתרים מאישיות הסופר, רמזים שקיבלו אישוש כשפורסמו יומני הסופר עשרים שנה לאחר מותו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 4 |  היינריך היינה (13 בדצמבר 1797 - 17 בפברואר 1856) היה משורר ופובליציסט גרמני, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19. היינה שנולד כיהודי בדיסלדורף, החליט לעבור טבילה לנצרות פרוטסטנטית בגיל 28, אך הדבר לא סייע לו להתקבל בקרב הגרמנים כשווה. את 25 שנותיו האחרונות הוא בילה בפריז. היינה נחשב הן למשורר רומנטי והן למי שהפנה עורף לזרם ספרותי זה. הוא הפך את שפת היומיום לראויה לשירה, הפך את צורות הפלייטון ויומן המסע לצורת אמנות, והיקנה לשפה הגרמנית קלילות ואלגנטיות שטרם ידעה עד אז. כעיתונאי ביקורתי ומעורב פוליטית, מסאי, סאטיריקן ופולמוסן עורר הערצה וחשש גם יחד. הוא נמנה עם המשוררים הגרמנים שזכו למספר הגדול ביותר של תרגומים לשפות זרות. אחד ממשפטיו הידועים של היינריך היינה - "במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני-אדם" - התממש בצורה מחרידה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 5 |  תומאס מאן היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, פרס גתה לשנת 1949, ופרס שילר לשנת 1955. מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט, ובספרות העולמית בכלל. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכהו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. עם התגברות הנאציזם, היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 6 |  פאול צֵלָאן (23 בנובמבר 1920 – ככל הנראה 20 באפריל 1970) הוא שם העט של פאול אַנצֶ'ל, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ, בוקובינה (אז צ'רנאוצי, בממלכת רומניה), שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב על ידי בני סמכא מסוימים לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20, לפי נתן זך הוא גדול המשוררים היהודים במאה ה-20 ואחד מגדולי המשוררים האירופאים בתקופה המודרנית. הסיפור הטרגי על חיי צלאן, המשתרע על ארצות שונות (גם ישראל) ומצטלב בחיי אמנים נודעים אחרים ושירתו המיוחדת, היוו השראה ליצירות רבות, ספרים, אמנות פלסטית, אופרה ועוד. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 7 |  קוּרְט טוּכוֹלְסְקִי (בגרמנית: Kurt Tucholsky) (9 בינואר 1890 - 21 בדצמבר 1935) עיתונאי, סאטיריקן וסופר יהודי גרמני. טוכולסקי היה ידוע גם בשמות העט קספר האוזר, פטר פנתר, תאובלד טיגר ואיגנץ ורובל. טוכולסקי נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית בשנת 1890, ועבר בשנת 1924 לפריז, ובשנת 1930 לשוודיה. הוא היה אחד העיתונאים החשובים ביותר ברפובליקת ויימאר. טוכולסקי היה עיתונאי מחויב פוליטית, ושימש כעורך במשותף של השבועון בעל הנטיות השמאליות "די ולטביהנה" (Die Weltbühne). בעריכת השבועון הוכיח עצמו כמבקר חברתי במיטב המסורת של היינריך היינה. בה בעת היה סאטיריקן, מחבר של מחזות זמר קלים (רוויו) בעלי אופי פוליטי, פזמונאי ומשורר. טוכולסקי הגדיר עצמו כדמוקרט ופציפיסט, והזהיר מפני נטיות אנטי-דמוקרטיות בפוליטיקה, בצבא ובמערכת המשפט של רפובליקת ויימאר. כאשר הפכו אזהרותיו למציאות, והנאצים עלו לשלטון בשנת 1933, נשרפו ספריו בפומבי לאחר שהוגדרו כאמנות מנוונת, ואזרחותו הגרמנית נשללה ממנו. ב-19 בדצמבר 1935, בשוודיה, לקח מנת יתר של כדורי שינה, ולאחר יומיים נפטר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 8 |  יוהאן וולפגנג פון גֶתה (גרמנית: Johann Wolfgang von Goethe, ⓘ?, 28 באוגוסט 1749 - 22 במרץ 1832), ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, היה סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני. כסופר מבריק היה גתה לאחד מהכותבים הדומיננטיים בספרות הגרמנית, בייחוד ברומאנים, בין המאות 18-19. גתה נולד בפרנקפורט על המיין, עיר הרייך החופשית הפרוטסטנטית שבגרמניה. אביו, יוֹהאן קאספּאר גתה, שאבותיו היו בעלי מלאכה, היה איש בעל אמצעים ובעל עמדה מכובדת בעיר בזכות שאיפתו לגדולה והיותו משפטן. יוֹהאן קאספּאר פיקח באופן אישי על החינוך המוקדם של בנו. מוצאה של אמו של יוהאן, קתרינה אֶליזאבֶּת, מבית טֶכְּסְטוֹר (Textor), נולדה ב-1731 ונפטרה ב-1808, היה ממשפחה של מלומדים ופקידים מיוחסת. גתה למד משפטים באוניברסיטאות לייפציג ושטרסבורג, וב-1772 החל לעסוק במקצוע עריכת הדין בווצלר, אך בו בזמן החל לפרסם את יצירותיו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 9 |  הרמן הסה (2 ביולי 1877 – 9 באוגוסט 1962), סופר ומשורר מגדולי הסופרים של גרמניה. חי רוב חייו בשווייץ. זכה בפרס נובל לספרות ב-1946, בפרס גתה (באותה שנה), בעיטור פור לה מריט (1954) ובפרס שלום מטעם אגודת הסופרים הגרמנית (1955). ספריו של הרמן הסה מתאפיינים במאבקים מוסריים (אם בתוך הדמות או בין שתי דמויות שונות) ומציאת מיקומו של האדם בתוך החברה המנוכרת והתעשייתית הסובבת אותו. הוא הושפע עמוקות מפילוסופיה מערבית (ניטשה, שפינוזה ושופנהאואר) וגם מפילוסופיה הודית וסינית. הסה אינו נחשב כאקזיסטנציאליסט אך הושפע מכמה מההוגים אשר מזוהים עם האקזיסטנציאליזם ומתעסק בסוגיות המוסר האישיות בדומה להוגים אחרים בתחום. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 10 |  היינריך בֶּל (בגרמנית: Heinrich Böll, ⓘ?, 21 בדצמבר 1917 - 16 ביולי 1985), אחד מחשובי הסופרים בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היינריך בל נולד ב-21 בדצמבר 1917 בקלן. בנם השישי של ויקטור בל, נגר אומן ומגלף בעץ, ושל אשתו מריה. באותה עת שרר בעיר רעב כבד בעקבות מלחמת העולם הראשונה. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה למחוז רדרברג המרוחק מן המרכז. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה על-שם הקיסר וילהלם, בית ספר יסודי בקלן ללימודים קלאסיים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 11 |  פרידריך וילהלם נִיטְשֶׁה (גרמנית: Friedrich Wilhelm Nietzsche; 15 באוקטובר 1844 - 25 באוגוסט 1900) היה פילוסוף ופילולוג גרמני בן המאה ה-19. ניטשה נולד בשנת 1844 בעיר רֶקֶן (Röcken) שליד לייפציג שבסקסוניה, למשפחה נוצרית אדוקה. נקרא על שם המלך פרידריך וילהלם הרביעי מלך פרוסיה שחגג את יום הולדתו ה-49 ביום לידתו של ניטשה. אביו, קרל לודוויג, כומר לותרני ומורה לשעבר, ואמו, פרנציסקה אולר, נישאו בשנת 1843. אחותו הצעירה אליזבת נולדה בשנת 1846, ואחיו הצעיר לודוויג יוזף נולד בשנת 1848. אביו של ניטשה מת ממחלת מוח כשהיה בן 6. אחיו הצעיר שנולד רק שנתיים קודם מת בשנת 1850. לאחר מכן עברה המשפחה לעיר נאוּמבורג, שם הם גרו עם סבתו מצד אביו ושתי בנותיה הרווקות (אחיותיו של אביו). |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 12 |  א.ת.א. הופמן (E. T. A. Hoffmann נהגה אֶה תֶה אָה הופמן) הוא שם העט של ארנסט תיאודור אמדאוס (במקור: וילהלם) הופמן, 24 בינואר 1776, קניגסברג - 25 ביוני 1822, ברלין), סופר גרמני מן הבולטים בזרם הרומנטי, משפטן, מלחין, מבקר מוזיקה, צייר וקריקטוריסט. הופמן הוא גם נושא אופרה מפורסמת של ז'אק אופנבך, "סיפורי הופמן". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 13 |  מפצח האגוזים ומלך העכברים (Der Nußknacker und der Mausekönig) הוא סיפורו הידוע ביותר של א.ת.א. הופמן. הסיפור, שיצא לאור ב-1816, התפרסם בעיקר בזכות הסוויטה מפצח האגוזים שהלחין ב-1892 המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שהיא אחת הסוויטות המפורסמות והפופולריות ביותר לבלט. הסוויטה מבוססת באופן חלקי על הסיפור. גיבורי הסיפור הם ילדה בת שבע בשם מארי שטאלבאום ומפצח אגוזים קטן, מתנה שקיבלה מארי לחג המולד. בלילה קסום קם מפצח האגוזים לתחייה, ויחד עם צעצועיה של מארי, נלחם נגד מלך העכברים, יצור דמוני בעל שבעה ראשים, ונגד המוני העכברים המלווים אותו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 14 | .jpg) ייסורי ורתר הצעיר הוא רומן־מכתבים מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, שראה אור לראשונה בשנת 1774. זהו הרומן הראשון שכתב גתה, והוא הפך אותו כמעט בין־לילה למפורסם במרחב הגרמני כולו. הספר פורסם בסתיו 1774 ביריד הספרים של לייפציג וזכה שם להצלחה אדירה. ניתן לומר כי זהו ספרו היחיד של גתה שנקרא כבר על ידי בני זמנו. ההצלחה לה זכה הביאה לגתה פרסום ועושר לכל ימי חייו. הספר הוא אחת היצירות הייצוגיות של זרם הסער והפרץ (Sturm und Drang). |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 15 |  הסער והפרץ (בגרמנית Sturm und Drang, נהגה שְטוּרְם אוּנְט דְרָאנְג; נקרא בעברית גם "הסער והדחף") הוא שמה של תנועה ספרותית, פילוסופית ואמנותית גרמנית שהתקיימה בערך בין שנות השישים ושנות השמונים של המאה ה-18. הסער והפרץ התבטאו בכך שניתן ביטוי עז וחופשי לתחושות סובייקטיביות אישיות, ובעיקר לרגשות קיצוניים, כתגובת-נגד לרציונליזם הכובל של ההשכלה ותנועות אסתטיות דומות. הפילוסוף יוהאן גאורג האמאן נחשב למייצג האידאולוגיה של השטורם אונד דראנג, ויוהאן וולפגנג פון גתה היה מתומכיה החשובים, אף כי מאוחר יותר הוא ושילר הרחיקו את עצמם מעל התנועה, ובכך החלו את מה שייקרא מאוחר יותר "קלאסיציזם של ויימאר". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 16 |  שירת הניבלונגים ("Nibelungenliedes") הוא אפוס גרמני קדום, המספר על מאבקיו של הגיבור הגרמני המושלם זיגפריד, רציחתו ונקמתה האכזרית של אלמנתו קרימהילדה. האפוס נחשב ליצירה מכוננת בתרבות הגרמנית והחשוב שביצירותיה בימי הביניים. משמעות השם, לפי חלק מהפרשנים, היא "ילידי הערפל" או "ילידי העלטה", שכן "נבּל" פירושו בגרמנית ערפל, מה שרומז על מוצאם של היצורים מן הצפון הרחוק. המסר העיקרי העולה מן האפוס הוא הניגוד בין נאמנות לבגידה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 17 |  גוטהולד אפרים לסינג (בגרמנית: Gotthold Ephraim Lessing; 22 בינואר 1729 - 15 בפברואר 1781) הוא החשוב במחזאי תקופת הנאורות הגרמנים. מחזותיו וכתביו התאורטיים השפיעו רבות על הספרות הגרמנית ועל הפילוסופיה. לסינג נולד בקמנץ (Kamenz) שבסקסוניה וגדל כבנו של כומר ומחבר כתבים תאולוגיים. לאחר שלמד בבתי הספר ביישובו ובמייסן (Meißen), למד בלייפציג תאולוגיה ורפואה בשנים 1746–1748. בשנים 1748–1760 התגורר בלייפציג ובברלין ועבד כעורך ומבקר, בעיקר בעיתונות. ב-1752 קיבל בוויטנברג את תואר המגיסטר. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 18 | _%E2%80%93_retouched_by_Carschten.jpg) אנה זגרס (בגרמנית: Anna Seghers; 19 בנובמבר 1900, מיינץ - 1 ביוני 1983, ברלין), שם העט של נטי ריילינג, לימים נטי רדוואני, סופרת גרמנית ממוצא יהודי, שיצירתה עסקה במוראות מלחמת העולם השנייה. את יצירתה המוקדמה של זגרס ניתן לשייך לזרם התכליתיות החדשה (Neue Sachlichkeit). בין הסופרים שגלו מגרמניה נודעה לה חשיבות מיוחדת, וספריה "טרנזיט" ו"הצלב השביעי" הם בין הרומאנים החשובים ביותר של ספרות הגולים הגרמנית. ספריה משנות החמישים והשישים, שראו אור במזרח גרמניה, מחויבים לריאליזם הסוציאליסטי וקל להבחין בהם בנאמנותה למפלגת האחדות הסוציאליסטית הגרמנית (SED), בהערצתה לסטלין ובמבנה הסכמטי-דידקטי שלהם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 19 | _1978,_MiNr_2338_(Alfred_D%C3%B6blin).jpg) אלפרד דֶבּלין (בגרמנית: Alfred Döblin; 10 באוגוסט 1878, שטטין, הקיסרות הגרמנית - 26 ביוני 1957, אמנדינגן), סופר אקספרסיוניסטי גרמני ממוצא יהודי, וכן רופא. נודע במיוחד בזכות ספרו, "ברלין, אלכסנדרפלאץ". דבלין נולד בשטטין, פומרניה (כיום שצ'צ'ין, פולין) למשפחה יהודית בורגנית. בשנת 1888, לאחר שאביו עזב את אימו לטובת אישה צעירה ממנה ונסע לארצות הברית, עברה משפחתו של דבלין לברלין. חיי העיר הגדולה ופלאי הטכנולוגיה שבה הותירו חותם חיובי בנפשו של דבלין הצעיר. לאחר שלמד רפואה, עבד דבלין כנוירולוג בערים רגנסבורג, פרייבורג וברלין. |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 20 |  יוהאן כריסטוף פרידריך שילר, מאז 1802 פון שילר (10 בנובמבר 1759, מרבאך על נהר נקאר - 9 במאי 1805, ויימאר) היה משורר, מחזאי, פילוסוף והיסטוריון גרמני, הנחשב ביחד עם יוהאן וולפגנג פון גתה לנציגה הבולט ביותר של הקלסיקה של ויימאר. רבים ממחזותיו נמנים עם המחזות הקנוניים של התיאטרון הגרמני, והבלדות שכתב הן מן האהובות ביותר בשירה הגרמנית. פרידריך שילר נולד ליוהאן קספר שילר, קצין ורופא מנתח, ולאשתו אליזבת דורותאה שילר לבית קודוויס בעיירה מרבאך על נהר נקאר בשנת 1759. לאחר שאביו התמנה לקצין בצבא הקבע, עקרה המשפחה בשנת 1763 לעיר לורך בדוכסות וירטמברג. מעט לאחר לידת אחותו לואיזה בשנת 1766, עברה המשפחה ללודוויגסבורג. באותה השנה החל שילר לפקוד את בית היסודי. בגיל שלוש עשרה חיבר שני מחזות בוסר שלא נשמרו, "אבסלון" ו"הנוצרים". |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 21 |  נובאליס (2 במאי 1772 - 25 במרץ 1801) היה סופר ומראשוני הפילוסופים של תנועת הרומנטיקה בגרמניה. נובאליס נולד בהרי הָארְץ (Harz) שבגרמניה למשפחת אצולה גרמנית. בתחילה למד אצל מורים פרטיים, אך בהמשך למד בבית הספר על שם מרטין לותר אשר באייסלבן (Eisleben), שם רכש מיומנויות רטוריות וכן ספרות קדומה, שהיו לימודים נפוצים באותה תקופה. הוא סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים, אותם למד בין השנים 1790 עד 1794 ביינה ובוויטנברג (Wittenberg). במהלך לימודיו נכח בהרצאותיו של פרידריך שילר על היסטוריה, והתיידד עמו בעת מחלתו. כך גם פגש את יוהאן וולפגנג פון גתה, הרדר (Herder), ג'ין פאול (Jean Paul) וכן התיידד עם לודוויג טיק, עם פרידריך וילהלם שלינג ועם האחים אוגוסט וילהלם ופרדריך שלגל (Schlegel). |
עריכה | תבנית | שיחה |
| 22 | -
|
הוספה |
| 23 | -
|
הוספה |
| 24 | -
|
הוספה |
| 25 | -
|
הוספה |
| 26 | -
|
הוספה |
| 27 | -
|
הוספה |
| 28 | -
|
הוספה |
| 29 | -
|
הוספה |
| 30 | -
|
הוספה |