פור טופס
ארבע הפסגות בשנת 1968. לוי סטאבס, רנלדו "אובי" בנסון, עבדול "דוכס" פקיר ולורנס פייטון | |
מקום הקמה | דטרויט, מישיגן, ארצות הברית |
---|---|
תקופת הפעילות | מ-1953 |
סוגה | מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת פופ |
חברת תקליטים | צ'ס רקורדס, ABC רקורדס, קזבלנקה רקורדס, מוטאון, קולומביה רקורדס, ריברסייד רקורדס, אריסטה רקורדס |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
חברים | |
,Abdul "Duke" Fakir ,Lawrence Payton Jr. ,Alexander Morris ,Ronnie McNeir | |
חברים לשעבר | |
,Levi Stubbs ,Renaldo "Obie" Benson ,Lawrence Payton ,Theo Peoples Harold Bonhart | |
ארבע הפסגות (באנגלית: Four Tops) הוא הרכב מוזיקלי אמריקני שכולל ארבעה זמרים. עיקר הצלחתה של הרביעייה היה בשנות ה-60. הרביעייה שרה בסגנון דו-וופ, מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז, דיסקו וסגנונות קרובים נוספים. הלהקה נוסדה בדטרויט בשם "ארבע המטרות", על ידי ארבעה צעירים אפרו-אמריקאים, לוי סטאבס (אנ'), עבדול פאקיר (אנ'), רנאלדו בנסון (אנ') ולורנס פייטון (אנ'), שנשארה פעילה בהרכב זה עד מותו של פייטון בשנת 1997. גם לאחר מכן המשיכה בפעילותה, בהרכבים מתחלפים.
הלהקה הייתה בין הלהקות שהגדירו את צליל "מוטאון" בשנות ה-60. ייחודה בין הלהקות הקוליות בתקופתה היה קול הבריטון של מנהיג הלהקה, סטאבס, בעת שרוב הלהקות הקוליות הונהגו על ידי טנור. בתקופת מוטאון של הלהקה, כללה הלהקה את צוות הכותבים הולנד-דוזייר-הולנד, שהיה אחראי לרבים מלהיטי מוטאון. בתקופה זו, תקופת השיא של הלהקה, דורגו שניים מלהיטיהם, "(I Can't Help Myself (Sugar Pie, Honey Bunch" ב-1965, ו-"Reach Out I'll Be There" ב-1966 במקום הראשון במצעד הפזמונים הכללי של הבילבורד.
הלהקה נותרה בדטרויט לאחר שמוטאון עברה ללוס אנג'לס ב-1972, והמשיכה להקליט במסגרות שונות אחרות.
ב-17 באוקטובר 2008 נפטר הסולן לוי סטאבס, לאחר מחלה ממושכת שמנעה ממנו להופיע מאז שנת 2000. כיום כולל ההרכב, בנוסף לפאקיר הוותיק, גם את רוקל פייטון, רוני מקנייר והרולד בונהרט.
הקבוצה הוכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 1990 ולהיכל התהילה של קבוצת ווקאל בשנת 1999. בשנת 2004, רולינג סטון דירג אותם במקום ה-79 ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבע הפסגות זכו בפרסים רבים, כולל הפרסים הבאים:
- Rock and Roll Hall of Fame (1990)[1]
- Vocal Group Hall of Fame (1999)
- Hollywood Walk of Fame (1997)[2]
- Grammy Hall of Fame (Reach Out I'll Be There-1998)
- Grammy Lifetime Achievement Award (2009-51st Annual Grammy Awards)
- Rhythm and Blues Foundation Pioneer Award (1997)
- Billboard magazine Top 100 Artists of All Time(#77)[3]
- R&B Music Hall of Fame Induction (2013)[4]
- 100Greatest Artists of All Time (#79-Rolling Stone)[5]
- Rolling Stone's 500 Greatest Songs of All Time (2003)[6]
- Michigan Rock and Roll Legends Hall of Fame[7]
- Grammy Lifetime Achievement Award[8][9]
חברי הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברים נוכחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Abdul “Duke” Fakir (1953-היום)
- Ronnie McNeir (1999-היום)
- Lawrence Payton Jr. (2005-היום)
- Alexander Morris (2019-היום)
חברי עבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Levi Stubbs (1953-2000, 2004) (נפטר 2008)
- Renaldo “Obie” Benson (1953-2005) (נפטר 2005)
- Lawrence Payton (1953-1997) (נפטר 1997)
- Theo Peoples (1998-2010)
- Harold Bonhart (2010-2018)
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמר ראשי: Four Tops discography
אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1965: Four Tops (US #63; UK #2)
- 1965: Four Tops' Second Album (US #20)
- 1966: Four Tops Live! (US #17; UK #4)
- 1966: On Top (US #32; UK #9)
- 1967: Four Tops' Greatest Hits (US #4; UK #1)
- 1967: Reach Out (US #11; UK #6)
- 1967: Four Tops on Broadway (US #79)
- 1968: Yesterday's Dreams (US #91)
- 1969: Four Tops Now! (US #74)
- 1969: Soul Spin (US #163)
- 1970: Still Waters Run Deep (US #21)
- 1970: Changing Times (US #109)
- 1970: The Magnificent 7 (עם The Supremes) (US #113; UK #6)
- 1971: The Return of the Magnificent Seven (עם The Supremes) (US #154)
- 1971: Dynamite (עם The Supremes) (US #160)
- 1971: Mac Arthur Park
- 1972: Nature Planned It (US #50)
- 1973: The Best of the 4 Tops (US #103)
- 1972: Keeper of the Castle (US #33)
- 1973: Main Street People (US #66)
- 1974: Meeting of the Minds (US #118)
- 1974: Live & in Concert (US #92)
- 1975: Night Lights Harmony (US #148)
- 1976: Catfish (US #124)
- 1977: The Show Must Go On
- 1978: At the Top
- 1981: Tonight! (US #37)
- 1982: One More Mountain
Motown
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1983: Back Where I Belong
- 1985: Magic (US #140)
- 1986: Hot Nights (unreleased)
- 1988: Indestructible (US #149)
Motown
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995: Christmas Here with You
- 2000: The Four Tops Collection (recorded live at the MGM grand 1996)
DVDs
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Four Tops: Live at the MGM Grand: 40th Anniversary Special :1996
- The Four Tops: The Four Tops (semi-documentary/concert rehearsal, recorded live for French TV in 1971) :2004
- The Four Tops: From the Heart: The 50th Anniversary Concert :2006
- 2008: The Four Tops: Reach Out: Definitive Performances 1965-1973, Motown/Universal
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פור טופס, ברשת החברתית פייסבוק
- פור טופס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- פור טופס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- פור טופס, באתר ספוטיפיי
- פור טופס, באתר Last.fm (באנגלית)
- פור טופס, באתר AllMusic (באנגלית)
- פור טופס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- פור טופס, באתר דיזר
- פור טופס, באתר Discogs (באנגלית)
- פור טופס, באתר Songkick (באנגלית)
- פור טופס, באתר בילבורד (באנגלית)
- פור טופס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רשימת אמני המוזיקה הנמכרים ביותר (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Four Tops Biography | The Rock and Roll Hall of Fame and Museum, web.archive.org, 2012-07-13
- ^ The Four Tops, Hollywood Walk of Fame, 2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Billboard Hot 100 All-Time Top Artists, www.listal.com (באנגלית)
- ^ WKSU News: R&B Hall of Fame makes Cleveland its home... for now, WKSU
- ^ Rolling Stone, Rolling Stone, 100 Greatest Artists, Rolling Stone, 2010-12-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The RS 500 Greatest Songs of All Time : Rolling Stone, web.archive.org, 2008-06-21
- ^ 61.) Anytime You Want Some Lovin' - Tonto and The Renegades - Michigan Rock and Roll Legends, michiganrockandrolllegends.com
- ^ "Four Tops to get lifetime Grammy" (באנגלית בריטית). 2008-12-22. נבדק ב-2022-03-15.
- ^ Pro Posts, Billboard (באנגלית אמריקאית)