צ'ט אטקינס

**צ'ט אטקינס**
**Chet Atkins**
	עטיפת ספרו האוטוביוגרפי של צ'ט אטקינס:; "אני והגיטרות שלי"
לידה	20 ביוני 1924; לאטרל, טנסי
פטירה	30 ביוני 2001 (בגיל 77); נאשוויל שבטנסי
שם לידה	צ'סטר ברטון אטקינס
מקום קבורה	Harpeth Hills Memory Gardens
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1942–2001 (כ־59 שנים)
סוגה	קאנטרי, קלאסי, פולק, ג'אז
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, כינור
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס, RCA
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2002); פרס גראמי למפעל חיים ;
	misterguitar.us
	פרופיל ב-IMDb

צ'סטר ברטון אטקינס (באנגלית: Chester Burton Atkins;‏ 20 ביוני 1924 – 30 ביוני 2001), הידוע בשם צ'ט אטקינס (Chet Atkins), היה גיטריסט אמריקאי ומפיק תקליטים אשר לצד המפיק אואן בראדלי יצר את הסגנון הייחודי במוזיקת הקאנטרי הידוע בשם הצליל של נאשוויל, שתרם לעליית האהדה לסגנון זה בקרב חובבי מוזיקת הפופ.

סגנון הפריטה של אטקינס על מיתרי הגיטרה היה מושא להערצה בארצות הברית ומחוצה לה. כמפיק מוזיקלי אטקינס הפיק תקליטים לפרי קומו, אלביס פרסלי, האחים אברלי, אדי ארנולד, דון גיבסון ואחרים. בין אותות הכבוד והפרסים הרבים בהם זכה, אטקינס זכה ב-14 פרסי גראמי והוכנס להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ט אטקינס נולד בלוטרל, טנסי. הוא הצעיר במשפחתו ולו שני אחים ואחות. הוריו התגרשו בעת שהיה בן שש והוא גדל בבית אימו. כילד החל בנגינה ביוקללי ואחר כך עבר לנגן בכינור. בשנת 1974 סיפר באוטוביוגרפיה שלו כי "היינו כל כך עניים וכל מי שחי סביבנו היה כה עני שהגענו לשנות ה-40 בטרם גילה מישהו שהיינו בשפל הגדול". אטקינס נאלץ לעבור לגור עם אביו במדינת ג'ורג'יה לאחר שסבל מהתקף אסתמה חמור. בשנות נעוריו עסק במוזיקה באופן מתמיד. בשל מחלתו נאלץ לישון בישיבה בכיסא ולילות רבים ניגן בגיטרה עד שנרדם עמה בזרועותיו, הרגל בו המשיך בשארית חייו.

כבר בעת שהיה תלמיד בבית הספר התיכון היה לגיטריסט מיומן ומוכשר. באותה תקופה רכש גיטרה אקוסטית-חשמלית, אולם נאלץ לנסוע מרחקים גדולים לנגן בה כיוון שבביתו לא היה חיבור לחשמל. עד לשנת 1939 לא היה לאטקינס סגנון אישי ברור, אז שמע לראשונה ברדיו את זמר הקאנטרי מרל טרוויס פורט על הגיטרה, דבר שהותיר עליו רושם עז. בעוד שטרוויס השתמש באצבע מורה ביד ימין לפריטת המלודיה ובאגודל לתווי הבס, אטקינס פרט בשלוש האצבעות הראשונות, עם האגודל לפריטת תווי הבס.

תחילת דרכו המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 עזב אטקינס את לימודי התיכון והחל לעבוד בתחנת הרדיו WNOX-AM בעיר נוקסוויל. שם ניגן בכינור ובגיטרה כשהוא מלווה את הזמר ביל קרלייל והקומיקאי ארצ'י קמפבל וכן הפך חלק מלהקת דיקסילנד ג'אז של תחנת הרדיו. לאחר שלוש שנים נדד לתחנת הרדיו WLW-AM בעיר סינסינטי באוהיו, לאחר חצי שנה החל לעבוד עם בליווי הרכבי קאנטרי שונים, אולם אישיותו הביישנית וסגנונו המורכב גרמו לרבים להטיל ספק בהיותו נגן קאנטרי של ממש. אטקינס פוטר לעיתים קרובות, אולם בכל פעם מצא תחנת רדיו אחרת אשר העסיקה אותו.

בשנת 1946 הופיע אטקינס לראשונה בגרנד אול אופרי כנגן בתזמורתו של הזמר רד פולי. הגרנד אול אופרי הוא קונצרט שבועי של מוזיקת קאנטרי בנשוויל, טנסי, הנערך מאז שנת 1925, ובו הופיעו לאורך השנים גדולי כוכבי סגנון מוזיקלי זה. באותה שנה הקליט אף תקליט סינגל ראשון בשם Guitar Blues. לאטקינס ניתן לזמן מה אף תפקיד סולו בגרנד אול אופרי, אולם לאחר שבוטל התפקיד הוא נדד לתחנת הרדיו KWTO-AM בספרינגפילד, מיזורי, משרה שאף ממנה פוטר עד מהרה.

חוזה הקלטות עם RCA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שעבד עם תזמורת בסגנון וסטרן בדנוור, קולורדו, אטקינס צד את עינם של מפיקי מוזיקה בחברת RCA-ויקטור והוחתם על חוזה הקלטות. תקליטו הראשון של אטקינס הוקלט בשיקגו בשנת 1947, אולם לא זכה להצלחה. הוא אף עבד זמן מה כנגן אולפנים עבור חברת RCA, עד אשר בשנת 1949 נדד פעם נוספת לעיר נוקסוויל בטנסי ושב לעבודה בתחנת הרדיו WNOX שם עבד יחד עם משפחת הזמרות קרטר, אם ושלוש בנותיה. במחצית שנות ה-50 החבורה עברה לנשוויל כדי להופיע בגרנד אול אופרי. בנשוויל החל אטקינס לעבוד באולפן הקלטות והופיע בתחנת הרדיו WSM-AM ובאופרי. להיטו הראשון היה הסינגל Mr. Sandman, שיר שזכה לגרסאות רבות החל משנת 1954. בקיץ 1956 הופיע בתוכנית הטלוויזיה של אדי ארנולד ברשת NBC.

בנוסף לעבודתו כמוזיקאי, אטקינס אף הפך ליועץ מקצועי ליצרנית הגיטרות האמריקאית, חברת גרטץ' (Gretsch). בין השנים 1955 עד 1980 יצרה החברה קו גיטרות על פי עיצובו של אטקינס. אטקינס אף היה בשנות ה-50 למנהל אולפן ההקלטות של RCA בנשוויל.

מבצע ומפיק מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1957 החל אטקינס לנהל את אולפני RCA בנשוויל. עם עליית האהדה לרוק אנד רול ירדו מכירות תקליטים בסגנון קאנטרי. אטקינס ועמו המפיק בוב פרגוסון הוציאו מתוך תזמורות האולפנים את הכינורות וגיטרות המתכת שאפיינו עד לאותה עת את מוזיקת הקאנטרי, מתוך כוונה לעשותה קליטה יותר לאוזני אוהדי מוזיקת הפופ. שינוי סגנוני זה נודע בכינוי "צליל נשוויל". מתוך גישה זו גייס אטקינס את רביעיית הגוספל האמריקאית "The Jordanaires" (אשר ליוו את אלביס פרסלי) ונגני קצב כדי להפיק להיטים בתחום מוזיקת הקאנטרי. בעבודתו הפיק להיטים שזכו להצלחה לא רק במצעד להיטי מוזיקת הקאנטרי אלא אף בין להיטי הפופ, תופעה שהייתה נדירה עד לתחילת עבודתו כמפיק. סגנון עבודתו כמפיק היה פעיל מאוד, והוא ניהל את בחירותיו של האמן בחומרים שיוקלטו ובליווי המוזיקלי שיינתן להם.

את תקליטיו שלו הקליט אטקינס באולפן ביתי משוכלל שהפעיל, כשהוא שואב אף מסגנונות הפופ והג'ז. לעיתים הקליט את רצועות הקצב באולפני RCA והוסיף את שירתו בהקלטה בביתו. הקלטותיו זכו להערכה רבה בין גיטריסטים מקצועיים ורבים שאבו מהם רעיונות. בשלהי שנות ה-50 נודע בכינוי "מר גיטרה".

בשנת 1959 הצטרף מהנדס הקול ביל פורטר לעבודה באולפני RCA בנשוויל ותרם לשיפור משמעותי של איכות הקול בהקלטות, ובכך תרם להצלחה הגואה של "צליל נשוויל". אטקינס נהג בשנות ה-50 לאלתר מנגינות יחד עם נגני אולפן אחרים, דבר שהוביל להזמנתו לפסטיבל הג'אז של ניופורט בשנת 1960. הופעתו בוטלה בגלל התפרעויות במקום אולם פורסמה הקלטה של נגינת הקבוצה. אטקינס אף הוזמן לנגן בבית הלבן על ידי מספר נשיאי ארצות הברית החל מהנשיא ג'ון קנדי ועד ג'ורג' בוש האב. בשנת 1968 מונה לסגן נשיא חברת RCA בחטיבת מוזיקת הקאנטרי, במסגרת תפקידו זה חתם חוזי הקלטות עם זמרי קאנטרי בולטים רבים, בהם דולי פרטון, ווילי נלסון.

פרישתו כמפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 הוטל על אטקינס עומס עבודה כבד בתפקידו כמפיק ומנהל מוזיקלי. בשנת 1973 הוא אובחן כחולה בסרטן המעי הגס והחליט לוותר על תפקידיו המינהליים בחברת RCA ולשוב להתמקד בהקלטת יצירותיו. הוא החל לשתף פעולה עם הגיטריסט לס פול בצמד "צ'סטר ולסטר" ו"מפלצות הגיטרה". באותה תקופה אף נתגלה קרע בינו לבין חברת הגיטרות גרטץ', שלא הייתה עוד בניהול משפחתי, הוא הפסיק לתת את חסותו לקו הגיטרות שנשא את שמו, והחל לשתף פעולה עם חברת הגיטרות גיבסון. בשנת 1982 עזב את חברת RCA וחתם על חוזה הקלטות בחברת התקליטים קולומביה, תקליטו הראשון בחברה זו התפרסם בשנת 1983.

אטקינס נמשך תמיד לנגינת ג'אז ואף ספג ביקורת ממוזיקאי קאנטרי על שהכניס השפעות של ג'אז לסגנון הקאנטרי. הוא אף חלק על כינויו בתואר "גיטריסט קאנטרי" והתעקש כי הוא רק גיטריסט. הוא חזר והקליט מוזיקת קאנטרי עם מארק נופלר (באלבום Neck to Neck שראה אור ב-1990) וג'רי ריד. בשנותיו האחרונות שב להופיע בתוכניות רדיו ברשת הרדיו הציבורי האמריקאי ולעיתים אף ניגן בכינור.

אטקינס המשיך לנגן עד שנות ה-90 אף שבריאותו החלה להידרדר. בשנת 1996 פרצה בגופו פעם נוספת מחלת הסרטן. הוא נפטר ב-30 ביוני 2001 בביתו בנשוויל ונקבר בעיר שבה פעל.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקינס נודע בכך ששילב בסגנונו השפעות מסגנונות ומוזיקאים רבים. הוא מצידו השפיע בסגנונו על גיטריסטים רבים, בהם טומי עמנואל ודרקסל ג'ונז. על מורשתו אמר: "שנים מהיום, לאחר שאלך לדרכי, מישהו יאזין למה שעשיתי וידע שהייתי כאן. אולי הוא לא ידע, או ירצה לדעת, מי הייתי, אבל הוא ישמע את הגיטרות שלי מדברות בעבורי."

אטקינס שכלל את טכניקת הפריטה באצבעות (להבדיל מן הפריטה באמצעות מפרט, שעד היום נפוצה יותר בתחומי הפופ) בהשראת גיטריסט הקאנטרי מרל טרוויס, והשתמש באגודל כדי לפרוט לסירוגין על שלושת המיתרים הנמוכים בגיטרה ליצירת קו הבס, ובאצבעות המורה, האמה והקמיצה כדי לפרוט בו-זמנית תבניות מורכבות של אקורדים ומלודיה על שלושת המיתרים הגבוהים. התוצאה הייתה מעין חיקוי של נגינת רגטיים ובוגי ווגי בפסנתר הונקי טונק, כאשר האגודל מבצע את תפקיד יד שמאל של הפסנתר ושאר שלוש האצבעות את תפקיד יד ימין. אטקינס גם שאל מטרוויס את המנהג להשתמש בעקב כף ידו לעמעום המיתרים הנמוכים, כדי ליצור צליל סטקטו קצבי המדמה בס ותוף בס בלהקת פופ. באופן כזה היה אטקינס מסוגל בנגינת סולו על גיטרה לבצע בו-זמנית את תפקידי הבס, הליווי ההרמוני והמלודיה, כפי שנשמע למשל בגרסת הכיסוי המפורסמת שלו משנות ה-50 ללהיט של הקורדטס Mr. Sandman. שיטת פריטה זו היא כיום בסיס עיקרי לנגינת פינגר סטייל בתחומי הפופ, הרוק, הפולק, הבלוז והקאנטרי. גיטריסטים לעיתים מכנים אותה "פריטת טרוויס" (Travis picking) על שמו של מרל טרוויס, אך טרוויס נהג לפרוט באצבע המורה ובאגודל בלבד, ולפיכך השיטה הנפוצה יותר כיום היא זו ששכלל והפיץ אטקינס. גיטריסטים ידועים שהושפעו מאוד בצעירותם מפריטתו של אטקינס הם טומי עמנואל ומארק נופלר, ושניהם גם הופיעו עם אטקינס לאחר שהתפרסמו. נופלר אף התרגל לנגן באצבעותיו גם קווים מלודיים על גיטרה חשמלית, וכך פיתח את סגנונו הייחודי. הפריטה בשיטת אטקינס גם נפוצה לצורך ליווי שירה אצל זמרים-יוצרים אשר פורטים בעיקר באצבעות, כמו פול סיימון וג'יימס טיילור.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו זכה אטקינס לפרסים רבים, בהם 14 פרסי גראמי ותשעה פרסי נגן השנה מטעם האגודה למוזיקת קאנטרי. בשנת 1993 הוענק לו פרס גראמי על הישגי חיים. בחודש דצמבר 1997 העניק לו מגזין תעשיית המוזיקה האמריקאי בילבורד את פרס המאה, אות ההוקרה הגבוה ביותר של המגזין על הישגים יצירתיים יוצאי דופן.

הכביש הבינמדינתי I-185 בדרום-מערב ג'ורג'יה, העובר במחוזות ילדותו של אטקינס, נקרא על שמו. בשנת 2002, לאחר מותו הוכנס אטקינס להיכל התהילה של הרוק אנד רול, נכדו של אטקינס קיבל את אות ההוקרה בשמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא צ'ט אטקינס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של צ'ט אטקינס
צ'ט אטקינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר AllMovie (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר אייטונס (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר ספוטיפיי
צ'ט אטקינס, באתר Last.fm (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר AllMusic (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר Discogs (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר Songkick (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר SecondHandSongs
צ'ט אטקינס, באתר בילבורד (באנגלית)
צ'ט אטקינס בהיכל התהילה של הקאנטרי, (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
צ'ט אטקינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)