אורנט קולמן

**אורנט קולמן**
**Ornette Coleman**
לידה	9 במרץ 1930; פורט וורת', טקסס, ארצות הברית
פטירה	11 ביוני 2015 (בגיל 85); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וודלואן
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1958
מקום לימודים	I.M. Terrell High School
סוגה	ג'אז, ג'אז חופשי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	סקסופון
חברת תקליטים	בלו נוט, אטלנטיק רקורדס, Antilles Records, ABC רקורדס, ESP-Disk
שיתופי פעולה בולטים	דון צ'רי, צ'ארלי היידן, בילי היגינס
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1967); מלגת גוגנהיים (1974); פרס פוליצר למוזיקה (2007); פרימיום אימפריאל (2001); עמיתי מקארתור (1994); פרס גראמי למפעל חיים (2007); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה; פרס פול אקט; אמני הג'אז של NEA ;
	www.ornettecoleman.com
	פרופיל ב-IMDb

רנדולף דנארד אורנט קולמן, ידוע כאורנט קולמן (באנגלית: Randolph Denard Ornette Coleman; ‏9 במרץ 1930 - 11 ביוני 2015) היה סקסופוניסט ומלחין אמריקאי. קולמן הוביל והשפיע על התפתחות הג'אז החופשי משנת 1960.

ביוגרפיה

קולמן נולד וגדל בפורט וורת' שבמדינת טקסס, שם החל להופיע בסגנון אר נ' בי (R&B) ובי בופ. תחילה ניגן בסקסופון טנור ואחר כך עבר לנגן בסקסופון אלט, כלי שנשאר הכלי המרכזי שלו. הטון והסאונד של קולמן קלים לזיהוי: צליל חריף וחד, "מחקה בכי", אשר מושפע מאוד מסגנון הבלוז. לסאונד הייחודי תרם גם השימוש שעשה קולמן בסקסופון פלסטיק בהקלטותיו המוקדמות. מאוחר יותר טען שהצליל יבש מדי, ובהקלטות המאוחרות החל להשתמש בסקסופון מתכת.

הקריירה המוקדמת

קולמן עבר ללוס אנג'לס בתחילת שנות ה-50. הוא התפרנס ממגוון עבודות, ובכללן נער מעלית, בעודו ממשיך לנגן ולהתפתח כמוזיקאי. המוזיקה והסאונד שלו היו "לא רגילים" כבר מלכתחילה, והוא היה עסוק יותר בטון מאשר בהתאמתו למוזיקה. הידע שלו בהרמוניה ובמהלכי אקורדים לא היה נרחב כמו של חבריו המוזיקאים שניגנו סווינג ובי בופ. למעשה, מוזיקאי ג'אז רבים מאזור לוס אנג'לס טענו ורגזו על כך שקולמן מנגן "מחוץ למסגרת" והוא התקשה במציאת פרטנרים לנגינה. פול בליי היה אחד מתומכיו הראשונים של קולמן. בשנת 1958 הנהיג קולמן סשן הקלטות לתקליט "Something Else". ההרכב שאיתו הקליט כלל את החצוצרן דון צ'רי, המתופף בילי היגינס, הבסיסט דון פיין והפסנתרן וולטר נוריס.

The Shape Of Jazz To Come(אנ')

שנת 1959 היתה שנת מפנה ביצירתו של קולמן. הוא הוציא את הפסנתר מהרכביו, הקליט את האלבום "Tomorrow is The Question" ואז חבר אל הבסיסט צ'ארלי היידן, המתופף בילי היגינס והחצוצרן דון צ'רי להקלטת האלבום "The Shape Of Jazz To Come".

אף שהיצירות שבאלבום מבוססות במידת מה על מאפייני סאונד ומלודיה הקשורים במסורת הבלוז, מבנה הקטעים וההרמוניות בו יוצאי דופן. גם ההרכב עצמו היה "עוף מוזר" בשמי הג'אז, שכן לא היה בו כלי הרמוני (מלבד קונטרבס) וכן משום שקולמן ניגן בסקסופון מפלסטיק ואילו דון צ'רי - בחצוצרת כיס. היעדרו של כלי שינגן אקורדים איפשר לסולן לאלתר לפי רצונו ולפתח את ההרמוניה על בסיס תפקידו של הבס (מאפיין זה ניכר מאוד בקטע "Lonely Women", שאף היה למעין סטנדרט שבוצע לימים גם בידי אמנים אחרים).

האלבום יצא בחברת אטלנטיק, שהחתימה את קולמן על חוזה לכמה אלבומים.

לפי מבקר הג'אז סטיב היואי, האלבום היה קו פרשת מים בהיווצרותו של סגנון הג'אז האוואנגרדי. ככלל, תגובות הביקורת אליו היו מעורבות. היו שטענו שקולמן חסר כישרון לחלוטין, ואילו אחרים הכתירו אותו לגאון בתחומו.

הרביעייה של קולמן הופיעה רבות במועדונים נחשבים בניו יורק, ואמנים רבי מוניטין כרביעיית הג'אז המודרני", ליאונרד ברנשטיין וליונל המפטון אהדו אותה מאוד וחיזקו את מעמדה של הרביעייה בנוף הניו יורקי.

למרות האהדה הרבה מצד אמנים מסוימים, הדעות לגבי קולמן, הרביעייה שלו וסגנון הנגינה שלו היו חלוקות מאוד. מיילס דייוויס, לדוגמה, הצהיר בפומבי כי לדעתו קולמן "דפוק מהיסוד" (ושנים אחר כך חזר בו ואף ציין את השפעתו של קולמן על אלבומיו שלו משנות השבעים). רוי אלדרידג', לעומת זאת, סיפר כי לאחר שהקשיב לקולמן בעודו מסומם ובעודו פיכח, וגם ניגן איתו, הוא מצא שקולמן בחור "מאוד ג'אזי".

ג'אז חופשי

בשנת 1960 הקליט קולמן את האלבום "Free Jazz: A Collective Improvisation" בהשתתפות שתי רביעיות שבכל אחת מהן סקסופון, חצוצרה, קונטרבס ותופים. כל הרכב הוקלט בערוץ נפרד, ליצירת תוצר סטריאו. האלבום מכיל קטע של כמעט 40 דקות, שהיה קטע הג'אז הארוך ביותר שהוקלט עד אז. המרקם המוזיקלי מאופיין במקצבים שונים שמנגנים שני המתופפים (לדוגמה, אחד מנגן "Straight" בעוד האחר מנגן "Double Time") אלתורים ספונטניים בתוספת ליווי חופשי של שאר הנגנים, שמוזמנים "להתפרץ" באלתור משלהם לפי ראות עיניהם. התוצאה היא אלתור סימולטני בידי שמונה נגנים.

קולמן תכנן לקרוא לאלבום בפשטות Free Jazz, אבל המוניטין שזכה להם בשלב זה כבר הפכו את המונח Free Jazz לשמו של סגנון בפני עצמו, למורת רוחו של קולמן. אחת הסיבות שבגינן קולמן העדיף לא להגדיר את המוזיקה שלו כ"ג'אז חופשי" היא שהיצירות שלו הסתמכו במידת מה על הלחנה מוקדמת. למעשה, ה"מילון" המלודי שלו הזכיר את הלחנים שצ'ארלי פארקר "הלביש" על סטנדרטים שונים, וכמה מן הקטעים שהלחין הסתמכו על מבנים הרמוניים כגון אלה של I Got Rhythm ו- Out Of Nowhere. עם זאת, יש לציין כי קולמן מיעט לנגן סטנדרטים והתרכז בביצוע לחניו המקוריים.

שנות השישים

לאחר תקופת ההקלטות לחברת אטלנטיק, החלה המוזיקה של קולמן להיות יותר ויותר לא קונבנציונלית והוא החל להתעמק בסגנון האוונגרד שהיה חלק בלתי נפרד מהחידוש שלו, הרביעייה הראשית (קולמן-היידן-היגינס-צ'רי) של קולמן התפזרה והוא הקים טריו עם הבסיסט דייוויד איזנסון והמתופף צ'ארלס מופט, לעיתים הצטרף לטריו גם צ'ארלי היידן כדי ליצור רביעייה עם שני נגני בס.

קולמן החל לבחון את הגבולות של המוזיקה וצירף נגני כלי קשת ככלים מלווים, בנוסף הוא עצמו החל לנגן בחצוצרה ובכינור, בתחילה בטכניקה מועטה אך בהמשך, חברותו עם אלברט איילר השפיעה על התפתחותו בכלים אלה.

בין השנים 1965–1967 חתם קולמן חוזה עם חברת התקליטים בלו נוט והקליט מספר אלבומים עם הטריו שלו (בס- תופים- סקסופון) אחד האלבומים שהוקלט בתקופה היה "At The Golden Circel Stockholm".

בשנת 1966 הקליט קולמן דיסק עם צ'ארלי היידן ועם בנו בן העשר, דנארדו. שם הדיסק - The Empty" Foxhole". על הדיסק קיבל קולמן ביקורות שונות עקב שיתוף בנו הצעיר בהקלטותיו, אך עם זאת, ניכר במאזינים ובדנארדו עצמו כי הוא למד תופים והיה בקיא במסורת הג'אז החופשי וכמוכן גם במסורת הבי בופ (אם כי לא באותה רמה של הג'אז החופשי) דנרדו קולמן החל להיות המתופף הקבוע של אביו החל מסוף שנות השבעים (1970)

קולמן הרכיב רביעייה נוספת שכללה בס (היידן וג'ימי גאריסון שניגנו לסירוגין) אלווין ג'ונס על תופים לרביעייה הצטרף דיואי רדמן (אביו של ג'ושוע רדמן, סקסופוניסט מוכשר שחידש באלבומיו קטעים שונים של קולמן - Turnaround ו-Lonely Women) שניגן לרוב על טנור.

הקריירה המאוחרת

כמו מיילס לפניו, גם קולמן החל להשתמש בכלי נגינה חשמליים בהרכביו ובמקצבי רוק ופאנק (Funk), מה שלעיתים כונה Free Funk. אמנם קולמן השתמש בכלים חשמליים אך המוזיקה שלו הייתה דומה למוזיקה המוקדמת שלו - מבחינה מלודית, המלודיות היו לא קונבנציונליות, חופשיות מאוד והאלתור היה סימולטני - מה שג'ו זאווינול כינה "אלתור של אף אחד- אלתור של כולם", הגישה של קולמן למקצבים לא השתנתה.

בשנת 1985 הקליט קולמן את הדיסק "Song X" עם הגיטריסט והמוזיקאי פאט מת'יני, כמו כן, הוא הקליט פסקול (מוזיקת רקע) לסרט של דייוויד קרוננברג ארוחה ערומה.

אמצע שנות התשעים היו מאוד פוריות מבחינת קולמן, בשנים 1995–1996 הקליט ופרסם ארבעה אלבומים שונים, בנוסף, הוא החל לשלב בהרכביו נגני פסנתר (כדוגמת ג'רי אלן ויוהקים קאן).

קולמן מיעט בנגינה עם אמנים אחרים אך רשם מספר הופעות והקלטות עם ג'קי מקלין (אלבום בו ניגן על חצוצרה), יוקו אונו, ג'ו הנרי ולו ריד.

בספטמבר 2006 פרסם אלבום עם רביעייה שכוללת את בנו דנרדו על תופים ושני בסיסטים, זהו האלבום הראשון מזה עשור שקולמן הוציא. האלבום, "Sound Grammar", הוקלט בגרמניה בשנת 2005, וזכה בפרס פוליצר לשנת 2007.

אחרית ימיו

גם באחרית ימיו, כשקולמן נמצא במקום גבוה ומכובד בקרב נגני ומפתחי שפת וסגנון הג'אז המודרני והג'אז החופשי, המשיך לדחוף עצמו לנגינה בסגנון ובמצבים לא רגילים, הוא המשיך לנגן עם מוזיקאים צעירים מתרבויות שונות, המשיך להופיע ויצירות אחדות שלו נחשבות לסטנדרטים בג'אז, למשל:

Lonely Women
Peace
Turnaround
When Will The Blues Leave
The Blessing
Law Years

קולמן הפך לדמות חשובה ומשפיעה, אשר השפיעה על כל דור נגני הג'אז שבאו אחריו, בדגש על סקסופוניסטים.

ב-11 פברואר 2007, הוענק לקולמן פרס גראמי על מפעל חיים.

אורנט קולמן נפטר ב-11 ביוני 2015 לאחר שלקה בלבו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורנט קולמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אורנט קולמן (באנגלית)

אורנט קולמן, ברשת החברתית פייסבוק
אורנט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר AllMovie (באנגלית)
אורנט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורנט קולמן, באתר אייטונס (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר ספוטיפיי
אורנט קולמן, באתר Last.fm (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר AllMusic (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר Discogs (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר Songkick (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר SecondHandSongs
אורנט קולמן, באתר בנדקמפ
אורנט קולמן, באתר בילבורד (באנגלית)
בן שלו, מת הסקסופוניסט ואגדת הג'ז אורנט קולמן, באתר הארץ, 11 ביוני 2015
בן שלו, ענק הג'ז אורנט קולמן — אוונגרדיסט שקל לאהוב, באתר הארץ, 13 ביוני 2015
אורנט קולמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)