דברה קר

דברה קר
Deborah Kerr
	דברה קר, 1973
לידה	30 בספטמבר 1921; הלנסבוראו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת
פטירה	16 באוקטובר 2007 (בגיל 86); סאפוק, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	St Mary's Church, Redgrave
שם לידה	Deborah Jane Kerr-Trimmer
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1940
בן או בת זוג	טוני ברטלי (29 בנובמבר 1945–1959); פיטר וירטל (23 ביולי 1960–16 באוקטובר 2007) ;
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1959); פרס אוסקר לשם כבוד (1993); פרס הנרייטה (1958); פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי (1956); פרס מיוחד של באפט"א (1991); מפקדת במסדר האימפריה הבריטית; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; פרס דונלדסון ;
	פרופיל ב-IMDb

דברה קר (באנגלית: Deborah Kerr; נולדה כדברה ג'יין קר-טרימר (Deborah Jane Kerr-Trimmer);‏ 30 בספטמבר 1921 – 16 באוקטובר 2007) הייתה שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע סקוטית. היא זכתה בפרס שרה סידונס בשיקגו עבור הופעתה כלורה ריינולדס במחזה Tea and Sympathy, תפקיד אותו שיחקה בברודוויי, קיבלה את פרס גלובוס הזהב עבור הופעתה בסרט הקולנוע המלך ואני, והוענקו לה גם פרס אוסקר של כבוד, פרס באפט"א ופרסים בפסטיבל הקולנוע בקאן.

היא הייתה מועמדת שש פעמים לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, אולם מעולם לא זכתה. ב-1994 העניקה לה האקדמיה האמריקאית לקולנוע פרס על מפעל חיים בנימוק שהיא תמיד ייצגה: "שלמות, משמעת ואלגנטיות." בין סרטיה הידועים ביותר נמנים: "המלך ואני", "רומן בלתי נשכח", "מעתה ועד עולם", "רק אלוהים יודע, מר אליסון" ו"שולחנות נפרדים".

שנותיה הראשונות

קר נולדה בשם דברה ג'יין קר-טרימר (Deborah Jane Kerr-Trimmer) בבית חולים בגלאזגו, סקוטלנד,^[1] כילדת הזקונים ובתם היחידה של קתלין רוז (לשעבר Smale) וקפטן ארתור צ'ארלס קר-טרימר, טייס שהשתתף במלחמת העולם הראשונה ועבד בשנים שלאחר מכן כארכיטקט ימי ומהנדס אזרחי.^[2] שלוש השנים הראשונות לחייה עברו בעיר הסמוכה הלנסבורו (Helensburgh), שם התגוררו הוריה עם סבה וסבתה של דברה בבית ברחוב וסט קינג. לקר היה אח צעיר, אדוארד (נודע גם כטדי), לימים עיתונאי שנהרג באירוע של זעם כבישים (אנ').^[3]

קר רקדה בלט בצעירותה והופיעה לראשונה על הבמה בתיאטרון Sadler's Wells ב-1938. לאחר שהסבה את הקריירה שלה למשחק דרך כוכבה במהרה. מורתה הראשונה למשחק הייתה דודתה, פיליס סמייל (Phyllis Smale), שניהלה את בית הספר למשחק Hicks-Smale בבריסטול.^[4]

אף על פי שההגייה הסקוטית של שם משפחתה קרובה יותר לקריאה הפונטית (והוא מבוטא /kɛr/), הרי כשהיא נהפכה לשחקנית הוליוודית היה ברור ששם משפחתה צריך להיות מבוטא כ"car". על מנת להימנע מבלבול בהגייה, לואי ב. מאייר ממטרו גולדווין מאייר הסביר "Kerr rhymes with star" (קר על משקל כוכב).^[5]

קריירה

סרטים

תפקידה הראשון בקולנוע היה בסרט הבריטי Contraband ב-1940, אולם הסצנות בהן שיחקה קוצצו מהסרט בעריכה. אחרי כן היא הופיעה במספר סרטים בכללם Hatter's Castle‏ (1942), שבו היא שיחקה לצידם של רוברט ניוטון וג'יימס מייסון. בשנה שאחרי כן, היא שיחקה בתפקידים מרובים כשלוש נשותיו של הגיבור בסרט "חייו ומותו של קולונל בלימפ" של מייקל פאוול (Michael Powell) ואמריק פרסבורגר (Emeric Pressburger). פאוול כותב באוטוביוגרפיה שלו שבמהלך הצילומים הוא והיא נהפכו לנאהבים. הוא כתב עליה, "הבנתי שדברה הייתה גם האידיאל וגם האישה בשר ודם אותה חיפשתי".^[6]

אף על פי שוינסטון צ'רצ'יל סבר שהדבר יהרוס את המורל המלחמתי והצבא הבריטי סירב להרחיב את שיתוף הפעולה עם המפיקים, הסרט הפתיע את המבקרים בכך שנחל הצלחה אמנותית ומסחרית. פאוול קיווה לאחד מחדש את קר ואת רוג'ר ליבסי (Roger Livesey) ששיחק את התפקיד הראשי בסרטו הבא, A Canterbury Tale‏ (1944), אולם סוכנה של קר מכר את החוזה שלה ל-MGM. פאוול כותב, שהרומן שלו עם קר הסתיים כשהתברר לו שהיא תיאות להצעה לנסוע להוליווד אם תוצע לה כזו.^[6]

היה זה תפקידה כנזירה בסרט "נרקיס שחור" ב-1947 שהביא אותה לתשומת לבה של הוליווד. הסרט היה להצלחה גדולה בארצות הברית כמו גם בבריטניה וקר זכתה בפרס המבקרים של העיר ניו יורק כשחקנית השנה. בהוליווד, מבטאה וגינוניה הבריטיים הביאו לה רצף של תפקידים בהם גילמה ליידי אנגליה מעודנת, מאופקת והגונה. אף על פי כן ניסתה קר תכופות למצוא כל הזדמנות על מנת להשיל מעליה את החזות הקרירה. באותה שנה הופיעה בדרמה "אם החורף יגיע" לצידו של וולטר פידג'ן. בסרט הרפתקאות משנת 1950, "מכרות המלך שלמה", שצולם באפריקה (קניה, טנזניה, אוגנדה וקונגו), בו היא כיכבה לצידם של סטיוארט גריינג'ר וריצ'רד קרלסון, היא הרשימה את הקהל בכך שנראתה מינית ופגיעה רגשית, תפקיד שהוסיף מימד חדש לסרטי פעולה שבמרכזם עמדו גברים. שנה לאחר מכן היא הופיעה בסרט אפי דתי, (1951), קוו ואדיס, שצולם בצ'ינצ'יטה שברומא, בו היא גילמה את ליג'יה העשויה ללא חת, נוצרייה בת המאה הראשונה לספירה.

קר גם נפרדה מתפקידי האופי הקבועים שלה בהופעה שהציגה את החושניות שלה, כקארן הולמס, רעיית איש הצבא הממורמרת בסרט "מעתה ועד עולם" (1953), שעליו היא הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. האיגוד האמריקאי לקולנוע (The American Film Institute) הכיר כאייקון תרבותי בקטע מאותו הסרט שבו היא וברט לנקסטר תינו אהבים על חוף הוואי בינות לגלים הנשברים. הארגון בחר בסרט כאחד ממאה הסרטים הרומנטיים הטובים ביותר של כל הזמנים ("AFI's Top 100 Most Romantic Films"). באותה שנה הופיעה בסרט יוליוס קיסר בתור קלפורניה, אשתו של ברוטוס.

מאז ואילך, בגלל בחירת התפקידים השונים שקר ביצעה במהלך הקריירה שלה היא נודעה בהוליווד כשחקנית רבגונית.^[7] ב-1955 שיחקה בסרט "סוף הרומן" לצדו של ואן ג'ונסון, היא גילמה נזירה בסרט "רק אלוהים יודע, מר אליסון" (1957), ילדה טובה של אמה ("שולחנות נפרדים" (1958)) ואומנת (גן הגיר). אולם היא גם שיחקה אשת רועה כבשים אוסטרלית ב"אנשי השקיעה" (1960), ויפהפייה בעלת תשוקות בסרטים Beloved Infidel ו-שלום לך עצבות. היא אף כיכבה בקומדיות (The Grass Is Greener). ב-1956 שיחקה בסרט "תה וסימפתיה" בבימויו של וינסנט מינלי.

בין תפקידיה הידועים היו אנה ליאונאוונס בגרסת הסרט "המלך ואני" משנת 1956 למחזמר של רוג'רס והמרשטיין ולצידו של קרי גרנט בסרט "רומן בלתי נשכח" משנת 1958. באותה שנה גם שיחקה בסרטו של אוטו פרמינגר "שלום לך, עצבות" לפי ספרה של פרנסואז סאגאן. ב-1960 שיחקה לצדו של קרי גרנט בסרט "הדשא ירוק יותר". ב-1964 שיחקה בסרטו של ג'ון יוסטון "ליל האיגואנה. בשנת 1965 שיחקה בקומדיה "נישואין על שרטון" לצדם של פרנק סינטרה ודין מרטין. בשנת 1966 הציעו לה המפיקים של הסרט Carry On Screaming! שכר המשתווה לסך כל השכר ששולם לשאר הצוות, אך היא סירבה לתפקיד לטובת הופעת נפל בגרסת הבמה של "פרחים לאלגרנון". בשנת 1967, בגיל 46, היא כיכבה בסרט "קזינו רויאל", והייתה לנערת בונד המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם בסרטי ג'יימס בונד.

לפי כמה מקורות, בשנת 1969, הלחץ להתחרות עם הכוכבות הצעירות הניע אותה להצטלם בעירום בסרטו של ג'ון פרנקנהיימר "שכר האומץ".^[8] ואילו מקורות אחרים ובכללם קר עצמה טענו שהשתמשו בכפילה.^[9]^[10] קר הכריזה, "הסיבה שלא עשיתי זאת היא שהדבר היה מיותר לחלוטין. אם הדבר היה נחוץ לצורך התוכן הדרמטי, הייתי עושה זאת." למעשה היא הצטלמה בעירום לסצנה בסרט "הסדר" (1969), אלא שהקטע לא נכנס לסרט הסופי. "שם סצנת העירום הייתה הכרחית, בעל ואישה במיטה יחדיו," היא מסבירה.^[10] מכיוון שהייתה מודאגת בשל הקטעים שהציעו לה לצלם, כמו גם בשל הכמויות הגדולות של העירום בסרטים באופן כללי, החליטה לנטוש את עבודתה בתעשיית הסרטים בשנות השישים לטובת עבודה בטלוויזיה ובתיאטרון.^[11]

תיאטרון

דברה קר הופיעה בהצגת הבכורה שלה כשחקנית תיאטרון מעל במת ברודוויי במחזהו של רוברט אנדרסון Tea and Sympathy בשנת 1953, שעליו היא קיבלה מועמדות לפרס הטוני. קר חזרה על תפקידה לצד עמיתה לבמה ג'ון קר (John Kerr, אינו קרוב משפחה) בסרטו של וינסנט מינלי, שהוא עיבוד של המחזה. קר זכתה בפרס שרה סידונס (Sarah Siddons Award) בשנת 1955 בשל הופעתה בשיקגו במהלך סיבוב הופעות של המחזה ברחבי הארץ. היא שבה לברודוויי ב-1975 ויצרה את התפקיד של ננסי במחזהו זוכה פרס הפוליצר של אדוארד אלבי Seascape.

למרות הצלחתה הרבה בסרטים, התיאטרון תמיד נשאר אהבתה הראשונה של קר, אם כי היא סבלה מפחד קהל.

טלוויזיה

הקריירה של דברה קר נעורה לתחייה בראשית שנות השמונים כשהופיעה בסרט הטלוויזיה Witness for the Prosecution בתפקיד אחות (אותה שיחקה אלזה לנצ'סטר, בגרסה המוקדמת יותר של הסרט משנת 1957). אחרי כן קר לוהקה לצידו של רוברט מיצ'ם ב-Reunion at Fairborough. בתקופה זו קר גם גילמה את אילת ההון אמה הארט בבגרותה, בעיבוד טלוויזיוני של הרומן A Woman of Substance פרי עטה של ברברה טיילור. עבור הופעתה זו הייתה קר מועמדת לפרס אמי.

חייה האישיים

נישואיה הראשונים של קר היו לאנתוני בארטלי (Anthony Bartley), רב-סרן בחיל האוויר המלכותי, לו היא נישאה ב-29 בנובמבר 1945. להם שתי בנות, מלאני ג'יין, אשר נולדה ב-27 בדצמבר 1947 ופרנססקה אן, רעייתו של השחקן ג'ון שרפנל. הנישואים עלו על שרטון, והשניים התגרשו ב-1959.^[11]

היא נישאה בשנית לסופר והתסריטאי פיטר וירטל (Peter Viertel) ב-23 ביולי 1960. מנישואיה לוירטל יש לה בת חורגת כריסטין וירטל. אף על פי שהיא התגוררה זמן רב בקלוסטרס שבשווייץ ובמרבלה שבספרד, היא שבה לבריטניה על מנת להיות קרובה יותר לילדיה כשבריאותה החל להידרדר.^[12] אולם בעלה המשיך להתגורר במרבלה. היא הלכה לעולמה כתוצאה מהשפעות של מחלת פרקינסון ב-16 באוקטובר 2007 בגיל 86 בכפר בוטסדייל שבסאפוק.^[13]

מספר שחקנים ששיחקו לצדה של קר כתבו באוטוביוגרפיות שלהם שהם ניהלו עמה רומן או התאהבו בה. השחקן סטיוארט גריינג'ר (Stewart Granger) טען שקר פיתתה אותו בירכתי מכוניתו בעת שהם שיחקו בסרט "קיסר וקלאופטרה".^[14] באופן דומה טען ברט לנקסטר שהוא ניהל עמה רומן במהלך צילומי הסרט מעתה ועד עולם ב-1953.^[15] אין שום עדות אחרת שמאששת את טענותיהם של השחקנים.

אותות כבוד

דברה קר זכתה באות מפקדת מסדר האימפריה הבריטית ב-1998, אולם לא עלה בידה לקבל את התואר בעצמה בשל בריאותה הרעועה.^[16] היא גם הונצחה בהוליווד, כשהוענק לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

דברה קר זכתה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסרט מוזיקלי או בקומדיה עבור משחקה ב"המלך ואני" ב-1957, ובפרס הנרייטה. אם כי היא מעולם לא זכתה בפרס באפט"א, אוסקר, או קאן, כל שלוש האקדמיות הללו העניקו לה פרסי כבוד. היא זכתה באות הוקרה בפסטיבל קאן ב-1984.^[17] באפט"א העניק לה פרס מיוחד ב-1991,^[18] וב-1994 היא זכתה בפרס אוסקר של כבוד לאות הוקרה על היותה "אמנית בעלת חן ויופי חסרי רבב, שחקנית מסורה שקריירת הקולנוע שלה תמיד הפגינה שלמות, משמעת ואלגנטיות."^[19]

מועמדויות

דברה קר הייתה מועמדת שש פעמים לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, בסרטים: Edward, My Son ‏ (1949), מעתה ועד עולם (1953), המלך ואני (1956), ‏ רק אלוהים יודע, מר אליסון (1957), ‏ "שולחנות נפרדים" (1958) ו"אנשי השקיעה" (1960).

היא גם הייתה מועמדת ארבע פעמים לפרס באפט"א לשחקנית הבריטית הטובה ביותר, בסרטים: The End of the Affair‏ (1955),‏ תה וסימפתיה‏ (1956), "אנשי השקיעה" (1961) ו-"גן הגיר" (1964).

ב-1985 הייתה מועמדת לפרס אמי כשחקנית המשנה הטובה ביותר במיני-סדרה A Woman of Substance. היא הייתה גם מועמדת לפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה בסרטים: Edward, My Son‏ (1949),‏ Heaven Knows, Mr. Allison‏ (1957) ו"שולחנות נפרדים" (1958).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דברה קר בוויקישיתוף

דברה קר, ברשת החברתית Goodreads
דברה קר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דברה קר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דברה קר, באתר AllMovie (באנגלית)
דברה קר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דברה קר, באתר Metacritic (באנגלית)
דברה קר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דברה קר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דברה קר, באתר ספוטיפיי
דברה קר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
דברה קר, באתר Last.fm (באנגלית)
דברה קר, באתר AllMusic (באנגלית)
דברה קר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דברה קר, באתר דיזר
דברה קר, באתר Discogs (באנגלית)
דברה קר, באתר Genius
דברה קר, באתר SecondHandSongs
דברה קר, באתר טיידל (באנגלית)
דברה קר, באתר אמזון מיוזיק
דברה קר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אנגלית

דברה קר במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
דברה קר ב-TCM Movie Database(הקישור אינו פעיל)
דברה קר ב-British Film Institute's Screenonline
דברה קר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

אנגלית

עברית

אורי קליין, להט וניאוף בפרל הארבור, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
אורי קליין, מתה השחקנית דברה קר - הליידי הנצחית, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2007
סוכנויות הידיעות, השחקנית דברה קר הלכה לעולמה, באתר ynet, 18 באוקטובר 2007
עידן וילנצ'יק, דברה קר - מותה של בובת הפורצלן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 באוקטובר 2007

הערות שוליים

^ Deborah Kerr, The Herald.
^ Deborah Kerr Biography (1921-2007), Filmreference.com
^ Killer's term cut, Worcester News, 5th Apr 2006
^ Kerr, Deborah,International Dictionary of Film and Filmmakers, (2000) by Richard Sater, Robert Pardi
^ Deborah Kerr, Actress Known for Genteel Grace and a Sexy Beach Kiss, Dies at 86, New York Times (19 October 2007).
^ ¹ ² Powell, Michael. A Life In Movies. Heinemann, 1986. ISBN 0-434-59945-X
^ Richard Severo, Deborah Kerr, versatile British actress, dies at 86, International Herald Tribune. 18 October 2007.
^ Pratt, Douglas (2000). Doug Pratt's DVD-Video Guide, New York: Harbor Electronic Pub.. p. 527. ISBN 0966974441.
^ Adam Bernstein, Actress Deborah Kerr, 86; Shook Up Genteel Image in 'From Here to Eternity', The Washington Post, October 19, 2007.
^ ¹ ² JILL LAWLESS, Actress Deborah Kerr dies at 86, Associated Press, October 18, 2007.
^ ¹ ² Braun, Eric. Deborah Kerr. St. Martin's Press, 1978. ISBN 0-312-18895-1
^ Actress Deborah Kerr Dies At 86, cbsnews.com, Oct. 19, 2007
^ "Actress Deborah Kerr dies at age 86". USA Today. 18 October 2007
^ Granger, Stewart. Sparks fly Upward, p 87-88. Putnam, 1981. ISBN 0399126740.
^ Buford, Kate. Burt Lancaster: An American Life. New York, New York: Knopf, 2001. ISBN 0679446036
^ Brian Baxter, Deborah Kerr, 18 October 2007
^ Festival international de Cannes : palmarès 1984
^ Deborah Kerr (Obituary), The Telegraph, 18 October 2007
^ British actress Kerr dies at 86 bbc.co.uk, October 18th 2007

[1] Deborah Kerr, The Herald.

[2] Deborah Kerr Biography (1921-2007), Filmreference.com

[3] Killer's term cut, Worcester News, 5th Apr 2006

[4] Kerr, Deborah,International Dictionary of Film and Filmmakers, (2000) by Richard Sater, Robert Pardi

[הערה_א-5] Deborah Kerr, Actress Known for Genteel Grace and a Sexy Beach Kiss, Dies at 86, New York Times (19 October 2007).

[פאוול-6] ¹ ² Powell, Michael. A Life In Movies. Heinemann, 1986. ISBN 0-434-59945-X

[7] Richard Severo, Deborah Kerr, versatile British actress, dies at 86, International Herald Tribune. 18 October 2007.

[8] Pratt, Douglas (2000). Doug Pratt's DVD-Video Guide, New York: Harbor Electronic Pub.. p. 527. ISBN 0966974441.

[9] Adam Bernstein, Actress Deborah Kerr, 86; Shook Up Genteel Image in 'From Here to Eternity', The Washington Post, October 19, 2007.

[הערה_ב-10] ¹ ² JILL LAWLESS, Actress Deborah Kerr dies at 86, Associated Press, October 18, 2007.

[הערה_ג-11] ¹ ² Braun, Eric. Deborah Kerr. St. Martin's Press, 1978. ISBN 0-312-18895-1

[12] Actress Deborah Kerr Dies At 86, cbsnews.com, Oct. 19, 2007

[13] "Actress Deborah Kerr dies at age 86". USA Today. 18 October 2007

[14] Granger, Stewart. Sparks fly Upward, p 87-88. Putnam, 1981. ISBN 0399126740.

[15] Buford, Kate. Burt Lancaster: An American Life. New York, New York: Knopf, 2001. ISBN 0679446036

[16] Brian Baxter, Deborah Kerr, 18 October 2007

[17] Festival international de Cannes : palmarès 1984

[18] Deborah Kerr (Obituary), The Telegraph, 18 October 2007

[19] British actress Kerr dies at 86 bbc.co.uk, October 18th 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

פרס אוסקר לשם כבוד
1928–1950	האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) ‏•‏‏ וולט דיסני (1932) ‏•‏‏ שירלי טמפל (1934) ‏•‏‏ ד. וו. גריפית' (1935) ‏•‏‏ סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) ‏•‏‏ אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) ‏•‏‏ ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) ‏•‏‏ דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) ‏•‏‏ בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) ‏•‏‏ וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) ‏•‏‏ שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) ‏•‏‏ ג'ורג' פאל (1943) ‏•‏‏ בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) ‏•‏‏ אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / הבית בו אני גר / פגי אן גארנר (1945) ‏•‏‏ הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) ‏•‏‏ ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / מצחצחי הנעליים (1947) ‏•‏‏ וולטר וגנר / הסרט‏ Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) ‏•‏‏ ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / גונבי האופניים (1949) ‏•‏‏ לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט‏ Le mura di Malapaga (1950)
1951–1975	ג'ין קלי / רשומון (1951) ‏•‏‏ מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) ‏•‏‏ אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) ‏•‏‏ חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon ‏(1954) ‏•‏‏ הסרט Miyamoto Musashi‏ (1955) ‏•‏‏ אדי קנטור (1956) ‏•‏‏ איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהן (1957) ‏•‏‏ מוריס שבלייה (1958) ‏•‏‏ באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) ‏•‏‏ גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) ‏•‏‏ ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) ‏•‏‏ ויליאם טאטל (1964) ‏•‏‏ בוב הופ (1965) ‏•‏‏ יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) ‏•‏‏ ארתור פריד (1967) ‏•‏‏ ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) ‏•‏‏ קרי גרנט (1969) ‏•‏‏ ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) ‏•‏‏ צ'ארלי צ'פלין (1971) ‏•‏‏ צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) ‏•‏‏ הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) ‏•‏‏ הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) ‏•‏‏ מרי פיקפורד (1975)
1976–2000	מרגרט בות' (1977) ‏•‏‏ וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) ‏•‏‏ האל אליאס / אלק גינס (1979) ‏•‏‏ הנרי פונדה (1980) ‏•‏‏ ברברה סטנוויק (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ האל רוץ' (1983)צ‏•‏‏ ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) ‏•‏‏ פול ניומן / אלכס נורת' (1985) ‏•‏‏ ראלף בלאמי (1986) ‏•‏‏ חברת קודאק / הועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) ‏•‏‏ אקירה קורוסאווה (1989) ‏•‏‏ סופיה לורן / מירנה לוי (1990) ‏•‏‏ סטיאג'יט ריי (1991) ‏•‏‏ פדריקו פליני (1992) ‏•‏‏ דברה קר (1993) ‏•‏‏ מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) ‏•‏‏ קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) ‏•‏‏ מייקל קיד (1996) ‏•‏‏ סטנלי דונן (1997) ‏•‏‏ איליה קאזאן (1998) ‏•‏‏ אנדז'יי ויידה (1999) ‏•‏‏ ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000)
2001–הווה	סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) ‏•‏‏ פיטר או'טול (2002) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס (2003) ‏•‏‏ סידני לומט (2004) ‏•‏‏ רוברט אלטמן (2005) ‏•‏‏ אניו מוריקונה (2006) ‏•‏‏ רוברט בויל (2007) ‏•‏‏ לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) ‏•‏‏ קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) ‏•‏‏ ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) ‏•‏‏ ד. א. פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) ‏•‏‏ אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) ‏•‏‏ ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) ‏•‏‏ ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) ‏•‏‏ ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק ווייזמן (2016) ‏•‏‏ צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) ‏•‏‏ מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) ‏•‏‏ דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) ‏•‏‏ סמואל ל. ג'קסון / איליין מאי / ליב אולמן (2021) ‏•‏‏ אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) ‏•‏‏ אנג'לה באסט / מל ברוקס / קרול ליטלטון (2023)

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי
1950–1960	ג'ודי הולידיי (1950) • ג'ון אליסון (1951) • סוזן הייוורד (1952) • אתל מרמן (1953) • ג'ודי גרלנד (1954) • ג'ין סימונס (1955) • דברה קר (1956) • קיי קנדל/טיינה אלג (1957) • רוזלינד ראסל (1958) • מרילין מונרו (1959) • שירלי מקליין (1960)
1961–1980	רוזלינד ראסל (1961) • רוזלינד ראסל (1962) • שירלי מקליין (1963) • ג'ולי אנדרוז (1964) • ג'ולי אנדרוז (1965) • לין רדגרייב (1966) • אן בנקרופט (1967) • ברברה סטרייסנד (1968) • פטי דיוק (1969) • קארי סנודגרס (1970) • טוויגי (1971) • לייזה מינלי (1972) • גלנדה ג'קסון (1973) • ראקל ולש (1974) • אן-מרגרט (1975) • ברברה סטרייסנד (1976) • דיאן קיטון/מרשה מייסון (1977) • אלן בורסטין/מגי סמית' (1978) • בט מידלר (1979) • סיסי ספייסק (1980)
1981–2000	ברנדט פיטרס (1981) • ג'ולי אנדרוז (1982) • ג'ולי וולטרס (1983) • קת'לין טרנר (1984) • קת'לין טרנר (1985) • סיסי ספייסק (1986) • שר (1987) • מלאני גריפית' (1988) • ג'סיקה טנדי (1989) • ג'וליה רוברטס (1990) • בט מידלר (1991) • מירנדה ריצ'רדסון (1992) • אנג'לה באסט (1993) • ג'יימי לי קרטיס (1994) • ניקול קידמן (1995) • מדונה (1996) • הלן האנט (1997) • גווינת' פלטרו (1998) • ג'נט מק'תיר (1999) • רנה זלווגר (2000)
2001–היום	ניקול קידמן (2001) • רנה זלווגר (2002) • דיאן קיטון (2003) • אנט בנינג (2004) • ריס וית'רספון (2005) מריל סטריפ (2006) • מריון קוטיאר (2007) • סאלי הוקינס (2008) • מריל סטריפ (2009) • אנט בנינג (2010) • מישל ויליאמס (2011) • ג'ניפר לורנס (2012) • איימי אדמס (2013) • איימי אדמס (2014) • ג'ניפר לורנס (2015) • אמה סטון (2016) • סירשה רונן (2017) • אוליביה קולמן (2018) • אקוופינה (2019) • רוזמונד פייק (2020) • רייצ'ל זגלר (2021) • מישל יאו (2022) • אמה סטון (2023)