סרעה
 | |
| חיילי חטיבת הראל בתצפית ממרפסת בית המוכתאר בסרעה, מספר ימים לאחר כיבוש הכפר (תאריך צילום: 19.7.1948) | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 4,967 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 14 ביולי 1948 |
| יישובים יורשים | תרום, צרעה |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 340[1] (1945) |
| קואורדינטות | 31°46′41″N 34°59′12″E / 31.77809722°N 34.98659444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
סרעה (בערבית: صرعة, תעתיק: צרעה) היה כפר ערבי בהרי ירושלים בגבול שפלת יהודה, 2.5 קילומטר דרומית מזרחית לבאב אל ואד (היום "שער הגיא"). בתי הכפר היו בגובה של כ-350 מטרים מעל פני הים, השטח החקלאי של הכפר היה ברוב בעמק צרעה שבשפלת יהודה. הכפר נכבש במסגרת מבצע דני ביום 14 ביולי 1948, עם כיבושו גורשו אחרוני תושביו, רובם נמלטו עוד קודם, במהלך אפריל, מאחר שהיו בקו החזית.
מיקום וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נבנה על תל ארכאולוגי, "תל צרעה", 25 ק"מ ממערב לירושלים ו- 2 ק"מ מדרום-מזרח לעיר רמלה. הכפר היה מחובר בדרך עפר, שאורכה כ-2 קילומטר, עם הכביש הראשי המחבר בין בית ג'יברין לשער הגיא (כביש 38)[2], והיה ממוקם קרוב לתחנת הרכבת ערטוף הסמוכה (שאחרי הקמת מדינת ישראל קיבלה את השם תחנת הרכבת בית שמש), על מסילת הרכבת יפו–ירושלים, העוברת מדרום לכפר. דרכי עפר נוספות חיברו את סרעה עם הכפרים הרבים ששכנו באזור, כמו אישוע, דיר ראפאת, ערטוף, עסלין, דיר אבאן, בית ג'יז ובית סוסין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור "תל צרעה" וסביבתו נערכו מספר רב של חפירות ארכאולוגיות ונחשפו ממצאים החל מהתקופות פרהיסטוריות ופרוטוהיסטוריות ועד לתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. ההתיישבות האנושית במקום החלה בתקופה הנאוליתית קדם קרמית ב', ומתוארכת ל-9000 לפנה"ס לערך ונמשכה, פחות ויותר ברציפות, מאז ועד הריסת הכפר ב-1948[3][4].
בצד הדרומי של הכפר, בנקודה גבוהה החולשת על האזור, היה מבנה מקאם ולידו מסגד, חצר מגודרת ומספר קברים. האתר היה מיוחס לדמות בשם אלשיח' סאמת, או א-נבּי סאמת (נכתב גם א-נבי סמית) על פי המפות הבריטיות.
בתקופה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהתקופה הנאוליתית נחשף, במהלך חפירות הצלה, מבנה שלם שבו לפחות שני שלבי בנייה עיקריים. המבנה בנוי על שכבה עבה של אבנים זוויתית בגודל חלוקים, ועל רוב האבנים ניכרות עדויות לפעילות אנושית, דוגמת חציבה. למבנה תוכנית מלבנית, רצפת טיח, והוא נחלק לשלושה חדרים. מבנים דומים נחשפו גם באתר הארכאולוגי יפתחאל. במבנה נחשפו שרידיהם של שלוש או ארבע רצפות טיח, זו מעל זו, המופרדות במילוי ומהוות עדות לכך שהמבנה תוחזק לאורך תקופה ארוכה. הממצאים מתוך המבנה ומסביבתו כוללים ראשי חץ ולהבי מגל, חלוקי נחל מלוטשים ואבני שחיקה. ושרידים של בעלי חיים[5].
התקופה הכלקוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מן התקופה הכלקוליתית המאוחרת (התרבות הע'סולית), נחשפו מעל היישוב מן התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית ב', שרידים ממכלול אדריכלי ולו שלושה שלבים עוקבים של בנייה ושימוש. בהם נמצאו ממצאים עשירים של קרמיקה וכלי צור ושרידים רבים של בעלי חיים. העדות הקדומה ביותר לפעילות בתקופה הכלקוליתית נתגלתה במערה טבעית סמוך לתל, בו קבר של אדם מבוגר שמינו אינו ידוע, השוכב על צדו בתנוחה מכווצת למחצה. בנוסף נחשף מבנה אבן מלבני בנוי היטב שלידו בור גדול, שהכיל מספר כלי חרס שלמים שהוטמנו במכוון[5].
תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך החפירות ב"תל צרעה" נחשפו מבנים וממצאים רבים מתקופת הברונזה, בכל רחבי התל. כולל מבנים גדולים ומורכבים, מתקופת הברונזה הקדומה, שלחלקם היו פינות מעוגלות ובניינים עגולים שכנראה שימשו לאחסון. היישוב מתקופת הברונזה הקדומה כלל שלושה שלבים עיקריים, יש לו מבנה עירוני מתוכנן הכולל רחובות וסמטאות, מבני מגורים, ממגורות ומבני ציבור[6].
בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל היה היישוב בתל צרעה, מרכז עירוני חשוב והוא אף מוזכר במכתבי אל-עמארנה, המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, ושנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים.
בתקופה הרומית והביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הרומית בארץ ישראל נודעה היישוב בשם סראה (Sarea). בתקופה הרומית והביזנטית הוא היה מרכז חקלאי חשוב, ובכל רחבי התל וסביבתו נמצאים שרדים רבים של גתות לדריכת ענבים והכנת יין, ושרידים רבים של בתי בד. עדות לתפקידם המרכזי של גידולי הגפן והזית במערך הכלכלי של האזור[7].
בתקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע סרעה עם 17 בתים ו-94 תושבים, חלק ה"נחיה" (תת-מחוז באימפריה העות'מאנית) של רמלה במחוז עזה. תושבי הכפר שילמו מס בסך 25% על גידולי חיטה, זיתים, גפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש, בסכום כולל של 6,000 אקצ'ה[8].
בשנת 1838 כתב חוקר ארץ ישראל אדוארד רובינסון כי תושבי סרעה שייכים לחמולת קייס, תחת שליטת השייח של הכפר הגדול בית עיטאב[9].
בשנת 1870, ביקר הארכאולוג והגאוגרף הצרפתי ויקטור גרן בכפר, וכתב:” לאחר ששבנו וירדנו לעמק המשכנו את חצייתו מערבה דרומה מערבה, ובשעה שש וארבעים וחמש דקות הגענו לצרעא .בכפר הזה יש שלוש מאות תושב. הוא יושב על גבעה שבצלעותיה החלולות פעורות כמה מערות קבורה”[10].
בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בסרעה הייתה אוכלוסייה של 205 נפש, כולם מוסלמים[11].
במאי 1929 ביקר בכפר כתב של עיתון "הארץ" בחיפושיו אחרי קבר "שמשון הגיבור". במאמר שכתב תיאר כיצד תושבי הכפר אירחו אותו, ערכו לו סיור באתר מקאם נבי א-סאמת, נתנו לו להיכנס למבנה וסיפרו לו על המסורות הקשורות למקום[12].
במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 65 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 271 תושבים, כולם מוסלמים[13].
בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 340 תושבים מוסלמים,. שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 4,967 דונם. אשר מתוכם הוקצו 194 לחקלאות שלחין,ו-2,979 לגידולי דגנים[14].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית.
לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרעה נכבשה על ידי כוח בפיקודו של דוד אלעזר[15], שכלל שתי פלוגות מגדוד הפורצים של חטיבת הראל, וגדוד 43 של חטיבת קרייתי, בליל 13–14 ביולי 1948[16], במהלך מבצע דני, במסגרת קרבות עשרת הימים[17]. רבים מהתושבים כבר ברחו קודם, שכן הכפר היה בחזית מאז אפריל. אלה שנשארו ברחו כשהחלו מטחי המרגמות של חיילי חטיבת הראל שהתקדמו לכיוון הכפר. המעטים שנשארו במהלך התקיפה גורשו מאוחר יותר. תושבי הכפר נמלטו מהכפר לעבר מחנות פליטים שונים בגדה המערבית, כולל קלנדיה. הכפר הפך ליישוב משלט וביתו המפואר של מוח'תאר הכפר, הפך למפקדה וחדר אוכל של היישוב[18].
ב-7 בדצמבר 1948, הוקם בסרעה קיבוץ צרעה של תנועת הקיבוץ המאוחד[19], על ידי איחוד של שלוש הכשרות של יוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח[20]. הקיבוץ נשאר במיקום בו הייתה סרעה, עד שעבר לנקודת הקבע שלו, כשלושה קילומטר מדרום מערב, כשנה אחר כך. מייסדי הקיבוץ עלו לשטח הכפר ותפסו את ביתו של המוח'תאר עבדאללה אבו לטיפה, שהיה על גבעה נפרדת מול מרכז הכפר, והפכו אותו לחדר האוכל ומזכירות. אחר כך הקימו צריפים מסביב לו. חברי הקיבוץ אף "ירשו" את עדר הפרות שהיה בכפר[21]. כיישוב משלט חברי הקיבוץ לקחו חלק בשמירה מסביב לסֿרעה, כדי למנוע מתושבי הכפר לחזור לבתיהם. בית המוח'תאר, שחברי הקיבוץ נהגו לקרוא לו בית השיח', נהרס בשלב מאוחר, ביחס לשאר הכפר, ובמקומו בנתה הקק"ל את "מצפה צרעה". במה מוגבהת בנויה מלוחות עץ עבים, ומתחתיה חדר בנוי אבן, כשחלק מהאבנים נלקחו מביתו של המח'תאר הפלסטיני של סֿרעה, שהרסו לא מכבר[22].
בדצמבר 1949 החלה נטיעת יער צרעה במקום בו עמד הכפר וסביבתו[23]. במאי 1950 הוקם, בצדו הצפון מערבי של הכפר, המושב תרום של יוצאי תימן[24].
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם אזור התעשייה הר-טוב על השדות החקלאיים ששימשו את סרעה, בעמק שממערב לכפר[25].
בשנת 2015 יצר חבר קיבוץ צרעה, הבמאי מיכאל קמינר, סרט תיעודי על סרעה[22][26]. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה במסגרת פסטיבל "48 מ"מ", של עמותת זוכרות[27].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפות היסטוריות של סרעה
.jpg) |
 |
 |
בית מוכתר הכפר סרעה
.jpg) |
 |
 |
הקמת קיבוץ צרעה בתוך וסביב אחוזת המוכתר
 |
 |
.jpg) |
 |
 |
 |
בתי הכפר סרעה
 |
 |
 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עזרא רייכרט, מקום מולדתן של שמשון, 10 באוגוסט 1948 - תיאור של ביקור בכפר, זמן קצר לאחר שנכבש.
השיבה לסַֿרְעה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 8:44)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ סיכומו של מיבצע גדול, על המשמר, 3 באוגוסט 1948
- ^ אלה נגורסקי, תל צרעה, סקר יער, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון ,124 לשנת 2012
- ^ חי שליקר, תל צרעה (דרום), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 133 לשנת 2021
- ^ 1 2 אמיר גולני, בנימין סטורצ'ן, רון בארי ויעקב ורדי, אשתאול 2013, שטחים H ו-J, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 128 לשנת 2016
- ^ אמיר גולני, אשתאול, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 120 לשנת 2008
- ^ פבלו בצר, תל צרעה (צפון), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122 לשנת 2010
- ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, p. 153
- ^ ויקטור גרן, "תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שני: יהודה (ב)", הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1982, עמוד: 18
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Jerusalem, p. 15
- ^ ק. מנחם, בארץ שמשון הגבור, הארץ, 6 במאי 1929
- ^ Mills, 1932, p. 43
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
- ^ הפעולות שבוצעו בפרוזדור לירושלים - במבצע דני, באתר הפלמ"ח
- ^ בחזיתות צכא־ההגנה לישראל מודיע:, על המשמר, 14 ביולי 1948
- ^ צבא ישראל במערכות תש"ח, על המשמר, 8 באוקטובר 1948
- ^ עזרא רייכרט, מקום מולדתו של שמשון, המדינה, 10 אוגוסט 1948
- ^ יישובים שקמו בשנת העצמאות, על המשמר, 4 במאי 1949
- ^ צרעה, באתר הפלמ"ח
- ^ משלט גבורה בנחלת שמשון הגיבור, מעריב, 2 במאי 1949
- ^ 1 2 ארנון לפיד, צרעה: הקיבוץ מתמודד עם העבר הפלסטיני, באתר mynet קיבוץ, 26 בנובמבר 2015
- ^ נסתיימו ההכנות לנטיעת שטחים, דבר, 6 בדצמבר 1949
- ^ 10 יישובים חדשים הוקמו במאי, על המשמר, 9 ביוני 1950
- ^ אורית בר-גיל, נדחתה תוכנית מועצת מטה יהודה להרחבת אזור התעשייה הר טוב, באתר גלובס, 13 במאי 2007
- ^ מיכאל קמינר,סֿרעה – צרעה – סֿרעה, הסרט שלי, ספטמבר 2014
- ^
נירית אנדרמן, 18 הפרות שמפחידות את מירי רגב, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2015
