קזבלנקה (סרט)

קזבלנקה
Casablanca

עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית
מבוסס על	כולם באים למועדון של ריק
בימוי	מייקל קורטיז
הופק בידי	האל ואליס
תסריט	ג'וליוס אפשטיין פיליפ אפשטיין הווארד קוץ'
עריכה	אוון מרקס
שחקנים ראשיים	המפרי בוגרט אינגריד ברגמן פאול הנרייד קלוד ריינס קונרד ויידט סידני גרינסטריט פיטר לורה ס.ז. סאקאל
מוזיקה	מקס שטיינר
צילום	ארתור אדסון
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר, Warner Bros. Pictures
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	הפצה לאולמות הקולנוע, הוצאה ביתית, שידורים, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	26 בנובמבר 1942 18 בנובמבר 1943
משך הקרנה	102 דק'
שפת הסרט	אנגלית צרפתית גרמנית
סוגה	סרט רומנטי, סרט פלאשבק, סרט דרמה, סרט מלחמה, פילם נואר
תקציב	964,000‏$
הכנסות	3,700,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	casablanca
פרסים	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (ג'וליוס אפשטיין, פיליפ אפשטיין, הווארד קוץ') פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (מייקל קורטיז) מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
דף הסרט ב־IMDb

קזבלנקה (באנגלית: Casablanca) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1942, המתרחש בעיר קזבלנקה בעת שלטון צרפת של וישי במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט בוים על ידי מייקל קורטיז ומככבים בו המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן. הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בנפשו של ריק בין האהבה ובין המידה הטובה – עליו לבחור בין אהבתו לאילזה ובין הצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה, חבר המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם.

עוד בזמן הקרנתו לראשונה היה הסרט להיט, ובמהלך השנים צבר קהל אוהדים נאמן. הוא נחשב כיום לקלאסיקה קולנועית, ומדורג תדיר על ידי מבקרים כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו מעולם. הוא זכה בפרס אוסקר לשנת 1943 כסרט הטוב ביותר.

עלילת הסרט

ריצ'רד (ריק) בליין (המפרי בוגרט) הוא בעליו של מועדון בקזבלנקה בשנות מלחמת העולם השנייה, בפרוטקטורט הצרפתי מרוקו הנתון לשליטת משטר וישי. בית-העסק מושך מגוון רחב של לקוחות, מפקידי ממשל ועד לפליטים הנמלטים מאירופה ושואפים להגיע לארצות הברית. ריק הוא אדם ציני המפגין חזות נייטרלית, אך במהלך הסרט מתגלה כי הוא הבריח נשק לאתיופיה במהלך המלחמה נגד איטליה ולחם לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, הוא מפגין טוב לב כלפי פליטים וניכר שהוא אדם רגיש על אף שהוא שומר על ריחוק.

פושע זעיר בשם גיירמו אוגארטה (פיטר לורה) מגיע למועדון כשבידו אישורי מעבר החתומים בידי גנרל מקסים וייגאן, המאפשרים לנושאיהם לצאת מתחומי שלטון וישי ללא שאלות או עיכובים. הוא מפקיד אותם אצל ריק ומבקש ממנו לשמור עליהם. הטפסים נלקחו משני בלדרים גרמנים שנרצחו, והמשטרה המקומית, בראשות פקד רנו המושחת (קלוד ריינס), עוצרת את אוגארטה והורגת אותו.

אל המועדון נכנסת אישה בשם אילזה לונד (אינגריד ברגמן), מלווה בוויקטור לאזלו (פאול הנרייד), מנהיג מחתרת מצ'כוסלובקיה הכבושה. היא מזהה את סם, נגן הפסנתר במועדון, ופונה אליו. מהשיחה ביניהם מתברר שהיא וריק הכירו בפריז, וכמה פלשבקים הקוטעים את הרצף העלילתי מבהירים שהקשר היה רומנטי. ריק מאמין שאילזה נטשה אותו לטובת גבר אחר באקראי, אך בהמשך היא מספרת לו שהיא הייתה נשואה ללאזלו עוד כשהכירו בפריז אך האמינה שהוא מת, וכאשר גילתה שהוא עדיין בחיים נאלצה לבחור וחזרה אליו על אף אהבתה לריק.

קבוצת קצינים גרמנים המונהגים על ידי רב-סרן שטראסר (קונרד ויידט), משתלטת על הפסנתר במועדון ושרה את "משמר הריין". לאזלו מנהיג את שאר הלקוחות בשירת המנון צרפת, והם גוברים בקולם על הגרמנים, המורים לרנו להכריז על סגירת המועדון.

ויקטור ואילזה מגלים שאשרות היציאה נמצאות אצל ריק, אבל כשוויקטור פונה אליו הוא מסרב למכור לו אותן ומציע שיפנה אל אשתו לקבל הסבר. לאחר מכן אילזה מגיעה אל ריק בעצמו, מתחננת ואף מאיימת עליו באקדח, אבל בסופו של דבר מוכרעת תחת רגשותיה ואומרת שהיא משאירה את ההחלטה בידיו.

ריק נפגש עם רנו ואומר לו שהוא מוכן להסגיר לידיו את ויקטור כיוון שהוא מעוניין להשתמש באשרות כדי לברוח יחד עם אילזה. הוא מתאם עם רנו שימסור לוויקטור את המסמכים כך שתהיה למשטרה עילה לעצור אותו, ולאחר מכן ייקח אותם בחזרה אליו. בפועל, כאשר רנו מגיע (לבדו, כפי שדרש ריק) ומתכוון לקחת את ויקטור, ריק מאיים עליו באקדח ומכריח אותו להתלוות אל ויקטור, אילזה ואליו אל שדה התעופה. שם הוא נפרד מאילזה בטענה שהוא יודע שמקומה האמיתי הוא לצד ויקטור ושהיא חלק חיוני במאבקו נגד הנאצים, ואף פונה אל ויקטור ומבטיח לו שאשתו נשארה נאמנה רק לו גם במהלך מפגשיהם האחרונים. ויקטור ואילזה עולים על המטוס שממריא אל ליסבון, משם מובטח להם המשך הדרך. שטראסר מגיע ומנסה לסכל את ההמראה, אך ריק יורה בו לאחר שאיים עליו מספר פעמים. כשאנשיו של רנו מגיעים למקום הוא מחפה על ריק ומורה להם לאסוף "את החשודים הרגילים" במטרה לחקור לכאורה את מותו של הגרמני. השניים פוסעים אל תוך הערפל, ורנו מציע לריק שיסייע לו להימלט לברזוויל שבשליטת צרפת החופשית. ריק עונה לו כי הוא חושב שזוהי "תחילתה של ידידות מופלאה".

צוות השחקנים הראשי

סצנה מהסרט ובה (מימין לשמאל): ריק בליין, קפיטן לואי רנו, אילזה לונד וויקטור לאזלו

לאווירה שמשרה הסרט תרמה העובדה כי רק שלושה מן השחקנים המופיעים בו נולדו בארצות הברית. צוות השחקנים הורכב מבני אומות שונות, בעלי רקע שונה, שחלקם הגיעו לארצות הברית בשל התנגדותם לנאציזם או בשל יהדותם:

• המפרי בוגרט (ריק בליין) הפך לכוכב בזכות משחקו בסרט. בתחילת הקריירה שלו נהג לשחק תפקידי גנגסטרים ונבלים. הסרט "הרי הסיירה" משנת 1941 איפשר לו לשחק דמות חמימה ואנושית יותר, אך "קזבלנקה" היה הסרט הראשון שבו שיחק דמות רומנטית באמת.
• אינגריד ברגמן (אילזה לונד) זכורה במיוחד בשל תפקידה זה, שהיווה נקודת שיא בקריירה שלה. לאחר שהגיעה משוודיה לבכורה הוליוודית מוצלחת בסרט "אינטרמצו" בשנת 1939, כשלה במספר תפקידים, עד שלוהקה לסרט "קזבלנקה".
• פאול הנרייד (ויקטור לאזלו) – שחקן אוסטרי שנמלט מגרמניה הנאצית בשנת 1935. הנרייד סירב לשחק בסרט, שכן חשש כי מעתה ואילך יקבל רק סוג אחד של תפקידים, עד שהובטח לו כי שמו יופיע לצד שמם של ברגמן ובוגרט בכרזות לסרט.
• קלוד ריינס (קפיטן לואי רנו) – שחקן אנגלי שנולד בלונדון, והבעת פניו הייחודית נבעה מפגיעה שנפגע בעינו בעת מלחמת העולם הראשונה, שבה היה קורבן לשימוש בגז מרעיל.
• סידני גרינסטריט (סניור פרארי) – שחקן אנגלי נוסף, ששיחק בעבר לצד בוגרט ופיטר לורה ב"הנץ ממלטה".
• פיטר לורה (סיניור אוגארטה) – שחקן יהודי ממוצא אוסטרי-גרמני, שנודע בשל משחקו בסרט "M" של פריץ לאנג. לורה נמלט מן השלטון הנאצי בשנת 1933, ונהג לשחק טיפוסים מפוקפקים ממוצא אירופי בסרטים הוליוודיים.
• קונרד ויידט (רב-סרן שטראסר) – שחקן גרמני שהופיע בסרטים אקספרסיוניסטים בשנות ה-20, כדוגמת הסרט הידוע "הקבינט של ד"ר קליגרי". ויידט, שהיה נשוי ליהודיה והחשיב עצמו ליהודי, נמלט אף הוא מן הנאצים, ובשל חזותו נדון לשחק תפקידי נאצים בסרטי שנות ה-40, בטרם נפטר מהתקף לב כשנה לאחר צילום הסרט "קזבלנקה".
• דולי וילסון (סאם) – אחד מהאמריקנים הבודדים בצוות השחקנים. וילסון היה מתופף, וכלל לא ידע לנגן בפסנתר.
• ג'וי פייג' (אנינה ברנדל, הפליטה הבולגרית) – החברה האמריקנית השלישית בצוות, הייתה בתו החורגת של ג'ק וורנר, בעלי האולפן.
• מדליין להבו (איבון) – שחקנית צרפתייה, אשתו של מרסל דליו, עד לגירושיהם בשנת 1942.
• ס.ז. סאקאל (המלצר קרל) – שחקן הונגרי שנמלט מגרמניה בשנת 1939.
• קורט בואה (הכייס) – שחקן קברט ו"ילד פלא" קולנועי, שנמלט מגרמניה. הנאצים חשבו כי הוא יהודי, אך נראה כי היה הוגנוט, והתנגדותו לנאציזם הייתה פוליטית. בואה זכה לקריירת משחק שנמשכה עד לשנת 1987.
• מרסל דליו (הקרופייה) – שחקן יהודי שהיה כוכב בקולנוע הצרפתי, והופיע בסרטים כ"אשליה הגדולה" של ז'אן רנואר. לאחר שנמלט מן הנאצים נאלץ לשחק תפקידים זוטרים בהוליווד.
• הלמוט דנטין (יאן ברנדל) – שחקן אוסטרי שלאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים שהה זמן מה במחנה ריכוז, בטרם הצליח להגר לארצות הברית. לימים היה למפיק ובעל חברת הפצה גדולה לסרטים.

הפקת הסרט

פרטי הלבשה ותפאורה מהסרט, כולל הפסנתר בו מנגן סאם (דולי וילסון)

הסרט הופק על פי מחזה של מורי ברנט וג'ואן אליסון בשם "כולם באים למועדון של ריק" (Everybody comes to Rick's). המחזה מעולם לא הוצג על במה. חברת האחים וורנר קנתה את הזכויות תמורת 20,000 דולר, וקראה לפרויקט "קזבלנקה", כפי הנראה בניסיון לחקות הצלחת סרט משנת 1938 שנקרא "אלג'יר". את הפקת הסרט לקח על עצמו המפיק המפורסם האל ואליס.

הצילומים החלו ב-25 במאי 1942 והסתיימו ב-3 באוגוסט 1942. הסרט צולם בשחור-לבן.

הסרט כולו צולם באולפן, פרט לסצנה שבה מגיע מייג'ור שטראסר, שצולמה בנמל התעופה "ואן נויס" הסמוך ללוס אנג'לס. הרחוב בקזבלנקה שבו צולמו סצינות ה"חוץ", נבנה כתפאורה עבור סרט אחר בשם "שיר המדבר". בתפאורה זו השתמשו גם לצילום הסצינות בקזבלנקה וגם לצילום הסצינות המתרחשות בפריז. תפאורה זו נותרה בשימוש האולפן עד לשנות ה-60.

לצילום המועדון של ריק השתמשו בשלוש תפאורות נפרדות, כך שלא ניתן להבין בדיוק את מבנה המועדון.

הסצנה הסופית, המתרחשת בנמל תעופה, כללה שימוש בדגם מוקטן של מטוס ובננסים שצולמו כעובדי נמל התעופה, על מנת לחסוך בחומרים, עקב בעיות קיצוב שיצרה המלחמה. הערפל בסצנה שימש על מנת להסוות בעיה זו.

גובהה של ברגמן יצר בעיה מסוג אחר. היא הייתה גבוהה במספר סנטימטרים מבוגרט, כך שבעת צילום סצינות האהבים ביניהם, נאלץ בוגרט לעמוד על ארגז או על כרית.

עלותו הכוללת של הסרט הייתה $950,000, עלות שהיוותה חריגה מסוימת מהתקציב, אך עמדה בסטנדרטים של הפקה הוליוודית מאותה התקופה. בוגרט נקרא זמן מה לאחר סיום הצילומים על מנת לדבב את הסצנה הסופית ("לואי, אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה"). זמן מה תוכננה סצנה המציגה את רנו ואת ריק הנפגשים עם לוחמי צרפת החופשית על סיפונה של אונייה, אך זו בוטלה בסופו של דבר.

התסריט

ההשראה למחזה המקורי הייתה טיול שערך המחזאי מורי ברנט בשנת 1938 לאירופה, ובו ביקר בווינה ובחוף הדרומי של צרפת, מקומות שבהם חיו בדו-קיום מתוח פליטים ונאצים. ברנט היה מורה בתיכון, וחסר ניסיון בכתיבה מקצועית. ברנט ושותפתו ג'ואן אליסון כתבו מחזה בשם "כולם באים למועדון של ריק". במחזה הדמות של אילזה הייתה אמריקנית, אשר פגשה בלאזלו לאחר סיום יחסיה עם ריק בפריז, ואילו ריק היה עורך דין. המחזה מעולם לא הוצג על במה, אך הצליח לתפוס את תשומת לבם של אולפני האחים וורנר, אשר רכשו את הזכויות לעיבודו לתסריט. לאחר כתיבת המחזה דשדשה הקריירה של ברנט ואליסון. זמן מה כתבו ככותבים זוטרים עבור אולפני סרטי פרמאונט, ולברנט הייתה הצלחה מסוימת ככותב תסכיתים. אליסון שבה ושקעה אל האלמוניות.

בתחילה הוטלה כתיבת התסריט על זוג האחים התאומים ג'וליוס ופיליפ אפשטיין. האחים היוו צוות כתיבה עבור האחים וורנר אשר היה אחראי ללהיטים רבים בעבר. בתחילה הסירו האחים אפשטיין את ההתייחסויות לעברו ורקעו של ריק, והוסיפו אלמנטים של קומדיה. הכותב הנוסף, הווארד קוץ' הצטרף לאחר מכן, והמשיך לעבוד עם האחים אפשטיין, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנטים פוליטיים ומלודרמטיים. סצינות חשובות הוספו על ידי התסריטאי קייסי רובינסון, שהוסיף את הפגישות בין אילזה וריק בבית הקפה, אך הוא לא זכה לכך ששמו יירשם בכותרות הסרט בין התסריטאים. הבמאי מייקל קורטיז הוסיף אלמנטים רומנטיים, והתעקש על סצינות הפלאשבק מפריז. אחת השורות הידועות ביותר מן הסרט – "Here's looking at you" אינה מופיעה כלל בתסריט, ויש אומרים כי נוספה בעת שבוגרט לימד את ברגמן לשחק במשחק פוקר מאחורי הקלעים.

השורה האחרונה, והמפורסמת ("תחילתה של ידידות נפלאה") הוספה על ידי המפיק האל ואליס, לאחר סיום ההסרטה, ובוגרט נקרא שוב לאולפנים על מנת לדבב אותה.

שלב הסיום של הסרט הוא כה מותח ומרגש, עד כי המיתוס (השקרי) הנפוץ הוא כי השחקנים עצמם לא ידעו עד הרגע האחרון את הפתרון המדויק, וכי התסריט הסופי נמסר לידם רק ביום הצילומים האחרון. המחזה שעליו מבוסס הסרט הסתיים בכך שריק שולח את לאזלו ואילזה אל המטוס. בשלב מסוים אף הציעו התסריטאים "להרוג" את לאזלו ולהשאיר את ריק עם אילזה, אך פתרון זה לא תאם את הרוח הפטריוטית שרצו התסריטאים להעניק לסרט. "הקוד המוסרי" השליט בהוליווד באותה התקופה לא איפשר פתרון שבו עוזבת אילזה את ויקטור לטובת ריק, שכן נאסר להציג אישה נשואה העוזבת את בעלה למען גבר זר.

על אף ריבוי הכותבים, התסריט הדוק ואחיד. קוץ' טען כי היה זה המתח בין גישתו וגישת קורטיז שיצר את הטון המדויק של הסרט, ואת האיזון הרגשי בין מרכיביו.

התסריט נתקל בבעיות של צנזורה, שכן נרמז ממנו כי רנו סוחט טובות הנאה מיניות מפליטה לה הוא מסייע, ושריק קיים מגע מיני עם אילזה בעודם בפריז, כאשר הייתה נשואה לאחר. "קוד ההפקה" לו היו מחויבים האולפנים הגדולים בהוליווד באותה התקופה מנע רמיזות מסוג זה. עם זאת, בגרסה הסופית של הסרט ניתן להבין בבירור את שתי הרמיזות.

התסריט זיכה את יוצריו, האחים אפשטיין וקוץ', בפרס אוסקר, וב-6 בדצמבר 2021 הוא דורג במקום השני ברשימת "101 התסריטים הטובים ביותר של המאה ה-21 (עד כה)" מטעם גילדת המחברים של אמריקה , אחרי "תברח" של ג'ורדן פיל משנת 2017.

בימוי

הבמאי מייקל קורטיז היה מהגר הונגרי. הוא הגיע לארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 אך חלק ממשפחתו נותר באירופה, והפך לפליטים, כך שנושאו של הסרט היה קרוב ללבו. סצינות המונטאז', כדוגמת הסצינות המראות את הפלישה הנאצית לצרפת, נערכו על ידי הבמאי דון סיגל, שהיה אחראי על המונטאז' באולפני האחים וורנר בטרם החל בקריירת הבימוי שלו.

הצילום

ברגמן ובוגרט בשוט מסרט

צלם הסרט היה ארתור אדסון, צלם ותיק, שצילם בעבר סרטי פילם נואר כ"הנץ ממלטה" (1941) שהיווה אף הוא שיתוף פעולה של צוות השחקנים בוגרט – לורה – גרינסטריט. הצלם הקדיש תשומת לב מרובה לצילומה של ברגמן. השחקנית העדיפה להצטלם מצד שמאל, ולהצטלם בתאורה ופילטרים שהראו את הברק שבעיניה. האפקט נועד להפוך אותה לדמות עצובה ונוסטלגית. הצילום בסרט יוצר אווירת "פילם נואר" קודרת ואקספרסיוניסטית, במיוחד בסצינות המסיימות את הסרט.

מוזיקה

מוזיקת הרקע לסרט נכתבה על ידי מקס שטיינר הידוע ככותב מוזיקת הרקע לסרט "חלף עם הרוח". השיר "בחלוף הזמן" (As time goes by), שהוא השיר המזוהה ביותר עם הסרט, נכתב על ידי הרמן הופפלד עבור מחזה משנת 1931 בשם "כולם מוזמנים". המחזה של ברנט ואליסון "כולם באים למועדון של ריק" השתמש בשיר זה, ובמהלך ההפקה נערך בו שימוש בטרם נפלה ההחלטה הסופית על הליווי המוזיקלי. שטיינר רצה לכתוב שיר משלו על מנת להחליפו, אך עם התקדמות ההפקה גזזה ברגמן את שערה על מנת להופיע בסרטה הבא, ולא ניתן היה לצלם מחדש סצינות שיתאימו לשיר החדש. לפיכך החליט שטיינר לבסס את כל מוזיקת הרקע לסרט על השיר, ועל המרסייז, כשהוא משתמש בהם חליפות על מנת להדגיש את שינוי מצבם הרגשי של גיבורי הסרט.

בסצנת "דו-קרב ההמנונים" מנגנת את המרסייז תזמורת שלמה (ולא האוסף הקטן של נגנים המוצג בסרט), אל מול "משמר הריין", שאותו מנגנים הגרמנים בפסנתר. שירים נוספים בסרט הם השיר "זו חייבת להיות את" – "It Had to Be You", להיט משנת 1924, ושיר בשם "הקש בעץ" – "Knock on Wood".

הצלחת הסרט

התגובה לסרט בעת ההקרנות המוקדמות תוארה כ"לא תאמן". הסרט הוקרן בהצגת בכורה בניו יורק ב-26 בנובמבר 1942. הכנסות הסרט בהקרנות הסדירות בארצות הברית הגיעו ל-3.7 מיליון דולר. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, והתסריט המעובד הטוב ביותר) והיה מועמד לחמישה פרסים נוספים. השיר "בחלוף הזמן" שהה 21 שבועות במצעד הלהיטים בארצות הברית. הסרט זכה לביקורות מעורבות, אך שמר על פופולריות במהלך השנים. במכללות בארצות הברית נהוג להקרין את הסרט בשבוע שלפני בחינות הסיום. מסורת זו סייעה לסרט להישאר פופולרי עשרות שנים לאחר הקרנתו.

הסרט זכה לאזכורים רבים בקולנוע, רובם פארודיים:

• סרטם של האחים מרקס "לילה בקזבלנקה" משנת 1946. מיתוס פופולרי מספר כי כאשר יצרו האחים מרקס את הסרט "לילה בקזבלנקה" איימו אולפני האחים וורנר לתבוע בגין השימוש במילה "קזבלנקה" אך נסוגו מן הרעיון כאשר איים עליהם גראוצ'ו מרקס בתביעה בגין השימוש במילה "האחים" בשם האולפן. האמת היא כי בעת הפקת "לילה בקזבלנקה" עמדו האולפנים בקשר על מנת לוודא כי לא יהיה קשר ברור בין העלילות, אלא בקו העלילה הכללי בלבד, ומכתביו של גראוצ'ו אל האולפנים נשלחו לצורך יחסי ציבור, מבלי שאיש שקל ברצינות הגשת תביעה.
• המחזה והסרט של וודי אלן "שחק אותה סם" משנת 1972. (באנגלית: Play it again, Sam או "נגן זאת שוב, סם", רמז למשפט "נגן זאת, סם" שאומר ריק לפסנתרן ב"קזבלנקה"), שבו דמותו של הגיבור מדמיינת שהיא מקבלת עצות חיזור מדמותו של המפרי בוגרט.
• סרטו של פיטר בוגדנוביץ' משנת 1972 "מה נשמע, דוק?", שרים גיבורי הסרט, ג'ודי והווארד, את השיר "בחלוף הזמן" מתוך "קזבלנקה", לאחר שג'ודי אומרת להווארד, "נגן זאת, סם".
• מחזהו של ניל סיימון משנת 1978 "הבלש הזול" המשלב בין עלילת הסרט ובין עלילת "הנץ ממלטה".
• סרט האנימציה "קארוטבלנקה" משנת 1995 בכיכובו של באגס באני. (קארוט – carrot, גזר באנגלית. המאכל האהוב על הארנב באגס באני).
• סרט הקולנוע "חתיכה דוקרנית" משנת 1996, שבו משחקת פאמלה אנדרסון בעלת מועדון לילה באזור קרבות פוסט אפוקליפטי, תפקיד המבוסס באופן גס על תפקידו של המפרי בוגרט ב"קזבלנקה".
• אזכורים רבים בסדרה "הסימפסונים", כך למשל, בפרק ה-300 של הסדרה גולש הומר סימפסון באינטרנט, וכאשר הוא עולה על האתר של בארט, הוא נאנח – "מכל האתרים, בכל הרשת, הייתי חייב להקליק דווקא על האתר שלו...". (פרפרזה על משפט מהסרט). הפרק המסיים של העונה התשיעית ("נשקנים מלידה" – Natural Born Kissers) כולל התייחסות מפורשת לסרט, כאשר המשפחה צופה בסרט, שבו ניתן סיום אלטרנטיבי – בסיום הסרט, לאחר שמטוסם של אילזה וויקטור ממריא, לואי שולף אקדח על ריק, אך סם הפסנתרן הודף לעברו את הפסנתר. מתוך הפסנתר מגיח אדולף היטלר עם רימון בידו, אך אילזה צונחת מן המטוס, הורגת את היטלר ונישאת לריק.
• סרט הקולנוע "כשהארי פגש את סאלי" בו מוצג קטע הסיום של הסרט "קזבלנקה" תוך כדי דיון טלפוני בין הארי וסאלי על משמעותו בזמן ששניהם צופים בהקרנתו בטלוויזיה כל אחד במיטתו בבתים נפרדים.

בישראל, הסרט היה אמור להיות מוקרן לראשונה במוצאי שבת, ה-13 בנובמבר 1943, בעת פתיחתו של בית-הקולנוע החדש "אוריון" בתל אביב (לימים "אורלי"). בשל סכסוך עבודה נדחה האירוע במספר ימים, ו"קזבלנקה" יצא לאקרנים לראשונה ב-18 בנובמבר.

ציטוטים מפורסמים

תסריטו של הסרט שופע שורות שהפכו לקלאסיקה. השורה "Here's looking at you, kid" נבחרה בסקר שנערך על ידי מכון הסרטים האמריקאי בשנת 2005 לשורה החמישית הזכורה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, אך ציטוטים רבים נוספים זכורים מן הסרט וביניהם:

• "נשק אותי, נשק אותי כאילו זו הפעם האחרונה."
• "מכל מאורות הג'ין בכל העולם, היא הייתה חייבת להיכנס דווקא לזו שלי."
• "תמיד תהיה לנו פריז." (ריק לאילזה כאשר הוא נפרד ממנה)
• "אסוף את החשודים הרגילים."
• "זוהי תחילתה של ידידות נפלאה." (ריק לרנו בסופו של הסרט)

דווקא השורה המצוטטת "נגן זאת שוב סם", אינה נאמרת כלשונה בסרט. אילזה מבקשת מסם "נגן זאת פעם אחת סם, לזכר הימים שחלפו". לאחר מכן מבקש ממנו ריק לנגן במילים "ניגנת בשבילה, נגן זאת בשבילי". השורה המפורשת "Play it again, Sam", אינה נאמרת על ידי ריק או אילזה, והיא שיבוש מאוחר יותר, מסרטם של האחים מרקס, "לילה בקזבלנקה" שהוא פרודיה על הסרט "קזבלנקה".

לקריאה נוספת

• דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "קזבלנקה", עמ' 50–52

• Charles Francisco, You Must Remember This: The Filming of Casablanca, New Jersey: Prentice Hall, 1980.
• Aljean Harmetz, Round Up the Usual Suspects: The Making of Casablanca – Bogart, Bergman, and World War II, Hyperion, 1992.

קישורים חיצוניים

• "קזבלנקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "קזבלנקה", באתר נטפליקס
• "קזבלנקה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "קזבלנקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "קזבלנקה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "קזבלנקה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "קזבלנקה", באתר אידיבי
• "קזבלנקה", באתר HBO Max (באנגלית)
• "קזבלנקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• קזבלנקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "קזבלנקה: כף גדושה של שמאלץ מהנה": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
• אורי קליין, למה נהפך דווקא "קזבלנקה" לאחד הסרטים האהובים ביותר אי-פעם, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2012
• ג'ון אנדרסון The Wall Street Journal, ‏מה הופך את "קזבלנקה" לאחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע האמריקאי?, באתר גלובס, 20 באפריל 2023
• "קדימון "קזבלנקה", סרטון באתר יוטיוב
• P.O.V. 14, דצמבר 2002 – גיליון המוקדש כולו לסרט "קזבלנקה" (באנגלית)

• Roger Ebert, Casablanca (1942), September 15, 1996