אדוארד טלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדוארד טלר
Teller Ede
1908 –‏ 2003
EdwardTeller1958.jpg
תרומות עיקריות
מחקרים בפיזיקה גרעינית. הוא מילא תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות ההגנה והאנרגיה של ארצות הברית במשך למעלה מחצי מאה. היה מחלוצי פיתוח פצצת האטום ופצצת המימן, ונודע כ"אבי פצצת המימן". היה תומך נלהב בשימוש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל.

אדוארד טלראנגלית: Edward Teller; ‏15 בינואר 1908 - 9 בספטמבר 2003) היה פיזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי, שעסק בפיזיקה גרעינית. הוא מילא תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות ההגנה והאנרגיה של ארצות הברית במשך למעלה מחצי מאה. היה מחלוצי פיתוח פצצת האטום ופצצת המימן, ונודע כ"אבי פצצת המימן". היה תומך נלהב בשימוש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל וביוזמת ההגנה האסטרטגית מפני טילים, המכונה "מלחמת הכוכבים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלר נולד בבודפשט, הונגריה, ב־15 בינואר 1908. הוא עזב את הונגריה בשנת 1926, בין השאר עקב מגבלת הנומרוס קלאוזוס במשטרו של הורטי. למד פיזיקה באוניברסיטת לייפציג, ובשנת 1930 סיים את הדוקטורט אצל ורנר הייזנברג. שהה שנתיים באוניברסיטת גטינגן, ובשנת 1934, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, נמלט לאנגליה. לאחר מכן שהה במשך שנה בקופנהגן, במחיצתו של נילס בוהר. בשנת 1935 היגר לארצות הברית, ועד 1941 לימד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

בשנת 1939 היה אחד משלושת המדענים שעודדו את אלברט איינשטיין להתריע בפני הנשיא רוזוולט כי הביקוע הגרעיני – פיצול גרעין האטום – ניתן לניצול ליצירת נשק חדש ורב עוצמה.

בשנת 1942 הצטרף לפרויקט מנהטן, ועבד כפיזיקאי תאורטי במעבדות לוס אלמוס במהלך מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1946 עזב טלר את מעבדות לוס אלמוס, ועבר ללמד באוניברסיטת שיקגו. בעקבות הניסוי הגרעיני הסובייטי ב־1949 חזר טלר ללוס אלמוס, כדי להשתתף בפיתוח פצצת המימן, פרויקט שעליו הכריז הנשיא טרומן על-פי יוזמתו של טלר, שבאה בעקבות רעיון של עמיתו של טלר, אנריקו פרמי. במהלך פיתוח פצצת המימן, כמו גם במהלך פיתוח פצצת האטום, הסתכסך טלר עם עמיתיו, משום שלא היה מרוצה מקצב ההתקדמות של הפרויקט. בסופו של דבר הגיע טלר, יחד עם עמיתו סטניסלב אולם, לעיצוב פתרון לבעיות ייצור פצצת המימן, וזו נוסתה לראשונה בשנת 1952. הישג זה זיכה אותו בכינוי "אבי פצצת המימן", כינוי שהוא לא אהב.

בשנת 1952 עזב טלר את מעבדות לוס אלמוס, ועבר ללמד פיזיקה באוניברסיטת קליפורניה, שם השתתף בייסוד מעבדות לורנס ליברמור. העוינות בין טלר לרבים מעמיתיו התרחבה בשנת 1954, כאשר טלר העיד נגד רוברט אופנהיימר. בשנים 1960-1958 ניהל טלר את מעבדות לורנס ליברמור.

טלר אמר כי צר לו על החלטת טרומן להטיל את פצצת האטום על הערים ביפן. לדבריו, היה צריך לעשות ניסוי ראווה בפצצה, בתקווה שההנהגה היפנית תתרשם דיה כדי להכריז על קץ המלחמה. יחד עם זאת היה טלר תומך נלהב בחיזוק עוצמתה הצבאית של ארצות הברית. בשנות השמונים עמד תחת ביקורת נוקבת כאשר תמך בהתלהבות בתוכניתו של הנשיא רונלד ריגן לפיתוח מטריית הגנה בחלל, שנודעה בשם "מלחמת הכוכבים". "בלי טלר, העולם היה מקום הרבה יותר טוב", טען פעם איזידור רבי, חתן פרס נובל ועמיתו של טלר לפרויקט מנהטן.

טלר קיבל פרסים רבים במהלך הקריירה שלו, לרבות פרס אלברט איינשטיין, פרס אנריקו פרמי והמדליה הלאומית למדעים. חודשיים לפני מותו, העניק לו הנשיא ג'ורג' ווקר בוש את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר לאזרחים בארצות הברית.

אדוארד טלר נפטר ב־9 בספטמבר 2003 בסטנפורד, קליפורניה, ליד מכון הובר, שבו פעל כעמית מחקר בכיר.

אחדים מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Legacy of Hiroshima (1975)
  • Better a Shield Than a Sword (1987)
  • Energy from Heaven and Earth (1979)
  • Pursuit of Simplicity (1980)
  • Conversations on the Dark Secrets of Physics (1991)
  • Memoirs: A Twentieth-Century Journey in Science and Politics (2002)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי בליזובסקי, ‏אבי פצצת המימן, אדוארד טלר, נפטר בגיל 95, באתר "הידען", ‏10 בספטמבר 2003