‏B-17 מבצר מעופף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בואינג B-17 מבצר מעופף
Boeing B-17 Flying Fortress
Color Photographed B-17E in Flight.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ כבד
ארץ ייצור ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 28 ביולי 1935
תקופת שירות 1938 – 1968
צוות בין 6 ל־10 אנשי צוות
יחידות שיוצרו 12,731
משתמש ראשי חילות האוויר של צבא ארצות הברית
דגמים

299 ; B-17B ; B-17C ; B-17D ; B-17E ; B-17F ; B-17F-BO ; B-17F-DL ; B-17F-VE ; B-17G ; B-17G-BO ; B-17G-DL ; B-17G-VE ; C-108 ; XB-38 ; YB-17 ; YB-17A ; YB-40

מחיר US$ 238,329
ממדים
אורך 22.8 מטר
גובה 5.8 מטר
מוטת כנפיים 31.6 מטר
שטח כנפיים 131.92 מ"ר
משקל ריק 16,391 ק"ג (משתנה לפי הדגם)
משקל טעון 24,500 ק"ג (משתנה לפי הדגם)
משקל המראה מרבי 29,700 ק"ג (משתנה לפי הדגם)
ביצועים
מהירות מרבית 462 קמ"ש
קצב נסיקה 4.6 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי 3,219 ק"מ, עם 2,700 ק"ג חימוש.
סייג רום 10,850 מטר
חימוש
תותחים שלושה עשר מקלעי 0.5 בראונינג.
פצצות 3,600 ק"ג - משימות טווח קצר.2700 ק"ג - משמיות טווח בינוני. 2,000 ק"ג - משימות טווח ארוך.
הנעה
X4 רייט R-1820-97 סייקלון - מנוע רדיאלי טורבו - סופר מדוחס, 1,200 כ"ס כ"א.
תרשים
Boeing B-17G.png

B-17 מבצר מעופףאנגלית: B-17 Flying Fortress) הוא מפציץ כבד מתוצרת חברת בואינג האמריקאית. המטוס, שטיסתו הראשונה נערכה ב-28 ביולי 1935, היה המפציץ הכבד הראשון שהיו לו ארבעה מנועים. בנוסף לבטן מלאה בפצצות, כלל המבצר המעופף גם מספר צריחי מקלעים להגנה מפני מטוסי יירוט.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שירת המבצר המעופף בעיקר ביחידות חיל האוויר השמיני האמריקני, ועיקר שימושו היה הפצצות אסטרטגיות לאור יום על יעדים צבאיים, תעשייתיים ואזרחיים. במהלך המלחמה הטילו מטוסי המבצר המעופף כ-640,000 טון פצצות - יותר מכל מפציץ אחר ששירת במלחמה. המפציץ היה לאחד המטוסים העיקריים במלחמה ותרומתו לניצחון על מעצמות הציר הייתה מכרעת.

תרומתו של המבצר המעופף לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם והדומיננטיות שלו הפכו אותו לסמל לעוצמתה האווירית של ארצות הברית.

בשירות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס שירת גם בחיל האוויר הישראלי בטייסת 69, ממלחמת העצמאות ועד סוף שנת 1958 וכוּנה "פטיש". כניסתו לשירות הייתה מאורע יוצא-דופן בתולדות החיל, מכיוון שהייתה זו הפעם היחידה שחיל-האוויר אימץ מטוס שתכונותיו היו מנוגדות לחלוטין לצרכיו המבצעיים או לתנאיה הגאוגרפיים של המדינה. אולם אמצעי חיל האוויר היו כה דחוקים ומקורות האספקה כה מצומצמים, עד שכל מטוס לוחם היה רצוי. בראשית 1948 נקנו ארבעה מטוסי B-17G מעודפי חיל האוויר האמריקאי, אך אחד מהם נתפס על ידי סוכני ממשל אמריקאיים והוחרם עד לסוף מלחמת השחרור. שלושת האחרים הוברחו לארץ דרך פוארטו ריקו וצ'כיה, ומשם לישראל.
ביולי 1948, בדרכם לארץ, ביצעו המטוסים התקפות על מטרות במצרים, בין היתר גם על ארמון המלך פארוק בקהיר. הייתה זו ההפצצה ארוכת הטווח הראשונה שביצע חיל האוויר הישראלי.
במלחמת העצמאות השתתפו המטוסים במבצע יואב, מבצע חירם, מבצע חורב ובקרבות עשרת הימים. מפציצים אלה השתתפו גם בהפצצות ובהתקפות על מטרות בשטח האויב, בעזה, ברפיח, בסיני, בפלוג'ה, בגליל, בהפצצת שדה התעופה המצרי באל-עריש ועוד. המטוסים יצאו זמנית משירות מבצעי בשנת 1954, אך לקראת מבצע קדש הוחזרו שניים מהם לשירות בחיל-האוויר. המטוסים יצאו סופית משירות ב-1958. אחד המטוסים נקנה על ידי חברת הסרטים "סרטי קולומביה", לצורך צילומי סרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמונה מאנגליה משנת 2001