B-17 מבצר מעופף
| בואינג B-17 מבצר מעופף Boeing B-17 Flying Fortress |
|
|---|---|
 |
|
| מאפיינים כלליים | |
| סוג | מפציץ כבד |
| ארץ ייצור | ארצות הברית |
| יצרן | בואינג |
| טיסת בכורה | 28 ביולי 1935 |
| תקופת שירות | 1938 – 1968 |
| צוות | בין 6 ל- 10 אנשי צוות |
| יחידות שיוצרו | 12,731 |
| משתמש ראשי | חילות האוויר של צבא ארצות הברית |
| דגמים |
299 ; B-17B ; B-17C ; B-17D ; B-17E ; B-17F ; B-17F-BO ; B-17F-DL ; B-17F-VE ; B-17G ; B-17G-BO ; B-17G-DL ; B-17G-VE ; C-108 ; XB-38 ; YB-17 ; YB-17A ; YB-40 |
| מחיר | US$ 238,329 |
| ממדים | |
| אורך | 22.8 מטר |
| גובה | 5.8 מטר |
| מוטת כנפיים | 31.6 מטר |
| שטח כנפיים | 131.92 מ"ר |
| משקל ריק | 16,391 ק"ג (משתנה לפי הדגם) |
| משקל טעון | 24,500 ק"ג (משתנה לפי הדגם) |
| משקל המראה מרבי | 29,700 ק"ג (משתנה לפי הדגם) |
| ביצועים | |
| מהירות מרבית | 462 קמ"ש |
| קצב נסיקה | 4.6 מטר/שנייה |
| טווח טיסה מרבי | 3,219 ק"מ, עם 2,700 ק"ג חימוש. |
| סייג רום | 10,850 מטר |
| חימוש | |
| תותחים | שלושה עשר מקלעי 0.5 בראונינג. |
| פצצות | 3,600 ק"ג - משימות טווח קצר.2700 ק"ג - משמיות טווח בינוני. 2,000 ק"ג - משימות טווח ארוך. |
| הנעה | |
| X4 רייט R-1820-97 סייקלון - מנוע רדיאלי טורבו - סופר מדוחס, 1,200 כ"ס כ"א. | |
| תרשים | |
 |
|
B-17 מבצר מעופף (באנגלית: B-17 Flying Fortress) הוא מפציץ כבד מתוצרת חברת בואינג האמריקאית. המטוס, שטיסתו הראשונה נערכה ב-28 ביולי 1935, היה המפציץ הכבד הראשון שהיו לו ארבעה מנועים. בנוסף לבטן מלאה בפצצות, כלל המבצר המעופף גם מספר צריחי מקלעים להגנה מפני מטוסי יירוט.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שירת המבצר המעופף בעיקר ביחידות חיל האוויר השמיני האמריקני, ועיקר שימושו היה הפצצות אסטרטגיות לאור יום על יעדים צבאיים, תעשייתיים ואזרחיים. במהלך המלחמה הטילו מטוסי המבצר המעופף כ-640,000 טון פצצות - יותר מכל מפציץ אחר ששירת במלחמה. המפציץ היה לאחד המטוסים העיקריים במלחמה ותרומתו לניצחון על הגרמנים הייתה מכרעת.
תרומתו של המבצר המעופף לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם והדומיננטיות שלו הפכו אותו לסמל לעוצמתה האווירית של ארצות הברית.
[עריכה] בשירות חיל האוויר הישראלי
המטוס שירת גם בחיל האוויר הישראלי בטייסת 69, ממלחמת העצמאות ועד סוף שנת 1958 וכוּנה "פטיש". כניסתו לשירות הייתה מאורע יוצא-דופן בתולדות החיל, מכיוון שהייתה זו הפעם היחידה שחיל-האוויר אימץ מטוס שתכונותיו היו מנוגדות לחלוטין לצרכיו המבצעיים או לתנאיה הגאוגרפיים של המדינה. אולם אמצעי חיל האוויר היו כה דחוקים ומקורות האספקה כה מצומצמים, עד שכל מטוס לוחם היה רצוי. בראשית 1948 נקנו ארבעה מטוסי B-17G מעודפי חיל האוויר האמריקאי, אך אחד מהם נתפס על ידי סוכני ממשל אמריקאיים והוחרם עד לסוף מלחמת השחרור. שלושת האחרים הוברחו לארץ דרך פוארטו ריקו וצ'כיה, ומשם לישראל.
ביוני 1948, בדרכם לארץ, ביצעו המטוסים התקפות על מטרות במצרים, בין היתר גם על ארמון המלך פארוק בקהיר. הייתה זו ההפצצה ארוכת הטווח הראשונה שביצע חיל האוויר הישראלי.
במלחמת העצמאות השתתפו המטוסים במבצע יואב, מבצע חירם, מבצע חורב ובקרבות עשרת הימים. המטוסים השתתפו גם בהפצצות ובהתקפות על מטרות בשטח האויב - עזה, רפיח, סיני, פלוג'ה, בגליל, בהפצצת שדה התעופה המצרי באל-עריש ועוד. המטוסים יצאו זמנית משירות מבצעי בשנת 1954, אך לקראת מבצע קדש הוחזרו שניים מהם לשירות בחיל-האוויר. המטוסים יצאו סופית משירות ב-1958. אחד המטוסים נקנה על ידי חברת הסרטים "קולומביה", לצורך צילומי סרט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בואינג B-17, באנציקלופדיה ynet
- מבצר מעופף, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, עמ' 27-25, באתר הספרייה הדיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
