אונג סן סו צ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אונג סן סו קי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אונג סן סו צ'י, באוקטובר 2013

אונג סן סו צ'יבורמזית: AungSanSuuKyi1.png; נולדה ב-19 ביוני 1945 ביאנגון (ראנגון) אשר במיאנמר (בורמה). סו צ'י היא מנהיגת האופוזיציה בבורמה ונחשבת לאחת הפעילות הבולטות בעולם למען קידום הדמוקרטיה וזכויות אדם. בשנת 1990 ניצחה מפלגתה בבחירות הכלליות, אך הכת הצבאית אשר שלטה אז סירבה לוותר על השלטון. בשנת 1991 זכתה בפרס נובל לשלום על פעילותה לקידום הדמוקרטיה בבורמה תוך דבקות בדרך של התנגדות לא אלימה ברוח תורתו של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי, ממנו הושפעה עמוקות.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סו צ'י היא בתם של הגנרל אונג סן ושגרירת בורמה בהודו ונפאל קין צ'י. אביה ניהל את המשא ומתן מול הבריטים בעניין עצמאותה של בורמה, אך נרצח בידי יריבים פוליטיים מבית בשנת 1947, שנה לפני קבלת העצמאות. סו צ'י הצעירה עברה עם אמה השגרירה לניו דלהי, ובשנת 1964 השלימה את לימודיה בקולג' "ליידי שרי ראם" אשר בבירה ההודית. מיד לאחר מכן עקרה לבדה לבריטניה, ובשנת 1969 קיבלה מטעם אוניברסיטת אוקספורד תואר בפילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה.

בשנת 1971 נישאה לד"ר מייקל אריס, מומחה לענייני טיבט מאוניברסיטת אוקספורד אף הוא. לזוג נולדו שני ילדים: אלכסנדר (בשנת 1972) וקים (בשנת 1977). בני הזוג התגוררו באוקספורד, אם כי סו צ'י שהתה לפרקים, לעתים עם בעלה, ביפן, הודו ובהוטן. קודם לנישואיה התגוררה בניו יורק, שם עבדה כשלוש שנים עבור האו"ם בתקופה בה בן ארצה, או תאנט, שימש כמזכירו הכללי של הארגון.

בשנת 1988 הוזעקה סו צ'י במפתיע לבורמה כדי שתוכל לסעוד את אמה אשר מצבה הידרדר בעקבות אירוע מוחי חריף. באותם ימים סערו בבורמה הרוחות נוכח המדיניות הכלכלית הכושלת מבית מדרשו של הגנרל הבכיר נה וין. נה וין שלט בבורמה ביד ברזל מאז חולל בשנת 1962 הפיכה צבאית והדיח את ראש הממשלה דאז או נו אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות.

בגין הלחץ הציבורי התפטר נה וין ב-23 ביולי 1988, אך הפגנות הענק בדרישה לדמוקרטיזציה לא שככו. הדיקטטור הפורש הבהיר בנאום ההתפטרות כי לא ישלים עם הימשכות המחאה וכי "הצבא לא יירה עוד כדי להזהיר כי אם במטרה לפגוע". בהתחייבות זו הוא עמד, וכוחות הביטחון אכן דיכאו את ההפגנות באכזריות יוצאת דופן תוך רצח של אלפי מפגינים, בהם נזירים בודהיסטים‏[1].

ב-26 באוגוסט 1988 נשאה סו צ'י נאום מכונן למרגלות פגודת שוודגון - האתר הבודהיסטי המקודש ביותר בבורמה. "כבתו של אבי איני יכולה להיוותר אדישה אל מול פני המציאות" אמרה סו צ'י לקהל של מאות אלפים, ואולי אף מיליון, בני אדם ‏[2]. בנאומה הציבורי הראשון קראה לקיים במהירות בחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות והפצירה בצבא לחדול ממעשי האלימות הקשים כלפי אזרחים. רהוטה, כריזמטית ובעלת ייחוס משפחתי מפואר, הפכה סו צ'י, אז בת 43, באחת למנהיגה הבלתי-מעורערת של האופוזיציה.

אך לכת הצבאית האכזרית - אשר כינתה עצמה "מועצת המדינה לשלום ולפיתוח", SLORC בקיצור - לא הייתה כל כוונה לוותר על השלטון עם הסתלקותו של נה וין. הגנרלים אף החליטו בשנת 1989 כי סו צ'י תושם במאסר בית במעונה, בשדרות האוניברסיטה ביאנגון. באותה שנה הכריז עליה ארגון אמנסטי אינטרנשיונל כאסירת מצפון‏[3]. בשנת 1990 הסכימה הכת לערוך בחירות, ומפלגתה של סו צ'י, הליגה הלאומית למען דמוקרטיה, ניצחה ב-392 מבין 492 מחוזות הבחירה. מועצת המדינה אשר נדהמה מגודל התבוסה בקלפיות העדיפה להתעלם מתוצאות הבחירות וסירבה לאפשר לעם לממש את רצונו.

מדינות המערב גינו בתקיפות את ראשי הכת הצבאית, וסו צ'י עצמה, כדוברת הרהוטה ביותר של המאבק הבורמזי, זכתה בשלל פרסים בינלאומיים שביקשו להביע תמיכה במאבק למען דמוקרטיה בבורמה. עם פרסים אלו נמנים פרס סחרוב לחופש המחשבה אותו קיבלה בשנת 1990, ופרס נובל לשלום אותו קיבלה שנה לאחר מכן. במסגרת נימוקי הזכייה הגדירה ועדת הנובל את סו צ'י כ"אחת מהדוגמאות הייחודיות ביותר אשר נראו באסיה בעשורים האחרונים בהקשר של הפגנת אומץ לב אזרחי".

ארצות הברית העניקה לסו צ'י את שני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר שלה: מדליית החירות הנשיאותית אשר הוענקה לה על ידי הנשיא ביל קלינטון בשנת 2000, ומדליית הזהב של הקונגרס אשר הוענקה לה בשנת 2008.

למרות תשומת הלב הבינלאומית שוחררה סו צ'י ממעצר הבית רק בשנת 1995. לאורך השנים עשו השלטונות כל אשר לאל ידם כדי שסו צ'י תיאות לעזוב את בורמה, אך היא סירבה משום שידעה שחזרתה לא תותר. בשנת 1997 חלה בעלה של סו צ'י, מייקל אריס, בסרטן. סו צ'י לא עזבה את ארצה אפילו כאשר כל ניסיונותיו של אריס לקבל אשרת כניסה לבורמה כדי שיוכל להיפרד מרעייתו עלו בתוהו. אריס נפטר בבריטניה כעבור שנתיים.]

בספטמבר 2000 היא הושמה שוב במעצר בית, אך ב-6 במאי 2002, לאחר משא ומתן בניהולה של בריטניה, שוחררה. בסוף מאי 2003 היא נעצרה שוב. לאחר תקופת מאסר וניתוח שעברה בספטמבר, היא הושמה שוב במעצר בית ביאנגון. ב-13 בנובמבר 2010 שוחררה ממעצר הבית.‏[4]. שחרורה נחשב לאבן דרך בנתיב הדמוקרטיזציה בבורמה, ומשקף את רצונו של נשיא בורמה כיום, (גנרל בדימוס) תיין סיין, לשתף פעולה עם סו צ'י.

במהלך התקופות שבהן הושמה במעצר בית אמרה סו צ'י כי הקפידה לשמור על אורח חיים פעיל אשר כלל מדיטציה יומית וקריאת ספרים רבים. כמו כן היא הרבתה להאזין לרדיו, בעיקר ל-BBC, שם גם שמעה על הכוונה להעניק לה את פרס נובל לשלום. בשלל ריאיונות שבה והדגישה כי מבחינתה מעצר הבית לא היה עונש כבד וכי התנאים היו נוחים לאין ערוך בהשוואה לחבריה למאבק אשר נכלאו בבתי הכלא הידועים לשמצה של בורמה.

בחירות הביניים בשנת 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2012 החליטה סו צ'י כי מפלגתה, הליגה הלאומית למען דמוקרטיה, תיטול חלק בבחירות ביניים שנקבעו לאותו חודש. תוצאות הבחירות היו הוכחה נוספת לפופולריות האישית של סו צ'י בקרב בני עמה; מפלגתה זכתה ב-43 מושבים מתוך 44 מחוזות הבחירה בהם התמודדו נציגי המפלגה (בפרלמנט הבורמזי, על שני בתיו, יש 664 מושבים). סו צ'י, אשר הגדירה את הבחירות כ"חופשיות למדי", נבחרה כחברת פרלמנט מטעם מחוז חקלאי עני למדי‏[5]. למרות שסו צ'י עומדת בראש מפלגת אופוזיציה קטנה יחסית, היא מונתה באוגוסט בידי יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק‏[6].

איתות נוסף אשר העיד על אמונתה של סו צ'י ברצינות כוונותיו של הנשיא סיין, לבד מנכונותה להשתתף בבחירות, התקבל בסוף מאי 2012. אז יצאה לראשונה אל מחוץ לגבולות ארצה מאז שבה אליה ב-1988. בנאומה בפני באי הפורום הכלכלי העולמי בבנגקוק הזהירה כי תהליכי הדמוקרטיזציה בארצה שבריריים, וכי יידרש סיוע רב לחיזוקם. היא גם קראה למשקיעים זרים לשמור על מידה של ספקנות בריאה כלפי השלטון, ולוודא כי כספיהם לא יזרמו לכיסי אנשי עסקים שמקורבים לשלטון הצבאי הקודם. סו צ'י אף ביקרה במחנה פליטים בגבול בורמה-תאילנד והתקבלה בחום רב על ידי רבים ממי שנמלטו למדינה השכנה נוכח הזוועות שעוללו חיילי צבא בורמה. הדברים אמורים בעיקר לגבי בני המיעוטים הלאומיים אשר מתגוררים באזורי הספר.

חודש לאחר מכן יצאה למסע באירופה. נאום קבלת פרס נובל באוסלו, 21 שנים לאחר שהוענק לה, ריגש רבים. אל דבלין הגיעה עם תומך ותיק, סולן U2 בונו. בבירת אירלנד קיבלה את עיטור החופש של דבלין (עיטור שהוענק גם לג'ון קנדי, לנלסון מנדלה ולברק אובמה. בפורום אקדמי בבריטניה הדגישה כי שמירה על שלטון החוק היא הדרך היחידה להבטיח את זכויות האדם בבורמה, בדגש על זכויות המיעוטים הלאומיים ובני הרוהינגיה, מיעוט מוסלמי שסובל מרדיפה חמורה במיוחד‏[7]).

ב-21 ביוני 2012 נפגשו סו צ'י וראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, בדאונינג 10, פגישה אשר הזכירה את פגישתו המפורסמת של אביה, בשנת 1947, עם ראש ממשלת בריטניה דאז, קלמנט אטלי, כדי לגבש את החוקה של בורמה העצמאית‏[8]. היא אף נשאה נאום באולם וסטמינסטר בפני שני בתי הפרלמנט, ובכך הפכה לאישה השנייה, אחרי המלכה אליזבת השנייה, שזכתה לכבוד זה. בנאומה קראה למדינות העולם בכלל, ולבריטניה בפרט, להתייחס לבורמה כשווה בין שווים ולסייע ככל יכולתן לכינון מוסדות. היא אף הזהירה כי אם תוחמץ ההזדמנות הנוכחית לכונן בבורמה דמוקרטיה יציבה, ייתכן שזו תשוב רק בעוד כמה עשורים.

בספטמבר 2012 יצאה סו צ'י למסע בן שבועיים בארצות הברית שבמהלכו נפגשה בבית הלבן עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה וכן עם מזכירת המדינה וידידתה הילרי קלינטון וכן עם ראשי הקונגרס משתי המפלגות. במהלך ביקורה הכריזה ארצות הברית על הסרה של חלק גדול מהסנקציות אשר הטילה על מיאנמר; סו צ'י תמכה במהלך. היא התקבלה בחום רב הן בוושינגטון, והן במפגשיה עם הקהילה הבורמזית בארצות הברית.

בנובמבר ביקרה בהודו, וציינה כי למרות שההנהגה ההודית בחרה בעבר להתקרב לכת הצבאית, ולא תמכה די במאבק למען הדמוקרטיה, אין בלבה כעס משום שהיא יודעת שממשלות באות והולכות אך היחסים החמים בין העמים חשובים יותר. באותו חודש הגיע הנשיא אובמה לביקור ראשון של נשיא אמריקני מכהן בבורמה מאז ומעולם, ואף נפגש עם סו צ'י במעונה, שם הודתה לו על תמיכת ארצות הברית לאורך השנים.

כעת נשואות העיניים, בבורמה ובעולם, לעבר הבחירות הכלליות אשר אמורות להתקיים בשנת 2015. הנשיא סיין כבר ציין כי לא יתנגד לבחירתה של סו צ'י לנשיאה אם ירצה זאת העם‏[9]. אך בחוקה הבורמזית נכתב כי לא ייבחר לנשיא מי שבני משפחתו הקרובה הם נתינים זרים (ילדיה של סו צ'י אינם אזרחי בורמה). כל שינוי בחוקה מחייב רוב של לפחות 75% מחברי הפרלמנט, אך הואיל ו-25% מהמושבים בכל גוף נבחר בבורמה משוריינים לנציגי הצבא, ברור כי כל תמורה מחייבת הסכמה או לפחות אי התנגדות של הגנרלים. סו צ'י עצמה בטוחה ביכולתה לנהל דיאלוג ולשכנע את הצבא להסכים לתיקונים ברוח הדמוקרטיה בחוקה, לבד מסעיף בדבר מינוי נשיא היא מתנגדת לסמכות שמקנה החוקה למפקד הצבא ליטול את מושכות השלטון אם יחוש כי המדינה בסכנה.

סרטי קולנוע שקשורים לנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
מיכאיל גורבצ'וב
פרס נובל לשלום
1991
הבאה:
ריגוברטה מנצ'ו