ג'ימזו
 | |
| שרידי מבנה מהכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת רמלה |
| חבל ארץ | השפלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | לפני המאה ה-16 |
| שטח | 9,681 דונם עות'מאני (1945) |
| גובה | 161 מטרים |
| סיבת נטישה | מבצע דני |
| תאריך נטישה | 10 ביולי 1948 |
| יישובים יורשים | גִמזוֹ |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,510 (1945) |
| קואורדינטות | 31°55′51″N 34°56′47″E / 31.93081389°N 34.94635833°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
ג'ימזו (בערבית: جمزو) היה כפר ערבי[1] בארץ ישראל, בירכתי השפלה, כ-5 קילומטרים דרומית מזרחית ללוד ובסמוך לדאניאל, בגובה 150 מטר מעל פני הים. הכפר נכבש ב-10 ביולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות במבצע דני על ידי חטיבת יפתח ותושביו עזבו אותו. סמוך למקום הכפר הוקם ב-28 בפברואר 1950 המושב גִמזוֹ.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה התנ"כית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש הסוברים כי מקור שמו של הכפר הערבי ומיקומו זהים למיקום של "גמזו" הקדומה שנזכרת לראשונה בספר דברי הימים ב', פרק כ"ח, פסוק י"ח: "וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְאֶת-אַיָּלוֹן וְאֶת-הַגְּדֵרוֹת וְאֶת-שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת-תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת-גִּמְזוֹ וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ; וַיֵּשְׁבוּ, שָׁם." אירוע זה משויך לתקופת אחז מלך יהודה, בקירוב בשנת 700 לפני הספירה. השרידים הבולטים לעין על התל שעליו היה בנוי הכפר גמזו, הם מהתקופה הרומית ואחריה[2].
בתקופת המשנה והתלמוד הייתה גמזו עיירה יהודית חשובה, ממנה בא נחום איש גמזו, הידוע באגדת ישראל[3].
האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב ג'ימזו ביחד עם כול ארץ ישראל, נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית, לאחר שהביסה את הממלוכים קרב מרג' דאבק בשנת 1516. הכפר נכלל בתת-המחוז רמלה (אל-חליל) שהיה חלק ממחוז עזה. ברישומי המס משנת 1596 מתועד כי בכפר ג'ימזו היו 28 משפחות, כולן מוסלמיות; והאוכלוסייה המשוערת עמדה על כ-154 אנשים. עוד עולה מרישומי המס הוא שהם שילמו שיעור מס של 25% על תוצרת חקלאית, כולל חיטה, שעורה ופירות, כמו גם עזים וכוורות, בנוסף ל"הכנסה מזדמנת "; סה"כ 6,990 אקצ'ה[4].
בשנת 1838 חוקר המקרא אדוארד רובינסון עבר בכפר, ודיווח כי הוא "די גדול", הוא הוסיף שהכפר ממוקם על גבעה, ותיאר שהוא "מהווה מחזה נאה ממרחק." הוא ציין גם כי בכפר היו מגזינים מחתרתיים רבים לאחסון תבואה[5]. בשנת 1863 מצא ויקטור גרן כי הכפר מונה כ-400 תושבים, והוא מוקף בעצי זית ודקל. בכפר היה גם מקאם (מקדש) לסידי אחמד. גרן רושם כי לכל משפחה היה ממגורה משלה[6].
ברשומה של כפרים עות'מאניים המתוארכת לשנת 1870 מצוין כי הכפר דחימזו (ג'ימזו) מונה 83 בתים ואוכלוסייה של 325 נפש, אם כי מפקד האוכלוסין כלל אך ורק גברים ולכן מידע זה היה חלקי בלבד[7][8]. בשנת 1882 תיאר סקר מפת הקרן לחקר ארץ ישראל את הכפר ג'ימזו ככפר הבנוי מלבני אדובה, ממוקם על צלע גבעה נמוכה, ומוקף גדרות קקטוסים ועצי זית[9].
תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפקד האוכלוסין שנערך בארץ ישראל בשנת 1922, על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה ג'ימזו 897 תושבים, כולם מוסלמים[10], מהמפקד שבוצע ב-1931 עלתה האוכלוסייה ל-1,081 תושבים כולם מוסלמים, בסך הכול נספרו אז 268 בתים[11]. תושבי הכפר בג'ימזו תחזקו באותה תקופה מסגד. בית ספר יסודי הוקם בכפר בשנת 1920, ובאמצע שנות הארבעים למדו בו 175 תלמידים.[12]
הרוב המכריע של תושבי הכפר עבדו בחקלאות[12]. על פי סקר הכפרים שנערך ב-1945, אוכלוסיית ג'ימזו עלתה ל־1,510, תושבים מוסלמים[13], ואילו שטח הקרקע הכולל היה 9,681 דונם, על פי סקר קרקעות ואוכלוסיות רשמי. מתוך אותם דונמים 77 דונם הוקדשו להדרים ובננות, בעוד שכ-5,577 דונמים הוקצו לדגנים. 1,605 דונם הושקו או שימשו לבוסתנים, מתוכם 1,400 דונם לזיתים[14][12], ואילו 50 דונם סווגו כשטחים ציבוריים בנויים[15].
מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב -10 ביולי 1948 ג'ימזו נכבש בשלב הראשון של מבצע "דני" על ידי חטיבת יפתח.[16]
למחרת (11 ביולי) הודיע מפקדת מבצע יפתח למפקדת מבצע דני כי כוחותיה כבשו את ג'ימזו ודניאל ושצריך להתרכז בפינוי הכפרים ובפיצוץ הבתים[17] כל תושבי הכפר נסו על נפשם וברחו מהאזור בעקבות התקיפות הצה"ליות במקום, רק מספר חודשים לאחר מכן בבספטמבר 1948, 434 בתי הכפר ג'ימזו נהרסו[16]
תקופת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גמזו (מושב)
היישוב גמזו הוקם על אדמות הכפר בשנת 1950[18].ההיסטוריון הפלסטיני וואליד חאלידי תיאר את שרידיו של ג'ימזו בשנת 1992: "כל שנותר מהבתים הוא אבנים, זרועות על האתר וכמה קירות מפוררים. האתר גדוש בשיחים וצמחים קוצניים. צמחייה מסוג אחר צומחת גם בכפר. אדמה, כולל עצי קוץ של ישו, זנב שועל, קקטוסים וכמה עצי זית נטושים. "[18] המשפחה הידועה ביותר מג'ימזו הייתה משפחת אלקעזה.
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל יעקובסון: סקירה על שרידי הכפר הערבי ג'ימזו, באתר 'חלון אחורי' 20 בנובמבר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מפה עם סימון הכפר, 1918, גליון Ramleh בהוצאת הצבא הבריטי, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מיכאל אבי יונה, גמזו, הנציקלופדיה מקראית, כרך ב', עמוד 519
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 152. Quoted in Khalidi, 1992, p. 386
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol. 3, p. 56. Also cited in Khalidi, 1992, p. 386, כרך https://archive.org/details/biblicalresearch03robiuoft
- ^ Guérin, 1868, pp. 335-336, כרך https://archive.org/details/descriptiongog01gu/page/335/mode/1up?view=theater
- ^ Socin, 1879, p. 153 Also noted it to be in the Ramle district, כרך https://archive.org/details/zeitschriftdesde01deut/page/153/mode/1up?view=theater
- ^ Hartmann, 1883, p. 140, also noted 83 houses, כרך https://archive.org/details/bub_gb_BZobAQAAIAAJ/page/n948/mode/1up?view=theater
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 297, Quoted in Khalidi, 1992, p. 386, כרך https://archive.org/details/surveyofwesternp02conduoft/page/297/mode/1up?view=theater
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 22, כרך https://archive.org/details/PalestineCensus1922/page/n24/mode/1up?view=theater
- ^ Mills, 1932, p. 20.
- ^ 1 2 3 Khalidi, 1992, p. 386
- ^ http://users.cecs.anu.edu.au/~bdm/yabber/census/VSpages/VS1945_p29.jpg
- ^ https://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20II/al-Ramla/Page-115.jpg
- ^ https://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20III/al-Ramla/Page-165.jpg
- ^ 1 2 "Jizmu:District of al-Ramla". Palestine Remembered. Retrieved 2007-12-03.
- ^ Yiftah HQ∖Intelligence to Dani HQ, etc., 11 July 1948, IDFA 922∖75∖∖1237. Quoted in Morris, 2004, p. 435, כרך https://books.google.co.il/books?id=uM_kFX6edX8C&pg=PA435&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
- ^ 1 2 Khalidi, 1992, p. 387
