דן מרידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דן מרידור
Dan meridor.jpg
תאריך לידה 23 באפריל 1947 (בן 67)
ממשלות 23, 24, 27, 29, 32
כנסות 11 - 15, 18
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, מפלגת המרכז
תפקידים בולטים

דן מרידור (נולד ב-23 באפריל 1947) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. לשעבר חבר הכנסת ושר מטעם סיעות הליכוד והמרכז. עורך דין במקצועו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרידור נולד בירושלים, כבנם הבכור של אליהו מרידור, לימים חבר כנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל ושל רעננה מרידור, פרופסור חבר בדימוס בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. הוא שירת בצה"ל בחיל השריון, סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. בעת לימודיו היה פעיל בתא הסטודנטים של תנועת החירות. לאחר תום לימודיו עבד כעורך דין, והיה שותף במשרד עורכי דין עם יעקב נחושתן[1].

נשוי לליאורה מרידור, מרצה ומנהלת, ולהם שלושה בנים ובת. אחד מבניו, מתן מרידור, משמש כיועץ המשפטי של גן החיות התנכ"י ושותף במשרד עורכי הדין אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'. מרידור מתגורר בירושלים. בנו הוא שאול מרידור, סגן ראש אגף תקציבים במשרד האוצר. אחיו הצעיר, סלי מרידור, שימש בעבר כשגריר ישראל בארצות הברית וכיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. אחיינו הוא אלי הורביץ, איש חינוך ומנכ"ל קרן טראמפ.

בדירוג פורבס של הפוליטיקאים העשירים בישראל, תפס מרידור את המקום השישי עם הון שהוערך בנובמבר 2011 ב-30 מיליון שקל.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן מרידור הצטרף אל הליכוד ואל תנועת החירות, והלך בדרכו של אביו, מי שהיה ממייסדיה של תנועת החרות וח"כ מטעמה. כבר בשנת 1977 התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת אך לא שיווק את עצמו ולא נבחר‏[1].

בשנת 1981 מונה למליאת רשות השידור[2] ובשנים 19821984 שימש כמזכיר הממשלה בעת כהונות ממשלת ישראל התשע עשרה בהנהגת מנחם בגין, וממשלת ישראל העשרים בראשות יצחק שמיר.

בשנת 1984 התמודד שוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, והפעם היה פעיל יותר בפנייה לחברי מרכז תנועת החירות. הוא נבחר לפנל של 35 מועמדים של תנועת החירות, ולמרות שלא נבחר לשביעיות הוצב ברשימה המשותפת במקום ה-35, ממנה נבחר לכנסת[1]. ב-כנסת ה-11 כיהן כיושב ראש של ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכח, ושל ועדת המשנה לחקיקת ביטחון. במסגרת הוועדה לתפיסת הביטחון גיבש מסמך לעדכון תפיסת הביטחון אותו הגיש לרמטכ"ל דאז.

בכנסת ה-12 כיהן כשר המשפטים, הן בממשלת האחדות השנייה והן בממשלה הצרה של שמיר לאחר התרגיל המסריח. בין השנים 19881990 לקח חלק במאמץ לחקיקת שני חוקי יסוד שנחקקו בשנת 1992. בכנסת ה-13 היה יושב ראש ועדת משנה לעניין הצעת חוק החברות וחבר הוועדה לבחירת שופטים.

בכנסת ה-14 בממשלתו של בנימין נתניהו מונה כשר האוצר, עד עד ל-20 ביוני 1997. במהלך תקופת כהונתו שקל מרידור באופן פומבי להתפטר בעקבות פרשת בר-און חברון, אולם החליט בסוף להישאר בממשלה. הרקע לפרישתו לבסוף היה תמיכתו של נתניהו בנגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, בסכסוך בינו לבין מרידור על מדיניות האלכסון של סל המטבעות.

בסוף כהונתה של הכנסת ה-14 פרש מרידור מהליכוד ואף הכריז על כוונתו לרוץ לראשות הממשלה נגד בנימין נתניהו, אולם לבסוף חבר ליצחק מרדכי, רוני מילוא ואמנון ליפקין-שחק והיה ממייסדיה של מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

בממשלתו הראשונה של אריאל שרון (הממשלה ה-29) שימש מרידור (מ-29 באוגוסט 2001) כשר בלי תיק והיה הממונה בפועל על קהילת המודיעין.

בשנת 2002, לקראת סוף כהונתה של הכנסת ה-15 חזר מרידור לליכוד אולם נמנע מלהשתתף בבחירות הפנימיות. מרידור פרש מהחיים הפוליטיים וחזר לעסוק בעריכת דין במשרד חיים צדוק ושות'. כמו כן, הוא נתמנה לעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. מרידור הביע תמיכה בקדימה בבחירות לכנסת ה-17‏[3]. לפי פרסומים בתקשורת ציפה לתפקיד בכיר בממשלה, לאחר הבחירות ב-2006, מידידו אהוד אולמרט, אולם בסופו של דבר לא קיבל כל תפקיד. שמו של מרידור גם עלה כמועמד לשופט בבית המשפט העליון בימי כהונת ציפי לבני כשרת המשפטים.

ב-9 בנובמבר 2008 הודיע על חזרתו לליכוד ועל התמודדותו בבחירות המקדימות לרשימה המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. מרידור ציין את סיבת חזרתו ככישלונה של מפלגת קדימה במלחמת לבנון השנייה והצורך להגן על מערכת המשפט מפני ההתקפות עליה‏[4]. בבחירות המקדימות נבחר למקום ה-17 ברשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה ונבחר לכנסת ה-18 לאחר שהליכוד זכה ב-27 מנדטים. ב-31 במרץ 2009 הושבע כסגן ראש הממשלה ושר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לקראת הבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום לא ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרידור היה אחד "הנסיכים" של תנועת החירות ונחשב למקורב למנחם בגין. הוא זכה לתשבחות גם ממחנה השמאל בשל מה שנודע כ"יכולתו לכונן יחסי עבודה וידידות הוגנים עם הכל". בתחילת דרכו הוא היה מזוהה באופן מלא עם עמדות ארץ ישראל השלמה והיה שותף לבקורת נגד התקשורת ששירתה לדבריו את המערך‏[1]. אולם עם השנים התמרכזו דעותיו והביאו לפרישתו מהליכוד. בהפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', שקדמה לרצח רבין, עזב מרידור בהפגנתיות את הכיכר[דרוש מקור]. בשנת 2002 הציג מרידור תוכנית להפרדות משטחי יהודה ושומרון תוך שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים‏[3].

מרידור במסגרת תפקידיו היה מעורב בענייני ביטחון המדינה ואף היה אחד מהאחראיים המרכזיים לגיבוש ועדכון תפיסת הביטחון של ישראל. בתחילה כחבר כנסת חבר הכנסת בראשות "הועדה לתפיסת ביטחון" בכנסת, הנפיק ב-1986-7 מסמך בן כ-30 עמודים בנושא, אותו הגיש אותו לדן שומרון. לאחר מכן ב-1998 כיהן כראש ועדת משנה נשק לא קונבנציונלי בוועדה לעדכון תפיסת הביטחון שריכז האלוף דוד עברי מנכ"ל משרד הביטחון, בהוראת שר הביטחון יצחק מרדכי. ב–2004 ריכז וועדת מומחים לעדכון תפיסת הביטחון של ישראל, לבקשת שר הביטחון שאול מופז. הוועדה שהיו בה למעלה מ-15 מומחים הגישה לממשלה ולמשרד הביטחון לאחר עבודת מטה של כשנתיים ב-2006, מסמך בן 250 עמודים, לעדכון תפיסת הביטחון של ישראל.

באמצע שנות ה-90 זכה לדמות בתוכנית "החרצופים". דמותו הציגה אותו כמי שנעלם שאינו עומד על עמדותיו מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. היו שייחסו את התפטרותו מתפקיד שר האוצר לניסיון שלו להפטר מתדמית זו‏[5]. כן היו שטענו שהתוכנית חיסלה את הקריירה הפוליטית שלו‏[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףפנחס ספיריהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיריצחק מודעיאברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןבנימין נתניהומאיר שטריתאברהם בייגה שוחטסילבן שלוםבנימין נתניהואהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידבנימין נתניהו

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןפנחס רוזןדוד בן-גוריוןפנחס רוזןדב יוסףיעקב שמשון שפיראגולדה מאיריעקב שמשון שפיראגולדה מאירחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןמאיר שטריתציפי לבנידניאל פרידמןיעקב נאמןציפי לבניבנימין נתניהו

מזכירי ממשלות ישראל

זאב שרףכתריאל כ"ץיעל עוזאימיכאל ארנוןגרשון אבנראריה נאורדן מרידוריוסי בייליןאליקים רובינשטייןשמואל הולנדרדני נוהגדעון סעריצחק הרצוגגדעון סערישראל מימוןעובד יחזקאלצבי האוזראביחי מנדלבליט

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקין