תעלת הימים

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

תעלת (מובל) הימים היא מיזם להקמת מובל|מנהרה|תעלה|מערכת צינורות מהים התיכון או מים סוף אל ים המלח. בעבר רוב המצדדים במיזם ראו בו את ייצור החשמל בתחנה הידרו-אלקטרית כמטרה עיקרית שלו וכמטרה מישנית כמקור מים להחלפת זרימת המים השפירים בנהר הירדן לים המלח. בעת האחרונה רואים בהקמתו מטרות אחרות כגון: התפלת מי ים, ייצוב מפלס ים המלח מטעמי סביבתנות), מיזמי תיירות לאורך מסלול המובל בערבה או חיזוק השלום האזורי על ידי יצירת שיתוף פעולה בין גורמים בעלי עניין בים המלח. לפרויקט סיכונים סביבתיים גדולים כגון: ערבוב מי הימים ויצירת השפעות שליליות בים המלח, חדירת מי ים למי התהום בערבה לאורך תוואי המובל, ושינויים גדולים בים סוף. להשגת מטרות הפרויקט הוצאו בעבר מיתארים רבים ביניהם: הזרמה במסלול הצפוני מהים התיכון לים המלח דרך עמק יזרעאל ועמק בית שאן, הזרמה במינהרה מהים התיכון דרך הרי יהודה לים המלח במסלול המרכזי, הזרמה במסלול הדרומי מים סוף דרך הערבה לים המלח, חידוש הזרמת מים שפירים בהיקף גדול באפיק נהר הירדן ומתארים שונים סביב המתארים המרכזיים שהוצגו. הפרויקטים נבדקו באופן מלא או חלקי בין השאר על ידי: ועדות של ממשלת ישראל, מוסדות שונים כמו הטכניון ומכון ירושלים, והבנק העולמי, ונדון בממשלת ישראל וועדות הכנסת. ממשלת ישראל התחילה בבניית הפרויקט של המסלול המרכזי מהים התיכון בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת אך הפרויקט הופסק. הפרויקט במסלול הדרומי מים סוף נמצא בבדיקת התכנות בניהול הבנק העולמי והכרעה לגביו תתקבל במשך שנת 2012.

רעיונות להובלת מי ים לים המלח החלו עוד באמצע המאה ה-19, כתוכניות שמטרתן להתחרות בתעלת סואץ, המשיכו כתוכניות לייצור חשמל הידרו-אלקטרי ולהתפלה וכיום רואים בהן פתרון גם לייצוב מפלס ים המלח, שהולך ומתייבש. בין תומכי הפרויקט לשם ייצור חשמל היה בנימין זאב הרצל, כפי שתיאר את הפרויקט בספרו אלטנוילנד.

מסלולי הזרמה אפשריים

• המסלול הצפוני - הזרמת מי הים התיכון בתעלה דרך עמק יזרעאל לעמק בית שאן ומשם לים המלח. תחנות הידרו-אלקטריות תוכננו לאורך המסלול. הפרויקט הוצע על ידי מתכננים ובעלי חזון רבים ביניהם בנימין זאב הרצל ווולטר קליי לאודרמילק (1946). מסלול צפוני יותר (דרך מנהרה בגליל התחתון והמלווה בהמלחת הכנרת) הוצע על ידי שמחה בלאס בראשית 1944. בשנות ה-90 של המאה ה-20, קוּדָם הפרויקט, במסלול שונה במעט. המובל תוכנן להתחיל מחדרה, לעבור במינהרה את רכס הכרמל ולהמשיך בצינור דרך עמק יזרעאל עד למפעל התפלה בעמק בית שאן. התמלחת ממפעל ההתפלה תוכננה לזרום בצינור או בתעלה לים המלח. הפרויקט קודם על ידי שלמה גור (גרזובסקי) ודן שומרון מהתעשייה הצבאית. פרויקט דומה קודם באותה תקופה על ידי מאיר בן מאיר וחברת תה"ל.
• המסלול המרכזי - הזרמת מי הים התיכון דרומה מאשקלון בתעלה פתוחה ומינהרה תת-קרקעית חצובה מתחת להרי חברון לים המלח. פרויקט זה הוצע על ידי ממשלת ישראל, בראשות מנחם בגין, שאף החלה בביצועו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, בניהולו של יובל נאמן. ביצוע הפרויקט הופסק באמצע שנות ה-80, מסיבות של כדאיות כלכלית. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, הוצע הפרויקט מחדש על ידי גורמים חדשים. הפרויקט שהוצע כלל הקמת תחנת כוח הידרו-אלקטרית במישור החוף, בעומק של יותר מ-600 מטרים, והזרמת המים לים המלח במנהרות.
• המסלול הדרומי - הזרמת מי ים סוף לים המלח דרך מובל: צינורות, מינהרה ותעלה, בערבה ובאזור ים המלח. הפרויקט הוצע לראשונה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. בתחילת שנות ה-90 הוצע הפרויקט בשנית, לבדיקה של ועדה המשותפת לישראל, לירדן ולארצות הברית, ואף נערכה בדיקת היתכנות מקדימה שהמליצה על הקמת הפרויקט. בשנת 2000 הוצע מתאר חדש לפרויקט על ידי רפי בנבנשתי, שזכה לתמיכת השר לשת"פ אזורי שמעון פרס ולהסכמה של ממשלת ירדן. המתאר החדש שילב את מטרת ייצוב המפלס ("הצלת ים המלח"), יחד עם התפלת מים לאזור ויצירת מודל לשת"פ אזורי לחיזוק השלום, ולכן כונה "מובל השלום". במרץ 2007 הופיע הפרויקט במסגרת יוזמת "מסדרון השלום הכלכלי" של שמעון פרס, שאושרה על ידי ממשלת ישראל. הפרויקט נמצא בבדיקת היתכנות הנדסית, סביבתית וכלכלית, ביוזמת הבנק העולמי. הבדיקה היא בשני מיתארים: האחד, הוא הקמת המובל בשלב אחד לגודלו הסופי, בהיקף של כשני מיליארד מטרים מעוקבים בשנה, והתפלת 850 מיליוני מטרים מעוקבים לשנה (מלמ"ש). המיתאר השני, הוא הקמת המובל בשלבים, כאשר בשלב הראשון יוזרמו כ- 350 מלמ"ש. עריכת הבדיקה מנוהלת על ידי וועדה משותפת של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, ותוצאותיה צפויות בשנת 2011. במקביל לבדיקה זו, בודק צוות מומחים של הבנק העולמי גם את החלופות הנוספות.

• פרויקט שיקום הירדן וים המלח. לפרויקט תעלת הימים, על מתאריו השונים, קמו מתנגדים מקרב הארגונים הירוקים, ובראשם ידידי כדור הארץ, הטוענים כי הפרויקט, בעיקר במסלולו הדרומי, יגרום לבעיות סביבתיות קשות. ארגונים אלו מציעים, כפתרון חלופי לאיזון מפלס ים המלח, להזרים אליו מים שפירים, מים מליחים ומים מוחזרים, בין השאר על ידי חידוש זרימת המים בהיקף גדול בירדן והתפלת מי ים בעמק בית שאן.

הערות היסטוריות על הרעיון

מוביל המים המלוחים: הים התיכון - הכנרת -ים המלח, מספרו של שמחה בלאס, "אוצרות המים בארץ ישראל, סכויי השקאה ופתוח הידרואלקטרי, 1944"

הצעה לתוכנית תעלת הימים - במסלול המרכזי, שרטוט משנת 1975

רעיון תעלת הימים זכה להתייחסות רבה בקרב הוגים ציוניים. הדמות הציוניות הראשונה המזוהה עם רעיון תעלת הימים הינו התעשיין והיזם הציוני יוהאן קרמנצקי. העדות לכך מופיעה בקטע מיומנו של בנימין זאב הרצל, ידידו הקרוב של קרמנצקי, מיום 23 באוגוסט 1896: ‏

	עם המומחה לחשמל קרמנצקי שוחחתי ארוכות. הוא ציוני טוב, בעל רעיונות מודרניים. לחופי ים–המוות עתיר המלחים אפשר להקים תעשיות גדולות לחומרים כימיים. את המים המתוקים הזורמים לשם עכשיו יהיה אפשר להטות ולהשתמש בהם לשתייה. תחליף לזרימה - להעביר מים מן הים התיכון דרך תעלה שבחלקה תהיה תת–קרקעית, בגלל האזור ההררי (אטרקציה עולמית), ואילו את הפרש הגובה בין שני הימים אפשר לנצל ככוח מניע להפעלת מכונות (מפל מים). הרבה אלפים של כוחות–סוס ...

מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1899, הרעיון פותח על ידי המהנדס מקס ורקארט. בהצעתו של ורקארט מופיע פירוט של כריית תעלה שתוביל את מי הים התיכון לים המלח במסלול הבא: מהים התיכון דרך עמק יזרעאל ודרך עמק בית שאן ובקע הירדן לים המלח. כאשר דובר מאוחר יותר על יישום הרעיון, דובר על דרומה של ארץ ישראל. רעיון דומה הועלה על ידי המומחה הבינלאומי לשימור קרקע, וולטר קליי לאודרמילק. תוכניות הנדסיות מפורטות מוקדמות של המוביל הארצי, בשילוב עם תוכניות תעלת ים תיכון - ים המלח, הובאו על ידי המהנדסים שמחה בלאס (מאי 1944) וג'יימס בנג'מין הייס (1946). בתוכנית של בלאס מובאים מי הים מנקודה דרומית לעכו דרך תעלות ומנהרה (מתחת להרי הגליל התחתון) עד לכנרת (שתומלח, לאחר שמי הירדן יופנו להשקיה) ומשם דרך שורת אגמים מלאכותיים לים המלח

רעיון תעלת הימים שבה את לבו של הרצל אשר התייחס לכך בספרו האוטופי "אלטנוילנד" משנת 1902 (תורגם על ידי נחום סוקולוב לשם "תל אביב"), שם מוזכרת חפירת תעלה שתזרים מים מהים התיכון לים המלח, רעיון שהתבסס על הפרשי הגובה המשמעותיים בין שני הימים.

בשנת 1977 עמד פרופ' יובל נאמן בראש ועדה שבחנה את החלופות השונות בעניין והמליצה על ביצוע של פרויקט תעלת הימים במסלול המרכזי, בעלות של כ-1.5 מיליארד דולר (במחירי 1977). המדינה החלה בתכנון ובבדיקת הפרויקט בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. בתגובה, הוציאה העצרת הכללית של האומות המאוחדות החלטה שכריית התעלה נוגדת את המשפט הבינלאומי בין השאר בגלל שהיא מתוכננת לעבור ברצועת עזה ובגלל השפעות אפשריות על ממלכת ירדן, וקוראת לישראל להימנע לכרייתה ‏. בשנת 1986 בוטל הפרויקט. פרופ' יובל נאמן תלה את חוסר היכולת המדינית להוציא לפועל את הפרויקט, בכך ש"הפוליטיקאים נעדרי חזון, ושהם עושים פרויקטים קצרי טווח, שבהם יוכלו לקצור פירות מידיים".

השלכות סביבתיות אפשריות

פרויקט תעלת הימים ("מובל השלום") יוצר סיכונים וסיכויים רבים. בין הסיכונים: פגיעה אפשרית בערכים סביבתיים הקשורים בים סוף, ים המלח והערבה; שינוי סדרי בראשית כתוצאה משאיבת מי ים בכמויות גדולות מים סוף ופגיעה באקולוגיה הימית של מפרץ אילת; הפרויקט ייצור מפגעים בים המלח: ערבוב מי ים סוף בים המלח עלול ליצור מפגע של יצירת גבס בים המלח ואפשרות הלבנת מי הים על המשמעויות הסביבתיות והתעשייתיות שלו. הופעת מי ים סוף בשכבה העליונה של ים המלח עלולה ליצור תופעה של אצות ויצורים חד תאיים שעלולים לגרום להאדמת מי הים; הובלת מי הים במוליכים בערבה, שהיא סביבה גאולוגית לא יציבה, עלולה לגרום לפגיעה במים התת-קרקעיים של האזור במקרה של נזילת מי ים מהמוליכים; הפרויקט הוא צרכן אנרגיה גדול להובלת מי הים, ההתפלה והובלת המים לצרכנים, וייצור אנרגיה זו עלול לגרום לנזקים סביבתיים; הקמת הפרויקט במפרץ אילת, הערבה וים המלח עלולה לגרום לפגיעה נופית ניכרת. גורמים אלה ונוספים גרמו לגופים הירוקים בישראל ובירדן להתנגד לפרויקט ולהציע פתרונות חלופיים לבעיית ירידת המפלס בים המלח ולבעיות הקטנת הזרימה של מים בנהר הירדן.

לפי גורמים התומכים בפרויקט, הוא יוצר גם אפשרויות חיוביות. הובלת מי ים ותמלחת לים המלח עשויה לאפשר ייצוב מפלס הים ואולי גם הרמתו לאורך זמן. התפלת המים לשימוש בירדן והובלת התמלחת לים המלח עשויה לחסוך את הצורך להקים מפעלי התפלה באזורים אחרים ופגיעה סביבתית הקשורה בכך. הפרויקט ייצר אנרגיה הידרו חשמלית שהיא ידידותית לסביבה.

נושא ההשפעה הסביבתית של הפרויקט והאלטרנטיבות בנושאי הטיפול במפלס ים המלח, הבעיות בנהר הירדן והתפלת המים לצרכנים באזור נמצא בבדיקה יסודית של צוותים שהוקמו לצורך זה על ידי הבנק העולמי. תוצאות הבדיקות יוודעו במשך שנת 2011.

לקריאה נוספת

• שמחה בלאס, אוצרות המים בארץ ישראל סכויי השקאה ופתוח הידרו-אלקטרי, מקורות, מאי 1944.
• שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, הוצאת מסדה, 1973.
• וו. ק. לאודרמילק, ארץ ישראל הארץ היעודה, תרגם ש. גילאי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1945.
• רון שפיגל, תעלת הימים בראי התקשורת, 1987-1994, הוצאת "אחוה"-חיפה, 2002.
• James B. Hays, T.V.A. on the Jordan, Public Affairs Press, Washington, D.C., 1948

קישורים חיצוניים

• Red Sea - Dead Sea Water Conveyance Study Program - סקר התכנות מובל הימים מטעם הבנק העולמי, 2011, באתר הבנק העולמי (באנגלית)
• תמ"א 13 - תוכנית המתאר ארצית לים המלח וחופיו, 2011
• מאמרים בנושא תעלת הימים, באתר הידען
• רמי אריאלי, תעלת הימים לים המלח, באתר מכון ויצמן
• צפריר רינת, חשש: תעלת הימים תהפוך את ים המלח ללבן, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2011
• עדי חשמונאי, ים כנרת, ים המוות: ישראל מתייבשת, גרסת 1944, באתר nrg מעריב, 8 באוגוסט 2010
• דו"ח ועדת המדע בכנסת - ירידת מפלס ים המלח – תיאור, ניתוח, השלכות ופתרונות, 2009
• תמליל דיון בכנסת על תעלת הימים, 14 בדצמבר 2009, באתר של המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום
• צפריר רינת, הבנק העולמי סותר את הודעתו של סילבן שלום: תעלת הימים עוד לא יוצאת לדרך, באתר הארץ, 29 ביוני 2009
• צפריר רינת, הפיכת המדבר לשממה, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
• מוסד נאמן בטכניון, דו"ח על חלופות לפעולה בעניין ירידת מפלס ים המלח, 2007
• על הנזק הסביבתי האפשרי של הפרויקט, באתר "מגמה ירוקה", 2007
• nrg מעריב, "תעלת הימים עלולה להמית את ים המוות", באתר nrg מעריב, 12 במרץ 2007
• שרון קדמי, השלב הראשון בפרויקט תעלת הימים יושק בשבוע הבא בירדן, בעלות 15 מיליון דולר, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2006
• מסמך המדיניות לאגן ים המלח, המשרד לאיכות הסביבה ומכון ירושלים, 2006
• ד"ר בייט, תעלות הימים, באתר משרד החוץ (באנגלית), 2002
• הצגת תוכניות "מובל השלום" בירדן - 2000
• אלי אלעד, "תעלת הימים" - שלוש החלופות, באתר עמל, 29 במרץ 1994, (פורסם בהארץ)
• דוד חיון, תעלת הימים יוצאת מהקפאה, באתר סנונית, 1993