שרונה (מושבה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרונה
Sarona
מחוז לוד
נפה נפת יפו
שנת הקמה 1871
שפה גרמנית
דת טמפלרים
סיבת עזיבה לחץ המחתרות היהודיות בעקבות היוודע ממדי השואה
תאריך עזיבה 1945~
יישובים יורשים הקריה, תל אביב
מיקום שרונה
שרונה
שרונה
מפה מפורטת
שרונה, במחצית הראשונה של המאה ה-20
חותם ששימש את הטמפלרים לסמן את מותג התפוזים הידוע "תפוזי Jaffa", על שם פרדסי ונמל יפו, פרי פרדסים ששגשגו, בין השאר, גם בשרונה ובווילהלמה
בית העם הטמפלרי בשרונה לקראת הזזתו לטובת הרחבת הכביש
בתים בשיפוץ בשרונה, תל אביב
היקב הטמפלרי. בקום המדינה שימש המבנה את המדפיס הממשלתי, ומאוחר יותר היה למחסן של משרד הביטחון, ינואר 2010
אנטנת "המוסד" המשוחזרת
שבשבת בפרויקט שחזור המושבה הטמפלרית

שׂרונה (גרמנית: Sarona) היא המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים כיום בתל אביב בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום, ומגרשי החנייה של אחוזות החוף ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה.

בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". כיום שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ואולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי - מדרום לרחוב קפלן מתבצעות עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

הקמת המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרונה הוקמה על ידי הדור השני של בני המושבה הגרמנית ביפו שביכרו חיי חקלאות על חיי עיר. באוגוסט 1871 נרכשו 600 דונם אדמה ממנזר יווני ליד יפו ובאוקטובר אותה שנה הונחה אבן הפינה למושבה. במקום הוקמה מושבה חקלאית, שנבנתה במתכונת קלאסית של כפרים בדרום גרמניה. בתים אלה היו לרוב חד קומתיים, וכללו עליית גג וקומת מרתף למשרתים. חומר הבנייה היה מקומי, ולכן רוב הבתים נבנו בכורכר (בניגוד לבתי המושבה הגרמנית בירושלים למשל, שבתיה בנויים אבן גיר). הטמפלרים הביאו לארץ ישראל שיטות חקלאיות מודרניות וכלים חקלאיים מודרניים.

שני המגרשים בצומת המרכזית, הצפונית, של המושבה הוקצו למבני ציבור: בית קהילה ובית העם, וכן בית בד, יקב גדול, וכשלושים בתי מגורים. סביב המושבה הבנויה השתרעו אלפי דונמים של שדות חקלאות, בהם גידלו הטמפלרים מטעי הדרים, כרמים, עצי זית, חיטה ועוד. את המושבה מדד ותכנן בן העדה תיאודור זנדל. תכנון המושבה נעשה בצורת צלב: הרחוב הראשי כריסטוף הופמן (היום דוד אלעזר) ודרך הים (כיום רחוב קפלן).

יחסי הקהילה עם היישוב העברי עד מלחמת העולם הראשונה היו תקינים. המתיישבים הגרמנים אף העסיקו בחליבה יהודים על מנת שמוצרי החלב והגבינה שלהם יהיו כשרים ויוכלו להמכר ליהודי יפו‏[1].

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת העולם ובמהלכה ניכרה מתיחות בן היישוב היהודי בשל החסות שקבלו תושבי יפו ותל אביב מרוסיה הצארית, אויבתה של גרמניה, והתלקחו עימותים בן בני הנוער.

בפרוץ המלחמה התגייסו רבים מבני המושבות לצבא הקיסרי, והמושבות שימשו בסיס לסוכני ריגול ותעמולה גרמנים. בנובמבר 1917 טרם צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון וקו שתי העוג'ות התייצב, נעמדו זה מול זה הכוחות הבריטיים מדרום לנהר וכוחות הצבא העות'מאני מצפון לו, והוא עדיין נהר במלוא עוצמת ספיקתו, שני רק לנהר הירדן ונחשב למכשול טבעי משמעותי. חיל המשלוח נזקק לחומרי גלם ולשטח היערכות על מנת להרכיב את הציוד לצליחת הירקון, ולשטחי אימון בהפעלת הציוד. מכיוון, שהיה חשש כי המשמרות הטורקים שסיירו לאורך הירקון יגלו את ההכנות, הרחיק הפיקוד הבריטי של חיל המשלוח את זירת ההכנות וההצטיידות לצליחה עד לשרונה, וזאת למרות שהטמפלרים, אזרחי האימפריה הגרמנית נחשבו נתיני אויב, פעילותם נאסרה, וב-1918 אף הוגלו 850 מבין תושבי מושבות הטמפלרים הדרומיות למצרים שם הושמו במחנה מעצר. נאספו מתושבי המושבה עצים ושטיחים לבניית אסדות הצליחה. מהעצים בנו סירות קלות, ורפסודות בצורת מסגרות עץ מרופדות בשטיחים‏[2] על מנת להחריש את צעדי החיילים על גבי הרפסודה. באזור "באסה", צפונית ליפו, הייתה בִּיצָ‏ה‏[3] ושם התאמנו השייטים בהפעלת הציוד. אחרי אימונים אחדים, הוחבאו הרפסודות בפרדסי שרונה עד ליום הצליחה.

שרונה גם שמשה ב 1918 בסיס לטייסת 113 מכנף 5 ויחידת בלוני תצפית של הבריגדה הארצישראלית של גייסות התעופה המלכותיים (Royal Flying Corps), לימים חיל האוויר המלכותי הבריטי.

תקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט חל גידול ניכר בהיקף והבניה ובסגנון הבנייה הבינלאומי, ובני הדור השני והשלישי העדיפו לבנות את בתיהם במושבה בסגנון זה. האוכלוסייה ביישוב גדלה והגיע ערב המלחמה ל-428 תושבים. כלכלת המושבה התרחבה מחקלאות לעיבוד תוצרת חקלאית, תעשייה זעירה ומקצועות חופשים. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית ב-1925. נחנך בית הספר לילדי שרונה (להוסב לבית היולדות הקריה). בשנות המצוקה שלאחר המלחמה רכשו יהודים קרקעות באזור. שרונה הייתה המתקדמת בין מושבות הטמפלרים בארץ.

עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה חל גידול במספר חברי המפלגה הנאצית בארץ, במרץ 1933 הוקמו שני סניפים של המפלגה הנאצית: בחיפה ובשרונה-יפו. עם חקיקת חוקים נאציים בגרמניה נגד בתי מסחר יהודיים, הטיל היישוב העברי חרם על התוצרת הטמפלרית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המלחמה ולאחר גיוס הגברים לצבא הגרמני נותרו בשרונה 383 תושבים. הבריטים הפכו את המושבה למחנה מעצר, מחנה 4, עליה שמרו כ 100 נוטרים יהודים וקצינים בריטים. בית החולים הגרמני ביפו על צוותו, בני משפחת וגנר הועברו למחנה. עם ההדרדרות הצבאית במצב בעלות הברית בחזיתות הוגלו חלקם לאוסטרליה ולגרמניה במסגרת חילופי אזרחים. בנובמבר 1943 ביטל הנציב העליון את קיומה של המועצה המקומית. כ 15 מתושבי שרונה שהתגייסו לצבא הגרמני נהרגו במלחמה. לקראת סוף המלחמה נותרו בשרונה כ 40-50 תושבים שרוכזו במספר מבנים.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה הפך המקום למחנה צבאי בריטי. הטמפלרים שנכלאו הורשו לשוב לבתיהם. בלחץ המחתרות הלכה ופחתה הנוכחות הגרמנית בארץ ישראל לאחר היוודע ממדי השואה, ולאחר שנרצח אחד המנהיגים הבולטים בשרונה, גוטהילף וגנר, עזבו רובם הגדול את הארץ. שלושת המחתרות התקיפו את בסיס שרונה:

  • ב-22 בפברואר 1946, במסגרת פעולת ליל המשטרות, התקיף כוח של פלמ"ח וחי"ש תל אביב בפיקודו של דני מס את הבסיס הצבאי הבריטי שהתמקם בבתי המושבה. בפעולה שכשלה נהרגו 4 לוחמים (שניים מהפלמ"ח ושניים מהחי"ש). על שמם רחוב הארבעה בתל אביב.
  • בליל ה-16 בנובמבר 1946 פוצצו לוחמי לח"י מוקש חשמלי מתחת לג'יפ צבאי בריטי ליד שער המחנה. שלושה שוטרים בריטים ונגד מחיל האוויר המלכותי נהרגו. בתגובה השתוללו חיילים בריטים בתל אביב, גרמו נזק רב לרכוש ופצעו עשרות אזרחים.
  • ב-25 באפריל 1947 הצליחו לוחמי לח"י להכניס במבצע מתוחכם מכונית דואר ממולכדת לתוך המחנה. בפיצוץ נהרסה מפקדת הקשר במחנה, נהרגו קצין ושלושה שוטרים בריטים ושוטר ערבי ורבים נפצעו. כן נהרסו נשקיית המחנה ומעונות הקצינים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקפת לח"י בשרונה

ב 16 בדצמבר 1947 העבירו הבריטים את המחנה ליישוב העברי. בינואר 1948 רכשה הסוכנות היהודית 21 מטוסים שהוצאו מכלל שימוש והעבירה אותם ליקב הטמפלרי בשרונה והשמישה אותם כחלק מחיל האוויר שבדרך. כאן הוקם שירות המשוריינים בפברואר 1947, וחטיבת גבעתי בדצמבר 1948.

במרץ 1945 הפקיעה עיריית תל אביב, על פי סמכות שהוענקה לה על ידי הנציב העליון חלק מקרקעות שרונה לצורך הקמת בית חולים עירוני. במרץ 1947 חתמה עיריית תל אביב על הסכם עם תושבי שרונה לרכישת אדמות המושבה. ההסכם הותנה באישור השלטונות הבריטיים, אשר סירבו לתת אישור כזה ובמקום זאת הפקיעו את כל הקרקעות של שרונה בהתאם לצו להפקעת נכסי אויב, לצורך קבלת פיצויים מגרמניה על נזקי מלחמת העולם השנייה. ב-20 בינואר 1948 רכשה עיריית תל אביב את קרקעות שרונה מהאפוטרופוס הבריטי על נכסי אויב. במסגרת הסכם השילומים, דרשה גרמניה שישראל תפצה את הטמפלרים על רכושם שהופקע. בעקבות זאת נחתם ביוני 1962 הסכם פיצויים ובשנת 1966 הושג הסכם בין הטמפלרים באוסטרליה ובגרמניה על חלוקתם. הפיצויים על שרונה הועברו בפועל החל משנת 1969‏[4].

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום מדינת ישראל הפכה שרונה בהשפעתו הישירה של דוד בן-גוריון לקרית הממשלה, היא "הקריה". ב1955 עבר המטכ"ל מרמת גן לקריה. בחלקה הדרומי התמקמו משרדי הממשלה. במבנה בית הספר של המושבה הוקם בית יולדות (הוא בית היולדות הקריה), ששימש כבית היולדות המרכזי של אזור תל אביב, ונסגר ונהרס ב-1997. במשך עשרות שנים שימשו הבתים הישנים את הממשלה, את המטה הכללי ואת צה"ל, עד שבלחץ גופים ירוקים והמועצה לשימור אתרים הוחלט לשחזרם ולשמרם.

פעולות שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים הצבא התפנה מהאזור הדרומי של הקריה. ב-2005 הוזזו חמישה בתים שעמדו לאורך רחוב קפלן בסגנון הבנייה הטמפלרי כשלושים מטרים ממקומם כדי לאפשר את הרחבתו של הציר הסואן. ב-2012 החלו עבודות הקמת פארק שרונה בתכנון משרד אדריכלי נוף דן צור ליאור וולף. באותה העת גם החלו עבודות שימור מבנים מסיביות של שרונה, על ידי משרד אדריכלים בר אוריין והאדריכל אמנון בר אור. בשנת 2014 נפתח המתחם מחדש תחת השם החדש: גני שרונה לקהל הרחב. במבני הטמפלרים יש מגוון מסעדות, חנויות בוטיק ומוזיאונים, והפארק פתוח להנאת הציבור כולו. לאחר מאבק ממושך מצד ארגוני הירוקים לשמר את אנטנת המוסד ההיסטורית ששימשה את המוסד בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט לשפץ ולשמר את האנטנה במתחם.

תמונות בתים משופצים ומשוחזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניר מן, שרונה בשנות המאבק 1939 - 1948, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009.
  • יוסי בן ארצי, מגרמניה לארץ הקודש - התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1996.
  • Helmut Glenk, From Desert Sands to Golden Oranges: The History of the German Templer Settlement of Sarona in Palestine 1871-1947, 2006, ISBN 978-1412035064

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרונה (מושבה) בוויקישיתוף


שדרות שאול המלך ורחוב קפלן
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
ידיעות אחרונות שכונת מונטיפיורי נתיבי איילון תחנת הרכבת תל אביב השלום גשר עזריאלי דרך בגין רחוב דובנוב רחוב אבן גבירול קריית מאיר מכון תל אביב לחזנות התיאטרון הקאמרי המשכן לאמנויות הבמה ספריית בית אריאלה מוזיאון תל אביב לאמנות היכל המשפט רחוב ויצמן בית החולים איכילוב בית שלום עליכם בית אסיה בית אמריקה מגדל אמות השקעות בית הדר דפנה שדרות שאול המלך בית העיתונאים על שם סוקולוב מגדל הקריה בית אמות משפט לונדון מיניסטורס גינת דובנוב בית אירופה בית ציוני אמריקה מגדל דניאל פריש מגדל מרגנית מגדלי עזריאלי מגדל המטכ"ל הקריה שרונה רחוב קפלן בית הסופר מגדל המוזיאוןShaul HaMelech Blvd map.png
אודות התמונה

1 לונדון מיניסטורס, 2 בית אמות משפט, 3 מגדל מרגנית, 4. מגדל המטכ"ל, 5. תחנת הרכבת תל אביב השלום,
6. גשר עזריאלי, 7. מגדל הקריה, 8. המשכן לאמנויות הבמה, 9. ספריית בית אריאלה, 10. מוזיאון תל אביב לאמנות,
11. היכל המשפט, 12. מגדל המוזיאון, 13. בית אסיה, 14. מגדל אמות השקעות, 15. בית אמריקה,
16. בית אירופה, 17. בית הדר דפנה, 18. בית ציוני אמריקה, 19. מכון תל אביב לחזנות,
20. בית העיתונאים על שם סוקולוב, 21. בית הסופר, 22. מגדל דניאל פריש, 23. בית שלום עליכם,
24. התיאטרון הקאמרי, 25. בית ידיעות אחרונות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Albert H. Heusser, The Land of the Prophets, New York, Thomas Y. Crowell Co., 1916, p. 304‏
  2. ^ " אני עושה אותך שליח מצווה. תחזר על הפתחים בבתי המושבה הגרמנית ותחקור לדעת , כמה שטיחים ומרבדים תוכל לאסוף בהם" מקור: לואיל תומאס וקנת בראון קולינגס, עמוד 132
  3. ^ היום אצטדיון בלומפילד
  4. ^ בג"ץ 3198/05


הטמפלרים בארץ ישראל

מושבות: ירושלים · חיפה · כרמלהיים · יפו · שרונה · וילהלמה (בני עטרות) · ולדהיים (אלוני אבא) · ביתלהם (בית לחם הגלילית) · נויהרדטהוף
נושאים נוספים

קואורדינטות: 32°04′21″N 34°47′10″E / 32.07243°N 34.78622°E / 32.07243; 34.78622