ברוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברוריה (ולעתים ברוריא), תלמידת חכם מהיחידות בתלמוד, אשת התנא רבי מאיר, ובתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות). זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב, עמוד ב'). אביה הוצא להורג על ידי הרומאים, כיוון שלמד תורה, אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.

דמותה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוריה הייתה ידועה באישיותה המושחזת ובתקיפותה המרובה. כפי שמסופר עליה בתלמוד , שאל אותה רבי יוסי מה הכיוון להעיר לוד, והיא השיבה לו בגערה על כך שהירבה לדבר איתה והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד") במקום בשתיים ("באיזה ללוד"), בניגוד לדעת חכמים שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"[1]. עוד מסופר בבבלי, על שהתנצחה עם צדוקי על פרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח[2].

מסופר עליה שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך הדרש, כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש יש אם למסורת ואין אם למקרא שכן על דרך הפשט, משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים[3][4].

היא גם מתוארת כבעלת חוזק נפשי ותבונת חיים רבה. במדרש משלי מסופר ששני בניה, שהיו בעלי מידות טובות ותלמידי חכמים, מתו בשבת. היא כיסתה את הגופות בסדין, וחיכתה שבעלה יגיע מבית המדרש במוצאי שבת, כיוון שלא מתאבלים בשבת. כשהגיע הביתה דאגה ברוריה שיעשה הבדלה ויאכל דבר מה, ולאחר מכן שאלה אותו: אם אדם שהפקיד אצלך פקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה, מה לעשות? ענה רבי מאיר נחרצות שיש להשיב את הפקדון. לקחה אותו ברוריה אל שני הבנים המתים ואמרה כי הקב"ה נתן להם פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה. כך הצליחה לנחם אותו, עד שקרא עליה את הפסוק "אשת חיל מי ימצא".

היא אף הציעה דרכים ליעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, שאחרת לא יזכור את לימודו[5].

התנא רבי יהושע העריך מאוד את דבריה במחלוקת בין חכמים לרבי טרפון ואמר: "יפה אמרה ברוריה"[6]. ברוריה הייתה מעורה מאוד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת בתוספתא על אביה, בענייני טומאה וטהרה, וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי יהודה בן בבא.[7]

חז"ל בגמרא כותבים שברוריה הייתה נוהגת להניח תפילין, והאר"י מסביר זאת בכך שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא =נשמה מעולם הזכרים.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י, בפירושו לתלמוד, מביא אגדה המתבססת בעקיפין על התלמוד‏[8], לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים - דעתן קלה", ובעלה, רבי מאיר, שרצה למונעה מלגלוג זה, שלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שנתפתתה‏[9] התחוור לכאורה שהתבדו דבריה, והיא התאבדה מרוב בושה, ואילו רבי מאיר, שבוודאי לא העריך שהדברים יגיעו לידי כך, גלה מארץ ישראל לבבל מחמת הבושה.

איתם הנקין משער שככל הנראה המעשה, שבאופן חריג היה מקובל ביד רש"י בלבד, אינו מסתבר כנכון, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש מהערת שוליים של תלמיד טועה‏[10].

רבנו נסים מביא הסבר אחר, המבוסס אף הוא על אותו סיפור בתלמוד, ולפיו ברח רבי מאיר לבבל יחד עם ברוריה, לאחר שהרומאים רדפו את משפחתה, הוציאו להורג את אביה ואמה, ושלחו את אחותה לבית בושת רומאי. הסבר זה קרוב יותר לפשט התלמוד.

מהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעינינו ברבות השנים והם מקורו של רש"י למעשה דברוריה, מהר"ץ מפרט עוד מספר מקומות בהם מתאר רש"י אגדות שמקורן נעלם מאיתנו‏[11].

סרט הקולנוע "ברוריה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברוריה (סרט)

ביולי 2008 הוקרן לראשונה, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים, סרט הקולנוע הישראלי "ברוריה", בבימויו של אברהם קושניר. הסרט עוסק בחייהם של בני זוג דתיים בירושלים, ברוריה ויעקב בן-מאיר, על רקע שריפתו של ספר העוסק בבירוריה, אשתו של התנא רבי מאיר, שאותו כתב אביה של ברוריה בן-מאיר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dalia Hoshen, Beruria the tannait - a theological reading of a female Mishnaic scholar, University Press of America, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'
  3. ^ "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" (מגילת קהלת, פרק י', פסוק ד')
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב'.
  6. ^ תוספתא, מסכת כלים, בבא מציעא פרק א ג'
  7. ^ תוספתא כלים ב"ק פ"ד מ"ט
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'.
  9. ^ אך ככל הנראה לא עברו על לא תנאף, שכן התלמיד עשה זאת רק כדי לפתותה, והוא עצמו היה ירא שמים.
  10. ^ איתם הנקין, ‏תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון, אקדמות, כא (תשס"ח), 140-159.
  11. ^ אגרת בקרת דף לה עמוד ב'. [אגרת בקרת - ד"ה "עוד היה אצלנו" - מתוך אתר hebrewbooks]