כרוב (תנ"ך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תבליט של למסו – ישות אשורית דמוית כרוב – שנמצא בחפירה בדור שרוכין.
כרובים אוחזים במנורה (1924), אריחים מתוצרת "בצלאל" על גבי חזית בית ספר אחד העם, תל אביב-יפו.
דגם של ארון הברית, בראש הדגם - הכפורת ושני הכרובים.

כרוב זו ישות מלאכית הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך. ישנם מספר תיאורים בתנ"ך בנוגע לכרובים, אולם באופן כללי הם מתוארים כיצורים מכונפים המשלבים פני אדם ותכונות של בעלי חיים, אולי שוורים. במשכן ובבית המקדש הראשון ניצבו פסלי זוג הכרובים בקודש הקודשים.

בתפיסה המודרנית, בעקבות חז"ל, הכרובים הם דמויות של תינוקות מכונפים המסוככים על ארון הברית. עם זאת, אין זו הפרשנות היחידה, וייתכן שאין זה מתוך מסורת בנושא, שכן כבר אצל יוספוס פלביוס אנו מגלים שדמותם של הכרובים נשכחה לפני זמנו (המאה ה-1 לספירה).

בתאולוגיה הקתולית מימי הביניים מתואר הכרוב כאחד המובילים בהיררכיית המלאכים, לצד השרפים. במסורת הנוצרית הפשוטה הפך "כרוב" למילה נרדפת ל"מלאך", ובמיוחד למלאכים בעלי חזות ילדותית.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה "כרוב" אינו ברור. מספר חוקרים טוענים כי שורשו הוא במילה הבבלית "קַרַבּוּ", משמע להיות מבורך. בעוד שאחרים טוענים כי מקור השם ב"קִירַבּוּ", אל אשורי בעל דמות של אדם עם גוף של שור וכנפיים. חז"ל פירשו את המילה "כרוב" על דרך הארמית – "כרביא" (כמו ילד), אם כי נראה שאין לקבל זאת כניתוח בלשני מדעי של המילה, כפי שכבר מציין זאת פרשן המקרא אבן עזרא בפירושו לשמות, פרק כ"ה, פסוק י"ח.

הכרובים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית מתוארים הכרובים כשומרי עץ החיים אשר בגן עדן, חמושים בחרבות מתהפכות (אם כי משמעות מושג זה עצמו אינה ברורה):

"וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד)

ספר שמות מעיד כי הכרובים קישטו את יריעות אוהל מועד: "וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי--כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות, פרק כ"ו, פסוק א')

על הכפורת, המכסה של ארון הברית, היו שני פסלים של כרובים. בבית המקדש של שלמה ניצבו בנוסף ליד הארון שני פסלים עשויים מעץ הזית ומצופים זהב, בגובה עשר אמות אשר סככו על ארון הקודש. ארון הקודש שכן בקודש הקודשים, שבו התגלה אלוהים מ"בין הכרובים".

בתיאורי הנביאים, הכרובים היוו את מרכבתו, אולי בדומה לרוח שנשאה אותו, כמתואר בספר תהילים ובספר שמואל: "וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף" (שמואל ב', פרק כ"ב, פסוק י"א; תהילים, פרק י"ח, פסוק י"א)

יחזקאל תיאר את ה"מרכבה" בצורה מפורטת יותר. בחזונו היו חיות המרכבה ארבע במספר – אחד של אריה, אחד של שור, אחד של נשר ואחד של אדם, ותכונותיהם המשותפות: גוף וידי אדם, רגלי פרסה של העגל וכנפיים. בתיאור אחר של החזון, מוחלפים פני השור בפני כרוב, ומכאן היו שהבינו שלכרוב צורה של שור.

זיהוי דמויות הכרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתון הבסיסי הידוע לנו מהמקרא הוא שלכרובים יש כנפיים, על כן בבואנו לחפש דמויות של חיות או בני-כלאיים שחלקם בעל חיים, אנו מוצאים דמויות אשר זהותן לכרובים המקראיים אינה מוטלת בספק. באשורית נמצא את ה'כירובו' (kirubu), מונח המציין שור מכונף, דמות המצויה במקדשים מסופוטמיים קדומים. בנוסף לשור המכונף, אנו מכירים את דמות האריה המכונף – שדו (shedu) או למסו (lamassu) – אשר מלבד כעיטור על קירות ודלתות המקדשים, מצויים היו שניים מהם (האריות או השוורים המכונפים) כשומרים בשני צדי הכניסה למקדשים במסופוטמיה. כך ניתן לקרוא את הביטוי "כְּרוּבִים אֲרָיוֹת" כביטוי אחד המתייחס לכרוב בדמות אריה (shedu), המוצג בניגוד לכרוב בדמות שור (kirubu).

את הקשר בין כרובים לאריות ושוורים, ניתן למצוא כבר בתיאור בניית המקדש: "וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים..." (מלכים א', פרק ז', פסוק כ"ט) "וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת..." (מלכים א', פרק ז', פסוק ל"ו)

דמויות כרובים מפורטות ופועלות, נמצא אצל יחזקאל בפרק י', שם הכרובים הם בעלי ידי אדם: "וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל, פרק י', פסוק ח')

ובעלי ארבע כנפיים: "...וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל, פרק י', פסוק כ"א)

החזון עצמו מורכב ביותר, אך חשוב לציין כי יחזקאל מקשר בחזונו בין אריה, שור, נשר ואדם (החלקים המרכיבים את דמות ה'שדו' או ה'כירובו'): "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל, פרק א', פסוק י')

הזיהוי הוודאי של כרובים כחיות מצוי אצל יחזקאל בהמשך: ""וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר" (יחזקאל, פרק י', פסוק ט"ו) "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל, פרק י', פסוק כ')

השימוש של יחזקאל במונח "פנים" יצר אצל הפרשנים לאורך הדורות את ההבנה שהכוונה היא שיש לכל אחד מהכרובים ארבע פנים שונים בראשו, אך המילה "פנים" יכולה לשמש לאו דווקא כפני אדם (או חיה) אלא במשמעות צדדים, דהיינו שלכל כרוב היו 4 חלקים – פני אדם, כנפי נשר, גוף שור ורגלי אריה – דבר המקביל כפי שראינו לדמויות הכרובים ממסופוטמיה. אך בכל מקרה, לא ניתן להסתמך על תיאורו של יחזקאל כאמין או כדוייק מכמה סיבות. ראשית, כמות הפנים משתנה בפרק מ"א, שם נאמר: "...וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ" (יחזקאל, פרק מ"א, פסוקים י"ח-י"ט)

וכן פני השור משתנים לפני כרוב: "...פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (יחזקאל, פרק י', פסוק י"ד)

כמו כן, בהשוואת תיאורי יחזקאל את האופנים והכרובים לכתוב על המכונות שהיו במקדש (מלכים א', פרק ז'), יש האומרים כי משם הוא שאב את החומרים שהרכיבו את חזונו, אחרים אומרים ששאב את השראתו מאיורים ופסלים שראה במקדשי בבל – שכן הוא זכה להיות במקדש רק בילדותו, כאשר את רוב חייו בילה בגלות, וכל נבואותיו היו בבבל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Albright, W. F., "What Were the Cherubim?", The Biblical Archaeologist 1 (1938), pp. 1-3. Reprinted in G. Ernest Wright and David Noel Freedman (eds.), The Biblical Archaeologist Reader, vol. 1, Chicago: Quadrangle Books, 1961, pp. 95-97.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]