אינטרפול
ערך זה עוסק בארגון משטרה בינלאומי. אם התכוונתם ללהקה, ראו אינטרפול (להקה).
הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police - INTERPOL) הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון אכיפת חוק, ועובדיו אינם מבצעים עבודת אכיפה משטרתית, אלא רק איסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי, לשימוש גופי השיטור במדינות השייכות לארגון.
נכון לשנת 2008 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 588 עובדים מ-84 מדינות החברות בארגון. במהלך אותה שנה, נעצרו 718 אנשים בעקבות פעילות האינטרפול[1].
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
עד מלחמת העולם השנייה[עריכה]
הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission - IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לתפקיד הנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת ווינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934 עם מינויו של ד"ר ברנדט הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכה]
הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.
עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945"[2]. מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, את ראש משטרת וינה וכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה להתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לביטחון הרייך בברלין. לכאורה מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה רק איש קש.
הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים אל היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.
כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות, בעיקר במערב אירופה גורם פלילי ולא פוליטי או מדיני, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.
אחת הטענות השגויות המופיעות לעתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שועידת ואנזה, אותה אירגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסיינט קלאוד, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.
פשעים בהם עוסק הארגון[עריכה]
בשל מחויבותו של האינטרפול לנייטרליות פוליטית, חוקתו אוסרת על מעורבות בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים פוליטיים, צבאיים, דתיים או גזעניים. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי וסחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני-אדם, הלבנת הון, פורנוגרפיית ילדים, פשעים פיננסיים, פשעי מחשבים, ושוחד.
האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוגוסט 2007 היו בו 186 מדינות חברות. מימון הארגון מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו, המגיע לכ-30 מיליון אירו בשנה. מטה הארגון בליון שבצרפת. נשיא האינטרפול הנוכחי היא מיירי בלסטרזי, קצינה ממשטרת צרפת. המזכ"ל הוא רונלד ק. נובל, לשעבר ממשרד האוצר של ארצות הברית, והוא הלא-אירופאי הראשון המכהן במשרה זו.
שיטת פעולה[עריכה]
בארגון חברות 188 מדינות שונות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם.
הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורף בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים.
אובדן תעודות מזהות[עריכה]
החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים/אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות.
נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10,000,000 תעודות שנגנבו או אבדו.
מדינות חברות[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ^ דוח האינטרפול לשנת 2008
- ^ המאמר נסקר במאמר האינטרפול וועידת ואנזה בספרו של יוסף ולק, כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 155-159.
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אתר הבית של אינטרפול (באנגלית)
