משתמש:Makaryuna/מיכאל אשכול

מיכאל אשכול (נולד ב-13 בספטמבר 1924) הוא מנהיג ציוני, איש חינוך, פעיל עלייה ומדריך קליטה. פועלו בין המחצית השנייה של שנות השישים לבין שלהי שנות השמונים של המאה ה-20, בתמיכה רחבה של ראשי, זקני וכהני ביתא ישראל, בהפצת הציונות, היהדות, העברית וארגון קהילתו תרמו רבות לשמירת זהותה, חיזוק קשריה עם יהדות התפוצות ומדינת ישראל, ולבסוף לעלייתה וקליטתה.

ביוגרפיה

ילדותו, נערותו ולימודיו

נולד בשם אדמס בכפר הוג גבריאל, בנפת סקלט שבמחוז בגמדר שבאתיופיה. אביו צ'קולה אלמו, מצאצאי אזג' דינזו אברהם, כיהן לפני מלחמת אתיופיה-איטליה השנייה כמושל מקומי בנפה, ולאחריה היה לאיכר, ואמו סואגניו שארו הייתה עקרת בית, האמצעי מבין שבעה ילדים. כילד היה רועה צאן עד אשר נפתח בית ספר ממשלתי, בעל השקפה נוצרית-דתית, והיה לתלמיד בו ולמד געז, הברית הישנה והברית החדשה ואת ספר תהילים בעל פה. לאחר לימודיו אלו עבר אשכול לחיות אצל קרוב משפחתו מצד אביו בכפר ג'נדה והמשיך ללמוד במנזרים 'גלילה ו'מנדבה', שבהם נקלע, לא פעם, בעימותים על סירובו להתנצר .

רופא, מורה ושומר ראש

לאחר לימודיו במנזר הגיע אשכול לעיר דברה תבור ובה למד בבית ספר שהופעל על ידי מיסיונרים בריטים ממיסיון הכנסייה ליהודים, שרבים מתלמידיו היו מיהודים, בו למדו אנגלית, מתמטיקה, מלאכת יד, דת ורפואה. בתום לימודיו עבר אשכול הכשרה מעשית כרופא באזורים שונים במחוז בגמדר, לרבות בנפת צ'ילגה, וכשיסרב לבקשת מנהל המיסיון ובית הספר, אריק פין, לערוך פרקטיקות נוצריות הגיע לפשרה עמו והיה למורה בבית ספר שפתח תחת חסותם בכפר בקרא יאסוס. כמורה הזדהה אשכול עם תלמידיו היהודים ולא כפה עליהם להתנהג כנוצרים, סוגיה ששוב העמידה אותו מול מנהליו ששחררו אותו מתפקידו. בעקבות פיטוריו השתקע אשכול באדיס אבבה, עבד בספרן בספרייה ציבורית, התחבר לקהילה היהודית יוצאת תימן וביתא ישראל, לתיירים, שליחים מישראל ואימץ את השם 'מיכאל אשכול'. בהמשך עזב את עבודתו והתפרנס כשומר ראש של משפחה בסגל שגרירות ישראל, ונישא בשלישית .

פעילות ציונית ויהודית

בוולקה ועדי וורבה

במרוצת שנת 1966 עזב אשכול, יחד עם משפחתו, את אדיס אבבה ועבר אל הכפר וולקה, הסמוכה לעיר גונדר. המעבר קירב בינו לבין, הליקה כהנת, קס ברהן ברוך ובשלהי אותה השנה כשקם ארגון קהילות בית ישראל שמטרתו הייתה עלייה לישראל, הפצת יהדות, ציונות ועברית נמנה בין מייסדיו. הרקע להקמת הארגון היו המחלוקות בין קס ברהן ליונה בוגלה, שליח הסוכנות היהודית, בעיקר בסוגיית חלוקת התקציב וההשקעות בכפרים השונים, חילוקי דעות אלו צצו לאחר קיצוצים שגרמו לסגירת בתי ספר ויוזמות אחרות, למעט אלו שבאזור אמבובר. במרוצות ראשית שנות השישים עם כניסת הוועד לפלאשים, שבוגלה היה לנציגו, שהחליפה את הסוכנות המצב לא השתנה .

הארגון שנוסד קבע את מרכזו בכפר וולקה ובו הקימו פעיליו בית מלאכה לנשים ובית לימוד לילדים בהם הושרשו רעיונותיו, ועם הכנסת ספר התורה לבית הכנסת נכחו בין אספה זו נציג משגרירות ישראל, כהנים וראשי קהילות מכפרים שונים. הפעילות אשר הוטלה על אשכול נעשתה בזמנו הפנוי ושבשאר הזמן הועסק כשומר במרפאה שהוקמה בידי הוועד לפלאשים, שפוקחה בידי ד"ר דניאל פרידן. תפקידו בארגון את ארגונם של ראשי הכפרים של הקהילה וזו הביאה למתנגדים שראו בכך התרסה כנגד המשטר האתיופי, וכן להתחממות המחלוקת מול פעילי ונציג הוועד לפלאשים. לאור זאת קיבל הסמכה כשליחו הישיר של קס ברהן, שכלל בין היתר תעודות, מסמכים, ומכתבים עם חותמתו שהורידו חלק מהחשד. חילוקי הדעות, וההתנגדויות, לא פסקו והחריפו ביתר שאת עם תכנית חומרה שעליה הייתה אחראית הוועידה הנמשכת, הזרוע העולמית של הוועד לפלאשים .

המחלוקות שצצו גרמו לאשכול לחשוש לחיו והוא נמלט, יחד עם משפחתו, לאסמרה שבאריתראה, שם התפרנס ממפעל נעלים מקומי בשם Tip-Top, התחבר לאנשי הקהילה שגרו בעיר, ליהודים יוצאי תימן, לישראלים מקומיים, ולקונסוליה הישראלית בעיר, אלו הפצירו בו להמשיך את פועלו בארגון ולהתמקם בקרב אנשי הקהילה בנפת שירה שבתגראי, שהוזנחו כליל על ידי הוועד לסיוע לפלאשים ולכך הסכים רק לאחר ביקור אישי והפצרה מהליקה כהנת, קשי, יצחק איאסו. השתקעותו בתגראי, בכפר עדי וורבה, הסמוכה לעיירה אנדבגונה, והפעילות בה נעשתה בדומה לוולקה והוקמו בתי לימוד, ארגון לקהילה, בית כנסת וחנוכתם בברכת כהני וראשי הקהילה. הפעילות שכללה הפצת ציונות ועברית בקרב יהודי המקום הביאה להתנגדות מהשלטונות, בדומה לוולקה, אך הפעם מושל המחוז, לאול מנגשה, נתן את חסותו והגנתו וכך נמנעה הפסקתה .

כשליח של עובדיה חזי

בראשית 1971 הוזמן אשכול לישראל, כנציג ביתא ישראל באתיופיה, על ידי יוצאי אתיופיה בישראל, והפעיל רס"ר עובדיה חזי, לעניין עליית קהילתם. בזמן שהותו, שארכה שלושה חודשים, עבר השתלמויות שונות ופגש בין היתר בפעיל חזי, יושב ראש הוועד הציבורי לסיוע לפלשים, אריה טרטקובר, במנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית, יהודה דומיניץ, בשר הביטחון משה דיין, ברב הראשי, הראשון לציון יצחק ניסים, ורגע לפני חזרתו לאתיופיה הסכים להיות שליחו של חזי לקהילה. חזרת אשכול לאתיופיה, בחג הפורים, נחוגה כחגיגה והתייעצות שבה נכחו ראשי הקהילה מוולקה, בהם קס ברהן, ואשר קיבלוהו כשליחו של חזי. בזמן חג החנוכה בשנת 1971 הגיע חזי לעדי וורבה, נפגש עם אשכול, עודד את הקהילה, ובשהותו חילק תשמישי קדושה וספרי קודש ושניהם קבעו להמשיך את הקשר במכתבים שבהם התבקש, בין היתר, לשלוח חומרים, כתובים ואחרים, כדי לבסס את זהותה היהודית של הקהילה .

בתקופה זו פועלו של אשכול לא נתמך על ידי וועד הפלאשים והמחלוקת בין הארגון לבין בוגלה נמשכה. בשל כך נערכו פעולות שבהן יצאה עצומה להדיח את בוגלה כנציג הוועד ובביקורו של חזי נערך גישור שלא צלח. לבסוף בוגלה הודח כנציג, ונותר רק כמפקח על החינוך, ובמקומו מונה נציג שאינו מהקהילה, סא"ל יצחק פז, למרות השינויים הללו אשכול והארגון לא קיבלו שום תמיכה .

פעיל עלייה

באתיופיה

פרוץ המהפכה האתיופית הביאה את ארגוני הפעילים בישראל, ההתאחדות, הארגון והוועד הישראלי לפעול לעלייה מידית של היהודים. בפעילות זו נבחרו ונלקחו צעירים מהקהילה במסווה של עובדים זרים לחברה צרפתית וכללה את בחירתם על ידיו ובידי שליח, גבריאל סבג, שהגיע לשם כך במרץ 1975, אולם זו הופסקה בגלל הדלפה לתקשורת בישראל שהגיעה דרך המודיעין המצרי לשלטונות האתיופים שעצרו זאת . הפעילים המשיכו במאמציהם ובפעולה בה שוב בחר צעירים ואלו תוכננו לצאת דרך הגבול הקנייתי, אך זו כשלה והם נעצרו בידי משמר הגבול האתיופי, נשלחו למעצר ובהתערבות ישראלית שוחררו.

במהלך שנת 1976 מונה גרשון לוי כנציג וועד הפלאשים, אשר קיבל גם את הפיקוח על החינוך מידי בוגלה, וביקר בתגראי, זאת לאחר בקשות רבות, ונפגש עם הארגון המקומי. בעקבות כך החל הוועד לתמוך בארגון ובבית הספר שהקים אשכול במקום, ונשלח מורה נוסף, תכלה אצ'נפה, שלימד לצדו. בהמשך עם חשיפת ניסיונות עלייה נרדפו אנשי הוועד, בהם פרדה אקלום שברח מהמחוז לווזבה ואצ'נפה שנרצח.

לאור ההתערבות הישראלית הועלה נושא העלייה באופן רשמי מול הממשלה האתיופית כחלק מעסקת יהודים תמורת נשק. המשא ומתן נוהל במספר מישורים ובהם המחוזי ונערך בין מושל גונדר, קולונל ילמה מנגיסטו, לבין ראש הקהילה קס ברהן ואשכול. רשימת העולים, שהייתה איחוד משפחות ליוצאי אתיופיה שבישראל, כללה 150 נפשות, אורגנו בידיו ופעילים נוספים וחולקו לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה 62 איש, בראשם קס ברהן, עלתה באוגוסט 1977, השנייה בדצמבר, והאחרונה בוטלה לאור ניתוק היחסיים הביטחוניים בין המדינות בעקבות חשיפתו של שר החוץ הישראלי, משה דיין, על אספקת הנשק לאתיופיה במלחמה מול סומליה .

בסודאן

יצאתה של הקהילה, מתגראי, אל עבר סודאן וממנה לישראל, במסגרת מבצע אחים, הובילה אותו לאסוף את משפחתו, אשתו וילדיו, ולצעוד בשלהי 1979. במסלול שכלל התחמקות, מהצבא האתיופי ומארגוני המורדים, מנוחה ומעבר בכפרי הקהילה הפיץ את דבר העלייה, ומספר אנשים הצטרפו אליהם, בהמשך שכבר לא היה ידוע התוואי שכרו מלווים שהובילו אותם לגבול. בסודאן עלו על משאית שלקח אותם אל עבר העיירה ספואה ומשם נסעו אל גדריף והתמקמו לבסוף במחנה הפליטים ג'דידה. במחנה גויס על ידי זימנה ברהני כפעיל קומיטי והיה לאחראי על זיהוי, תחקור, ורישום המועמדים לעלייה. בעקבות חילוקי דעות בינו לבין מועמדים על תורם, טענות על הטבות למקורבים, וחיפושו בידי שגרירות אתיופיה במדינה בהוראתו של מושל גונדר, מייג'ור תפרה מלקו, נלקח מהמחנה ועלה עם משפחתו ב-9 באוקטובר 1980 .

בישראל

בישראל אשכול ומשפחתו שוכנו במרכז הקליטה 'שאול המלך', בבאר שבע, והוא שימש כמדריך מטעם הסוכנות היהודית לעולים . לאחר כשנתיים במרכז הקליטה עברה המשפחה אל העיר קריית גת, בה היא מתגוררת עד היום, ועבד במדור לעולי באתיופיה במחלקה לקליטה עלייה בהסתדרות הפועל המזרחי במשך כחמש שנים.

משפחה

אשתו הנוכחית, והשלישית, של אשכול היא מזל (מאזה אלמיו), בתו של קס אלמיו יעקב ואברש זלקה, נולדה ב-1940 בכפר עדי שוואה, בנציבות אריתריאה, שבמזרח אפריקה האיטלקית (היום בנפה הצפון-מערבית שבתגראי) . במהלך מלחמת העולם השנייה משפחתה עברה לאזור גונדר וזמן קצר לאחר מכאן אימה נפטרה והיא אומצה בידי משפחת אחי אביה, אלקה נגוסה יעקב. דודה שלימד אותה רבות שלח אותה לבית הספר למען נדחי ישראל שבאסמרה ואז לבית הספר למלאכת יד שהקימה ורד הראל אשתו של הרופא דן הראל, מנהל המרפאה שהקים הוועד לפלאשים . בני הזוג הכירו באמצעות שידוכן, בעזרת אבבה ברהן, בהיות אשכול שומר ראש בשגרירות הישראלית ומזל כתלמידה בבית הספר למלאכה.

לאשכול חמישה ילדים מנישואיו הקודמים ומהנוכחית שישה, שאחת מהן נפטרה בינקותה .

לקריאה נוספת

• עמי בארי (עורך), עדנה אשכול (שמעה וליקטה), אדמס צ'קולה - מיכאל אשכול: בעל החלומות - סיפור פעילותו ועלייתו מאתיופיה לישראל, גומא, 2013.

• Shemuel Yilma, From Falasha to Freedom: An Ethiopian Jew's Journey to Jerusalem, Gefen Publishing House Ltd, 1996, ISBN 9652291692
• Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry,Greenwood Publishing Group, 2002, ISBN 9780275970000
• Gerrit Jan Abbink, 'An Ethiopian Jewish "Missionary" as Culture Broke' In Ethiopian Jews and Israel, M. Ashkenazi and A. Weingrod (eds.), 1987, Oxford, Transaction Books, pp. 21-32.
• Gerrit Jan Abbink, the Falashas in Ethiopia and Israel: the Problem of Ethnic Assimilation, Institute of Cultural and Social Anthropology, 1984.

קישורים חיצוניים

• מתוך ארכיון חזי עובדיה ז"ל - רס"ר חזי

כנס פעילי עליית יהודי אתיופיה, 1:31:30-1:11:00,

הספדים לחזי עובדיה ביום השלושים לפטירתו, 6:40-00:00,

חזי עובדיה, בני משפחתו ואדמס אשכול מתראיינים, 22:43-18:43, 27:18-26:51,

חזי עובדיה ז"ל, מיכאל ומזל אשכול מתראיינים על פועלם למען עליית יהודי אתיופיה 3/4, 4/4

• הרס"ר המיתולוגי של צה"ל - הפעיל המרכזי להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, ערוץ IETV
• אביב פרנקל, שנתיים אחרי מותו: הסוד של הרס"ר המיתולוגי נחשף, 14 בנובמבר 2014
• אורי דרומי, למען ישראל ביתא - עובדיה חזי, רס"ר ופעיל עלייה, 1922-2012, באתר הארץ, 6 באפריל 2012
• יגאל משעול, 'גלי העלייה למדינת ישראל בין השנים 2000-1970' בתוך בונים מדינה: יהודית ודמוקרטית במזרח התיכון - מפעל הקמתה וביסוסה של מדינת ישראל, 2014, עמ' 308-307
• בתיה מקובר, ידיד הקהילה הלך לעולמו, ידיעות נגט 69, מאי 2012, עמ' 14

הערות שוליים

קטגוריה:אנשי חינוך יהודים קטגוריה:אסירי ציון באתיופיה קטגוריה:יהודים אתיופים קטגוריה:ישראלים ממוצא אתיופי קטגוריה:עולים בשנות ה-1980 קטגוריה:עליית ביתא ישראל: אישים קטגוריה:פעילים חברתיים ישראלים קטגוריה:קריית גת: אישים קטגוריה:עובדי הסוכנות היהודית קטגוריה:ציונים