סוחמאתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוחמאתא
سحماتا
Suhmata 1949.jpg
בתים נטושים בסוחמאתא, לצד אוהלים שהקימו עולים מצפון אפריקה בחוסן, 1949
מחוז הגליל
נפה נפת עכו
שנת הקמה קדום, עוד במאה השישית היה יישוב במקום
שטח נכון ל-1945 17,056 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 1,130
שפה ערבית
דת מוסלמים[1]
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה 30 באוקטובר 1948
יישובים יורשים חוסן, צוריאל וחלק ממעלות

סוחמאתאערבית: سحماتا, בשפה הסורית אור וזריחה) היה כפר ערבי במרכז הגליל העליון, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. על אדמות הכפר יושבים היום היישובים חוסן וצוריאל, שכונותיה המזרחיות של העיר מעלות, והאגם המלאכותי הנמצא למרגלות העיר.

האזור בו שכן סוחמאתא היה מיושב בתקופה הכנענית. בחפירות שנערכו במקום בתקופת המנדט הבריטי, נתגלו בשטח הכפר שרידים ארכאולוגיים רבים, ובהם שרידי כנסייה ומנזר מהתקופה הביזנטית, רצפת פסיפס ומספר קברים. הפלישה הפרסית, בתחילת המאה השביעית, הובילה להחרבת הכפר.

שטחו הכפר הבנוי היה כ-135 דונם, עם שתי שכונות מרכזיות, ביניהן נמתחו שני רחובות מרכזיים, וסביבו השתרעו עוד כ-5 קמ"ר של כרמי זיתים, טבק וגידולים אחרים. בכפר התגוררו בסוף המאה ה-19 כ-400 תושבים, ומספרם עלה ל-622 בשנת 1922.[דרוש מקור] על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, מספר התושבים היה 1,130, שטח הכפרי היה 17,056 דונם טורקי מתוכם 9,572 בבעלות פרטית ו-1,484 בבעלות ציבורית. .[2] 95 אחוז מתושבי הכפר היו מוסלמים, והשאר נוצרים.

בראשית 1938 הותקפה תחנת משטרה שהייתה בכפר, ואויישה בידי נוטרים ערבים, בידי עשרות אנשי כנופיות, שרצחו את מפקד המשמר ושבו את שאר השוטרים, ולאחר מכן שחררו אותם‏[3]. בעקבות אירוע זה הוחלט על סגירת מספר תחנות משטרה באזור‏[4].

הכפר נכבש בבוקר ה-30 באוקטובר 1948 במסגרת מבצע חירם לסילוק צבא ההצלה מהגליל. בניגוד לכפרים אחרים באזורו שנכנעו ללא קרב, מסוחמאתא נורתה אש לעבר שיירת צה"ל שעברה למרגלותיו, והכפר נכבש לאחר קרב קצר על ידי כוחות מגדוד 11 של חטיבת עודד[5][6].

בבתי הכפר שנותרו על תילם יושבו בעולים חדשים ובשנת 1950 פונו הבתים ונהרסו. מאוחר יותר הוקמו על אדמות הכפר היישובים חוסן, צוריאל וחלק ממעלות.

מרבית תושבי הכפר וצאצאיהם עברו ללבנון ולסוריה לאחר כיבוש הכפר, ומיעוט מתוכם עבר לכפרים סמוכים בשטח ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוכרות את סוחמאתא, בהוצאת "זוכרות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]