רמת החיים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בחירה סלקטיבית של נתונים וגרפים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מאז קום המדינה רמת החיים בישראל עולה ברציפות. בשנת 2013 ישראל הייתה ממוקמת במקום ה-16 במדד הפיתוח האנושי (HDI) העולמי. בשנת 1997 העבירה קרן המטבע הבינלאומית את ישראל, יחד עם ארבעת הנמרים של אסיה, ממעמד של מדינה מתפתחת למדינה מפותחת.‏[1] בשנת 2010 התקבלה ישראל למועדון המדינות המפותחות, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי - OECD.‏‏[2] התמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה בישראל (PPP) צמח בשנת 2011 ל-30,975 דולר, נתון שהציב את ישראל במקום ה-26 מתוך 183 מדינות העולם. כמו כן תוחלת החיים בישראל, לגברים ולנשים, היא מהגבוהות בעולם.

על אף הצמיחה הגבוהה, בישראל שיעור עוני גבוה במגזרים מסוימים שמגדיל את אי השוויון: על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי בשנת 2010 24.4% מתושבי המדינה (1.77 מיליון בני אדם) חיו מתחת לקו העוני, ו-35.3% מהילדים בישראל הוגדרו כעניים. הנתח העיקרי של העניים משתייך למגזר החרדי והערבי.‏[3] בנוסף, מדד ג'יני, המודד את אי-השוויון בהכנסות האוכלוסייה, מציב את ישראל כאחת המדינות בעלות אי-שוויון בהכנסות הגבוה בעולם המערבי.‏[4]

תמ"ג לנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה, 2010-1950

לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, התמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה בישראל (PPP) צמח בשנת 2011 ל-30,975 דולר, נתון שהציב את ישראל במקום ה-26 מתוך 183 מדינות העולם. התמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה גבוה בישראל מאשר במדינות כגון ניו זילנד, ספרד, איטליה, יוון ופורטוגל, אך נמוך ממרבית המדינות המפותחות עקב שיעור נמוך של השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה. מבחינת תמ"ג לעובד, ישראל ממוקמת במקום ה-20, מעל מדינות כגון דנמרק, בריטניה, גרמניה, איסלנד ודרום קוריאה. עם זאת, התוצר לשעת עבודה עומד על 33.8 דולר (לעומת 44.1 דולר במדינות ה-OECD ו-52.8 דולר במדינות ה-G7) וממוצע שעות העבודה לעובד עומד על 1,929 בשנה (לעומת 1,775 שעות במדינות ה-OECD ו-1,688 שעות במדינות ה-G7).

הצריכה הפרטית לנפש עלתה בשנים 1950 עד 2007 ב-3.4% בממוצע לשנה, וב–2007 היא הייתה גדולה פי 6.9 מאשר ב–1950.

תוחלת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוחלת החיים בישראל, 1950–2011

על פי נתוני ה-OECD, תוחלת החיים בישראל היא החמישית בגובהה בעולם, והגיעה בשנת 2011 ל-81.6 שנים (ביחס לממוצע ה-OECD העומד על 79.5). ישראל עוקפת מדינות מפותחות כמו שבדיה, קנדה, צרפת והולנד. תוחלת החיים של הגבר הישראלי היא 79.7 (מקום שני, יחד עם שווייץ) ושל האשה הישראלית היא 83.5 (מקום שישי). השיעור הממוצע של תמותת תינוקות בישראל נמוך יחסית ועומד על 3.8 לאלף לידות לעומת 4.4 במדינות ה-OECD בממוצע.

מערכת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דו"ח של בנק ישראל, מערכת הבריאות בישראל אינה נחשבת לטובה בהשוואה בינלאומית.‏[5] איכות הטיפול והשירות בבתי החולים בישראל היא מן הנמוכות בעולם המערבי. שיעור התפוסה של מיטות האשפוז בישראל ב-2012 היה 96.6%, הגבוה ביותר במדינות ה-OECD (ממוצע התפוסה ב-OECD הוא 75%). השהייה הממוצעת באשפוז בישראל היא 4.3 ימים, קצרה ביומיים מהממוצע ב-OECD.

בדו"ח מצויין שהצפיפות בבתי החולים מובילה לעתים לאשפוז במסדרונות, צפיפות בחדרי האוכל, מקשה על כוח האדם להעניק טיפול מיטבי, ועלולה לתרום להידבקות בזיהומים. כמו כן יש מספר נמוך של מכשירי סריקה, קצב אטי של רכישת ציוד טכנולוגי רפואי חדיש והשקעה נמוכה בהכשרת רופאים. קיים מחסור בציוד שיקוף, דבר הגורם לתורים ארוכים וזמני המתנה ממושכים.

שיעור תמותת הפגים בישראל כפול מבארצות הברית, זאת בשל המחסור במיטות ובתקני אחיות ורופאים.‏[6] ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא מהנמוכות מבין מדינות ה-OECD והסתכמה בשנת 2009 ב-7.9% מהתמ"ג, בהשוואה לממוצע של 9.6% ביתר המדינות (ניתן להסביר זאת, לפחות באופן חלקי, על ידי הרכב הגילאים הצעיר).‏[7]

לצד החסרונות של מערכת הבריאות בישראל, יש לציין שמספר הרופאים בישראל הוא מהגבוהים בעולם ועומד על 3.5 רופאים ל-1000 תושבים לעומת ממוצע של 3.1 במדינות ה-OECD.‏[8] גם שיעור ההישרדות מסרטן בישראל הוא מהגבוהים בעולם.‏[9]

עוני ואי-שוויון בהכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור העוני בישראל בהשוואה למדינות נבחרות

בין 1979 ל-1997 נשמר מדד ג'יני של מדינת ישראל באותה רמה בערך – מ-0.32 בסוף שנות ה-70 ל-0.33 לקראת סוף שנות ה-90. ואולם בין 1998 ל-2006 גדל מדד ג'יני בישראל מ-0.34 ל-0.39, המדרג אותה במקום ה-62 בעולם ומציב אותה כאחת המדינות בעלות האי-שוויון הכלכלי (בבחינת הכנסות ברוטו, לפני תשלומי העברה) הגדול ביותר מבין מדינות המערב .‏[4]

על פי מחקר שנערך בלמ"ס, שיטת המדידה בישראל גרמה לניפוח מתמשך בחישוב העוני והאי שוויון בשיעור של כ-‭40%‬ מהגידול בדור האחרון- שיעור שהיה מקטין במעט את שיעור העוני ומדד ג'יני.‏[10] ניתוח אחר, שאינו מקובל כמדד בינלאומי, המתבסס על שיטת מדידה המבוססת על הוצאות במקום על הכנסות ברוטו, מראה שמדינת ישראל היא דווקא אחת המדינות השוויוניות בעולם מבחינת הוצאות, נכון לשנת 2011.‏[11]

עוני יחסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שרמת החיים הכוללת בישראל עולה, דו"חות המוסד לביטוח לאומי מעידים על כך שהעוני בישראל לא הראה ירידה פרופורציונלית‏[12] וכי יותר ויותר ישראלים עובדים אך נשארים עניים בכל זאת.‏[13] בשנת 2010 הוגדרו 19.8% ממשקי הבית (לעומת כ-11% בממוצע במדינות ה-OECD),‏ 24.4% מהנפשות ו-35.3% מהילדים עניים על ידי הביטוח הלאומי. שיעורים אלה מתרגמים ל-433,300 משפחות עניות (כ-1.77 מיליון נפשות), כולל 837,300 ילדים. כ-52% מהילדים החרדים ו-55% מהילדים הערבים מוגדרים עניים. כ-40% מהמשפחות העניות מגיעות ממשפחות עם מפרנס יחיד. עם זאת, קו העוני עצמו עלה ריאלית ב-3.6% בשנת 2010 ביחס לשנה שקדמה לה - קו העוני למשפחה בתי שתי נפשות עומד על הכנסה של 3,861 שקלים בחודש, למשפחה בת ארבע נפשות 6,178 שקלים ולמשפחה בת שש נפשות 8,205 שקלים.‏[3]

עוני אבסולוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידת עוני במדדים מוחלטים אינה מקובלת בישראל - כמו ברוב מדינות העולם - כדבר שבשיגרה, ולכן לא נאספים נתונים סדירים על שיעורי העוני המוחלט. במחקר שנערך במוסד לביטוח לאומי בשנת 2005,‏‏[14] יושמה מדידת העוני המוחלטת המקובלת בארצות הברית ('גישת אורשנסקי') על ישראל בשנים 1995-2002. התוצאות הראו שיעורים גבוהים מאוד של עוני, גבוהים אף יותר מאשר שיעורי העוני שנמדדו בשיטה היחסית. תחולת העוני בקרב משפחות, לפי מדד זה, הייתה 34%, לעומת תחולת עוני של 20% לפי המדד היחסי באותה שנה. בהתחשב בעלייה הדרסטית בתחולת העוני במדידה יחסית בעשור שחלף מאז ביצוע מדידה זו, קשה להניח שחלה ירידה בתחולת העוני המוחלט בישראל.

עם זאת, במדדים מסוימים של רמת חיים - ביכולת לרכוש סל צרכים חיוניים, בהכנסה הריאלית, בשיעור הבעלות על מוצרים בני קיימא או בתוחלת החיים - מצבם של העניים הוטב באופן משמעותי. בין השנים 2004–2008 חלה ירידה של 18.8% בתחולת העוני הנמדד לפי סף הכנסה ריאלית קבוע וירידה של 29% בתחולת העוני לפי מדד היכולת לרכוש סל צרכים חיוניים.‏[15] בין השנים 1997–2010 חלה עלייה בשיעור משקי-הבית בעשירון התחתון שבבעלותם מוצרים בני קיימא – מכונית (מ-12.7% ל-23.5%), מכונת כביסה (מ-80.5% ל-90.8%), מייבש כביסה (מ-9.1% ל-20.2%), מדיח כלים (מ-5.1% ל-8.5%), מזגן (מ-13.3% ל-49.2%), תנור מיקרוגל (מ-34.7% ל-68.2%), שואב אבק (מ-28.5% ל-38.2%), מקפיא עמוק (מ-6.7% ל-15.4%), טלפון סלולרי (מ-15.4% ל-86.6%), מחשב ביתי (מ-11.5% ל-49.3%) ושירותים, כגון מנוי לאינטרנט (מ-0.9% ל-37.8%). בין השנים 2001–2008 חלה עלייה בשיעור הבעלות על דירה בעשירון התחתון (מ-36.7% ל-41.3%).

דיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס בין השכר הממוצע למדד מחירי הדירות, 1978–2011

מחירי הדיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1996–2007, מחירי הדירות ירדו ב-44.4% ביחס לשכר הממוצע במשק. אולם מאז התחלפה המגמה ומחירי הדירות עלו באופן חד - מ-2007 ועד 2011 עלו מחירי הדירות ב-38.5% ביחס לשכר הממוצע במשק והגיעו ליחס הגבוה ביותר שנרשם מאז 1998. העלייה החדה במחירי הדיור הורגשה במיוחד באזור גוש דן ובערים הגדולות. עליית המחירים מכוונת, והתבצעה כחלק מתוכנית בראון[16], בכוונה לעודד פיתוח של הפריפריה. אחד האמצעים לעליית המחירים בהם נקטה הממשלה היה העלאת מחירי הקרקע בידי מינהל מקרקעי ישראל[17], אך גם ריבית נמוכה, שהביאו למחסור מצטבר של כ-65,000 יחידות דיור‏[18] והחלטת משרד האוצר בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור לפריפריה.‏[19]

על פי משרד השיכון, בשנת 2011 נדרשו בישראל כ-138 משכורות חודשיות ממוצעות לרכישת דירה, נתון גבוה ביחס למרבית מדינות העולם. לדוגמה בצרפת נדרשות 90 משכורות, בארצות הברית - 60, בשווייץ - 42 ובשבדיה - 30.‏[20] עם זאת, הדירות בישראל גדולות יותר באופן משמעותי - השטח הממוצע לדירה חדשה בישראל עומד על 180 מ"ר. לשם השוואה, בדנמרק השטח הממוצע לדירה חדשה - 137 מ"ר, בצרפת - 113 מ"ר, בספרד - 97 מ"ר, באירלנד - 88 מ"ר ובבריטניה - 76 מ"ר.‏[21]

עליית המחירים בנדל"ן ויוקר המחיה הגבוה בישראל באופן כללי הביאו בשנת 2011 לפרוץ מחאת האוהלים שקראה לפתור את משבר הדיור ואת עליית המחירים במשק, ולהרחיב אפשרויות של דיור בר השגה לצעירים.

בעלות על דירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-50 גרו 54% ממשקי הבית בדירות בבעלותם ו-45% ― בשכירות. שיעור הגרים בדירות בבעלותם עלה עד אמצע שנות ה-70 והגיע ל-71%, ושיעור הגרים בשכירות ירד באופן חד ל-20%. מאז כמעט לא השתנה שיעור הגרים בדירות בבעלותם ואילו שיעור הגרים בשכירות עלה ל-26% ב-2006.

רווחת הדיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח ממוצע לדירה חדשה, 1955–2010

שטח המגורים בפועל לנפש גדל מ-14.6 מ"ר ברוטו בשנת 1960 ל-28.5 מ"ר ברוטו ב-1997 - עלייה של 95%.‏[22] צפיפות הדיור הממוצעת (ממוצע הנפשות לחדר) במשקי הבית היהודיים ירדה מ-2.44 בשנת 1957 ל-0.83 בשנת 2010.

שיעורם של משקי הבית ללא תנאי דיור בסיסיים ירד דרמטית: שיעורם של משקי הבית ללא אמבטיה או מקלחת ירד מ-14.8% בשנת 1961, ל-5.7% בשנת 1972, 2.8% בשנת 1983 ו-1.8% בשנת 1995.

צפיפות הדיור במשקי הבית היהודיים לפי מספר הנפשות לחדר באחוזים:

שנה עד 0.99 1 1.01-1.49 1.50-1.99 2 2.01-2.49 2.50-2.99 3.00+
1960 6.6 -- -- -- -- -- -- 20.8
1970 18.8 28.0 12.8 14.2 11.7 2.1 4.9 7.5
1980 31.3 27.3 17.1 12.6 6.4 1.7 1.9 1.6
1990 41.5 20.7 19.5 11.0 4.5 0.9 1.0 0.8
2000 51.9 22.3 14.5 6.7 2.6 0.7 0.8 0.5
2010 58.8 20.2 12.1 5.5 2.0 0.7 0.4 0.3

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת מינוע - מכוניות פרטיות, 1951–2010
אחוז משקי הבית שברשותם מכונית, 1972–2008
נוסעים ברכבת ל-100 תושבים, 1950–2010
הרוגים בתאונות דרכים למיליארד ק"מ נסועה, 1970–2010

בעלות על מוצרים בני-קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות על מוצרים בני-קיימא, 1997–2010
בעלות על מקרר, 1950–1974
בעלות על מכונית פרטית, 1961–1974

יציאות לחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאות לחו"ל של ישראלים ל-100 תושבים, 1948–2010
אספקת הקלוריות לנפש, 1960–2010
צריכת חשמל ביתית ממוצעת, 1970–2008
שיעור המסיימים 12 שנות לימוד, 1949–2006
שיעור הזכאים לתעודת בגרות, 1949–2006
  • שנות החמישים: במהלך שנות החמישים נרשמו עליות במספר היציאות לחו”ל של ישראלים כמעט לאורך כל העשור. ב-1951 הייתה ירידה של 11% במספר היציאות בעקבות הטלת מס נסיעות בגובה של כ-30% ממחיר כרטיס הטיסה. עד 1952 הורשה כל נוסע להוציא מהארץ מטבע חוץ בערך מרבי של 10 דולר.
  • שנות השישים, השבעים והשמונים: בשנים אלו נמשכה מגמת העלייה במספר היציאות לחו”ל, למעט ירידה של 24% ב-1985 עקב חידוש מס הנסיעות.
  • שנות התשעים: חלה עלייה חדה במספר היציאות לחו”ל, המוסברת, בין השאר, בגידול האוכלוסייה המואץ בעשור זה בעקבות העלייה ההמונית ממדינות חבר העמים, בביטול מס הנסיעות ב-1992, בביטול הקצבת מטבע חוץ ב-1998, בירידת מחירי הטיסות, בהסכם השלום עם ירדן ב-1994 ובהיצע גדול של ”חבילות נופש" זולות לטורקיה, ליוון ולקפריסין.
  • 2000–2007: ב-2002 ירד מספר היציאות לחו"ל ב-8%, בעקבות המיתון הכלכלי. בשנת 2004, עם התאוששות המשק, גדל מספר היצאות -10%. העלייה התמתנה בשנים 2005–2006 עקב ההתנתקות מרצועת עזה ומלחמת לבנון השנייה. למרות המשברים היה בשנת 2007 מספר שיא של יציאות ישראלים לחו”ל – 4.2 מיליון.
  • בשנת 2010 יצאו לחו"ל 2.4 מיליון ישראלים (כ-31% מהאוכלוסייה) לפחות פעם אחת במהלך השנה. 800 אלף ישראלים (כ-10% מהאוכלוסייה) יצאו פעמיים או יותר במהלך השנה.
  • בשנים 2006-2002 היה שיעור האנשים שיצאו לנופש או טיול בארץ (כולל לינה מחוץ לבית) בקרב בני 20 ומעלה כ-50%, ושיעור אלה שיצאו לנופש או טיול בחו"ל – כ-30%, ללא הבדלים כמעט בין השנים.

בילוי ופנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסקר שנערך בשנים 1999-1998 על הרגלי הבילוי והפנאי בקרב בני 14 ומעלה נמצא כי בשנה האחרונה: 14.4% השתתפו באופן פעיל בחוגים לחובבים, 43.1% ביקרו במופעי במה, 28.2% ביקרו במוזאון בארץ, 52.0% יצאו לנופש או לטיול בארץ שכלל לינה מחוץ לבית ו-30.1% יצאו לנופש או טיול בחו"ל. עוד עלה מהסקר כי בחודש האחרון: 32.1% צפו בסרט בבית קולנוע ו-60.7% יצאו לבית קפה, מסעדה, פאב או מקום דומה בארץ.

בסקר שנערך בשנת 1998 בקרב בני 20 ומעלה נמצא כי 70% מהיהודים ו-65% מהערבים ביקרו בחו"ל. 36% מהיהודים ו-25% מהערבים ביקרו למעלה מ-4 פעמים בחו"ל; 15% מהיהודים ו-7% מהערבים אף ביקרו למעלה מ-10 פעמים. בשנת 2010 בקרב בני 20 ומעלה יצאו לנפוש או לטייל בחו"ל: 44% מהיהודים החילונים, 29% מהמסורתיים, 21% מהדתיים ו-11% מהחרדים.

הקניון הראשון בישראל (קניון איילון) נפתח בשנת 1985. בשנת 2006 מספר הקניונים עלה ל-196 ונכון לשנת 2012 יש בישראל מעל ל-250 קניונים. יותר מ־300 אלף בני אדם מבקרים מדי יום בקניונים ברחבי ישראל. לפי סקר של משרד התמ"ת בשנת 2008, משפחה ישראלית משאירה בקניון כמעט אלף ש"ח בחודש. ישראלי ממוצע מבקר בקניון 3.77 פעמים בחודש בממוצע, ו-62% מהציבור הולכים לפחות פעם בחודש.‏[23]

אספקת הקלוריות לנפש ליום עלתה בין השנים 1950 ו-2006 מ-2,610 ל-3,643 קילו קלוריות ― גידול של 7% בממוצע לעשור. העלייה הגדולה ביותר, בשיעור של 15%, נרשמה בעשור החמישי של המדינה, מ-3,089 קילו קלוריות ב-1990 ל-3,556 ב-2000.

זיהום אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי אומדני משרד האוצר משנת 2008, נזקי זיהום האוויר בכל הארץ מסתכמים לכדי 12 מיליארד ש"ח בשנה.‏[24] לפי הערכה משנת 2001, כ-1,500 בני אדם מתים בשנה בישראל כתוצאה ישירה מזיהום אוויר.‏[25] דו"ח של גרינפיס משנת 1999 העריך כי 293 אנשים מתים בכל שנה בתל אביב כתוצאה מזיהום אוויר.‏[26] לפי מחקר משנת 2003, באזור תל אביב בלבד מתים מדי שנה כ-620 בני אדם מנזקי זיהום אוויר מעשה ידי אדם (אם לוקחים בחשבון מזהמים טבעיים כמו אבק למשל, מספר המתים מגיע ל-1,100) ומאות נוספים מתאשפזים בבתי החולים בשל מחלות ריאה קטלניות. החשיפה לזיהום אוויר גרמה ל-27 אלף מקרים של סימפטומים בדרכי הנשימה לילדים בגיל 7-14 באזור תל אביב ולכ-6,000 מקרים באזור אשדוד. הטיפול באותם חולים ובגין מוות בטרם עת נאמד ב-77.4 מיליון דולר בשנה.‏[27] בשנת 2007 העריכו חוקרים מטעם משרד הבריאות כי בישראל חולים מדי שנה 1,250 איש במחלות סרטן בשל זיהום סביבתי.‏[28]

מאז שנת 2000 נרשמו ירידות בפליטות תחמוצות החנקן ותחמוצות הגפרית בישראל: פליטות תחמוצות החנקן ירדו בכ-18% מ-215 אלף טון בשנת 2000 ל-177 אלף טון בשנת 2009. ירידה זו נובעת מירידה בפליטות שמקורן בכלי תחבורה, בהן נרשמה ירידה של 45%, מ-88 אלף טון בשנת 2000 ל-48 אלף טון בשנת 2009. בשנת 2009 היוו הפליטות מתחבורה 37% מסך פליטות תחמוצות החנקן בישראל. בפליטות ממקורות נייחים לא נרשמה ירידה. שיפורים טכנולוגיים בכלי רכב חדשים הם הגורם העיקרי לירידה בפליטות שמקורן מכלי תחבורה. בפליטות תחמוצות גפרית נרשמה ירידה של 51%, מ-276 אלף טון בשנת 2000 ל-135 אלף טון בשנת 2009. הגורמים להפחתה בפליטות הם מעבר לדלקים דלי גפרית, שיפורים טכנולוגיים בתחנות כוח והגברת האכיפה בנושא זיהום אוויר.

משנת 2000 עד שנת 2009 נרשמו ירידות בפליטות של כל המזהמים מרכב מנועי: פחמן דו-חמצני (CO2) ירידה של 49%, תחמוצת חנקן (NOx) ירידה של 45%, פחמימנים (HC) ירידה של 40%, וחלקיקים מרחפים (SPM) ירידה של 68%. ירידות אלו, במקביל לעלייה של 34% בנסועה בתקופה המקבילה, משקפות את השיפורים הטכנולוגיים בכלי רכב חדשים, ששיעורם במצבת כלי הרכב בישראל עלה. פליטות פחמן חד-חמצני (CO) ירדו מ-364 אלף טון בשנת 2000 ל-185 אלף טון בשנת 2009.

חינוך והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבתחילת שנות ה-60 היו כרבע מהאוכלוסייה (בני 15 ומעלה) חסרי השכלה כלל או למדו פחות מ-4 שנות לימוד, כיום הנתון הזה עומד על 3.5%. בקרב צעירים בני 34-25 השיעור הוא 1.1%. חלקם באוכלוסייה של בעלי 13 שנות לימוד ומעלה (בעלי השכלה תיכונית מושלמת ולמעלה מכך) הגיע ב-2010 ל-44%, בהשוואה ל-11.8% ב-1970. בין אלה אחוז נכבד של בעלי 16 שנות לימוד ומעלה - 21.8% מהאוכלוסייה. שינויים אלה נובעים הן מהרחבת מערכות החינוך (חינוך חינם עד סיום בית-הספר התיכון, הרחבת המסגרות השונות להשכלה גבוהה) וכן לרמת ההשכלה הגבוהה של העלייה שהגיעה לישראל, בייחוד העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. מספר מקבלי התארים מן האוניברסיטאות והמכללות הגיע ב-1996 ל-35,000, בעוד שב-1949 ניתנו על ידי האוניברסיטאות כ-200 תארים בלבד.

ישראל מדורגת בצמרת המדינות מבחינת שיעור האקדמאים - במקום השני (אחרי קנדה) עם 46% בעלי השכלה אקדמית, לעומת ממוצע של 30% במדינות ה-OECD. שיעור התלמידים שמסיימים י"ב עלה מ-89% בשנת 2003, ל-92% בשנת 2010, והוא מהגבוהים ביחס לממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על 84%.‏[29]

עם זאת, מבחנים השוואתיים בינלאומיים, כגון מבחן פיז"ה, החמיאו פחות לרמת התלמידים בבתי הספר בישראל. על פי תוצאות מבחן פיז"ה לשנת 2009, תלמידי ישראל נמצאים במקום ה-36 מבין 64 מדינות בהישגים בתחום הקריאה, ובמקום ה-41 בתחומי המתמטיקה והמדעים. הנתונים גם הצביעו על פערים גדולים בהישגים בין המגזר היהודי לערבי.‏[30] תוצאות מבחני מיצ"ב לשנת 2009 ו-2010, הצביעו על שיפור בהישגי התלמידים בבתי הספר.‏[31][32]

בני 15 ומעלה לפי מספר שנות ההשכלה באחוזים:

שנה 4-0 שנים 8-5 שנים 10-9 שנים 12-11 שנים 15-13 שנים 16+ שנים חציון שנות ההשכלה
1961 24.2 45.7 -- 32.0 -- 9.1 8.0
1970 19.3 32.1 -- 36.8 7.4 4.4 8.8
1980 12.6 22.8 17.1 28.3 11.5 7.7 10.7
1990 8.6 16.4 14.1 35.6 14.5 10.8 11.6
2000 5.2 10.1 12.2 35.1 20.9 16.5 12.3
2010 3.5 7.2 9.8 35.1 22.5 21.8 --


10
20
30
40
50
1961
1970
1980
1990
2000
2010
  •   0 - 4 שנות השכלה
  •   5 - 8 שנות השכלה
  •   9 - 10 שנות השכלה
  •   11 - 12 שנות השכלה
  •   13 - 15 שנות השכלה
  •   16 ומעלה שנות השכלה

פשיעה ואובדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור פשיעה ל-1000 תושבים, 1980–2010
שיעור מקרי רצח ל-100 אלף תושבים, 1980–2007
גניבות רכב בישראל, 1997–2011
שיעור ההתאבדויות ל-100 אלף איש, 1981–2009

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IMF Advanced Economies List. World Economic Outlook, May 1998, p. 134
  2. ^ צבי לביא, חלק מהעולם: ישראל התקבלה לארגון ה-OECD, באתר ynet‏, 10 במאי 2010
  3. ^ 3.0 3.1 מירי אנדבלד, נתנאלה ברקלי, דניאל גוטליב ואלכסנדר פרומן, דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים, המוסד לביטוח לאומי, נובמבר 2011
  4. ^ 4.0 4.1 עדי שורץ, עולם שלישי? אנחנו?, באתר הארץ, 20 באפריל 2007
  5. ^ ליאור דטל, הגרף שמסביר למה הזקנה עדיין מאושפזת במסדרון, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2014.
  6. ^ תמותת פגים בישראל - כפולה מבארצות הברית, באתר mako‏, 6 במרץ 2011
  7. ^ אירינה פלקוביץ', השוואה בינלאומית של הוצאה לבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי 2005
  8. ^ דו"ח חדש של ה-OECD: מספר הרופאים בישראל עומד על 3.5 ל-1000 נפש, באתר DoctorsOnly‏, 1 ביולי 2012
  9. ^ מיטל יסעור בית-אור, ישראל מהמובילות באחוזי הישרדות חולי הסרטן, באתר ynet‏, 13 באוקטובר 2009
  10. ^ רותם סלע, הלמ"ס מודה: "המדידה מעוותת - מגדילה את העוני ואת אי-השוויון", באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  11. ^ אורי רדלר, החדשות הרעות: ישראל היא המדינה השוויונית ביותר בעולם, בבלוג הקפיטליסט היומי, אתר nrg מעריב, 29 באוגוסט 2011
  12. ^ יעל ברנובסקי, דו"ח: רמת החיים עלתה, העניים נשארו עניים, באתר ynet‏, 14 בפברואר 2008
  13. ^ Poverty report shows poor are working, and staying in poverty, Haaretz (04:51 21/02/2008), accessed 18 August 2008
  14. ^ דניאל גוטליב ורועי מנור. "בחירת מדד עוני כיעד למדיניות ישראל: 1997 עד 2002. 2005
  15. ^ ירדן גזית, דו"ח מצב העניים בישראל, מכון ירושלים לחקר שווקים, נובמבר 2011
  16. ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, מעריב, 7 באוגוסט 2008
  17. ^ חן דרסינובר ולירן סהר, ביזיון: כאילו "מנסים" פה להוריד את מחירי הדירות - המינהל הקפיץ את מחיר הקרקעות במרכז ב-60% תוך 5 שנים, BizPortal, 5 ביוני 2013
  18. ^ הדיור - עיקרי ההמלצות, דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דו"ח ועדת טרכטנברג), 26 בספטמבר 2011
  19. ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2008
  20. ^ עינת פז-פרנקל, ‏עד 187 משכורות לרכישת דירה בישראל, רק 30 בשבדיה, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2011
  21. ^ עינת פז-פרנקל, ‏פרויקט מיוחד: למה הישראלים מתעקשים על דירות גדולות?, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2012
  22. ^ שוקי כהן, הביקוש לשטחי מגורים, תכנון כולל משולב למדינת ישראל (תמ"א 35), 27 נובמבר 2005 (במקור "ארץ - תמ"א 35", שנת 1998)
  23. ^ גלי ברגר, קניון זה לא דמוקרטיה, מגזין "עולם הקניונים", נובמבר 2009
  24. ^ שחר הזלקורן, עלות הפקקים בת"א: יותר מ-10 מיליארד בשנה, באתר ynet‏, 31 ביולי 2008
  25. ^ מירב לוי, מחקר קובע: הממשלה פוגעת בבריאות; 1500 איש מתים כל שנה מזיהום אוויר, באתר News1‏, 27 באוגוסט 2001
  26. ^ "גרינפיס": 293 אנשים מתים בכל שנה בתל אביב מזיהום אוויר, באתר גלובס, 13 במאי 1999
  27. ^ אורן רייס ומוטי גל, בתכנון: "נוהל התרעה" בישראל לזיהום אוויר, באתר ynet‏, 21 באפריל 2003
  28. ^ רן רזניק ויובל אזולאי, 1,250 חולי סרטן בשנה בשל זיהום סביבה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
  29. ^ תומר ולמר, רק קנדה לפנינו: ישראל שנייה באחוז האקדמאים, באתר ynet‏, 12 בספטמבר 2010
  30. ^ אור קשתי, מבחן פיז"ה הבינלאומי: ישראל במקום ה-41 במדעים מתוך 64 מדינות, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2010
  31. ^ נעמה טלמור, מגמת שיפור? עלייה בתוצאות מבחני מיצ"ב, באתר וואלה, 24 בנובמבר 2009
  32. ^ עזרי עמרם, מיצ"ב: שיפור בהישגי התלמידים, באתר mako‏, 21 באוקטובר 2010