כהן מוחזק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד ברכת כהנים בכותל המערבי. ברכת כהנים נחשבת אחד הסימנים המזהים את הכהן כמוחזק בכהונתו
קבוצת כהנים מוחזקים עוסקים בלימוד הלכות טומאה וטהרה בציפייה לבניין בית המקדש השלישי

כהן מוחזק (או כהני חזקה) הוא כינוי לכהן שייחוסו המשפחתי לשבט לוי ולמשפחות הכהונה שבשבט מבוסס על חזקה אך איננו מוחלט. החזקה מבוססת על היות הכהן נוהג כמנהגי הכהנים ברבים (נשיאת כפים, פדיון הבן, קבלת מתנות כהונה וכן זהירות מהיטמאות למת, איסורי נישואים לכהן ועוד). החזקה עומדת בתוקפה כל עוד לא קם נגדה ערעור.

הגדרת המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג כהן מוחזק הוא שלב הראשון והקדומה להדרגה החשובה יותר, "כהן מיוחס" שפירושו כהן שבית דין הגדול בדקו את ייחוסו ועליו עדות ברורה (על ידי שני עדים) שנולד מכהן כשר הנשוי לאשה הכשרה לו, וגם הוא היה בן של כהן כשר עד שידעו בבירור שהוא צאצא ישיר של כהן ששימש על גבי המזבח וממילא עבר ללא ספק את בדיקת בית הדין הגדול וממילא אין ספק שהוא כהן לכל דבר ועניין.

יש סוברים כי מן התורה, כהן מוחזק כשר לכל ענייני כהונה כולל אכילת תרומה וחלה דאורייתא. אבל להלכה יש חילוק בין כהן מוחזק לכהן מיוחס, ותרומה מהתורה וכן חלה מדאורייתא אוכל רק כהן מיוחס.‏[1]

הערעור על כשרות כוהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת בני חביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם חורבן בית המקדש הראשון זיהוי משפחות הכהונה היה פשוט יחסית. בשל נישואי תערובת ואי הקפדה על דיני הכהונה מאז גלות בבל הקפיד נחמיה בן חכליה לבדוק מחדש את ייחוס הכהנים העולים מבבל. מרביתם נמצאו כשרים וראויים להקריב קרבנות ולאכול קדשים אך התעורר ספק לגבי ייחוסם של "בני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי". מהות הספק לא מבוארת בפסוקים ונחלקו לגביה פרשנים ופוסקים.

עזרא הסופר ונחמיה ביקשו מהם את "כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים" ואלה לא נמצאו ועל כן "נגאלו מן הכהונה":

"וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב סא)

מהות "כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניין כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים המוזכר בספר עזרא נזכר גם על ידי פירוש רש"י לחומש אודות בני דור המדבר שהוצרכו להביאו כדי להתייחס על שבטי אבותם[2]. עם זאת, מבנה הכתב ומה הוא אמור להכיל לוקה בערפל ולא נתפרש מבנתו על ידי חז"ל. וזאת בניגוד לכתבים ושטרות הפופולרים והנפוצים בדברי חז"ל (כדוגמה כתובה, גט כריתות, שטרי קניין, שטר שחרור לעבד ודומיהן).

"כתב המתיחש" לא היה בשימוש אצל הכהנים לרוב ושימש רק לבירור הייחוס, במקום שהתעורר ערעור וסיבה לפסול את כשרות הכהנים‏[3]. במקרים רגילים הסתפקו בחזקת הכוהנים שהוחזקו ככשרים, שעל פי התורה ניתן לסמוך על חזקות אלו לכל התורה כולו ואפילו לדיני ארבע מיתות בית דין[4]. או לחלופין - בעדות שני עדים כשרים שהוא ומשפחתו בחזקת כהנים, ועל סמכות בדיקת העדים בבית דין מעלים אותו כהן לקודש להקריב על גבי המזבח[5].

בפירושו של האבן עזרא (על הפסוק בספר עזרא מובא שאין כוונת "כתב המתיחש" שלשלת שמות עד אהרן הכהן, אלא כתב ייחוס המברר ייחוס עד בית אב ידוע של הכהנים. גם ניתן לשלול הרעיון ש"כתב הייחס" מכיל רק שמות האבות בלבד כי זו לא יספיק לעדות נאמנה לאכילת קודש - כי ייתכן שאחד מהאמהות לא היו כשרות להינשא לאחד מאבותיו כהנים. לפי דעת בעל ה"עבודה תמה" היה ניתן האפשרות לכל כהן המתייחס או להביא כתב או שיעידו עליו עדים - ובלעדי התייחסות באחד משתי אפשרות הללו לא היו רשאים לכהן. המלבי"ם במקום מפרש כי נהוג היה שלכל משפחה היה ספר יחוס כולל לכל המשפחה, וכן היה לכל איש כתב ייחוס פרטי.

כח החזקה מול הערעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמובא מספר עזרא נראה לכאורה כדבר שלילי על נאמנות ייחוסי הכהנים הסבירו התנא רבי יוסי לדבר חיובי בתורת כחה של חזקה‏[6].

בקשר לפרשנות זו, קיימות שני פרשנויות בתלמוד: לפי אחת מהן, רבי יוסי הוכיח זו מזאת שלא רק הותרו בני חביה הכהנים להמשיך לאכול בתרומת חוצה לארץ שהיא תרומה דרבנן, אלא עוד עלו לאכול בתרומת ארץ ישראל למרות שהיא מהתורה. לפי פרשנות שנייה, גדלותה של החזקה היא בכך שהם המשיכו לאכול בתרומה דרבנן של ארץ ישראל, ולא גזרו החכמים פן יווצר מכשול שהכהנים כאלו גם מהתרומה דאורייתא שגם היא מצויה בארץ ישראל‏[7]. ההלכה נפסקה ברמב"ם לפי הדעה השנייה, שניתן להעלות כהן מוחזק רק לאכול תרומה דרבנן, אבל לא תרומה דאורייתא ולאכילת חלה.

במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המשנה, איש אחד מישראל נאמן להעיד על כהן שהוא כהן אמיתי ומבורר[8]. לפי המובא בתלמוד בבלי, כהן שהעיד עליו רק איש אחד מוגבל לאכילת תרומה דרבנן בלבד[9].

לעניין דינים הקשורים לאכילת תרומה מהתורה פוסק הרמב"ם שדווקא שני עדים נאמנים‏[1]. הגישה הפשטנית אומרת כי כהן מוחזק נאמן רק לעניין דינים דרבנן, אך השדי חמד[10] מקשה על כך מנשיאת כפיים, שבהם וודאי הנושא את כפיו ואינו כוהן עובר על איסור ברכה לבטלה שהוא איסור מהתורה "לא תשא", ומתרץ בשם כמה מהאחרונים שהחומרא שכוהן אינו נאמן לאכול תרומה מהתורה הוא מדין מעלה עשו ביוחסין, ובשאר הדברים וודאי הם נחשבים לכהנים גמורים, שהרי "סוקלין על החזקות".

תהליך בדיקת ייחוסי הכהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נידונו כללי חזקת הכהונה, וחכמי התנאים והאמוראים דנו אודות פרטים שונים האם דיים כדי להחזיק כהן ככהן מוחזק:

  • האם ניתן להעלות מתרומה ליוחסין - כלומר: כהן שאכל תרומה, האם ניתן להחזיקו על פי זה ככהן מוחזק? לפי פרשנות מסוימת בתלמוד,תלויה שאלה זו במחלוקת תנאית, בין רבי יהודה לשאר החכמים.
  • נידונה השאלה האם ניתן להעלות משטרות ליוחסין, כלומר: שטר שכתוב בו "אני פלוני כהן הלוויתי" כו', האם ניתן להחשיב את העדים החתומים עליו כמעידים גם על הכהונה - שלו היה פרט זה שקר וודאי לא היו חותמים על השטר? נחלקו בשאלה זו רב הונא ורב חסדא.
  • האם ניתן להעלות מנשיאת כפיים ליוחסין? לפי הדעה שמעלין תרומה ליוחסין - ייתכן שדווקא אכילת תרומה שהינה כרוכה באיסור כרת משמשת כראיה ניצחת כדי להעלות ליוחסין, אך ייתכן שנשיאות כפים שכרוכה באיסור קל יותר (איסור עשה), וממילא נעשית גם לאחר בירור קל יותר מזה של תרומה, אינה ראיה מספקת; לפי הדעה שאין מעלין מתרומה ליוחסין - ייתכן שנשיאות כפים הינה ראיה טובה יותר, שכן היא נעשית בפרהסיא, ואין אדם מעיז פניו לשאת כפיו בפרהסיא לולי היה כהן. השאלה כרוכה במחלוקת בין רב חסדא לרב אבינא.

ביצוע הבירור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית דין של כהנים

במקורות תורניים מדרשיים וגם תלמודיים קיימות משמעויות המראות לכאורה, שהאחריות על כשרות ייחוס הכהנים והבדיקות היו מוטלות על ידי הבית דין של כהנים בעצמם[11][12]; "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ[13] אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת[14] וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר יח ז)

אולם ממשמעות המשנה במסכת מידות נראה שבית דין הגדול שבירושלים, היו אחראיים על תהליך בדיקות הייחוס; "לשכת הגזית, שם הייתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה שכל כהן שנמצא בו פסול לובש שחורים ומתעטף שחורים יוצא והולך לו. ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, וכך היו אומרין ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן" (משנה מדות ד ח).

יש שמסבירים כי לא קיימת כל סתירה בין שני המקורות; ואמנם לעת כניסת הכהן לשרת בפעם ראשונה היה נבדק על ידי הסנהדרין - שקבעה את יחוסו, אך אחרי שנכנס הוא היה נתון לסמכות הבית דין של כהנים, שהיה עוקב אחרי פעולות הכהנים במקדש ומעשיהם מחוץ למקדש[15].

דעת האחרונים אודות כהן מוחזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשותי"ם יש שהקילו על הכהנים שבימינו שהינם "כהן מוחזק", בדיני נישואים של איסורי כהונה, אך רוב הפוסקים הכריעו שהכהנים בימינו הם כהנים אמיתיים ומבוררים ואין להקל עליהם כלל[16].

תשובת הרב יצחק בן ששת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לפקפוק בנאמנות ייחוס הכהנים בימינו, הוא בתשובת הריב"ש בה הוא דן בנושא הטלת קנס מוגדל של תשלומי בושת עבור כהן שנתבייש בפומבי על ידי ישראל‏[17], והוא קובע שהדבר תלוי בהנהגתו של הכוהן כראוי: "אף על פי שבשאר העם קיימא לן 'ביישו בדברים פטור' - במבייש הכהן בדברים, ראוי לגעור בו ברבים ולהכריחו לבקש ממנו מחילה - ולרצותו עד שימחול לו, ..ראוי לגעור בנזיפה במחרפו ובמגדפו - כל שהכהן מתנהג בקדושתו של אהרן".

הריב"ש מסיק להלכה במקרה הנידון, שמכיוון שלא מדובר במקרה שנתבייש כהן תלמיד חכם - אלא עם הארץ שאינו מתנהג ככוהן שתפקידו להיות בקי בתורה ומצוות, אין לו דמי בושת מוגדלים, גם במקום שנהגו לתת תשלומי בושת מוגדלים לכוהן. הוא כותב: "" (לא היו..החכמים נזהרים (מלזלזל בכהנים עמי הארץ)... אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא היו נוהגין כשורה או שלא היו בני תורה). הוא מביא שני ראיות לדבריו:

א. מסופר, כי אמרו לפני רבי פרידא, שבא האמורא רבי עזרא (הכהן), שיחוסו כפול ומכופל: מלבד היותו נכדו של רבי אבטולס, הוא דור עשירי לרבי אלעזר בן עזריה, שהיה דור עשירי לעזרא הסופר. נענה רבי פרידא בתרעומת: למה הינכם מאריכים כל כך? הן אם הוא תלמיד חכם מיוחס, והן אם הוא תלמיד חכם לא מיוחס, חשוב הוא אצלי, ואם מיחס הוא ואינו בן תורה - תאכלהו אש! נענו השומעים ואמרו: בן תורה הוא, וגם מכאן חשיבותו‏[18].

ב: על שמעיה ואבטליון מסופר, כי קללו כהן גדול מבני חשמונאי שלא התנהג כראוי (הוא אמר להם בלשון בזיון "יבואו בני עמים לשלום", כשבכך הוא מרמז על ייחוסם - גרים) והם קללו אותו באומרם: "יבואו בני עמים לשלום - שנוהגים בדרכו של אהרון, ואל תבוא בן אהרון לשלום, שאין הוא נוהג בדרכו של אהרון"‏[19]

בשולי התשובה, הוא מוסיף וקובע שאפילו אם היה לכהן "עם הארץ" כתב ייחוס, גם אז היה פוסק כך. ושם הוא כותב את המילים שעוררו את הסערה - "כל שכן בכהנים שבדורנו שאין להם כתב היחס"‏[20].

פרשנויות בדברי הריב"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הזמן היו רבנים שהשתמשו בדברי ריב"ש אלו בכמה שותי"ם בדורות אחריו כסניף להתיר שבויה לכוהן, ומסיקים מדבריו של הריב"ש שהכהנים המוחזקים נחשבים כ"ספק כהנים", שעליהם לא חלה גזירת חז"ל שאסרו שבויה לכהן, למרות שבוודאי חלים עליהם כל דיני התורה מדין ספק דאורייתא לחומרא[21]

לעומת זאת, ציטטו כמה מהאחרונים תשובה אחרת של הריב"ש, שבו החמיר על כהן לחלוטין[22];"אפילו באותו שהוא ריח הגט..פוסל לכהונה מן התורה..אפילו השניות שהם מדרבנן כופין להוציא..בנדון שלפנינו שהיא גרושה גמורה ואסורה לו מן התורה אין צורך לומר שכופין.. מיסרין" (ספר תשובת ריב"ש תשובה שמ"ח), ומכאן הם מוכיחים שדעתו של הריב"ש מעולם לא היה להקל בנאמנות חזקתן של הכהנים, וכך למשל כותב המהרי"ט: "אנשי לצון יפיחו קריה המעמיקים מה' לסתיר עצה ולמען חלל קדושתו של אהרן תנואות ימצאו נהפכו כקשת רמיה בשקריהם ובפחזותם ערב אל לבם לקרב את המרוחקים מגאלי הכהונה באגרוף רשע,.. אותם זחוחי לב התוקעים עצמם בדבר הלכה וינאמו נאום שהכהנים שבזמננו אין להם חזקה והביאו ממה שכתב הריב"ש ז"ל סימן צ"ד וחלילה לרב ז"ל שבא להפקיע חזקת כהונתם ..דהא ..כהנים שנוהגים מנהג כהונה.. מחזקינן להו..בכהנים.. מה שכתב הריב"ש..לא נפקא ליה מיניה אלא לגבי אחרים כגון שזילזלו בו שעל זה הייתה השאלה שם ..אבל לעצמו אין כאן ספק.. מאחר שהוא החזיק עצמו בכהן נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים.. הריב"ש..עצמו בסי' שמ"ח..כופין אותו". בסוף תשובתו זו המהרי"ט מחרים בנידוי את המקילים בחזקת הכהונה)‏[23]. ראיה זו, מדבריו של הריב"ש בתשובה השנייה, הובאה גם על ידי פוסקים נוספים‏[24].

כך גם כותב בעל הכנסת יחזקאל: "ראיתי בקצת תשובות וגם אני שמעתי כמה רבנים[25] רוצים להקל מחמת כהנים בזמן הזה ספק כהונה, וחס לי לומר כן. כי כבר מחו להו במאה עוכלי דבי רב גוברין יהודאין להתשובות שהזכירו דבר זה ונשתקע הדבר ולא נאמר להוציא לע"ז על יחוסי כהונה, ..אל יהי חלקי עמהם להיות חס ושלום אף סניף לדעתם"[26]

גם בעל החוות יאיר[27] פוסק ידוע, מכריע כדיעה זו: "אין להכניס לגדר ספק ספיקא דכהנים בזמן הזה..המה ספק ואם כן הוא ספק ספיקא..דהכהנים המה ספק כהנים כמ"ש בתשו'.. הרשד"ם ..כבר דחה הרב ר"י לבית לוי בשו"ת כלל ה' סי' ל"ג בשתי ידיו עסקנות בדין ההוא, - והדין עמו, שכהנים הואיל והמה מחזיקין את עצמן לכהנים שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא... והקפוהו בראיות ברורות, המעיין יראה שדבריו כנים..לפ"ד הרשד"ם בזה"ז כל שבויה יהי' מותר לכהן דספק פן זינתה.. פן הוא אינו כהן.. ובאמת אנן אסרינן שבויה אכהן ולא (?) עליו אדם מעולם ואין נודד כנף או לפצות פה ע"ז ומפורש כתב הרב המגיד אם נטמא כהן מלקין. .ע"כ כיון שקרא ראשון בבית הכנסת והחזיק נפשו לכהן דינו ככהן..דהא שוויי' לנפשי' חתיכא דאיסורא..אינו נכנס בגדר הספיקות" וכן כתב בספר - ישועות יעקב‏[28].

יש שהגינו על הרשד"ם ופִּסְקוֹ, והסבירו שהקל באיסור נישואין דרבנן - ולעולם לא היה מיקל לכהן לקחת אשה שאסורה עליו מדין תורה[29], וגם מציינים שהרשד"ם בעצמו החזיק באמינות חזקת הכהונה בתשובה אחרת לאסור אשה לבעלה כהן רק מסיבת "ריח הגט"‏[30].

דעתו של המהרש"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם דעתו של הרב שלמה לוריא אודות נאמנות חזקת הכהונה היא שלכוהן מוחזק אין דין וודאי, אך הוא לא מבטלה כליל. מצד אחד מסתמך המהרש"ל על חזקת הכהונה להעביר מטלטלין וגם קרקע של חרם אל כהן מוחזק בחוצה לארץ[31] וגם ממליץ לתת את הזרוע, לחיים וקיבה אל כהן בזמן הזה[32]. אולם, מצד שני מעורר שאלה על עצם הייחוס של הכהנים וכך כתב בפירושו לתלמוד; "בעוונותינו הרבים אין לנו היחוס כמו שהיה בזמן הבית או אפילו אחר החורבן בימי התנאים והאמוראים..מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו, והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קודש בחול אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו, ואם לאו כולו הרוב נתבלבל, כמעשה דאליהו..עם הלוים,..ואם לא הרוב בוודאי קרוב למחצה נתבלבלו..לא מחזיקנן בזמן הזה לכהן ודאי, וכן כתב זקן מורה הוראה מהררי"ו[33]" (מהרש"ל למסכת בבא קמא סעיף קטן ל"ה[דרושה הבהרה]‏‏)

המעשה עם אליהו הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, אותו מעשה עם אליהו הנביא שעליו כיוון המהרש"ל מופיע בכתב יד פארמה של ספר החסידים. הסיפור מתחיל אודות רוצח שחי בימי רב האיי ורב אביתר כהן צדק (מירושלים). הרוצח ביקש דרך לשוב מחטאו וציוו שני הרבנים להכותו - ולסוף נתבשר שתשובתו התקבלה. מן הסיפור משמע שהרוצח נהפך לתלמיד של הרב האי, ובהמשך הסיפור שאל את רב האי על סיבת צחקו בעת סיבובו את הר הזיתים עם מאות כהנים, ענהו הרב כי אליהו - שסיבב איתו - גילה לו שבכל הכהנים הסובבים שמתנהגים בגאווה - אין בהם כהן אמיתי זולת כהן אחד.

סיפור זה, למרות שנרשם כ"ידוע בדברי רז"ל" לא היה ידוע לרוב גדולי ישראל שבזמנו ואחריו[34]. אמנם, בנוסף לסוברים שתוכן הסיפור מייצר אנכרוניזם (בהתאמת תקופת חיי רב אביתר כהן עם הרב האי גאון)[35], יש טוענים שהסיפור הנהו זיוף קראי[36] [37].

התנגדות על דברי המהרש"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו זו של המהרש"ל שהטיל רוח של ספק על עצם ייחוסן של הכהנים לא התקבל אצל כמה פוסקים. יש שקראוהו "טעם חלש בעלמא"[38], ויש שנתן לטענות אלו סמכות רק בחוצה לארץ[39], ויש שנתן סמכות לשיטתו רק אצל הכהנים האשכנזיים שעברו עליהם רוב גזירות - מה שלא היה אצל הכהנים הספרדים שהינם מיוחסים בוודאי[40]. בעל החתם סופר התנגד לדעתו של המהרש"ל שנתבלבלו ייחוס הכהונה[41].

דעתו של היעב"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי מצוות פדיון בכורי ישראל מאת הכהנים, כתב הרב יעקב עמדן שאין חזקת הכהונה בימינו תקיפה שכהנים יחזיקו את כסף הפדיון. אלא הוא המליץ לכהן לפדות הככור בתנאי "על מנת להחזיר" - כלומר, להחזיר את חמשת שקלי הכסף אל אבי הבן. וכל זאת, כדי למנוע הכהן מחשש עבירת גזל[42].

רוב הפוסקים לא הסכימו לדעתו של היעב"ץ[43]. וכדוגמה לכך כתב החתם סופר שלא נראה לו עסק של פדייה "על מנת להחזיר" כקייום מצוות הפדייה - ואין הבן נחשב כפדוי כל עוד שמטילים לחץ כלשהו על הכהן להחזיר את הכסף[44]. ובהתקפה חריפה ייחסית טען בעל השדי חמד על שיטתו כמטיל ספק בכשרות הכהן ואין להחשיב את דבריו בזה העניין להלכה[45].

בכל אופן, לגבי עצם עניין הכהונה כתב היעב"ץ שבימיו ייתכן למצוא כהן עם כתב ייחוסו בידו - וזאת למרות שבדרך כלל נגנז ספר ייחוסם של כלל ישראל[46].

דעת המגן אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגן אברהם כתב על אי-זהירות המצווה בפועל (באזור כיהונו כרב),ותמה; "צריך עיון למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי - ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם. ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה".[47] יש שהבינו את דבריו המגן אברהם רק כביאור בן-זמנו כמצב של דיעבד - ואילו לכתחילה יש לקיים המצווה על סמך כלל ההלכתי ספק דאורייתא לחומרא. ויש טוענים עוד כי להלכה לא סבר שיש להקל בהמצווה‏[48] ובבחינות הלכתי אין להטיל ספקות בכהני זמנינו כי יש לסמוך על תורת חזקה וכן הכלל ההלכתי "כל המשפחות בחזקת כשרות".[49][50]

חזרת הכהונה לוודאות מוחלטת בימי מלך המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם כותב שבימי המלך המשיח יתקיים דיון מעולה על בירור כל כהן כדי להעלותו כעובד על גבי המזבח, וזאת בהתאם לשיטת הרמב"ם שלא ייתכן עבודת הכהנים בשלימותם עד ביאת המלך המשיח בן דוד; "בימי המלך המשיח..יתיחסו כלם על פיו..ובבני לוי מטהר תחלה ואומר זה מיוחס כהן" (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק יב:ג).

אולם, לפי ספר עזרא וספר נחמיה משמע שתהליך אישור הכהנים לעבודה יקויים על ידי הכהן גדול והאורים ותומים; "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב סא).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר איסורי ביאה, הלכות כ, פרק א' - ב.
  2. ^ "ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם..(במדבר א יח)" פירש רש"י: 'הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט'
  3. ^ "קרית ספר" להרב משה מטראני, הלכות איסורי ביאה פרק כ. "חוות יאיר" בהשמטות לדף קנד עמוד א.
  4. ^ אף על פי דאין להם שלשלת יחוס ("כתבם המתיחשים") מכל מקום הרי סוקלין..על החזקות. ותדע דאל"ה גם בזמן הש"ס נמי, כי זולת יחידי סגולה מעט מזעיר לא היה להם וכמ"ש דלא ידעינן אי מראובן קאתינו.. - ספר "חות יאיר" השמטות לד' קנד.
  5. ^ כך נפסק בבעל הטורים: "לשמש על גבי המזבח צריכין ראיה דהיינו שני עדים" - טור אה"ע סעיף ג הובא בפרישה שם סעיף קטן ו
  6. ^ ברייתא, מובא בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד, עמוד ב'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ה, עמוד א'.
  8. ^ לדעתו של הסתם משנה - כתובות ב:ז
  9. ^ כתובות דף כ"ח
  10. ^ כלל צ"ב.
  11. ^ מהמדרש מובא מאמר רבן גמליאל שמצווה דווקא לשבט לדון את בני שבטו: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותל לך לשבטיך": רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו, מצווה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו (היה לו לכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך למה כתב.. "לשבטיך" לבסוף?..ללמד שנפרש כאילו כתיב "ושפטו את העם לשבטיך" - מלבי"ם סעיף קטן א) - ספרי על דברים טז:יח
  12. ^ בתלמוד אודות כהן שזילזל בלחם הפנים ומיד הרגישו בו אחיו הכהנים כבא ממשפחה פגומה: הנהו תלתא כהני..וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול והא..אין בודקין מן המזבח ולמעלה לא תימא שמץ..אלא..שחץ..,ואב"א .. דאיהו דארע נפשיה (לכן שפיר חפשו אחריו) - מסכת פסחים דף ג:
  13. ^ "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח", ..לעשות כל טצדקי..שיהא המזבח משומר מ..ישראל שלא יקריב חוץ למזבח, "לכל דבר המזבח" ולא..למזבח, יליף אפילו שאינו קרב על המזבח ממש (והייתי אומר שלא ישמרנו כשמירת דבר הנקרב) ..כגון פרה דחטאת קרייה רחמנא (שכגון אלו הוטל ציווי על אהרן ובניו לשמור) - חסדי דוד על תוספתא למסכת חגיגה פרק ג, ח
  14. ^ "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם" מכאן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה (ולמבית לפרכת מיותר ש.. גם כהן אסור לכנס לשם(ולא רק ישראל כמו בדבר המזבח)?!, ..מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה - מלבי"ם על ספרי במדבר יח:ז ומציין לספר זרע אברהם (ראה לקמן) - ספרי על במדבר יח:ז
  15. ^ אנציקלופדיה לתוארי כבוד בישראל עמוד תנג
  16. ^ למקור תשובתו וציטוטי מאמריו ראה בטבלת השיטות למטה
  17. ^ תשובות הריב"ש תשובה צ"ד.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ג, עמוד א'
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"א, עמוד א'. אך לפי גירסת המדרש הגדול (לספר ויקרא טז:כה), לא ביזו הזוגות את כהן גדול אלא להיפך, הכהן גדול לימדם שאפילו יהודי מיוחס כבן אהרן אינו מעלהו לגדולה אלא מעשיו הטובים
  20. ^ ספר תשובת ריב"ש תשובה צ"ד
  21. ^ מהרשד"ם אבן העזר סימן רל"ה.
  22. ^ הנידון הנהו אודות כהן שגרש את אשתו ואחר - כך החזיר אותה בנישואין
  23. ^ תשובת מהרי"ט חלק א תשובה קמט.
  24. ^ "ראיתי מי שרוצה ללמוד מדברי הריב"ש..להקל לכהן בספק איסור, וליתא - שהרי הריב"ש החמיר בסי' שמ"ח אפילו בגרושה דרבנן.. להוציאה" - "יפה מראה" להרב שמואל יפה אשכנזי, משניות מסכת ברכות פרק ח ס"ק ב.
  25. ^ לפי שו"ת "השיב ר' אליעזר" (שאלה ח ד"ה "ומ"ש") כיוון הרב כאן לתשובת הרשד"ם (סימן רל"ה)
  26. ^ כנסת יחזקאל סוף תשובה נ"ו. לתצלום התשובה ראה כאן
  27. ^ שו"ת חוות יאיר סימן רמ"ז.
  28. ^ או"ח סי' שמג סוס"ק ב.
  29. ^ בתשובת מהרי"ט (ח"א תשובה קמט) כותב שתשובת הרשד"ם הייתה רק קולא בעסק דרבנן אבל בדאורייתא ודאי היה מחמיר על הכהנים
  30. ^ שו"ת הרשד"ם חלק א שאלה רי"ד.
  31. ^ אם הנותן פירש בברירות לתתו לכהן - מהרש"ל לבבא קמא סוף סעיף קטן לה
  32. ^ נראה דכל ירא שמים השוחט לעצמו יתן המתנות לכהן..דלא עדיף מפדיון בכור - מהרש"ל על מסכת חולין פרק יא ה
  33. ^ שו"ת י.וייל סי' קצג בדיני פסח (דפוס י"ם תשי"ט ד' קלח)
  34. ^ כדוגמה מספר עבודה תמה: "הרי שהרש"ל מצא סמך לדבריו בדברי חז"ל.. אינני יודע על מה..מליו אלה כי אינני בקי בדברי רז"ל כהרש"ל" ספר עבודה תמה דף מו טור א | וראה גם בקונטרס "לברך באהבה - ענייני ברכת כהנים" מאת יצחק הכהן אנגל דף כט). יש להעיר כי רב האי גאון פעל אחר התקופה שנקראת "תקופת חז"ל"
  35. ^ מחקרים בספרות הגאונים דף כד
  36. ^ ספר מחקרים בספרות הגאונים בשם בארענשטיין (מצוין לספר היובלים לסוקולוב ולבטאון ה"תור" תרפז גיליון א=ב צד 8 מאמרו של י.ל. פישמן)
  37. ^ לפי תשובת רב האי גאון אל כהני ג'רבה (נדפס בספר "גנזי קדם" (לוין) חלק ד, עמוד נא), קרוב לומר שהסיפור מכוון עם שיטתו של רב האי גאון אודות סימני כהן אמיתי - שנוהג בענוה ולא בגאווה
  38. ^ טעם המניעה שכתב מהרש"ל משום שאין עכשיו כהן מבורר.. טעם חלש בשלמא..חלה אינה נאכלת לזר..מתנות אף אם לאו כהן הוא הלא מותרת לזר ולמה לא יתן לכהן ודוק היטב - שו"ת אבן השהם סימן כט
  39. ^ רש"ל..כתב דהאידנא..אין לנו כהן מבורר..איכא לאקשויי אם כן בארץ נמי לא נינהוג? אלא שהדברים מבוארים דדוקא בחו"ל שהדבר מפוקפק בדינו מפני המחלוקת מהניא לן האי טענה דאין כהן מבורר אבל לא בא"י דלכ"ע נוהגות בוודאי - כנסת הגדולה לבית יוסף יורה דעה סא:מא
  40. ^ באורך הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו הרבה.. חילוק שבין בני ארץ ישראל ומלכות מצרים (לא היה עליהם טלטול.. שפיר הם כהני חזקה) לבין..מדינות אלו ( אשכנז שהורקנו מכלי אל כלי).. קרוב לודאי שנתבלבלו..אחר שנת תתנ"ו שאז היה שנת חירום ..אין בידינו להחזיק אותם בכהנים גמורים..ובפרט כהני ההמון שאינם יודעים מקור מחצבם כלל - שו"ת בית אפרים לאורח חיים, תשובה ו
  41. ^ חת"ס יור"ד סימן רלו
  42. ^ "נראה שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן..כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל.. אית.. לפדות בעל מנת להחזיר..על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס..בן הכהנת ולויה יש לפדותו.. - שאילת יעבץ א סימן קנה
  43. ^ ערוך השלחן ליורה דעה שה:נה, באר היטב לאורח חיים קכח:פג
  44. ^ החתם סופר תבע שהחזרת הכסף יהיה תלוי לגמרי בדעתו של הכהן. ומסיים דבריו בזה הלשון "עיין שאילת יעב"ץ סימן קנה - ואינו נראה לי" - שו"ת חת"ס סוף סימן רצא
  45. ^ משום חשש "לא תשא" (לא היה להאב לברך על הפדיון) ..מאי שנא מכל מצות..שאם מסתפק..עושה אותה בלא ברכה?,..איך יברכו..על נשיאת כפים..שמא לא כהן הוא?, ..יש לפקפק ולא ליטול מה שחידש בכל הפרטים.. - שדי חמד מערכת כ כלל צ"ב ד' קפו ד"ה ואני
  46. ^ (אפשר להקריב קרבנות פסחים בזה"ז) אם ימצא כהן שיש בידו כתב יחוסו מקוים מעשה בית דין שאבותיו היו מיוחסים עד זמן הבית, - דיו. דלא חיישינן לבית דין טועין. ומ"ש ז"ל שנגנז ספר יוחסין..אותו היה..מיוחסות שבישראל..אבל אינו מהנמנע המצא כתב יחוס לכהני בית אב אחד - שאילות יעב"ץ סימן פט
  47. ^ מג"א או"ח רא ד
  48. ^ קונטרס החזקות, סוף סימן לג
  49. ^ הרב אהרן ארולייא, ספר 'מים החיים', קונטרס מי הברכה סי' ח
  50. ^ שדה חמד, כלל צב