רנן שור

רנן שור

רנן שור (נולד ב-1952) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק סרטים, מורה ופעיל קולנוע ישראלי, מנהל בית הספר סם שפיגל בירושלים.

ביוגרפיה

רנן שור הוא בנו של הרופא, פרופסור שמואל שור, נכדו של ההיסטוריון ד"ר אלכסנדר שור, ונינו של הרב יעקב שור, מצאצאי הרב יוסף בכור שור. דור שישי בארץ מצד אמו, לאה הלר - מורה, בת הרב אברהם זיידה הלר, איש צפת, נצר לרב שמואל הלר, מנהיג צפת במאה ה-19 ולרב יום-טוב ליפמן הלר, רבה של קרקוב במאה ה-17.

רנן שור נולד בשכונת בית וגן בירושלים ועבר עם משפחתו בגיל 5 לתל אביב. כנער, נמשך לעולם התיאטרון ושיחק תפקידים מרכזיים במחזות הזמר "אוליבר" (דוג'ר החמקן, "הבימה") ו"המלך ואני" (יורש העצר, תיאטרון גיורא גודיק), הופיע בתחרות כשרונות צעירים ושימש כתב של "קול ישראל" בתוכנית הנוער "רדיועשרה".

קריירה

שור החל בפעילותו הקולנועית כחובב בהיותו בן 16, וסרטו הקצרצר הראשון "דודה אריאלה" (1968) זכה בפרס תחרות הסרט הקצר של "קולנוע לנוער". במקביל, עבד כעוזר לצלם חתונות, עם ציוד 8 מ"מ, ובשעות הפנאי תיעד את חבריו לתיכון עירוני א' ואחר-כך בלהקת פיקוד מרכז. תיעוד זה במצלמת 8 מ"מ פילם שימש אותו מאוחר יותר לאפיון דמותו של מרגו ולבניית הסרט שבתוך הסרט "בלוז לחופש הגדול".

שור שירת במשך שנה כחבר בלהקת פיקוד מרכז כצעיר הלהקה בה היו חברים שלמה בראבא, שלומית אהרון, עמרי ניצן ושם-טוב לוי, ולאחר מכן, שרת במשך 3 שנים, ככתב צבאי של "במחנה" וגלי צה"ל. הבולטות שבכתבותיו, היו סדרת הכתבות "עמק הבכא" ו"כוח צביקה", על קרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום כיפור, עליהן היה מועמד לפרס סוקולוב לעתונות 1974. בסדרת הכתבות "עמק הבכא", מעין "ראשומון" בו רואיינו עשרות רבות של לוחמים, טבע שור את המושג "עמק הבכא" כשמו של קרב הבלימה המרכזי בצפון רמת הגולן.

במקביל לעשייתו ככתב צבאי, החליף שור את משה נתן ושימש כמבקר הקולנוע של במחנה, ובמסגרת כתיבתו על קולנוע ישראלי ראיין את הבמאי אורי זוהר, ופרסם בביטאוני קולנוע שונים מאמרים עיוניים נרחבים על עשייתו המוקדמת - שטרם זכתה אז למלוא ההכרה בקהילת הקולנוע - אשר יצרו עניין מחודש סביב כלל יצירתו, ובמיוחד בסרטיו "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" אותם הגדיר שור לראשונה כטרילוגיה התל אביבית של אורי זוהר. מאמרו "הבבואה הצברית בסרטי אורי זוהר" (רבעון "קולנוע", 1978) נחשב למאמר יסוד על הקולנוע הישראלי ומרכיבים מתוכו השפיעו על תערוכת "דלות החומר" במוזיאון ת"א של האוצרת שרה ברייטברג-סמל.

לאחר שירותו הצבאי, שור למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ושימש במקביל ללימודיו כעוזר במאי וכמלהק של ג'אד נאמן ("מסע אלונקות") ואורי זוהר ("הצילו את המציל"). במהלך לימודיו, כתב וביים שני סרטים קצרים: "אפטר" (1977), בהשתתפות מאיה רוטשילד, מוני מושונוב, סנדרה שדה, דליק ווליניץ, שם טוב לוי וחנן יובל, מלודרמה המתרחשת בשולי מלחמת יום כיפור ומבוססת על חוויות אישיות, אשר זכתה בפרס הצילום לחנניה בר בתחרות הסרט הישראלי הקצר. סרטו השני, "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981), בהשתתפות עמי טראוב, סיני פתר ודורון נשר, עיבוד לסיפורו החתרני של שרגא גפני על חבורת לוחמים היוצאת לקרב התאבדות במלחמת תש"ח, צולם כמערבון והושפע מתצלומיו של רוברט קאפה ומסיפור הקרב על עמק הבכא.

ב-1979 השתלם בארצות הברית בעזרת מלגת הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל כעוזר במאי - משקיף אצל הבמאים ג'ון קאסאבטס ("גלוריה") ופול מזורסקי ("וילי ופיל") ואצל התסריטאי סטיב שייגאן.

במהלך לימודיו ולאחריהם, עסק שור בביקורת וכתיבה עיונית ועיתונאית על קולנוע ישראלי ("מושג", רבעון "קולנוע", "סקירה חודשית", גלי צה"ל, "במחנה", "אריאל"). הוא היה חבר מערכת רבעון "קולנוע" של המכון הישראלי לקולנוע, פעל לקידום הקולנוע הישראלי ותרבותו ובין השאר היה ממקימי ומפעילי קבוצת קי"ץ (קולנוע ישראלי צעיר) המיליטנטית, לצד עוזי פרס, ניסים דיין, יעוד לבנון ורחל נאמן, וממנסחי מניפסט קי"ץ שקרא ליצירת גל חדש של קולנוע ישראלי לא ממוסחר, בעקבות הקולנוע הגרמני החדש של שנות ה-70.

כתסריטאי ועורך תסריטים, כתב שור את התסריטים לסרטיו הקצרים, שימש כיועץ תסריט לאורי זוהר, היה שותף לכתיבת התסריט "מסע אלונקות" (בימוי: ג'אד נאמן, 1976), ערך את תסריטי סדרת "שיעור מולדת" (1998-2001) וערך את תסריט הסרט "כנפיים שבורות" (ניר ברגמן, 2002).

בין השנים 1979 ל-1982 לימד קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב סדנאות בימוי וקורסים עיוניים והכניס, לראשונה, לתוכנית הלימודים קורסים על קולנוע ישראלי וקולנוע ישראלי קצר.

במקביל לעשייתו הקולנועית והעיונית, המשיך שור בפעילות ציבורית יזמית בזירת הקולנוע הישראלי. שור הגה ויזם עם ג'אד נאמן ויעוד לבנון ב-1978 את הקמת קרן הקולנוע הישראלי. הקמת הקרן - שמשמעותה העברת התמיכה הציבורית ממשרד המסחר והתעשייה שייצג את המפיקים, המפיצים ובעלי בתי קולנוע למשרד החינוך והתרבות, על מנת שייצג את הבמאים, העומדים במרכז היצירה - יצרה מהפכה בעולם הקולנוע הישראלי.

לאחר מכן, בין השנים 1982 - 1985, שימש שור כמרכז מגמת הקולנוע בבית צבי שהצמיחה במאים כמו איילת מנחמי, ג'ולי שלז, שחר סגל, נירית ירון, שמואל מעוז וגיל לבנברג אשר תחת חסותו חתרו לקולנוע עז מבע ומסוגנן בחריפות - קולנוע של "איך", השונה מהקולנוע שהחשיב יותר את ה"מה" - ששלט עד אז בקולנוע הישראלי. במסגרת בית צבי, שור יזם פרויקט של מתן תמיכה לבוגרים לאחר גמר לימודיהם, ומיסד מסגרת של סרטים בני 40 דקות שהניבה יצירות כגון "עורבים" (איילת מנחמי), "ילדה גדולה" (נירית ירון), אותם חיבר לסרט משותף והוציא אותו להקרנה מסחרית מצליחה במוזיאון ת"א; "גנימד" (שחר סגל), "זוהי סדום" (ג'ולי שלז) ועוד.

בשנת 1985 תיעד בסרטו הקצר "חתונה בירושלים" את חתונת ילדיהם החוזרים בתשובה של אורי זוהר ואריק איינשטיין. הסרט פתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה והוקרן בבתי-קולנוע מסחריים בהגדלה ל-35 מ"מ לפני סרטם הראשון של האחים כהן "רציחות פשוטות".

ב-1985 פרש מעבודתו ב"בית צבי" והתמקד בהכנות לצילום סרטו הראשון "בלוז לחופש הגדול" (1987), על-פי תסריט של דורון נשר, בהפקת אילן דה-פריס ובהשתתפותם של יואב צפיר, שחר סגל, דור צויגנבום, שרון בר-זיו, עדנה פלידל ומיקי קם. הסרט זכה בפרס "מנורת הכסף" (פרס אופיר דאז) בקטגוריות הסרט, התסריט והמוזיקה, בפרס הסרט המצטיין בפסטיבל הישראלי בניו יורק - לוס-אנג'לס, ובפרס חביב הקהל בפסטיבל שיקגו. הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 1987, הוקרן ב-30 פסטיבלים בינלאומיים, וזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. במשך השנים הפך לסרט פולחן ערכי, מעין "שיער" ישראלי. הסרט, המבוסס על חוויותיו של שור מתקופת "מכתב השמיניסטים" בתל אביב של 1970, השפיע על כתיבת מכתבי שמיניסטים נוספים בשנות ה-90.

תוך כדי מסעות בפסטיבלים עם בלוז לחופש הגדול פיתח את הפרויקט הבא שלו - סרט תיעודי/ עלילתי "ממזר ומלך" על אורי זוהר. לאחר דיאלוג של כשנה וחצי החליטה קרן הקולנוע הישראלי שלא להשקיע בפרויקט בטענה שאינם משקיעים בסרטי תעודה. התשובה הבירוקרטית המריצה אותו ליזום תוך מספר שנים את הקמת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.

ביולי 1989 נבחר שור להקים את בית הספר לקולנוע- ירושלים, לימים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, מייסוד משרד החינוך והתרבות והקרן לירושלים, אותו הוא מנהל עד היום.

ב-1992/3 יזם הקמת קרן ציבורית מרכזית נוספת - הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, אשר מטרתה הייתה טיפוח קולנוע תיעודי עצמאי ישראלי, ואשר הובילה לנפח וחירות עשייה מחוץ לערוץ הראשון, ומאוחר יותר לפריצת הדרך של הקולנוע התיעודי הישראלי ולהקמת פסטיבל דוקאביב, פורום היוצרים התיעודיים והקרן לקו- פרודוקציות בינ"ל.

בשנת 1992 דאג שור, יחד עם ג'אד נאמן, שכיהן אז כראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, לשלב את בתי-הספר הישראליים לקולנוע כחלק מאיגוד בתי-הספר של אירופה, GEECT. בשנת 2000 נבחר שור על ידי 70 עמיתיו המנהלים כנשיא בתי הספר לקולנוע של אירופה, ובמהלך ארבע שנות כהונתו יזם וערך כנסים בפריז, הלסינקי, ברלין, סטוקהולם וברטיסלבה, מתוך חתירה לאפיון הקולנוע האירופאי מול הקולנוע האמריקאי ולקידום מעמדו של המפיק היזם-יוצר. במסגרת תפקידו, פעל מול האקדמיה האירופית לקולנוע, בנשיאות הבמאי הגרמני וים ונדרס והוביל לשילוב ישראל כחברה באקדמיה האירופית לקולנוע.

בבית הספר "סם שפיגל" בנה שור קהילה קולנועית תומכת בתלמידיה ובבוגריה, "סולידריות של בודדים", כהגדרתו. הוא ניסח תפיסת עולם המנסה לשלב בין ה"איך" (של "בית צבי") ל"מה" (של החוג לקולנוע בת"א) בעזרת מתודות הוראה והפקה ששינו את פני הקולנוע הישראלי הקצר ואת מעמדו הבינלאומי. בית הספר נחשב אחד מבתי-הספר לקולנוע המובילים בעולם, זכה ב-345 פרסים בינלאומיים - ובהם 16 פעמים בפרס בית הספר הטוב בעולם, ונערכו לו הוקרות ב-175 פסטיבלים בינלאומיים (ובהם ברלין, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, רוטרדם, סארייבו, הוואנה, המפטונס וירושלים). בין בוגריו: ניר ברגמן, רמה בורשטיין, עודד דוידוף, רענן אלכסנדרוביץ, דוד אופק, יוסי מדמוני, איתן ענר, יורם זק, גלעד עדין, גלעד טוקטלי, דן גבע, שרון עמרני, דרור סבו, רותי ולק, עידו הר, שחר כהן, דפנה לוין, יורם הוניג, קובי גל-רדאי, רון גולדמן, יואב רועה, טלי שמש, עלמה זהר, נדב לפיד, ערן מירב, סשה אגרונוב, נח סטולמן, רוני קובן, יעל חרסונסקי, קרן מרגלית, מאיה קניג, עידן הובל, רמה בורשטין, תום שובל ועוד.

במקביל לניהול "סם שפיגל", יזם שור וערך (עם אורית אזולאי) את סדרת הדרמות עטורת השבחים "שיעור מולדת" עבור "רשת", אשר שימשה מעין "התנסות בשדה" בתנאי חממה ליוצרים צעירים נבחרים, בוגרי בתי-הספר השונים לקולנוע בארץ וסופרים, וביניהם: דב אלבוים, איתן ענר, רענן אלכסנדרוביץ, דני סירקין, הדר פרידליך, אסף הראל, דפנה לוין, סיון ארבל, שחר רוזן, ציון רובין, אבידע ליבני. הסדרה שזכתה ב 6 פרסי וולג'ין ובהקרנת שניים מסרטיה ("עבדי השם" ו"מסעות ג'יימס בארץ הקודש") בפסטיבל קאן, נוצרה בתקופה בה ההזדמנויות לעבוד בתחום היצירה הדרמטית היו נדירות, והבמה שהעמיד שור עבור יוצרים צעירים ליצירת דרמת הביכורים שלהם פילסה את דרכם למרכז המפה של הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

בשנת 2001 הקים עם ג'אד נאמן, בכספי התאחדות בעלי בתי הקולנוע, את קרן גלפנד לסרטים קצרים שנועדה לסייע לסטודנטים לקולנוע במלגות עידוד לעשיית סרטיהם.

בשנת 2004, במסגרת חברותו בוועד המנהל בארגון הידידות אוסטרליה-ישראל (AICE), הגה את הקמת פסטיבל הקולנוע הישראלי באוסטרליה, פסטיבל שהוקם על ידי יו"ר העמותה, אלבר דדון.

בשנים 2007-2008 יזם את הקמתם של שני סינמטקים- סינמטק הרצליה וסינמטק חולון, שנפתחו בקיץ 2008 כחלק מתפיסה אסטרטגית לקדם את תרבות הקולנוע, לשנות את מפת ההפצה בישראל הנשלטת על ידי רשתות מסחריות ולהקים אופציה להפצת סרטים ישראליים ועצמאיים ברחבי ישראל. בנוסף, יזם ב-2008 את הקמת קרן הקולנוע האזורית-עירונית הראשונה בישראל, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, שנוסדה ביוני 2008 במטרה לשנות את הדימוי הממלכתי והסטריאוטיפי של ירושלים באמצעות הפקת סרטי עלילה וסדרות טלוויזיה. הוא שימש כיושב ראש הוועד המנהל הראשון של הקרן, ועיצב עם הרשות לפיתוח ירושלים את דפוס הפעולה שלה: תיקצוב נוסף לקולנוע הישראלי ממשרד האוצר ואלטרנטיבה לקולנוע ה"תל אביבי". בשנותיה הראשונות עודדה הקרן כ-20 סרטי עלילה וסדרות טלוויזיה בירושלים ובהם: הדקדוק הפנימי של ניר ברגמן בעקבות ספרו של דוד גרוסמן ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (סרט)" של ערן ריקליס ונח סטולמן בעקבות א.ב. יהושע, "הערת שוליים" של יוסף סידר, "השוטר" של נדב לפיד וסדרות הטלוויזיה עספור ועבודה ערבית.

בשנת 2007 יצא לביים - 20 שנה לאחר בלוז לחופש הגדול - את סרטו השני "הבודדים" על פי תסריט שכתב עם ‏משה זונדר, גיא מאירסון וניר ברגמן ובהפקת אסף אמיר. הסרט מביא את סיפורם של שני חיילים בודדים, לוחמי חטיבת גולני, שמורשעים במכירת נשק לחמאס ונידונים לארבע שנות מאסר. בעקבות יחס משפיל ומבזה של מערכת הכליאה הצבאית הם יוצאים למרד וחוטפים את מדריכי הכליאה. הסרט נכתב בהשראת אירועים שהתרחשו ב-1997 בכלא 6 ומשתתפים בו בתפקידים הראשיים שחקנים לא מקצועיים: אנטון (קלין) אוסטרובסקי, ראפר פוליטי, וסשה אגרונוב, סטודנט בבית הספר "סם שפיגל". "הבודדים" נבחר לפתוח את פסטיבל קולנוע דרום ביוני 2009 וזכה בפרס הפסטיבל, התחרה בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2009 וזכה בצל"ש לשלושת שחקניו (סשה אגרונוב, אנטון אוסטרובסקי ורותם זיסמן-כהן). הוא היה מועמד ל-11 פרסי אופיר, בהם: הסרט, הבמאי, התסריט, השחקנים, הצילום, העריכה והמוזיקה, ולבסוף פרס השחקן לסשה אגרונוב. הסרט זכה בפרס הסרט בפסטיבל OPEN DOEK בבלגיה והוקרן בעשרות פסטיבלים בינלאומיים ובהם: פוסאן, קוריאה (בכורה בינלאומית), סיאטל, קייפטאון ועוד.

במרץ 2009 זכה בפרס "אות ירושלים" של שבועון "כל העיר" על "פעילותו לקידום תרבות הקולנוע בישראל ובירושלים וחיזוק תדמיתה של ירושלים כעיר מרכזית בארץ ובעולם". ביולי 2009 זכה ביה"ס סם שפיגל בפרס הוקרה מיוחד של פסטיבל הקולנוע ירושלים על כי "לאורך שני עשורי פעילותו העמיד בית הספר שורה של בוגרים שהשתלבו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלים וקידמו אותם למחוזות מופלאים. בית הספר היוה מודל חיקוי לשאר בתי הספר לקולנוע בישראל בכל הקשור לשיטות הלימוד, קידום הבוגרים והפעילות הבינלאומית, לרבות רטרוספקטיבה ב MoMA, רוטרדם, מוסקבה ועוד."

בנובמבר 2009 חגג ביה"ס 20 שנה. מסגרת החגיגות כללה הבאתו של וים ונדרס לסדנת אמן וכנס אותו יזם בסינמטק ירושלים תחת הכותרת " ביה"ס סם שפיגל: חזון לקולנוע ישראלי" בו טוו 30 אנשי קולנוע ותרבות ישראליים את חזונם על הקולנוע הישראלי בעשור הקרוב. הכנס עורר הד תקשורתי רב ועורר ויכוח נוקב בתוך קהילת הקולנוע הישראלי תחת הסוגיה עד כמה הצלחתו של הקולנוע הישראלי עתה בעולם היא טרנד חולף, עד כמה שורשיה נטועים בעשייה המקומית או מושפעים מציפיות אירופאיות ל"נרטיב ישראלי" מוסכם ועוד. הכנסים הבאים שערך עם תלמידיו, "כנס הסצנה האהובה עליי" (2010), "כנס הגיבור הקולנועי" (2011)ו"כנס הקלוזאפ" (2012), הביאו כל אחד למעלה מ-2000 אנשים לסינמטק ירושלים ועוררו שיח עירני וחוויתי.

בשנת 2011 יזם במסגרת ביה"ס את חממת הקולנוע הבינלאומית - ירושלים. החממה מיועדת ל- 12 במאים-כותבים שיגיעו מדי שנה לירושלים מרחבי העולם ומישראל לכתיבת סרט עלילה ראשון או שני באורך מלא בסיוע של עורכי התסריט מהטובים בעולם. הבמאים התחרו על מענק הפקה של $100,000 בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2012. הפרויקט יצא לדרך בתקציב שנתי של 450,000 דולר בתמיכת מנהל התרבות, הרשות לפיתוח ירושלים, מפעל הפיס, קרן ברכה, קרן ירושלים ומשרד החוץ. בפאס המחזור הראשון של החממה זכה פילים לאקוט על סרט "RUN" מחוף השנהב.

במהלך הקריירה שלו, שור שימש כשופט בתחרויות ופסטיבלים רבים וביניהם: פסטיבל ברלין (2011), פסטיבל דוקאביב (2009) ופרס ישראל (2005).

רנן שור חי בתל אביב, ואב לבת אחת. הוא חבר האקדמיה האירופית לקולנוע והאקדמיה הישראלית לקולנוע.

מסרטיו כבמאי

• "דודה אריאלה" (3 דק', 1968)
• "להקת פיקוד מרכז" (50 דק', 1971)
• "אפטר" (25 דק', 1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (25 דק', 1981)
• "חתונה בירושלים" (10 דק', 1985)
• "בלוז לחופש הגדול" (1987)
• "הבודדים" (2009)

מסרטיו כמפיק, מפיק אחראי ומפיק בפועל

• "אפטר" (1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981)
• "לא לשידור" (יעוד לבנון, 1981)
• "מגש הכסף" (ג'אד נאמן, 1982)
• "חתונה בירושלים" (1985)
• "בלוז לחופש הגדול" (1987)
• "שחורים לארץ המובטחת" (מדלן עלי, 1992)
• "מיס אנטבה" (עמרי לוי, 2003)
• סדרת הדרמות "שיעור מולדת" (2001- 2002): "בוצ'אצ'י" (נתי אדלר,2001), "זכותא "(דני סירקין,2001), "פרצוף של פוקר" (איתן ענר, 2001),"קרוון 841" (ציון רובין, 2001), "שלוש אצבעות" (דפנה לוין, 2001), "עבדי השם" (הדר פרידליך,2002), "היה נהדר" (סיון ארבל,2002), "אמא ו'" (שחר רוזן,2001), "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (רענן אלכסנדרוביץ, 2003)
• "דיאלוג משולש" (סרט תיעודי באורך מלא, קופרודוקציה עם בתי הספר של קלן וורשה, 2009)
• "המורה למשחק- ביוגרפיה קולנועית של ניסן נתיב" (שלומי חיון, 2010)
• "תולדות המנוצחים" (יעל ראובני, 2013)

מסרטיו כתסריטאי ותסריטאי שותף

• "מסע אלונקות" (בימוי: ג'אד נאמן, 1976)
• "לכיש" (בימוי: אמיל קנבל, 1976, כתיבת קריינות)
• "אפטר", (1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981)
• "הבודדים" (2009)

קישורים חיצוניים

• תבנית:אישים2
• תבנית:אידיבי אישיות
• תבנית:Imdb name
• הבבואה הצברית והחוויה הקולנועית בסרטי אורי זוהר, רבעון "קולנוע", 1978
• קולנוע ישראלי - היסטוריה ישראלית, סקירה חודשית, 1984
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מרב יודילוביץ', השור הזועם, באתר ynet, 8 ביוני 2009‬
• רועי בהריר, שור, הביטו וראו, nrg ‏, 4 ביולי 2009
• אבנר פיינגלרנט, רציתי לטלטל את עצמי- ראיון עם רנן שור, "מארב", 2009
• "שאלות אישיות" - יעקב אגמון עם רנן שור, 21 באוגוסט 2009
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
  פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יובל הימן, דר שפיגל: כך הפך החלום של רנן שור למציאות קולנועית איכותית, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2009‬
• "סינמה פרדיסו" - סיגל ראש עם רנן שור, דצמבר 2009
• "הבודדים" - חדשות ערוץ 2, 4 בינואר 2010
• מוכרים סודות עם רנן שור, רשת הבלוגים של תעשייה.קום
• "דיבור חדיש" - רנן שור על החזרה ליצירה, ינואר 2010
• רינו צרור, ‏ראיון עם רנן שור בתוכנית "חוצה ישראל, ינואר 2010, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• ראיון עם רנן שור "בקפה הפוך" בערוץ הכנסת, ספטמבר 2011
• ראיון עם רנן שור בבלוג "תעשייה.קום", מרץ 2012
• כתבה על חממת הקולנוע הבינלאומית, ירושלים של ה-Jerusalem Post, דצמבר 2011
• כתבה ב"כלכליסט" על חממת הקולנוע הבינלאומי, ירושלים, מרץ 2012
• כתבה על "בלוז לחופש הגדול" מאת אבנר שביט לוואלה!, אפריל 2012
• אולפן שישי - 25 לצאת הסרט בלוז לחופש הגדול, נובמבר 2012
• ליאת רון, הבמאי רנן שור: "הצלחתי לשנות את הקולנוע הישראלי", באתר גלובס, נובמבר 2012
• פתח את דלת הקסמים, עיתון הארץ, דצמבר 2012
• נאום בערב השקת ספר התסריטים של אברהם הפנר, סינמטק ת"א, דצמבר 2012