החדר (סרט, 2002)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החדר
Panic Room
Panic Room 2002 Poster.jpg
כרזת הסרט
בימוי דייוויד פינצ'ר
הפקה שון שאפין(אנ')
ג'ודי הופלונד
דייוויד קפ
גאווין פולון
תסריט דייוויד קפ
עריכה ג'יימס הייגוד
אנגוס ווֹל
שחקנים ראשיים ג'ודי פוסטר
פורסט ויטאקר
קריסטן סטיוארט
דווייט יוקאם
ג'ארד לטו
מוזיקה הווארד שור
צילום קונרד וו. הול
דריוס קונג'י
מפיץ סרטי קולומביה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולפן Hofflund/Polone
Indelible Pictures
הקרנת בכורה 18 במרץ 2002
משך הקרנה 112 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה, מתח, אימה, פלישה לבית
תקציב 48 מיליון דולר
הכנסות 196.4 מיליון דולר (9 ביוני 2002)
הכנסות באתר מוג'ו panicroom
פרסים פרס ASCAP להלחנת מוזיקה.
פרס טריילר הזהב לטריילר הטוב ביותר לסרט מתח או אימה.
אתר האינטרנט הרשמי
דף הסרט ב-IMDb

החדראנגלית: Panic Room) הוא מותחן פלישה לבית משנת 2002 שביים דייוויד פינצ'ר לפי תסריט של דייוויד קפ. קפ גם הפיק יחד עם ג'ודי הופלונד וגאווין פולון שאיתם שיתף פעולה בסרט "סודות הרוח" (אנ')‏; (1999), והמפיקה שון שאפין, אשתו של פינצ'ר ושותפתו המקצועית[1]. בתפקידים הראשיים משחקים ג'ודי פוסטר, פורסט ויטאקר, קריסטן סטיוארט בתפקידה המשמעותי הראשון בקולנוע בטרם מלאו לה 11[2][3], דווייט יוקאם וג'ארד לטו.

זהו סרטו החמישי של פינצ'ר, והאחרון שלו שצולם עם סרט צילום לפני שעבר לצילום דיגיטלי[4]. הקרנת הבכורה התקיימה ב-18 במרץ 2002, הסרט יצא לבתי הקולנוע ב-29 במרץ וזכה להצלחה בקופות ולביקורות חיוביות בדרך כלל, כולל תשבחות לפינצ'ר על הוירטואוזיות והיצירתיות שלו. כמו כן, הסרט נחשב להישג טכנולוגי באותה עת, לאור האמצעים הממוחשבים שפינצ'ר השתמש בהם כדי לדמות תנועות מצלמה מנקודת מבט סובייקטיבית. הסרט גרף הכנסות מעל 196 מיליון דולר בכל העולם, היה הבכורה הרווחית ביותר עבור פינצ'ר ופוסטר, הרווחי ביותר מבין בכורות חג הפסחא באותה שנה, והשלישי בהכנסות בסוף שבוע הבכורה.

הסרט יצא חודשים ספורים אחרי פיגועי 11 בספטמבר, ועל אף שצילומיו הסתיימו קודם לפיגועים, הצלחתו מוסברת בתמה המרכזית העוסקת בסוגיות הביטחון האישי והפרת המרחב הפרטי, באופן שהשתלב באווירת החרדה והפרנויה הציבורית והפוליטית ששררה בארצות הברית בכלל ובעיר ניו יורק בפרט, וכן בעיסוק האובססיבי של האמריקאים בציוד בטיחות פרטי[5].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מג אלטמן (ג'ודי פוסטר) נפרדה לאחרונה מבעלה, סוחר הפרמצבטיקה האמיד סטיבן אלטמן (פטריק בושו) שעזב אותה לטובת דוגמנית צעירה. מג משתכנת יחד עם בתה שרה (קריסטן סטיוארט), חולת סוכרת נעורים, בדירת גן ענקית בת ארבע קומות בבניין בראונסטון (אנ') עתיק במנהטן, בקרבת סנטרל פארק. הדירה הייתה קודם לכן בבעלותו של סידני פרלסטין המנוח, מומחה לשוק ההון שבערוב ימיו היה נכה, בודד ופרנואיד, והתקין בדירה מעלית פנימית וחדר ביטחון נסתר, מבוצר ומיועד לשהות ממושכת. החדר מצויד במערכת אבטחה עם טלוויזיה במעגל סגור וקו טלפון ומערכות איוורור וחשמל נפרדים מהמערכות הראשיות של הבית. בין נכדיו של פרלסטין יש סכסוך ירושה אחרי שמחצית הונו נעלמה.

לפני שמג ושרה הולכות לישון, מג מחברת טלפון סלולרי למטען ומפעילה את מערכת האבטחה לפי המדריך למשתמש. באישון לילה פורצים לדירה שני גברים: בארנם (פורסט ויטאקר) וג'וניור (ג'ארד לטו). מג לא שומעת את ההתרעה האלקטרונית מחדר הביטחון. שני הפורצים נדהמים למצוא את מג ושרה ישנות בדירה, מכיוון שלפי המידע שבידיהם, הן נכנסו מוקדם מהצפוי. לפתע מצטרף גבר שלישי, ראול (דווייט יוקאם), גנגסטר חמוש וחובש מסכה שג'וניור צירף למורת רוחו של בארנם שלא מוכן להסתכן בפשע חטיפה ורוצה לעזוב. השלושה מתווכחים בקומת הכניסה, ומתברר שג'וניור יזם את הפריצה כדי להשיג 3 מיליון דולר המוסתרים בחדר הביטחון, ושיתף את בארנם שעובד בחברה שהתקינה את החדר ומכיר אותו לפרטיו. הוא מבטיח שראול יתגבר על השתיים אם תהיה בעיה, ומכיוון שבארנם עצמו זקוק לכסף, הוא נעתר, ומורה לג'וניור לחתוך את קווי הטלפון.

בינתיים, מג מתעוררת בקומת חדרי השינה, הולכת לשירותים, רואה בצגי מערכת האבטחה את שלושת הגברים וממהרת להעיר את שרה. הפורצים שומעים את ההתרחשות, ממהרים למעלה ומתנהל מרדף חתול ועכבר שבסופו מצליחות השתיים להסתגר בחדר הביטחון. טלפון החירום עדיין לא חובר, והן לא יכולות להזעיק עזרה. מג מאיימת עליהם במערכת הכריזה לעזוב את הבית לפני בוא המשטרה, אך בארנם יודע שהיא משקרת. הם מסמנים לה דרך מצלמת האבטחה שמבוקשם נמצא בחדר, ומבטיחים שלא יאונה להן רע אם היא תאפשר להם לקחת את מה שהם רוצים ולהסתלק. מג מסרבת. רמת הסוכר בדמה של שרה יורדת, והילדה נחלשת. הן מנסות לשווא לצעוק לשכנים בדירה הסמוכה. בארנם מסביר לשותפיו שאי אפשר להיכנס לחדר הנעול, והפתרון היחיד הוא לגרום להן לצאת מבלי שיוכלו לברוח מהדירה. ראול, קצר רוח, שובר תקרה עם קורנס כדי להגיע אל תחתית חדר הביטחון, לשווא. השלושה חוסמים את פתחי היציאה, בארנם מביא מכל פרופן ומזרים גז דרך פיר האוורור של החדר כדי לאלץ אותן לצאת, אך ראול פותח את ברז המכל לעוצמה המרבית למרות התנגדותו של בארנם החושש לחייהן. מג מריחה את הגז, מכסה את שתיהן בשמיכות חסינות אש, לוקחת מצת ומציתה את פיר האוורור. ידו של ג'וניור נשרפת מעצמת הפיצוץ. השתיים מנסות להסב את תשומת לבו של הדייר ממול באמצעות איתות בפנס דרך פתח אוורור הפונה לרחוב, אך לא נענות.

לאור ההסתבכות, ראול דורש מג'וניור שליש מהכסף ולא רק 100 אלף שהובטחו לו. מהוויכוח ביניהם עולה שג'וניור הוא נכדו של פרלסטין, וסעד אותו בשנותיו האחרונות כדי לזכות בירושה. פרלסטין סיפר לג'וניור על הכספת שבחדר הביטחון, והוא זה ששכנע את בארנם לסייע בפריצה. בינתיים, מג מצליחה לצאת מהחדר לקחת את הטלפון הסלולרי מחדר השינה, חוזרת אל החדר ומחברת את הטלפון לקו החירום. אחרי שיחה כושלת עם מוקד המשטרה, היא מתקשרת אל סטיבן שמתגורר מעברו השני של סנטרל פארק, מתחילה להסביר לו את המתרחש, אך ראול מנפץ את קופסת התקשורת והשיחה נקטעת באמצע המשפט. שרה הולכת ונחלשת. ג'וניור מחליט לא להסתכן ומעדיף כעת לחכות לחלקו בירושה. מהחישובים שהוא עושה, בארנם וראול מבינים שג'וניור שיקר להם ומדובר בסכום גדול בהרבה מ-3 מיליון. הם מאיימים עליו שלא יעז לעזוב, אך ג'וניור מתעלם, ובדרכו לדלת היציאה ראול יורה בו למוות, ובאיומי אקדח מאלץ את בארנם להמשיך במלאכת השוד.

סטיבן נכנס לדירה בתום לב, נתפס ומודה שמג התקשרה אליו, אך הקו נותק והוא לא התקשר למשטרה. ראול מכה את סטיבן נמרצות מול מצלמת האבטחה, אך מג לא נכנעת. כדי להטעות אותה, שני הפורצים מביימים תגרה בחדר השינה, שבסופה מוריד בארנם את סטיבן המעולף לקומת הכניסה כשהוא עטוי במסכה של ראול, בעוד האחרון לובש את מעיל הגשם של סטיבן. מכיוון ששרה נתקפת עווית, מג מתפתה ויוצאת מחדר הביטחון לקחת את ערכת מזרקי הגלוקגון השמורים במקרר. בארנם מקדים אותה, נכנס לחדר ומוצא את שרה על סף תרדמת. בדרכה חזרה לחדר, מג מתעמתת עם ראול שמאיים לפגוע בשרה. הם נאבקים, האקדח נשמט מידי ראול שנדחף אל תוך החדר, ומג מספיקה להשליך פנימה את המזרקים. בארנם ממהר לסגור את דלת הפלדה שמוחצת את כף ידו של ראול, והשניים ננעלים בחדר עם שרה. כשהאקדח של ראול בידה, מג מאיימת על הגברים דרך מערכת הכריזה פן יאונה רע לבתה, ומסבירה שהילדה זקוקה לזריקה. בארנם, שאין לו עניין לפגוע באיש, מזריק את הגלוקגון לשרה תוך שהוא משיח באוזניה את מרי לבו על השוד שהסתבך כשכל רצונו היה להעניק חיים טובים יותר לבתו, ומודיע למג ששרה בסדר.

לפתע מגיעים לדירה שני שוטרים, מכיוון שסטיבן התקשר למשטרה לפני בואו. מג מבינה שהפורצים עלולים לפגוע בבתה, ועל אף חשדנותו של השוטר קיני, היא פוטרת את השניים בתירוץ, והם עוזבים. בארנם פורץ את הכספת ומוצא בתוכה איגרות חוב בסכום של 22 מיליון דולר. מג סבורה שהשודדים יהרגו את שלושתם, מנפצת את מצלמות האבטחה עם הקורנס שלהם, נועלת דלתות, מייצבת את האקדח בידיו של סטיבן הפצוע כשהקנה מופנה אל גרם המדרגות, משאירה לידו מנורה דולקת ומחשיכה את הדירה. השודדים יורדים במדרגות כששרה בת ערובה בידיהם. מג מתגנבת מאחוריהם עם הקורנס ומכה את ראול שנופל למטה. סטיבן יורה לעברו אך מחטיא, בעוד בארנם נמלט לחצר. ראול מתגבר על סטיבן ופונה להרוג את מג עם הקורנס. בארנם שומע את שרה צורחת, חוזר פנימה, לוקח את האקדח ויורה בראול למוות, מרגיע את שרה ויוצא בחזרה לחצר. לדירה פורצים שוטרים בראשות השוטר קיני שחשד קודם בהתנהגותה של מג, ועוצרים את בארנם שנאלץ לשחרר את איגרות החוב לרוח ולגשם.

בסצנת הסיום, מג ושרה יושבות על ספסל בסנטרל פארק ומעיינות במודעות על דירות פנויות. הפעם, הן מחפשות דירה צנועה בהרבה.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים דמויות
ג'ודי פוסטר מג אלטמן
פורסט ויטאקר בארנם
קריסטן סטיוארט שרה אלטמן
דווייט יוקאם ראול
ג'ארד לטו ג'וניור
פטריק בושו סטיבן אלטמן
פול שולץ השוטר קיני
מל רודריגז השוטר מוראלס
איאן ביוקנן אֶוָן, מתווך נדל"ן
אן מגנוסון לידיה, מתווכת נדל"ן
אנדרו קווין ווקר דייר בבניין מעבר לרחוב (הופעת קמע)
ניקול קידמן
(קולה בלבד, ללא קרדיט)
בת-זוגו הנוכחית של סטיבן

ניקול קידמן הייתה אמורה לגלם את דמותה של מג, אולם היא נאלצה לפרוש מצוות השחקנים אחרי 18 ימי צילומים בעקבות החמרה בפציעת ברך שנגרמה לה במהלך צילומי "מולן רוז'" שנה קודם לכן. פינצ'ר רצה לעכב את ההפקה ולגבות דמי ביטוח, אך חברת "סרטי קולומביה" החליטה להמשיך. אחרי פרישתה של קידמן, היו מועמדות לתפקיד סנדרה בולוק, אנג'לינה ג'ולי ורובין רייט. אולם באותו זמן התפנתה ג'ודי פוסטר מתפקידה כבמאית דרמת הקרקס "פלורה פלאם", שהפקתה הופסקה אחרי שראסל קרואו נפגע בכתפו בעת שהתאמן לתפקידו כלוליין. פוסטר נבחרה לתפקיד, והיה לה שבוע אחד להתכונן לתחילת הצילומים. קולה של קידמן נשמע ב"החדר" בתפקיד בת-זוגו הנוכחית של סטיבן, העונה לטלפון כשמג מתקשרת באישון לילה[6][7][8][9].

המפיקים ליהקו בתחילה לתפקיד שרה אלטמן את היידן פנטייר, אולם היא הייתה נשית מדי לטעמו של פינצ'ר שראה בעיני רוחו את שרה כדמות נערית, מעין "טום בוי" שתהווה אנטיתזה לניקול קידמן. הוא התלהב מסטיוארט לאחר שראה סרטון מבחן במה שלה וסרטון פרסומת למכונית "פורשה" בהשתתפותה, אהב את פוטנציאל המראה האנדרוגוני שלה, וברוח זו שכתב את הדמות. כאשר החליפה פוסטר את קידמן, שוכתב תפקידה של שרה שוב, לדמות יותר פגיעה[10][6].

בתסריט המקורי, בארנם היה המהנדס שתכנן את חדר הביטחון, ומהמר כפייתי (כהסבר להשתתפותו בשוד). אולם הדמות שונתה לפועל צווארון כחול, כי פינצ'ר סבר שאין היגיון בגיוס איש צווארון לבן להשתתף בשוד, ודמות שחוקה וחסרת זוהר הולמת את מראהו החיצוני המרשים של ויטאקר "כמו כפפה יְשָׁנָה". קפ ביקש מוויטאקר לצפות בסרט "קי לארגו" ולאמץ את דמותו של המפרי בוגרט[7][10][11].

לתפקיד של ראול, פינצ'ר שקל בתחילה ללהק את מיינארד ג'יימס קינן, סולן להקת "טול" שאיתו עבד בעבר בבימוי וידאו קליפ מוזיקלי, אך בחר בשחקן וזמר הקאנטרי דווייט יוקאם (אנ') אחרי שהתרשם מהופעתו בתפקיד הנבל בסרט "סלינג בלייד" (אנ')[6]. בתסריט המקורי, דמותו של ראול הייתה של ענק מגושם ומפחיד, אך פינצ'ר סבר שאת יוקאם תהלום יותר דמות מחוספסת של "זבל לבן" ואסיר לשעבר[11]. את ג'ארד לטו בחר פינצ'ר בעקבות עבודתם המשותפת בסרט "מועדון קרב"[10].

לפני שבחר בפטריק בושו לגלם את סטיבן אלטמן, פינצ'ר הרהר באפשרות ללהק את מל גיבסון לתפקיד כדי להפתיע את הצופים, שכאשר ייכנס גיבסון, ישערו שהוא "יסדר הכל", אבל יהיה קורבן לאלימות מתמשכת[10].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון עלה אצל דייוויד קפ בעקבות כתבה בעיתונות על חדרי ביטחון נסתרים בבתי עשירים, המכונים "חדרי פאניקה" שבהם הדיירים יכולים להסתתר במקרה של פלישה לבית. חברת "סרטי קולומביה" רכשה את התסריט תמורת 4 מיליון דולר[12]. דייוויד פינצ'ר לא היה בעדיפות ראשונה לביים את הסרט. הבימוי הוצע בתחילה לרידלי סקוט, ואחר כך לפורסט ויטאקר אשר העדיף לשחק את תפקידו של הפורץ בארנם, ואז נמסר התפקיד לפינצ'ר[6]. הבמאי חשב על האפשרות לצלם את הסרט בחושך מוחלט בתוך בית עירוני קיים, אך הבדיקות שעשה לימדו שהדבר לא אפשרי[12].

שלב הצילומים החל בינואר 2001 עם הצלם הצרפתי-איראני דריוס קונג'י שפוטר אחרי ששה שבועות בגלל חילוקי דעות עם פינצ'ר, והוחלף על ידי קונרד וו. הול[11][9]. חמישה שבועות אחרי תחילת הצילומים נודע שג'ודי פוסטר בהריון, שיבוש נוסף בלוח הזמנים אחרי פרישת קידמן ופיטורי קונג'י[12]. מכיוון שבהיותה בחודש השישי להריון כבר נעשו רוב צילומי הלונג שוט, את סצנות הפעולה עשתה ג'יל סטוקסברי ששימשה ככפילה של פוסטר בסרטים קודמים[13], ופוסטר נדרשה בעיקר לצילומי התקריב[11].

בניין הבראונסטון האותנטי שבסביבתו נעשו צילומי החוץ, נמצא באפר וסט סייד במנהטן, מערבית לסנטרל פארק, בכתובת: West‏ 38‏ 94th Street[14][15]. לצורך צילומי הפנים הקים מעצב ההפקה, ארתור מקס, דגם ענק של הדירה על במה אקוסטית בקמפוס אולפני "ראלי" (כיום: MBS Media Campus) במנהטן ביץ' (קליפורניה)[16]. עבודת ההקמה נמשכה 15 שבועות בעלות של 6 מיליון דולר[9]. שלושה דגמים נפרדים של חדר הביטחון נבנו לצורך צילום מזוויות שונות. בנוסף, על מנת לדמות תנועה סובייקטיבית חופשית של המצלמה בתוך הדירה, פינצ'ר השתמש באפקטים ממוחשבים שכללו מפה פוטוגרמטרית עם תצלומים של הדירה[15][17]. בהקשר הזה, פינצ'ר הסביר שהמצלמה נראית משוחררת מההגבלות שהדמויות בסרט נאלצות להתמודד איתן[10]. מבנה דגם הדירה באולפנים נותר מאז על מקומו מלבד חדר הביטחון, והוא משמש לסיורי סקרנים וחובבי קולנוע[14][18].

לכידת מסך מתוך סרטון כתוביות הפתיחה. ראו את הסרטון במלואו תחת קישורים חיצוניים.

סרטון כתוביות הפתיחה שזכה להדים ופרשנויות, הופק על ידי חברת CafeFX/ComputerCafe שהתמחתה באפקטים חזותיים (נסגרה מאז) ואולפני Picture Mill שעוסקים בעיצוב כתוביות. עבודת ההפקה נמשכה למעלה משנה[19][20]. הכתוביות המעוצבות בגרפיקת תלת ממד ומוצגות כשלטי ענק על בנייני מנהטן, נעשו בהשראת סרטוני הפתיחה בסרטים "מזימות בינלאומיות" ו"מי רצח את הארי?" של היצ'קוק, ובדומה ל"סיפור הפרברים", הכתוביות לוקחות את הצופה למעין "סיור מודרך" וירטואלי מפארק באטרי עד סנטרל פארק על מנת למקם את זירת ההתרחשות במנהטן[19]. כרמז מטרים, באחד משלטי הפרסומת האלקטרוניים ברחוב מבזיק במהלך הסרטון הסלוגן "Face Your Fears"[19] (בעברית: "התעמתו עם פחדיכם". ראו בתמונה המצורפת).

התסריט כולל דיאלוגים המאזכרים דמויות בקולנוע ובטלוויזיה לפי ההקשר: בארנם מכנה את ראול "זורו" כהרמז למסכה השחורה ו"ג'ו פשי", שחקן שהתמחה בגילום דמויות פושעים אלימים. כאשר בארנם מאלתר את הפתרון עם מכל הגז, ראול מכנה אותו "מקגייוור", סוכן בדיוני בסדרת טלוויזיה שהתפרסם באלתור פתרונות יצירתיים. כמו כן, בין ג'וניור לראול קיים מתח על רקע פער מעמדות חברתיים. כאשר ראול מעיר לג'וניור על טון הדיבור שלו כלפיו, ג'וניור עונה לו: "אתה נהג אוטובוס, ראול, ומתגורר בפלטבוש. אז אל תתחיל לפלוט שטויות של אלמור לנארד ששמעת, כי גם אני ראיתי את הסרט הזה". ג'וניור מתכוון לסופר והתסריטאי אלמור לנארד שכתב ספרות זולה ופשע. כל זאת, תוך שג'וניור מדגיש בלעג את השם ההיספני[21].

הצילומים התחילו ב-8 בינואר 2001, והסתיימו ב-29 ביוני באותה שנה[22].

הפצה והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של "החדר" התקיימה בסנצ'רי סיטי, קליפורניה, ב-18 במרץ 2002, והוא הופץ להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע ב-29 במרץ. בישראל התקיימה הקרנת הבכורה ב-12 באפריל באותה שנה[23].

בסוף שבוע הבכורה בקולנוע הכניס הסרט כ-30.1 מיליון דולר, ומבחינת ההכנסות, זו הייתה אז הבכורה הרווחית ביותר עבור פינצ'ר ופוסטר[24]. כמו כן, הסרט היה השלישי הרווחי ביותר לסופשבוע בכורה אחרי "חניבעל" (2001) ו"כופר" (1996), והרווחי ביותר בבכורות חג הפסחא לפני "מטריקס" (1999)[24]. בסך הכל גרף הסרט בבתי הקולנוע בעולם סך 196.4 מיליון דולר[25].

צפייה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בפברואר 2003 הפיצה חברת "סרטי סוני" (החברה האם של "סרטי קולומביה") את הסרט לצפייה ביתית בפורמט DVD למכירה ובקלטות וידאו להשכרה. ההפצה נעשתה באמצעות החברה הבת "אולפני קולומביה טריסטאר". לא הופצו קלטות למכירה, משום ההנחה שרוכשי הסרט יעדיפו תקליטור על פני קלטת, והפילוח לצרכני קלטות וצרכני תקליטורים ימקסם את ההכנסות[26][27].

ב-30 במרץ 2004 הופץ מארז תקליטורים מיוחד בשם "'Shooting 'Panic Room". שלושת התקליטורים שבמארז כוללים התייחסויות של הבמאי, התסריטאי והשחקנים לעבודה על הסרט, וכן סקירות מפורטות של שלבי הקדם הפקה וגמר הפקה[28][29].

בספטמבר 2018 נודע שחברת "סרטי סוני" ביטלה את הכוונה להפיץ את הסרט בפורמט Blu-Ray[30].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאגר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קיבל "החדר" ביקורות חיובית מ-75% מקרב 185 מבקרים, עם דירוג ממוצע של 6.9 מתוך 10. סיכום הביקורות היה שעם כישרון הבימוי של פינצ'ר והמשחק של פוסטר, "החדר" הוא מותחן מהוקצע כראוי ומעל הממוצע[31]. באתר Metacritic קיבל הסרט ציון 65 מתוך 100 על בסיס 36 ביקורות, מתוכן 23 הוגדרו חיוביות, ו-13 היו מעורבות[32].

אנטוני ליין כתב ב"הניו יורקר" שהאופן שבו פינצ'ר סיים את הדרמה בתשישות עגומה, משאיר אצל הצופה תחושה שלאירועי העלילה יהיה המשך, לא על המסך, אלא בביתו של מישהו, הלילה[33]. רוג'ר איברט סבר שהסרט קרוב לאידיאל המציאות של כוח גופני ופסיכולוגיה. לדבריו, הסרט דומה למשחק שחמט שבו שני הצדדים מכירים את הכללים, והאסטרטג הטוב יותר ינצח. התסריט כה ריאליסטי, עד כדי כך שהגיבורים שאלו את אותן השאלות שהוא עצמו שאל, ובכל פעם שרצה לצעוק עצה, הדמויות הקדימו אותו[34].

מנולה דארגיס שבחה את מקצועיותה של פוסטר אשר במעבר חד הופכת את האימה של מג לתהילתה, ופוסטר "מרשה לעצמה ללכת לאיבוד בתוך הרגע", דבר שהוא לא עשתה מאז "שתיקת הכבשים". דארגיס מעלה על נס את הסצנה שבה מג פורצת בצרחה לא-אנושית, אשר לדבריה קורעת את הצופה מהעלילה הבדיונית ומשליכה אותו לתוך הבולען של פחדיו הוא[35]. דארגיס סבורה שפינצ'ר הוא וירטואוז שעתיד להיות מגדולי במאי הוליווד, אבל הוא נופל קורבן לתסריט חלש של קפ, תסריט עמוס קלישאות, לא מפתיע, ולא מתעמק באובססיה של האמריקאים לאבטחה. לדבריה, כאשר הכישרון של פינצ'ר מתעלה מעל הקלישאות, זה קורה לקראת סוף הסרט, וגם במאי עם חזון זקוק למפיקים שיעירו על תסריט לא ראוי או על סצנה רופפת. היא מבקרת גם את מבנה הדירה הלא-סביר שלדעתה מתוכנן יותר למנופי צילום ומסילות עבור דולי ופחות למגורי אדם[36].

בביקורת בניו יורק טיימס, א.או. סקוט[37] שִׁיֵּךְ את הסרט לתת-סוגה ייחודית שהוא מכנה "מותחני בתי היוקרה של מנהטן": סרטים המעוררים קנאה אצל מי שלא יכולים להרשות לעצמם דירות בשטח של אלפי רגל רבועים, אבל כאשר מתחילות הצרות, המקנאים מודים למזלם הטוב על שאינם בנעלי הפרוטגוניסטים. סקוט טוען שלמרות שמדובר בסרט המתקיים במסגרת מערך מצומצם של מוסכמות, מקום וזמן מוגבלים, עם עלילה צפויה והעדר מתח רב-עוצמה, הדריכות הרצופה מאפשרת ליהנות מההישג הטכנולוגי של אפשרויות חזותיות חדשות ומהחוש של פינצ'ר למצלמה ולקצב, אשר יוצרים מותחן שהוא מעל הממוצע של במאי ששולט ברזי המתח הקולנועי. כמו כן, התסריט של קפ לא מקורי, אך אפקטיבי. סקוט סבור שאף שלכל השחקנים היו תפקידים טובים יותר, המשחק טוב: ויטאקר בתפקיד הדמות המלנכולית קשת היום והמתוסבכת מבחינה מוסרית, פוסטר כאשת הפלדה הפגיעה, לטו ויוקאם המספקים רגעים קומיים, ואפילו סטיוארט טובה דיה כדי שהצופים יתעלמו מכך שהילדה המעצבנת שחושבת שכולם פחות חכמים ממנה[38] אך רגישה, היא בעצם דמות שטוחה(אנ')[39].

ברנדן הודג'ס כתב שהסרט לא מתיימר להיות יותר מאשר בי מובי, אך זהו בי מובי מעשה ידי אמן, ועם עלילה רזה ודמויות לא מורכבות, אפשר ליהנות ממנו בלילה של סוף שבוע[40]. באותו הקשר, בביקורת לרגל הפצת מארז התקליטורים, ציינה סטלה פאפאמייקל שפינצ'ר, תוך דיוק טכני מבהיל, "הציב את הבי-מובי הזה בשורה הראשונה של המותחנים המודרניים"[29]. פיליפ פרנץ' שיבח את עבודת הצילום של קונג'י והול, ואת תנועות המצלמה הרצופות בגרם המדרגות, בין החדרים ודרך פתחי אוורור וחור מנעול. לדבריו, המצלמה חופשית לכאורה, אבל נראית לכודה כמו הדיירות והפולשים[41].

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקאי הווארד שור שהלחין את הפסקול, זכה בפרס ASCAP להלחנת מוזיקה בקטגוריית הסרטים המצליחים ביותר לשנת 2002, לצד פרס עבור הפסקול שהלחין הווארד לסרט "שר הטבעות: שני הצריחים"[42].

בטקס פרסי טריילר הזהב לשנת 2002 זכה "החדר" בפרס עבור הטריילר הטוב ביותר לסרט מתח או אימה, כשהוא מקדים את "סיינס", "אחוות הזאבים"(אנ'), "פארק היורה 3" ו"No Such Thing"(אנ')[43].

ג'ודי פוסטר הייתה מועמדת לפרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר[44], ופורסט ויטאקר היה מועמד לפרס Black Reel לשחקן המשנה הטוב ביותר[45]. כמו כן, הסרט היה מועמד לפרס על עיצוב ההפקה בסרט עכשווי מטעם גילדת המעצבים האמנותיים האמריקאית[46] ולפרס העריכה הטובה ביותר מטעם אגודת מבקרי הקולנוע באינטרנט[47].

"החדר" ופיגועי 11 בספטמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לבתי הקולנוע פחות מחצי שנה אחרי אסון התאומים, ועל אף שהצילומים הסתיימו קודם לכך, יש הרואים בסרט מטפורה לפיגועים, עם פולשים הזורעים תוהו ובוהו בבית בטוח לכאורה במנהטן[6]. בקובץ מאמרים שערך התאורטיקן של הקולנוע וילר וינסטון דיקסון(אנ') על הקולנוע האמריקאי אחרי 11 בספטמבר, הצביע דיקסון על היות הסרט בין הסרטים הנבואיים ביותר, כיוון שנגע בחרדות ובפחדים שפשו בקרב האזרחים והלם את האווירה הפוליטית בארצות הברית באותה תקופה[48][49]. במאמר משלו כותב דיקסון שלעיסוקו של הסרט בביטחון אישי הייתה משיכה ברורה אחרי 11 בספטמבר ומתקפת האנתרקס אחר כך, כאשר בעקבות ההתקפות הייתה עלייה ברכישת ציוד בטיחות אישי, וכל העיתונים בשפה האנגלית ציינו את העלייה הדרמטית בהתקנת "חדרי פאניקה" בעולם שהפך לפתע עוין. למרות אמצעי הבטיחות המתקדמים, דברים נוראים קרו למג ולשרה, ולאמריקה ב-11 בספטמבר, והלקח מהסרט הוא ש"חדרי פאניקה" ופרנויה לא מועילים, ובמקום להשקיע אנרגיה במחשבה איך להגיב להתרחשות הגרועה מכל, עדיף להיות דרוכים מראש[49][5][50]

מבקרים רבים חשו ש"החדר" מדבר על חרדת העדר הביטחון בעקבות טראומת הפיגועים, ובמרכזה הדאגה החייתית "להגן על הקן", ולא פחות משהשודדים מייצגים טרוריסטים, הסרט נענה לתשוקת הנקמה אצל הצופים[48]. חוסר יכולתה של מג אלטמן למנוע פלישה לביתה משקפת את חוסר היכולת של ארצות הברית להגן על עצמה מפני הטרוריסטים, ואי-יכולתם של רוב אזרחי המדינה להילחם בתוקפים באופן אקטיבי, דומה לחוסר האונים של מג בסוף הסרט[48].

הקולנוען והתסריטאי מיכאיל קראדימוב מתייחס לסצנה שהדליקה אצל מג "נורה אדומה", כאשר אחד הפורצים נתקל במקרה בכדורסל והיא רואה במסכי האבטחה את הכדור מתגלגל מהמדרגות אל ריצפת קומת הכניסה. הסצנה הזכירה לקראדימוב את מראות טיסה 175 המתרסקת לתוך המגדל הדרומי כהתממשות של מה שנחשב חסר סבירות, תמונות שבימים הבאים שודרו שוב ושוב ללא קול, עד שאנשים התקשו להבדיל בין מציאות לפנטזיה בטלוויזיה[51]. לגבי קיומו של חדר ביטחון המצויד בטכנולוגיה מתקדמת ביותר, קראדימוב מסביר שכאשר מתרחש בפתאומיות מצב של כוננות עליונה, הנטייה הטבעית היא להתכנס לתנוחה עוברית כפי שעשו רבים בימים שאחרי 11 בספטמבר. אחרי שהמגדלים קרסו, כולם נהרו אל הטכנולוגיה, האינטרנט, הטלפונים, הפלייליסטים והרשתות חברתיות, המהווים חסמים בפני תקשורת אנושית, כדי להסתתר במציאות המדומה שלהם ולהפריד בין אושר לעצבות[51].

פרודיה על הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך טקס הענקת פרסי הסרטים והטלוויזיה של MTV שהתקיים ב-6 ביוני 2002, הוקרן סרטון היתולי בהשתתפות ויל פארל וג'ק בלאק שהנחה את הטקס, כשהשניים משולבים בתוך קולאז' עם סצנות מ"החדר". כביכול, ג'ודי פוסטר הוזמנה להעניק את אחד הפרסים, ומשלא עלתה לבמה, הוקרן הסרטון שבו פארל ובלאק טסים להביא אותה, וכשהם נכנסים לביתה, פוסטר בורחת מהם ומסתגרת בתוך חדר הביטחון. השניים מנסים לאלץ אותה לצאת מהחדר, וכשהם מתייאשים, פארל מתקשר כביכול אל הילרי סוונק שנמצאת באולם, ומזמין אותה לעלות לבמה במקום פוסטר. הסרטון נקרא "Panic Room with Will Ferrell"[52].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pierce, Nev (September 27, 2014). "Fincher on Gone Girl: ‘Bad things happen in this movie…’". The Guardian. Retrieved February 14, 2019.
  2. ^ Zoladz, Lindsay (March 8, 2017). "Stewart Is Still Here". The Ringer. Retrieved Februery 14, 2019.
  3. ^ הסרט יצא כשבועיים לפני שמלאו לסטיוארט 12.
  4. ^ Goldberg, Matt (October 8, 2017). "‘Panic Room’ Revisited: The Films of David Fincher". Collider. Retrieved March 12, 2019.
  5. ^ 5.0 5.1 Samuel, Patrick (septemer 13, 2013). "Panic Room". Static Mass Emporium. Retrieved March 12, 2019.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Susman, Gary (March 28, 2017). "16 Things You Never Knew About David Fincher's 'Panic Room'". Moviefon. Retrieved February 24, 2019
  7. ^ 7.0 7.1 Free, Erin (June 4, 2016)."Close Casting Calls: Nicole Kidman In Panic Room". Filmink. Retrieved February 24, 2019.
  8. ^ Linder, Brian (February 28, 2005). "Flora Plum Is Dead". Retrieved February 24, 2019.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Nedomansky, Vashi (October 4, 2014) "David Fincher – PANIC ROOM 1-Page Film School". VashiVisuals. Retrieved February 26, 2019.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Hunter, Rob. "50 Things We Learned from David Fincher’s 'Panic Room' Commentary".Film school Rejects. Retrieved February 24, 2019.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 "Top Helmers! David Fincher Interview". Creative Eye. Retrieved February 26, 2019.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Jensen, Jeff (february 15, 2002). "Cause for Alarm: Jodie Foster in 'Panic Room'". Entetainment. Retrieved February 26, 2019.
  13. ^ Jill Stokesberry Biography. IMDb. Retrieved February 26, 2019.
  14. ^ 14.0 14.1 "Panic Room 2002". Movie Locations. Retrieved February 26, 2019.
  15. ^ 15.0 15.1 "Panic Room (2002)". On The Set Of New York. Retrieved February 26, 2019.
  16. ^ Manhattan Beach Studios. Retrieved February 26, 2019
  17. ^ Curtis, Barry (2008). "Dark Places: The Haunted House in Film". Reaktion Books, London, UK. ISBN 9781861895752. Retrieved March 12, 2019.
  18. ^ "Panic Room Brownstone" On The Set Of New York. Retrieved February 26, 2019.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 Landekic, Lola (November 29, 2016). "Panic Room (2002)". Art of the Title. Retrieved February 27, 2019.
  20. ^ Giardina, Carolyn (december 13, 2010). "Visual Effects House CafeFX/ComputerCafe Closing". The Hollywwod Reporter. Retrieved February 27, 2019.
  21. ^ Panic Room 2002. Quotes. Retrieved March 12, 2019.
  22. ^ Panic Room (2002) Filming & Production. IMDb. Retrieved February 28, 2019.
  23. ^ Panic Room (2002) Release Info. IMDb. Retrieved March 10, 2019.
  24. ^ 24.0 24.1 Gray, Brandon (Apris 2, 2002). "'Panic Room' Breaks Into the Top Spot, 'Rookie' Hits a Triple". Box Office Mojo. Retrieved february 26, 2019.
  25. ^ Panic Room. Box Office Mojo. Retrieved February 26, 2019.
  26. ^ Panic Room (2002). The Numbers. Retrieved February 26, 2019.
  27. ^ Ahrens, Frank (October 7, 2002). "Hollywood Sees the Big Picture With DVDs". Hollywood Reporter. retrieved Fbruary 26, 2019.
  28. ^ "Shooting 'Panic Room' Trivia". IMDb. retrieved March 16, 2019.
  29. ^ 29.0 29.1 Papamichael, Stella (March 2004). "Panic Room: Special Edition DVD (2002)". BBC. Archived October 28, 2014. Retrieved March 16, 2019.
  30. ^ Landy, Tom (September 13, 2018). "David Fincher's PANIC ROOM & DRAGON TATTOO No Longer Planned for 4K Ultra HD Blu-ray". High-Def Digest. Retrieved February 2019.
  31. ^ Panic Room 2002. Rotten Tomatoes. Retrieved February 28, 2019.
  32. ^ Panic Room 2002. Metacritic. Retrieved February 28, 2019.
  33. ^ Lane, Anthony (April 8, 2002). "David Fincher's Panic Room". The New Yorker. Retrieved February 28, 2019.
  34. ^ Ebert, Roger (March 29, 2002). "Panic Room". rogerebert.com. Retrieved February 28, 2019.
  35. ^ דארגיס מתכוונת לצרחה של מג הרואה דרך מצלמת האבטחה את סטיבן מוכה אנושות.
  36. ^ Dargis, Mannohla (March 27, 2002). "Home Security". LA Weekly. Retrieved March 11, 2019.
  37. ^ Scott, A.O. (march 29, 2002). "FILM REVIEW; Luxury Home, Built-In Trouble". The New York Times. Retrived March 11, 2019.
  38. ^ באנגלית: Smart-alecky.
  39. ^ דמות שלא מתפתחת עם התקדמות העלילה.
  40. ^ Hodges, Brendan. (September 28, 2014). The Metaplex. Retrieved March 11, 2019.
  41. ^ French, Philip (May 5, 2002). "Nightmare on 94th Street". The Guardian. Retrieved March 11, 2019.
  42. ^ "ASCAP Honors Top Film and Television Composers and Songwriters at 18th Annual Gala". ASCAP, April 30, 2003. Retrieved march 12. 2019.
  43. ^ "Winners and Nominees for the 3rd Annual Golden Trailar Awards.". Retrieved March 12, 2019.
  44. ^ Academy of Science Fiction, Fantasy & Horror Films, USA. IMDb. Retrieved March 12, 2019.
  45. ^ Taib, Shuib (July 15, 2016). "10 Forest of talent". New Strait Times. Retrieved February 25, 2019.
  46. ^ 7th Annual Excellence in Production Design Awards 2002 Nominees & Winners. Art Directors Guild. Retrieved March 12, 2019.
  47. ^ 2002 Awards (6th Annual). OFCS. Retrieved March 12, 2019.
  48. ^ 48.0 48.1 48.2 Beeman, Alexandra Helena (May 2012). "Femininity and Domesticity in Panic Room and Fatal Attraction" . The Savannah College of Art and design. Retrieved March 11, 2019.
  49. ^ 49.0 49.1 Dixon, Wheeler Winston (Editor)."Film And Television After 9/11". Southern Illinois University Press • Carbondale (2004). ISBN 0-8093-2555-1 (alk. paper). Retrieved March 11, 2019.
  50. ^ Hiscock, john (April 29, 2002). "Jodie finds the key to contentment". The Telegraph. Retrieved March 13, 2019.
  51. ^ 51.0 51.1 Karadimov, Mikhail (April 21, 2014). "Panic Room (2002) – David Fincher (Mikhail Karadimov)". A World of Film. Retrieved March 12, 2019.
  52. ^ "Panic Room with Will Ferrell (2002)". IMDb. Retrieved March 12, 2019.