המשורר בן האלמוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשורר בן האלמוות
The Immortal Bard
מאת אייזק אסימוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית אמריקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני
הוצאה
שנת הוצאה 1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
הופעה ראשונה מגזין Universe Science Fiction גיליון מאי 1954
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המשורר בן האלמוות (באנגלית: The Immortal Bard) הוא סיפור מדע בדיוני קצר מאת אייזק אסימוב. הסיפור הופיע לראשונה ב. הסיפור תורגם לעברית לראשונה בשנת 1976 בספר גדול ורחב הוא העולם, ושוב בשנת 2009 בספר כתבי אייזק אסימוב כרך 1.

באוטוביוגרפיה שלו, In Memory Yet Green, מתאר אסימוב כיצד המדע הבדיוני הפך בהדרגה ליותר "מכובד", כאשר באותו הזמן, פרופסורים של לימודי ספרות כתבו על מדע בדיוני - אפילו על סיפוריו של אסימוב עצמו - דברים אשר הוא התקשה להבין.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוספור לפיזיקה, ד"ר פיניאס וולש, השתכר קלות והתחיל לדבר עם סקוט רוברטסון, מנחה צעיר לספרות אנגלית. וולש מצהיר בפניו כי הוא יכול "להחזיר את רוחות המתים". הוא ממשיך ומסביר כי על ידי "העברה בזמן", הוא יכול להביא אנשים מהעבר אל ההווה. בהתחלה, רוברטסון מתייחס אל סיפורו של וולש כאל סיפור משעשע, הנגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול, והוא מתחיל ליהנות מהשיחה. וולש מספר לו כי הוא ניסה בהתחלה להביא מדענים גדולים מהעבר- ארכימדסאייזק ניוטון וגלילאו גליליי. אולם, אף אחד מהמדענים לא הצליח להשתלב עם החברה של המאה העשרים והוא החזיר אותם לזמנם; וולש הבין כי הוא צריך למצוא מישהו המסוגל להסתגל, בעל "ראש אוניברסלי".

לכן, וולש החליט להחזיר את ויליאם שייקספיר, שלטענתו הוא בעל מוח גמיש מספיק כדי להבין בני אדם מכל תקופה, והוא יכול להתאים לעולם המודרני ביתר קלות. וולש מוסר ששייקספיר היה להוט לגלות מה הדורות הבאים חושבים עליו, אך כאשר וולש מצא לו ספר ביקורת על שייקספיר, שייקספיר בוכה בכעס "מה לא יסחטו ממילים במשך חמש מאות שנה. חושבני שאדם יכול לסחוט מבול ממטלית לחה!".

בסופו של דבר רשם וולש את שייקספיר לשיעורי השלמה על המחזות של שייקספיר, שהועברו על ידי רוברטסון. בשלב זה, רוברטסון מתחיל להיות מודאג באמת. הוא נזכר באיש קטן וקרח עם מבטא מוזר, ומתחיל לתהות אם סיפורו של וולש הוא פנטסיית שיכורים. רוברטסון שואל את וולש מה קרה, ובתגובה וולש מתפוצץ מכעס. שייקספיר היה מושפל, הוא אומר, "נאלצתי להחזיר אותו לשנת 1600... אתה הכשלת אותו".

אסימוב העיר כי הוא כתב את הסיפור הזה כדי להתנקם במורים לספרות. בנוסף לכך, אסימוב מעיר כי הסיפור הוא בעצם על עצמו. מאחר שהוא לא מסוגל לענות על רוב השאלות המבוססות על יצירותיו, הוא מבין כי הוא כנראה היה נכשל במבחן עליהם.